- מדורים
- רחל אמנו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
34841
רחל אמנו ע"ה נקברה על אם הדרך, בדרך בית לחם. ויעקב אבינו מתנצל על כך לפני בנו יוסף ואומר לו (בראשית פרק מ"ח) " ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם ". ומבאר רש"י בשם חז"ל:
"ואקברה שם - ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר (ירמיה לא יד) קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה (ירמיה לא טו) יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".
משמע שרחל אמינו ע"ה מסוגלת יותר מכל האבות והאמהות לקבץ את בניה מן הגלות עד שיתקיים "ושבו בנים לגבולם".
וכך הסבירו חז"ל במדרש (איכה רבתי פתיחתא כ"ד) את זכותה של רחל:
"באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבש"ע! גלוי לפניך, שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן, שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם ירמיהו ל"א) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם ירמיהו ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".
באור המדרש מדוע שמע ה' קול רחל המבכה על בניה
צריך להבין מדוע קבל הקב"ה את תפילתה של רחל לסלוח לישראל ולהשיבם מן הגלות יותר מן האבות, האם מסירת הסימנים של רחל לאחותה היה מעשה של מסירות נפש גדול יותר מכל מסירות הנפש שעשו האבות למען הקב"ה, שהגדול שבכולם עקידת יצחק? ננסה לבאר זאת בכמה אנפין:
א. אין ספק שמסירות נפשה של רחל היה מיוחד בזה, שלא היה מסירות על גופה אלא מסירות נפש על עולם רוחני שלה, היה בו ויתור אישי להכניס צרה לביתה, ולקחת מיכולת המימוש רוחני שלה עם יעקב, ושמא יעקב יוותר עליה בכלל, ונמצאת מפסידה את כל עולמה הרוחני. רחל בטלה עצמה לגמרי לעשית הטוב, באמרה מאי נפקא מינא ממי יצאו שבטי י-ה, ממני או מאחותי "מיני ומיניה יתקלס עילאה" 2 . אולם גם בעקידת יצחק מצאנו שהיה משום ויתור רוחני על המשך דרכו הרוחנית של אברהם, ואולי אפשר לומר, שיחודה של רחל היה שהיא לא נצטוותה על כך כאברהם, וזה גדלותה שבכל זאת מסרה נפשה על אחותה.
ב. עוד אפשר להסביר מדוע שמע ה' לתפילתה של רחל, מפני שהחטא שבשבילו גלינו מארצנו, בפרט בבית שני, היה בגלל שנאת חינם, ורחל שוויתרה לאחותה ומסרה נפשה עליה שלא תתבייש, הוכיחה במעשיה אהבת אחים אין קץ, ובזכות זה נתקבלו תפילותיה למחול על שנאת חינם, וזיכרון מעשיה יביא לגאולה.
ג. המהר"ל (נצח ישראל פרק ל"ד) מעמיק במדרש הנ"ל ומבאר מה היא זכותה המיוחדת של רחל, שבזכותה סולח על חטא ע"ז וגואל את ישראל. הוא מקדים ושואל: איך יש במעשה רחל תשובה על חטא ע"ז, כפי שהיא אומרת: " מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש ", מה שייך קנאה אצל הקב"ה, ולמה שימחל להם על שעבדו עבודה זרה?
ונראה לבאר את עומק תרוצו שם, לפי מיעוט הבנתנו: רחל היא בת זוגו של יעקב אבינו בפרט, והיא זו שנקראת "עקרת הבית" בבית יעקב. אם היא לבד הייתה מולידה לו י"ב שבטים הייתה ביניהם אחדות גמורה, אולם רחל ראתה בצער אחותה והסכימה להכניס את צרתה לביתה, ובכך בעצם ויתרה על האחדות בין השבטים למען אחותה, כפי שראינו את מחלוקת יוסף ואחיו, והשלכותיה וגילגוליה במשך הדורות, במחלוקת בין מלכי בית דוד ובין מלכי ישראל משבט אפרים. מעשה החסד המופלג הזה שעשתה רחל למען אחותה תוך ויתור על המצב האידיאלי של אחדות ביתה, מלמד עד כמה מורכב הוא העולם הזה, ועד כמה משמשים בו כוחות שונים, כפי שהתגלה הדבר בבניה של רחל ובבניה של לאה, אלא שבני אדם צריכים לחיות בו בהתחשבות הדדית ויחד עם זאת להגיע למצב הרוחני הרצוי. עד שלבסוף יגיעו כל הכוחות האישיים הללו לידי אחדות אמיתית גמורה, כדברי הנביא יחזקאל (פרק ל"ז)
"ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו חבריו: וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך".
אם נתבונן נראה שגם הקב"ה ברא עולם שיש בו "שניות" (כלשון המהר"ל, היינו שינוי ממה שעל במחשבה תחילה, או שניות ומורכבות), עולם מורכב רוח וגשם, טוב ורע, שנראה כיסודות נפרדים זה מזה, כפי שנקרא "עלמא דפירודא". וכך רצה הקב"ה שתהיה לו "דירה בתחתונים", בעולם תחתון ומורכב כזה, משום שרצה לתת לאדם את האתגר להאיר את העולם החשוך, ואז יש "יתרון האור מן החושך", היינו, יש יתרון לאור כאשר הוא עולה מתוך החושך. והתפקיד של האדם להאיר את אור האמונה ולהחזיר את העולם לשורשו האחד, הוא הקב"ה שברא את העולם, להיות בחינת "מאחד אלוף יראה מאורות". וכך יתגדל שמו יתברך בעולם, עד שיתגלה שה' אחד ושמו אחד.
ואם כן במסירות נפשה של רחל היא רמזה להקב"ה שיסלח לישראל על חטא ע"ז, כמו שהיא קבלה באהבה את צרתה, וידעה שיצא מזה מחלוקת ופירוד, כי האמינה שבסוף יתאחד בית יעקב "כשם שלבך אינו חלוק על המקום כך לבינו אינו חלוק עליו". וכך גם הקב"ה יקבל בהבנה את חטאם שנבע מהצורה שבה נברא העולם, שיש בו "שניות" ופירוד, ומעצם טבעו גורם לחטא, כדי שבסופו של דבר תהיה אחדות גדולה יותר המחברת בין שונים.
ובפרק א' הוסיף לבאר שסוד האחדות שבישראל טמון אצל רחל, שהיא עקרת הבית, והבית מאחד כל מה שבתוכו, ולכן נקברה בדרך, כדי שיהיה כח המאחד את ישראל נמצא גם בגלות, ובזכותה ישובו לגבולם.
ורמז לכך בלשון "גלה" ובלשון "גאל", נמצא שההבדל בין הגלות והגאולה הוא האותיות ה"ה ואל"ף, הא' מרמזת לאחד המאוחד שיביא לגאולת ישראל וליציאתם מהגלות לארץ ישראל, וה-ה' שמורכבת משתי אותיות ד' וי', וזה מרמז לפזור לד' קצוות העולם, והי' היא הנקודה האמצעית המאחדת את כולם. (גם העולם הזה נברא באות ה' המרמזת לכך) 3 . ורחל יש בה את הכח המאחד את ד' הקצוות, ולכן בזכותה יתקבצו הבנים לגבולם.
נראה שדברי המהר"ל משלימים זה את זה, כפי שהסביר המהר"ל (פרק ל"ד) כוחה של רחל היה בכך שהייתה יכולה להכניס את צרתה לביתה, ואז לכאורה לגרום לפירוד בבית, אולם הדבר נעשה מתוך מסירות נפש למען אחותה דבר שמעיד על אחדות וחיבור, וסוף מעשה במחשבה תחילה, ולעתיד לבוא יגיעו כל השבטים לאחדות גמורה, וזה מכוחה של רחל שיכולה לחבר בין קצוות, ויתרון רב יהיה לכך, שבייחוד הכוחות כולם בישראל תתגלה מידת תפארתם. כברכת הנשים את רות "כרחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל" ואמרו חז"ל שרחל ולאה הן "כשני קורות מפולשות" שמחזיקות את הבית, לכאורה הן כשני קוים מקבילים שאין קשר ביניהם, אולם דווקא זאת הסיבה שהם יכולים ביחד להחזיק את קורת הבית.
אבא ז"ל היה ידוע כמי שמאחד מסביבו צבורים שונים, מחוגים שונים, מעדות שונות, הנני זוכר אותו מכתת רגליו לבתי כנסת ספרדים לתפילה ולשירת הבקשות, ומאידך לבתי כנסת חסידיים, בין אנ"ש מהתנועה שהתמסר עליה מעודו עוד בחו"ל, ובין אנשי אגודה ופא"י, וגם היה מעורה עם צבור חילוני, לבל ידח ממנו נידח, הוא ידע תמיד לישב מחלוקת בטוב טעם ודעת, באצילות ובג'נטלמניות ידע לעגל קצוות, לישב הדורים, מתוך התחשבות בזולת, לשם כך צריך נשמה כללית, כמה סמלי הדבר שאת האזכרה לזכרו אנו עושים ביחד עם חברו הטוב ר' יצחק גץ, בסימן של ביחד. היה לו כעין ניצוץ נשמת רחל, שהבינה שיש שניות בעולם, וכשל שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, והסכימה להכניס את השונה לתוך ביתה, ומתוך כך מתגדל שם שמים, ונתרבה שלום בעולם, שלום של תלמידי חכמים שיש ביניהם מחלוקת לשם שמים והם מרבים שלום בעולם.
מנין ינק את הכוח הזה? מתוך הרגשה של שייכות לכלל ישראל, מן היסוד המאחד את כולם כבני אברהם יצחק ויעקב, וכבנים אתם לה' אלוקיכם.
אמרו חכמינו ז"ל: (בראשית רבה (וילנא) פרשה צח)
"ר' אלעזר בן אחוי אמר: מכאן זכו ישראל לקריאת שמע, בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו אמר להם שמעו אל ישראל שבשמים אביכם שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה? (כשראה אותם חלוקים לשבטיהם, כל אחד כפי שיטתו לבית אבותם, ולפי דגליהם), א"ל (דברים ו) שמע ישראל אבינו כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה, כך אין בלבנו מחלוקת אלא ה' אלוקינו ה' אחד אף הוא פירש בשפתיו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, (היינו שכל ההתפצלויות הללו הם שפע ברכת ה' כפי שכבודו מתגלה בעולם וזהו בשכמל"ו). רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל הדא הוא שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים שמע ישראל אבינו ממערת המכפלה אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלוקינו ה' אחד".
וכשאנו נזכרים באבא ז"ל ומשתדלים ללמוד ממעשיו, ונאמר "ישראל אבינו" אותו דבר שצוותנו נוהג בנו עניין האחדות, אמת ישראל כולל בתוכו שיטות שונות אבל יש יסוד מאחד והוא ה' אחד וגוי אחד בארץ. אמונה בנצח ישראל לא ישקר, אמונה בגאולתן של ישראל, ביסוד האל"ף המאחדת אלוף, והופכת את הגלות (גלה) לגאולה (גאל). ומתוך רצון לקרב אותה ולממש אותה. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל ותתקיים בנו האחדות המיוחלת, ולקיום דברי הנביא ירמיהו פרק לא:
"כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל, וגו' ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והייתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד".
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ללמוד גמרא?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
לקום מהתחתית של התחתית
למה משווים את העצים לצדיקים?
איך עושים קידוש?
חכמת התורה וחכמות החול
