המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות עשה (קסז - רמח) | מפעל משנה תורה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
הקדמה

קטגוריה משנית

619

8 דק' קריאה

קסז לִשְׁבֹּת בַּשְּׁמִינִי שֶׁלֶּחָג, שֶׁנֶּאֱמַר: "(ו)בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג,לו).	קסז) חָג - חג הסוכות.
קסח לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה שִׁבְעַת יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג,מב).
קסט לִטֹּל לוּלָב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר..." (ויקרא כג,מ).	קסט) לוּלָב - שם כללי לארבעת המינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה.
קע לִשְׁמֹעַ קוֹל שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט,א).
קעא לִתֵּן מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים" (שמות ל,יג).	קעא) הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים - המתפקד הבוגר הנמנה עם ישראל.
קעב לִשְׁמֹעַ מִכָּל נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר אִם לֹא יוֹסִיף וְלֹא יִגְרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח,טו).	קעב) אִם לֹא יוֹסִיף - במצוות התורה.
קעג לְמַנּוֹת מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז,טו).	קעג) לְמַנּוֹת מֶלֶךְ - מישראל.
קעד לִשְׁמֹעַ מִכָּל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁיַּעַמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה" (דברים יז,יא).	קעד) בֵּית דִּין הַגָּדוֹל - הסנהדרין הגדולה, שישבה במקדש (ראה ממרים א,א).
קעה לִנְטוֹת אַחֲרֵי רַבִּים אִם תִּהְיֶה מַחֲלֹקֶת בֵּין הַסַּנְהֶדְרִין בַּדִּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג,ב).
קעו לְמַנּוֹת שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים בְּכָל קָהָל וְקָהָל מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" (דברים טז,יח).	קעו) שׁוֹטְרִים - המבצעים את הוראות הדיינים ומפקחים על יישומן (סנהדרין א,א).
קעז לְהַשְׁווֹת בֵּין בַּעֲלֵי דִּינִין בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט,טו).	קעז) לְהַשְׁווֹת - לא להעדיף את אחד מבעלי הדין אלא "לשפוט בצדק".
קעח לְהָעִיד בְּבֵית דִּין לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע" (ויקרא ה,א).	קעח) לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדוּת - שראה את הדבר ויכול להעיד עליו.
קעט לַחֲקֹר הָעֵדִים הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב" (דברים יג,טו).
קפ לַעֲשׂוֹת לְעֵדִים זוֹמְמִין כְּמוֹ שֶׁדִּמּוּ לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם" (דברים יט,יט).	קפ עֵדִים זוֹמְמִין - עדי שקר שזממו להרשיע יהודי, ונתברר הדבר, מפני שהעידו עליהם עדים שהיו במקום אחר ולא יכלו לראות על מה שהעידו שראו (עדות יח,ג).
קפא לַעֲרֹף אֶת הָעֶגְלָה כְּמִצְוָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל" (דברים כא,ד).	קפא) לַעֲרֹף אֶת הָעֶגְלָה - כשנמצא הרוג בשדה בין ערים, ואין ידוע מי הרג אותו, מורידים בית דין של העיר הקרובה עגלה אל נחל איתן ועורפים אותה בו.
קפב לְהָכִין שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט, שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ, וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ" (דברים יט,ג).	קפב) עָרֵי מִקְלָט - הקולטות את מי שהרג בשוגג. וְשִׁלַּשְׁתָּ - חַלֵּק את ארץ ישראל לשלושה חלקים שווים מימין לנהר הירדן ולשלושה חלקים שווים משמאל לנהר הירדן.
קפג לָתֵת לַלְּוִיִּים עָרִים לָשֶׁבֶת, וְגַם הֵן קוֹלְטוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם [...] עָרִים" (במדבר לה,ב).	קפג) עָרִים לָשֶׁבֶת - לגור בהן, מפני שאין להם נחלה כשאר השבטים. קוֹלְטוֹת - משמשות כערי מקלט.
קפד לַעֲשׂוֹת מַעֲקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ" (דברים כב,ח).
קפה לְאַבֵּד עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל מְשַׁמְּשֶׁיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת" (דברים יב,ב).	קפה) לְאַבֵּד - להשמיד, להשחית. מְשַׁמְּשֶׁיהָ - אביזריה וכל הנעשה בשבילה, כגון המזבח וכליו.
קפו לַהֲרֹג אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת וְלִשְׂרֹף אֶת הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר..." (דברים יג,יז).	קפו) עִיר הַנִּדַּחַת - עיר שהודחו רוב תושביה לעבוד עבודה זרה, שדינה להישרף באש היא וכל הנכסים שבה ושייהרגו כל מי שעבדו בה עבודה זרה (עבודה זרה פרק ד).
קפז לְאַבֵּד שִׁבְעָה עֲמָמִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם" (דברים כ,יז).	קפז) שִׁבְעָה עֲמָמִים - שבעת העמים שהיו בארץ כנען בשעה שנכנסו בני ישראל לארץ, "לפי שהם היו עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון" (סה"מ עשה קפז). ועדיין המצוה נוהגת עקרונית, אף על פי שלמעשה אבד זכרם מן הארץ.
קפח לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק" (דברים כה,יט).
קפט לִזְכֹּר מַה שֶּׁעָשָׂה עֲמָלֵק תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" (דברים כה,יז).	קפט) לִזְכֹּר - ולהזכיר (ראה סה"מ עשה קפט; מלכים ה,ה).
קצ לַעֲשׂוֹת בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת כַּמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר" (דברים כ,י).	קצ מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת - "שנילחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו [שייראו הגויים מפני עם ישראל ולא יתגרו בו מלחמה]" (מלכים ה,א). כַּמִּשְׁפָּט הַכָּתוּב - "לשלוח שלום ליושבי העיר כשצרים עליה, ולדון בה כאשר מפורש בתורה, אם תשלים ואם לא תשלים" (להלן מבנה הספר, הלכות מלכים).
קצא לִמְשֹׁחַ כֹּהֵן לַמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן" (דברים כ,ב).	קצא) לִמְשֹׁחַ כֹּהֵן לַמִּלְחָמָה - למנות כהן לעודד את הלוחמים היוצאים למלחמה.
קצב לְהַתְקִין יָד בַּמַּחֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (דברים כג,יג).	קצב) יָד - מקום, שיוכלו החיילים לעשות בו את צרכיהם.
קצג לְהַתְקִין יָתֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ" (דברים כג,יד).	קצג) יָתֵד - מעדר לחפור בו ולכסות את הצואה.
קצד לְהָשִׁיב אֶת הַגָּזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל" (ויקרא ה,כג).
קצה לִתֵּן צְדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ" (דברים טו,ח; טו,יא).	קצה) לִתֵּן - לפי יכולתו.
קצו לְהַעֲנִיק לְעֶבֶד עִבְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ" (דברים טו,יד), וְכֵן לְאָמָה עִבְרִיָּה.	קצו) לְהַעֲנִיק - מתנות. לְעֶבֶד עִבְרִי - היוצא לחופשי.
קצז לְהַלְווֹת לֶעָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי..." (שמות כב,כד); "אִם" זֶה אֵינוֹ רְשׁוּת אֶלָּא מִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ" (דברים טו,ח).	קצז) הַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ - קַבֵּל ממנו עבוט (משכון) והלווה לו.
קצח לְהַלְווֹת לַנָּכְרִי בְּרִבִּית, שֶׁנֶּאֱמַר: "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ" (דברים כג,כא) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה.	קצח) תַּשִּׁיךְ - תלווה בריבית (=נשך).
קצט לְהָשִׁיב הַמַּשְׁכּוֹן לִבְעָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט" (דברים כד,יג).	קצט) לְהָשִׁיב - בזמן שהוא צריך לו. מַשְׁכּוֹן - עירבון, חפץ שנותן הלווה להבטחת החזר ההלוואה.
ר לִתֵּן שְׂכַר שָׂכִיר בִּזְמַנּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" (דברים כד,טו).
רא לִהְיוֹת הַשָּׂכִיר אוֹכֵל בִּזְמַן שְׂכִירוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ... כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ..." (דברים כג,כה-כו).	רא בִּזְמַן שְׂכִירוּתוֹ - כשפעולתו היא סיום המלאכה בפירות (שכירות יב,א).
רב לַעֲזֹב מֵעַל חֲבֵרוֹ אוֹ מֵעַל בְּהֶמְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג,ה).	רב לַעֲזֹב - לעזור לפרוק משא שנפל בדרך מעל בהמה עמוסה.
רג לְהָקִים הַמַּשָּׂא עַל הַבְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דברים כב,ד).	רג לְהָקִים - להטעין (רוצח יג,א).
רד לְהָשִׁיב הָאֲבֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" (דברים כב,א).
רה לְהוֹכִיחַ הַחוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט,יז).
רו לֶאֱהֹב כָּל אָדָם מִבְּנֵי בְּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט,יח).	רו מִבְּנֵי בְּרִית - מישראל.
רז לֶאֱהֹב אֶת הַגֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר" (דברים י,יט).
רח לְצַדֵּק הַמֹּאזְנַיִם עִם הַמִּשְׁקָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק" (ויקרא יט,לו).	רח לְצַדֵּק הַמֹּאזְנַיִם - שיהיו המאזניים מכוונים בדיוק.
רט לְכַבֵּד הַחֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם" (ויקרא יט,לב).	רט הַחֲכָמִים - הם יודעי התורה ומלמדיה לאחרים.
רי לְכַבֵּד אָב וָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ,יא; דברים ה,טו).	רי לְכַבֵּד - להשתדל לסייע בכל צורכיהם (ממרים ו,ג).
ריא לְיִרְאָה מֵאָב וָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט,ג).	ריא) לְיִרְאָה - לא יעשה מעשים הפוגעים בכבודם (שם).
ריב לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית ט,ז).
ריג לִבְעֹל בְּקִדּוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ" (דברים כב,יג; וראה שם כד,א).	ריג) לִבְעֹל בְּקִדּוּשִׁין - אדם יכול לבוא על אישה רק לאחר שקידש אותה. מן התורה המצוה לקדש אישה יכולה להיעשות בביאה או בשטר או בכסף (ראה אישות א,א-ג; ג,כא).
ריד לְשַׂמֵּחַ חָתָן אֶת אִשְׁתּוֹ שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת" (דברים כד,ה).	ריד) לְשַׂמֵּחַ חָתָן אֶת אִשְׁתּוֹ - שישהה עם אשתו שנה שלמה לאחר נישואיהם, ולא יעזוב אותה, וישמח את לבה, ולכן הוא פטור מלצאת למלחמת רשות. וכן הוא גם דין מי שבנה בניין או נטע כרם, שיהיו שמחים בהם שנה תמימה. נָקִי - פנוי (ת"א).
רטו לָמוּל אֶת הַבֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב,ג).
ריו לְיַבֵּם אֵשֶׁת אָח, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה,ה).	ריו) לְיַבֵּם - לשאת לאישה את אשת האח שמת בלא בנים כדי להקים לו זרע.
ריז לַחֲלֹץ לְיָבָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ" (דברים כה,ט).	ריז) לַחֲלֹץ - שתחלוץ היבמה את נעלו בבית דין, אם לא רצה לשאת אותה לאישה, ותהא מותרת להינשא לכל אדם.
ריח לִשָּׂא אוֹנֵס אֶת אֲנוּסָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" (דברים כב,כט).	ריח) לִשָּׂא אוֹנֵס - שיישא האונס את אנוסתו בעל כורחו, אם רצונה בכך.
ריט לֵישֵׁב מוֹצִיא שֵׁם רַע עִם אִשְׁתּוֹ כָּל יָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה" (דברים כב,יט).	ריט) מוֹצִיא שֵׁם רַע - הנושא בתולה והעיד עליה עדי שקר שזינתה בין האירוסין לבין הנישואין.
רכ לָדוּן בִּמְפַתֶּה בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל עִם שְׁאָר דִּינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ..." (שמות כב,טו).	רכ לָדוּן - לקנוס את המפתה, והוא מי שבועל פנויה בהסכמתה.
רכא לַעֲשׂוֹת לִיפַת תֹּאַר כַּכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר" (דברים כא,יא).	רכא) יְפַת תֹּאַר - גויה שנשבתה במלחמה, שרצה אחד הלוחמים לגייר אותה ולשאת אותה לאישה (מלכים פרק ח).
רכב לְגָרֵשׁ בִּשְׁטָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ" (דברים כד,א; כד,ג).	רכב) בִּשְׁטָר - בגט.
רכג לַעֲשׂוֹת לַשּׂוֹטָה כְּתוֹרָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (במדבר ה,ל).	רכג) שׂוֹטָה - אשת איש החשודה בניאוף, לאחר שהוזהרה שלא להתייחד עם אדם מסוים והתייחדה עמו (שׂוטה א,א-ב). הכתיב בכתבי היד הוא 'שוטה', כעין הכתיב בתורה, ובימינו מקובל לכתוב 'סוטה'. כְּתוֹרָתָהּ - כפי שכתוב בתורה, במדבר פרק ה.
רכד לְהַלְקוֹת הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ" (דברים כה,ב).
רכה לְהַגְלוֹת רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן" (במדבר לה,כה).	רכה) לְהַגְלוֹת - לעיר מקלט.
רכו לִהְיוֹת בֵּית דִּין הוֹרְגִין בַּסַּיִף, שֶׁנֶּאֱמַר: "נָקֹם יִנָּקֵם" (שמות כא,כ).	רכו) הוֹרְגִין בַּסַּיִף - בחרב את מי שנידון למוות.
רכז לִהְיוֹת בֵּית דִּין הוֹרְגִין בְּחֶנֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת" (ויקרא כ,י).
רכח לִהְיוֹת בֵּית דִּין שׂוֹרְפִין בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן" (ויקרא כ,יד).
רכט לִהְיוֹת בֵּית דִּין סוֹקְלִין בָּאֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּסְקַלְתֶּם אֹתָם" (דברים כב,כד).
רל לִתְלוֹת מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב תְּלִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ" (דברים כא,כב).
רלא לִקְבֹּר הַנֶּהֱרָג בְּיוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים כא,כג).
רלב לָדוּן בְּעֶבֶד עִבְרִי כְּהִלְכוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כא,ב).
רלג לְיַעֵד אָמָה עִבְרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ [...] וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה" (שמות כא,ח-ט).	רלג) לְיַעֵד - לייחד לאישה לו או לבנו.
רלד לִפְדּוֹת אָמָה עִבְרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֶפְדָּהּ" (שמות כא,ח).	רלד) לִפְדּוֹת - לגאול מעבדות.
רלה לַעֲבֹד בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ" (ויקרא כה,מו).	רלה) עֶבֶד כְּנַעֲנִי - גוי הנמכר לישראל נקרא עבד כנעני על שם כנען בנו של חם, שקילל אותו נח אביו: "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לְאֶחָיו" (בראשית ט,כה).
רלו לִהְיוֹת הַחוֹבֵל מְשַׁלֵּם מָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה" (שמות כא,יח).	רלו) חוֹבֵל - המכה את חברו או פוצע אותו.
רלז לָדוּן בְּנִזְקֵי בְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ" (שמות כא,לה).
רלח לָדוּן בְּנִזְקֵי הַבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "[וְ]כִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר" (שמות כא,לג).
רלט לָדוּן בְּגַנָּב בְּתַשְׁלוּמִין אוֹ בְּמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "(ו)כִּי יִגְנֹב..." (שמות כא,לז); "אִם בַּמַּחְתֶּרֶת..." (שם כב,א); "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ" (שם כא,טז).	רלט) מַחְתֶּרֶת - שחתר בקיר הבית ונכנס לתוכו דרך הפרצה (ר' תנחום).
רמ לָדוּן בְּנִזְקֵי הֶבְעֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם" (שמות כב,ד).	רמ הֶבְעֵר - שאכלו בהמותיו את יבולו של הזולת.
רמא לָדוּן בְּנִזְקֵי הָאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים" (שמות כב,ה).
רמב לָדוּן בְּדִין שׁוֹמֵר חִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים" (שמות כב,ו).	רמב) שׁוֹמֵר חִנָּם - שאינו מקבל שכר על שמירתו, ועל כן אחריותו מעטה.
רמג לָדוּן בְּדִין נוֹשֵׂא שָׂכָר וְשׂוֹכֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר" (שמות כב,ט).	רמג) נוֹשֵׂא שָׂכָר - מי ששומר תמורת שכר.
רמד לָדוּן בְּדִין הַשּׁוֹאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ" (שמות כב,יג).	רמד) שׁוֹאֵל - מי שמקבל רשות להשתמש ברכוש חברו חינם, שבעל הפיקדון עושה עמו חסד (מו"נ ג,מב).
רמה לָדוּן בְּדִין מֶקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ" (ויקרא כה,יד).	רמה) דִּין מֶקָּח וּמִמְכָּר - אופן המסחר, הקנייה והמכירה.
רמו לָדוּן בְּדִין טוֹעֵן וְכוֹפֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע" (שמות כב,ח).	רמו) טוֹעֵן - שחברו חייב לו כסף. וְכוֹפֵר - בטענתו של חברו.
רמז לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף וַאֲפִלּוּ בְּנֶפֶשׁ הָרוֹדֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ" (דברים כה,יב).	רמז) בְּנֶפֶשׁ הָרוֹדֵף - מותר להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף. שֶׁנֶּאֱמַר וכו' - הדברים אמורים במי שרצתה להכות יריב עד כדי הריגתו, שמותר להצילו בקציצת כף ידה ואפילו בהריגתה (ראה רוצח א,ז וביאורנו שם).
רמח לָדוּן בְּדִינֵי נְחָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ... וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כז,ח-יא).	רמח) נְחָלוֹת - ירושות.

מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה

מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
rambam4u@gmail.com
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.