המשך מניין המצוות לרמב"ם - מצוות עשה (פד - קסו) | מפעל משנה תורה | בית המדרש

קטגוריה משנית

381

9 דק' קריאה

פד לְהַקְרִיב כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּבֵית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ" (דברים יב,יד).
פה לְהִטַּפֵּל בַּהֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת מִחוּצָה לָאָרֶץ לְבֵית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ" (דברים יב,כו) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּקָדְשֵׁי חוּצָה לָאָרֶץ.	פה לְהִטַּפֵּל - להתעסק. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה - ראה לעיל ביאור הקדמה יב.
פו לִפְדּוֹת קָדָשִׁים בַּעֲלֵי מוּמִים וְיִהְיוּ מֻתָּרִים בַּאֲכִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר" (דברים יב,טו) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין שֶׁיִּפָּדוּ.	פו פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין - בעלי חיים שנתקדשו לקרבן ונפסלו.
פז לִהְיוֹת הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: " וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ" (ויקרא כז,י; שם כז,לג).	פז לִהְיוֹת הַתְּמוּרָה קֹדֶשׁ - אם הקדיש בהמה וניסה להחליפה בבהמה אחרת, שתי הבהמות קדושות.
פח לֶאֱכֹל שְׁיָרֵי מְנָחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ויקרא ו,ט).	פח שְׁיָרֵי מְנָחוֹת - הנותר מן המנחה לאחר שהוקטר ממנה קומץ על המזבח.
פט לֶאֱכֹל בְּשַׂר חַטָּאת וְאָשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם" (שמות כט,לג).	פט חַטָּאת וְאָשָׁם - הבאים לכפר על עברות.
צ לִשְׂרֹף בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל, בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז,יט).
צא לִשְׂרֹף נוֹתָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז,יז).	צא נוֹתָר - בשר הנותר מן הקרבן לאחר הזמן שמותר לאכול אותו (פסולי המוקדשין יג,ג; יח,י).
צב לְגַדֵּל הַנָּזִיר שְׂעָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ" (במדבר ו,ה).
צג לְגַלֵּחַ הַנָּזִיר שְׂעָרוֹ עַל קָרְבְּנוֹתָיו בִּמְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, אוֹ בְּתוֹךְ יְמֵי נִזְרוֹ אִם נִטְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו" (במדבר ו,ט).
צד לְקַיֵּם אָדָם כָּל שֶׁהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו מִקָּרְבָּן אוֹ צְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ" (דברים כג,כד).	צד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם - בין שאוסר על עצמו דברים המותרים בין שמחייב עצמו בדבר מצוה (נדרים א,א-ד).
צה לָדוּן בַּהֲפֵר נְדָרִים בְּכָל הַדִּינִין הָאֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה (במדבר ל,ב-יז).	צה בַּהֲפֵר - בהפרת, בביטול.
צו לִהְיוֹת כָּל הַנּוֹגֵעַ בִּנְבֵלָה טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה" (ויקרא יא,לט).	צו נְבֵלָה - בהמה או חיה או עוף שמתו מוות טבעי או נשחטו שלא כהלכה (מאכלות אסורות ד,א).
צז לִהְיוֹת שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים מְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (ויקרא יא,כט).	צז שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים - המטמאים במותם: החולד, העכבר, הצב, האנקה, הכח, הלטאה, החומט והתנשמת. הרמב"ם לא זיהה אותם, פרט ללטאה, שהיא השממית (פה"מ אהלות א,ז. ומדובר בזוחלים ומכרסמים. ולפי רס"ג: עכבר = עכבר; חולד = חולדה או עכברוש; צב = חרדון הצב; אנקה = כוח אפור; כוח = חרדון; לטאה = לטאה; חומט = זיקית; תנשמת = שממית).
צח לִהְיוֹת הָאֹכָלִין מִתְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל" (ויקרא יא,לד).	צח מִתְטַמְּאִין - מקבלים טומאה בתנאים מסוימים.
צט לִהְיוֹת הַנִּדָּה טְמֵאָה וּמְטַמְּאָה לַאֲחֵרִים.	צט נִדָּה - אישה שיצא דם מרחמה כדרכה בימי נידותה.
ק לִהְיוֹת הַיּוֹלֶדֶת טְמֵאָה כַּנִּדָּה.
קא לִהְיוֹת הַמְּצֹרָע טָמֵא וּמְטַמֵּא.
קב לִהְיוֹת בֶּגֶד מְנֻגָּע טָמֵא וּמְטַמֵּא.	קב מְנֻגָּע - נגוע בצרעת.
קג לִהְיוֹת בַּיִת מְנֻגָּע מְטַמֵּא.
קד לִהְיוֹת הַזָּב מְטַמֵּא.
קה לִהְיוֹת שִׁכְבַת זֶרַע מְטַמְּאָה.
קו לִהְיוֹת הַזָּבָה מְטַמְּאָה.
קז לִהְיוֹת הַמֵּת מְטַמֵּא.
קח לִהְיוֹת מֵי נִדָּה מְטַמְּאִין לְאָדָם טָהוֹר וּמְטַהֲרִין מִטֻּמְאַת מֵת בִּלְבַד. וְכָל אֵלּוּ הַדִּינִין שֶׁלְּטֻמְאוֹת אֵלּוּ - רֹב מִשְׁפְּטֵי כָּל טֻמְאָה וְטֻמְאָה מֵהֶן מְבֹאָר בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב.	קח מֵי נִדָּה - מי מעיין שנותנים עליהם אפר פרה אדומה ומזים אותם על מי שנטמא במת כדי לטהר אותו, הנקראים גם "מי חטאת" (פרה אדומה ו,א).
קט לִהְיוֹת הַטַּהֲרָה מִכָּל הַטֻּמְאוֹת בִּטְבִילָה בְּמֵי מִקְוֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ" (ויקרא טו,טז); כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, שֶׁרְחִיצָה זוֹ - בְּמַיִם שֶׁכָּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן בְּבַת אַחַת.	קט מֵי מִקְוֶה - מים מכונסים בקרקע בשיעור ארבעים סאה או יותר (מקוות א,א; ד,א). עוֹלֶה בָּהֶן - נכנס וטובל.
קי לִהְיוֹת הַטַּהֲרָה מִן הַצָּרַעַת, בֵּין צָרַעַת אָדָם בֵּין צָרַעַת בַּיִת, בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תּוֹלַעַת וּשְׁתֵּי צִפֳּרִים וּמַיִם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד,ב).	קי אֵזוֹב - בערבית צעתר/זעתר, ונראה שהכוונה לאזוב המצוי (Majorana syriaca), "שאוכלים אותו בעלי בתים ומטבלים בו הקדרות" (פרה אדומה ג,ב6). שְׁנִי תּוֹלַעַת - חרק מן הסוג כנימת האלון (Kermes). מגוף הנקבה ומביציה מפיקים צבע אדום כתום, ובלשון הרמב"ם: "הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים... ותולעת כמו יתוש, יש בכל גרגר מהן" (שם). מַיִם חַיִּים - מי מעיין.
קיא לִהְיוֹת הַמְּצֹרָע מְגַלֵּחַ אֶת כָּל שְׂעָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא יד,ט).
קיב לִהְיוֹת הַמְּצֹרָע יָדוּעַ לַכֹּל בַּדְּבָרִים הָאֲמוּרִים בּוֹ: "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים, וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה, וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" (ויקרא יג,מה). וְכֵן כָּל שְׁאָר הַטְּמֵאִים צְרִיכִין לְהוֹדִיעַ אֶת עַצְמָן.	קיב) יָדוּעַ לַכֹּל - מפורסם. וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ - שאסור לו להסתפר. וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וגו' - יכסה את ראשו ואת פיו (טומאת צרעת י,ו; אבל ה,יט) ויכריז על עצמו: "טמא! טמא!".
קיג לַעֲשׂוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה לִהְיוֹת אֶפְרָהּ מוּכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יט,ט).	קיג) אֶפְרָהּ - אפר פרה אדומה שמטהרים בו טמא מת.
קיד לִהְיוֹת מַעֲרִיךְ אָדָם נוֹתֵן דָּמִים הַקְּצוּבִין בַּפָּרָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר" (ויקרא כז,ב).	קיד) מַעֲרִיךְ - האומר: "ערכי עליי" או "ערך פלוני עליי" נותן למקדש את הערך הכספי של פלוני לפי גילו, כקבוע בתורה. סכום זה מכונה 'ערך', ואין משמעו שווי. הַקְּצוּבִין - הקבועים. יַפְלִא נֶדֶר - יפריש מעצמו כמו נדר.
קטו לִהְיוֹת מַעֲרִיךְ בְּהֵמָה טְמֵאָה נוֹתֵן דָּמֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה" (ויקרא כז,יא).	קטו) וְהֶעֱמִיד וכו' - יביא אותה אל הכהן כדי שיעריך את דמיה.
קיו לִהְיוֹת מַעֲרִיךְ בֵּיתוֹ נוֹתֵן כְּעֵרֶךְ הַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִישׁ כִּי יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ" (ויקרא כז,יד).
קיז לִתֵּן מַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ עֶרְכָּהּ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ..." (ויקרא כז,טז).
קיח לְהוֹסִיף הַמּוֹעֵל אוֹ אוֹכֵל תְּרוּמָה חֹמֶשׁ עַל הַקֶּרֶן וּלְהַחֲזִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם..." (ויקרא ה,טז).	קיח) קֶרֶן - הסכום שמעל בו. חֹמֶשׁ עַל הַקֶּרֶן - תוספת רבע על הקרן, כדי שיהיה הקנס חמישית משווי הקרן והקנס ביחד. לדוגמה: מי שמעל בארבעה שקלים, משלם את הקרן בסך ארבעה שקלים ועוד שקל קנס. יְשַׁלֵּם - זה הקרן. ובהמשך הפסוק נאמר: "חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו".
קיט לִהְיוֹת נֶטַע רְבָעִי קֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים" (ויקרא יט,כד).	קיט) נֶטַע רְבָעִי - פירות השנה הרביעית, הנאכלים לבעלים בירושלים (מעשר שני פרק ט).
קכ לְהַנִּיחַ פֵּאָה.	קכ לְהַנִּיחַ פֵּאָה - להשאיר לעניים בקצה השדה שטח שלא נקצר.
קכא לְהַנִּיחַ לֶקֶט.	קכא) לֶקֶט - תבואה הנופלת בזמן הקציר שהיא לעניים.
קכב לְהַנִּיחַ עֹמֶר הַשִּׁכְחָה.	קכב) עֹמֶר הַשִּׁכְחָה - תבואה הנשכחת בשדה.
קכג לְהַנִּיחַ עוֹלֵלוֹת בַּכֶּרֶם.	קכג) עוֹלֵלוֹת - אשכולות ענבים דלי גרגרים.
קכד לְהַנִּיחַ פֶּרֶט הַכֶּרֶם. לְפִי שֶׁבְּכָל אֵלּוּ נֶאֱמַר: "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט,י; כג,כב), וְזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלָּהֶם.	קכד) פֶּרֶט - ענבים שנשרו בשעת הבציר. להגדרת כל אלה ראה מתנות עניים פרק ד.
קכה לְהָבִיא בִּכּוּרִים לְבֵית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ..." (שמות כג,יט; לד,כו).	קכה) בִּכּוּרִים - מתנות כהונה מפירות שהבשילו ראשונים באותה שנה.
קכו לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ... תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח,ד).	קכו) תְּרוּמָה גְּדוֹלָה - ההפרשה הראשונה שמפרישים מן היבול, שמן התורה די להפריש כלשהו.
קכז לְהַפְרִישׁ מַעְשַׂר דָּגָן לַלְּוִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ" (ויקרא כז,ל).	קכז) מַעְשַׂר דָּגָן - נקרא גם "מעשר ראשון", והוא 10% מן התבואה שנותרה אחר הפרשת תרומה גדולה.
קכח לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְהֵאָכֵל לִבְעָלָיו בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ..." (דברים יד,כב) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה הוּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.	קכח) מַעֲשֵׂר שֵׁנִי - 10% מן היבול לאחר שהפרישו ממנו מעשר ראשון. לְהֵאָכֵל - כדי לאכול אותו.
קכט לִהְיוֹת הַלְּוִיִּים מַפְרִישִׁין מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁלָּקְחוּ מִיִּשְׂרָאֵל, וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לַכֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר" (במדבר יח,כו).	קכט) מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר - שהוא 1% מן היבול. ונקרא גם "תרומת מעשר".
קל לְהַפְרִישׁ מַעְשַׂר עָנִי תַּחַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בַּשְּׁלִישִׁית וּבַשִּׁשִּׁית בַּשָּׁבוּעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ" (דברים יד,כח).	קל בַּשְּׁלִישִׁית וּבַשִּׁשִּׁית בַּשָּׁבוּעַ - בשנה השלישית ובשנה השישית בכל מחזור של שבע שנים, שבסופו שנת השמיטה, נותנים מעשר לעני.
קלא לְהִתְוַדּוֹת וִדּוּי מַעֲשֵׂר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ" (דברים כו,יג).	קלא) וִדּוּי מַעֲשֵׂר - דברים שהאדם אומר בשנה הרביעית של השמיטה ובשנה השביעית אחר שהפריש את המעשרות כתיקונם (מעשר שני יא,ג).
קלב לִקְרוֹת עַל הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ..." (דברים כו,ה).	קלב) לִקְרוֹת - לומר דברי הודאה לה' בזמן מתן הביכורים.
קלג לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ..." (במדבר טו,כ).	קלג) לְהַפְרִישׁ חַלָּה - להפריש מתנה לכהן מעיסת בצק. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם - מן העיסה.
קלד לְהַשְׁמִיט קַרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" (שמות כג,יא).	קלד) לְהַשְׁמִיט קַרְקַע - להפקיר, לוותר על הבעלות על הקרקע בשנת השמיטה, כדי שהכל, אדם ובהמה, יוכלו לאכול ממה שצומח בה.
קלה לִשְׁבֹּת מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" (שמות לד,כא).	קלה) לִשְׁבֹּת מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ - שלא לעשות מלאכות חקלאיות מסוימות בשנת השמיטה.
קלו לְקַדֵּשׁ שְׁנַת יוֹבֵל בִּשְׁבִיתָה כַּשְּׁמִטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה" (ויקרא כה,י).	קלו) יוֹבֵל - שנת החמישים. בִּשְׁבִיתָה - באי עשיית מלאכות חקלאיות מסוימות.
קלז לִתְקֹעַ בַּשּׁוֹפָר בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה" (ויקרא כה,ט).	קלז) לִתְקֹעַ - להכרזה על חירות (סה"מ). בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל - במוצאי יום הכיפורים.
קלח לִתֵּן גְּאֻלָּה לָאָרֶץ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" (ויקרא כה,כד).	קלח) גְּאֻלָּה - שהשדות חוזרות בו לבעליהן.
קלט לִהְיוֹת גְּאֻלַּת בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה עַד שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה" (ויקרא כה,כט).	קלט) בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה - הבתים הבנויים בעיר מוקפת חומה. עַד שָׁנָה - המוכר יכול לקנות חזרה את ביתו רק בשנה הראשונה לאחר שמכר אותו.
קמ לִמְנוֹת שְׁנֵי יוֹבֵל, שָׁנִים וּשְׁמִטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים..." (ויקרא כה,ח).	קמ לִמְנוֹת וכו' - לספור את השנים במחזורים של חמישים שנות יובל ומחזורים של שבע שני שמיטה.
קמא לְהַשְׁמִיט כְּסָפִים בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ" (דברים טו,ב).	קמא) לְהַשְׁמִיט כְּסָפִים - לוותר על כל חובות הלוואותיו. שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ - כל בעל חוב ישמיט את ידו מלבקש את מה שהלווה לזולתו.
קמב לִנְגֹּשׂ לַנָּכְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ; וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ..." (דברים טו,ג).	קמב) לִנְגֹּשׂ לַנָּכְרִי - "ללחוץ עליו בתביעת החובות" (סה"מ עשה קמב).
קמג לִתֵּן מִן הַבְּהֵמָה לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ" (דברים יח,ג).
קמד לִתֵּן רֵאשִׁית הַגֵּז לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ" (דברים יח,ד).	קמד) רֵאשִׁית הַגֵּז - חלק קטן מן הצמר הראשון הנגזז בכל שנה.
קמה לָדוּן בְּדִינֵי חֲרָמִים, מֵהֶם לַיי וּמֵהֶם לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ כָּל חֵרֶם..." (ויקרא כז,כח).	קמה) חֲרָמִים - מי שהקדיש נכס מסוים ואמר: "הרי זה [אסור עליי ב]חרם", צריך לתת אותו לכהנים. ואם פירש ואמר "חרם לה' ", נותן אותו למקדש.
קמו לִשְׁחֹט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְאַחַר יֹאכַל בְּשָׂרָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ" (דברים יב,כא).	קמו) וְזָבַחְתָּ - ושחטת.
קמז לְכַסּוֹת דַּם חַיָּה וָעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ, וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר" (ויקרא יז,יג).
קמח לְשַׁלֵּחַ הַקֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב,ז).	קמח) לְשַׁלֵּחַ הַקֵּן - מי שרוצה את האפרוחים או הביצים שבקן, חייב לשלח את האם.
קמט לִבְדֹּק בְּסִימָנֵי בְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ" (ויקרא יא,ב).	קמט) לִבְדֹּק בְּסִימָנֵי בְּהֵמָה - המצוה היא להבחין בסימנים מסוימים ולדון ולפסוק על פיהם איזו בהמה מותרת באכילה (המכונה גם 'טהורה') ואיזו בהמה אסורה באכילה (המכונה גם 'טמאה') (סה"מ עשה קנב).
קנ לִבְדֹּק בְּסִימָנֵי הָעוֹף עַד שֶׁיַּבְדִּיל בֵּין טָמֵא שֶׁבּוֹ לְטָהוֹר שֶׁבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ" (דברים יד,יא).
קנא לִבְדֹּק בְּסִימָנֵי חֲגָבִים לֵידַע טָהוֹר מִן הַטָּמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם" (ויקרא יא,כא).	קנא) כְּרָעַיִם - שתי רגליים גדולות וארוכות שבהן החגב קופץ למרחק.
קנב לִבְדֹּק בְּסִימָנֵי דָּגִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט).
קנג לְקַדֵּשׁ חֳדָשִׁים וְלַחֲשֹׁב שָׁנִים וָחֳדָשִׁים בְּבֵית דִּין בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים" (שמות יב,ב).	קנג) לַחֲשֹׁב - לְחַשֵּׁב. בְּבֵית דִּין - הגדול, הסנהדרין.
קנד לִשְׁבֹּת בַּשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת" (שמות כג,יב; לד,כא).	קנד) לִשְׁבֹּת - ממלאכה.
קנה לְקַדֵּשׁ שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ,ז).	קנה) לְקַדֵּשׁ שַׁבָּת - קידוש באמירה.
קנו לְבַעֵר חָמֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם" (שמות יב,טו).	קנו) לְבַעֵר - להשבית, לבטל בלב. שְׂאֹר - בצק חמוץ שמשהים אותו זמן רב ונותנים אותו בעיסה כדי להתסיס את הבצק, להתפיחו ולחמצו, בדומה לשמרים של ימינו.
קנז לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלְּחַג הַמַּצּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא" (שמות יג,ח).	קנז) בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלְּחַג הַמַּצּוֹת - בליל הסדר.
קנח לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵיל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת" (שמות יב,יח).
קנט לִשְׁבֹּת בָּרִאשׁוֹן שֶׁלַּפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג,ז; במדבר כח,יח).
קס לִשְׁבֹּת בַּשְּׁבִיעִי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה).
קסא לִסְפֹּר מִקְּצִירַת הָעֹמֶר תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כג,טו).	קסא) מִקְּצִירַת הָעֹמֶר - ליל ט"ז בניסן. מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת - ומשמעו מיד לאחר החג הראשון של הפסח, מיום ט"ז בניסן (תמידין ומוספין ז,יא3).
קסב לִשְׁבֹּת בְּיוֹם חֲמִשִּׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג,כא).	קסב) בְּיוֹם חֲמִשִּׁים - לספירת העומר, והוא חג השבועות.
קסג לִשְׁבֹּת בָּרִאשׁוֹן שֶׁלַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן" (ויקרא כג,כד).	קסג) בָּרִאשׁוֹן - בראש השנה.
קסד לְהִתְעַנּוֹת בָּעֲשִׂירִי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" (ויקרא טז,כט).	קסד) לְהִתְעַנּוֹת - לצום. בָּעֲשִׂירִי בּוֹ - ביום י' בתשרי, יום הכיפורים.
קסה לִשְׁבֹּת בְּיוֹם הַצּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם" (ויקרא כג,לב; וראה שם טז,לא).
קסו לִשְׁבֹּת בָּרִאשׁוֹן שֶׁלְּחַג הַסֻּכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג,לה).

מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה

מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
rambam4u@gmail.com
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.