721
מספרים, שבשעה שהביא המהר"ל את יוסל'ה גולם לביתו, ושיכנו בחדר בית הדין, ציווה המהר"ל את אשתו שלא תבקש מיוסל'ה שום בקשה לצרכים פרטיים, מפני שהוא מיועד אך ורק לצורכי הציבור. ואכן, שמרה האישה את בקשת בעלה הגדול, ולא ביקשה מהגולם מאומה.
אולם, בהגיע ערב הפסח, נחרדה האישה לגלות שהחג מתקרב, ועדיין לא מילאו במים את חבית המים הגדולה שבבית. והנה, הבחינה האישה ביוסל'ה היושב ומתבטל בפינת החדר.
יוסל'ה, פקדה עליו, קח את הדליים, רוץ מהר אל הנהר, ומלא את חבית המים. לקח יוסל'ה את הדליים, ובכוחו האדיר רץ ומילא את החבית שוב ושוב. נרגעה האישה ופנתה למטבח לבשל לחג. לפתע, חשה בזרם מים הזוחל למרגלותיה, ומטנף את הרצפה הממורקת. היא אצה לחדר הסמוך, ולחרדתה הרבה גילתה את יוסל'ה גולם, שופך שוב ושוב דליי מים לתוך החבית המלאה על כל גדותיה.
כל ניסיונותיה להפסיקו לא צלחו, והיא נאלצה לפנות לבעלה הגדול ולספר לו שעברה על בקשתו... מה אפשר לעשות? זהו גולם! אמרו לו לעשות, לא אמרו לו לחדול!
במבט ראשוני ופשטני, נדמה שנוח נוהג כאותו הגולם. הקדוש ברוך הוא מצווה את נוח להיכנס אל התיבה מפני מי המבול. בתום המבול, היינו מצפים מנח לצאת מן התיבה, אך נוח נשאר בתיבה וממתין לצו האלוקי המפורש – "צא מן התיבה אתה ואשתך..." (ח, טז).
בציווי נכנס – "בא אתה וכל ביתך...", ובציווי יצא. ואכן, נוח הוא מסמלי קיום הצו האלוקי – "ויעש נח ככל אשר ציווהו ה'", ובפשטות – הסיבה שהמתין לציווי המפורש – 'צא' נעוצה בציווי הקודם – 'בא', ובכל זאת – וכי לא יכול היה להפעיל את תבונתו?
התבוננות מעמיקה יותר תגלה שנקודה זו היא נקודת יסוד בבניין האנושות לאחר המבול. האנשים בתקופה שלפני המבול היו אנשים עם כוחות גדולים – חיו שנים רבות, 'נפילים' – ענקים בעלי קומה. כוחות אלו קשה לנתבם לגבולות וסדר, ולכן הם פרצו את הגבולות – גילוי עריות, גזל, התערבו מין בשאינו מינו ועוד.
כעונש על פריצת הגבולות, נהג בהם הקב"ה 'מידה כנגד מידה' ופרץ את הגבולות. המים פרצו את גבולם ושטפו את העולם. הכל התערב והתבלבל – 'מבול – שבלבל את הכול'. סדרי היממה – יום ולילה, ועונות השנה – קיץ וחורף שבתו. כך למד האדם בדרך הקשה, שעולם מלא בכוחות בלי גבול ('עולם התוהו' בשפת הנסתר) לא יכול להתקיים.
הפתרון מצוי אצל נוח. נוח בונה תיבה ומציל את האנושות. בתיבה כולם מסודרים ומתוחמים בתאים קטנים, ומתחנכים לסדר ודקדוק. נוח גם מקפיד על שעות ההאכלה של בעלי חיים, ונותן להם את מזונם בזמנו.
לפיכך, גם בסיום המבול נוח לא יוצא מעצמו מהתיבה, אלא הוא ממתין לצו האלוקי, ללמדך שמעתה העולם מתחיל עידן של חוקים וכללים. לכן גם המצוות של אומות העולם נקראות 'מצוות בני נוח' ולא – מצוות בני אדם, כי המצוות והחוקים שייכים לעידן של נוח.
אולם, גם בדרכו של נוח יש סכנה. יש הבדל בין חוקי האלוקים לחוקים האנושיים. האלוקים נותן חוקים נצחיים, המשלבים את זרימת החיים עם הסדר המתאים. לעומת זאת, האדם עלול לחוקק לעצמו חוקים בלי גבול, לאבד את טעם וזרימת חייו, ולהפוך ל'טכנוקרט' הפועל רק לפי חוקים וכללים. לעיתים, גם כאשר המציאות משתנית, וחוקים אנושיים שהיו טובים בעבר הופכים ללא רלוונטיים, האדם עלול לדבוק בהם ולהמשיך איתם.
התיבה היא מעשה ידי האדם, גם 'הגולם' המדובר הוא מעשה ידי האדם, והאדם עלול להמשיך לשבת בתיבה או לשפוך מים בלי גבול. ואכן, אחד מבניו של נוח הפך לעבד, אדם הכפוף כולו לאדם אחר ואין לו חיים משל עצמו, וכך באה לידי ביטוי הסכנה שבעידן שלאחר המבול.
ואכן, הסכנה בדרך החדשה קורמת עור וגידים כשחוטאת האנושות בבניית מגדל בבל. מגדל מעשה ידי אדם, שמטרתו להשכיח את האלוקים, ולהכפיף את כל האנושות לשפה אחת ודברים אחדים.
הקב"ה מנפץ בועה זו, והעולם נפתח לבשורה החדשה והשלימה – בשורתו של אברהם אבינו, בשורת התורה, המביאה את חוקי ה' לעולם. חוקים נצחיים המשלבים חיים וסדר.
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
למה משווים את העצים לצדיקים?
מה מחבר שמיים וארץ?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
מה כבד לך?
האם מותר לטייל במקום בלי מניין?
הנאה ממעשה שבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות שטיפת כלים בשבת
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
איך ללמוד גמרא?
