הזכרת גשמים ובקשתם | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

5016

7 דק' קריאה

הזכרת גשמים ושאלתם
בתקופת החורף אנו מזכירים את הגשם פעמיים בתפילה. בתחילה אנו מזכירים את הגשם כדי לשבח את ה' המוריד אותו, ואח"כ אנו מבקשים מה' שיברך אותנו בטל ומטר. בברכה השניה, היא ברכת "מחיה המתים", אנו משבחים "משיב הרוח ומוריד הגשם". ותקנו להזכיר את שבח הגשם בברכת "מחיה המתים", מפני שהגשמים מביאים חיים לעולם. בברכה התשיעית, היא ברכת השנים, אנו מבקשים על הגשם. למנהג ספרדים, כל נוסח ברכת השנים משתנה מהחורף לקיץ, בחורף פותחים ב"ברך עלינו", ואילו בקיץ פותחים ב"ברכנו ה' א-להינו". ולמנהג אשכנזים, נוסח ברכת השנים בקיץ ובחורף שווה, אלא שבחורף אומרים "ותן טל ומטר" ואילו בקיץ אומרים "ותן ברכה", ואף שגם הזכרת הגשמים וגם בקשת הגשמים נאמרות בחורף, ישנו הבדל ביניהם, שהזכרת גשמים נאמרת בזמן הראוי לגשמים, ואילו התפילה על הגשם נאמרת רק בשעה שאנו רוצים שהגשם יתחיל לרדת.

תחילת זמן הזכרת הגשם בשמיני עצרת. אמנם היה מקום להזכיר את הגשם מתחילת חג הסוכות, שכבר אז מתחיל זמן הגשמים, אלא הואיל והגשם נחשב לסימן קללה בחג הסוכות, שכשהוא יורד אי אפשר לקיים את מצוות הישיבה בסוכה, לפיכך אין מזכירים אותו בחג הסוכות, לכן קבעו להתחיל להזכירו בתפילת המוסף של שמיני עצרת, שאז כל הציבור נמצא בבית הכנסת, ויכולים להכריז בפני כולם להתחיל להזכיר את הגשם. אבל לתפילת ערבית לא כולם באים, ולפני תפילת שחרית אי אפשר להכריז, שאין להפסיק בין גאולה לתפילה (ב"י ושו"ע או"ח קיד, א-ב). אבל את תחילת הבקשה על הגשם דחו בחמישה עשר יום, לליל שביעי בחודש מרחשוון, וזאת כדי שאחרון עולי הרגל, שבא מנהר פרת, יספיק לחזור לביתו בלא שירד עליו גשם בדרכו (שו"ע קיז, א). ואף אחר החורבן לא נתבטל המנהג, מפני שכל מנהג שמזכיר את הימים הגדולים בהם בית המקדש עמד על מכונו, חביב עלינו מאוד ואיננו רוצים לבטלו. ורק אחר שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, תוכל הסנהדרין להחליט אם לשנות את זמן תחילת שאלת הגשמים, בהתחשב באמצעי התחבורה החדשים.

ממשיכים להזכיר גשמים עד יום ראשון של חג הפסח, בשחרית עדיין מזכירים גשמים, ובמוסף כבר מזכירים את הטל. ולגבי בקשת גשמים, מכיוון שהבקשה נאמרת רק בימות החול, ממילא יוצא ששואלים גשמים בפעם האחרונה בתפילת מנחה של ערב חג הפסח.

הטועה בהזכרת גשמים
טעה והזכיר גשם בקיץ, כיוון שבאותו זמן אין בכך שבח, חייב לחזור ולתקן. אם עדיין לא סיים את הברכה, יחזור לתחילתה ויאמר "מוריד הטל" כפי שאומרים בקיץ. ואם כבר סיים את הברכה, הפסיד אותה, וכיוון ששלוש הברכות הראשונות נחשבות כברכה אחת, צריך להתחיל את התפילה מחדש כדי לאמרה כראוי (שו"ע קיד, ד). טעה ולא הזכיר גשם בחורף, אם הזכיר טל, כפי שאנו אומרים בקיץ "מוריד הטל", כיוון שאמר שבח מסוים שקשור למים, אינו צריך לחזור. אבל אם לא הזכיר גם את הטל, כיוון שהחסיר שבח כל כך חשוב - צריך לחזור (שו"ע קיד, ה).

טעה וביקש גשם בקיץ, כיוון שביקש בקשה שאינה ראויה, קלקל את ברכת השנים וחייב לחזור ולתקן. לפיכך, אם עדיין לא סיים את תפילתו, יחזור לברכת השנים, ויאמרנה כראוי, וממנה ימשיך כסדר עד סוף התפילה. ואם כבר סיים את תפילתו, יחזור ויתפלל כראוי (שו"ע קיז, ג). ואם טעה ולא ביקש על הגשמים בחורף, אם עדיין לא הגיע לברכת "שומע תפילה", ימשיך בתפילתו וכשיגיע לברכת "שומע תפילה", שבה מותר לבקש כל בקשה, יבקש על הגשמים, ויתקן בכך את טעותו. אבל אם כבר עבר את ברכת "שומע תפילה", הפסיד את המקום שבו יכל לתקן את עצמו, והפסיד גם את כל הברכות שאמר אחר ברכת השנים, ועליו לחזור לברכת השנים ולאומרה כהלכה, וממנה ימשיך להתפלל כסדר. ואם כבר סיים את תפילתו והתכוון לפסוע לאחריו, כיוון שלא ביקש גשם - תפילתו חסרה, ועליו לחזור ולהתפלל כראוי (שו"ע קיז, ד-ה).

עצה כנגד טעויות
הטעות השכיחה ביותר בתפילה, היא טעות בהזכרת גשמים ושאלתם, שכן בכל חצי שנה מחליפים את הנוסח, וכיוון שבמשך חצי שנה מתרגלים לנוסח מסוים, שגרת הלשון מושכת לומר כנוסח השגור. וכפי שלמדנו, שלוש מתוך ארבע הטעויות האפשריות בזה, מחייבות חזרה (ועיין בהערה 4). מי שהסתפק אם אמר כראוי, כל זמן שלא עברו שלושים יום מאז החלפת הנוסח, בתחילת הקיץ או החורף, מן הסתם טעה, שכן שגרת לשונו עדיין מורגלת לנוסח הקודם. ואם זו אחת משלוש הטעויות שמחייבות חזרה, עליו לחזור להתפלל כראוי. אבל אם כבר עברו שלושים יום, לשונו כבר התרגלה לחילוף הנוסח, ומן הסתם אמר כראוי, ואינו צריך לחזור ולהתפלל.

כדי להינצל מהספק הזה, שבעטיו פעמים רבות צריכים לחזור ולהתפלל, טוב שכל אדם ירגיל את עצמו ביום ההחלפה לנוסח החדש, ויחזור עליו תשעים פעם כדי שיהיה שגור על לשונו ולא יטעה. וגם אם יתעורר לו ספק אם אמר כראוי, כיוון שכבר הרגיל את לשונו תשעים פעם לומר כהלכה, מן הסתם התפלל כראוי ואינו צריך לחזור (שו"ע קיד, ח-ט). לפיכך, כשיגיע לליל שביעי בחשון, למנהג הספרדים שכל נוסח ברכת השאלה משתנה, ירגיל את עצמו לפתוח את הברכה כראוי, ויאמר תשעים פעם: "רופא חולי עמו ישראל, ברך עלינו". ולמנהג אשכנזים יאמר: "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה". וכשיגיע לתפילת מוסף של ראשון של פסח, יאמר תשעים פעם: "מחייה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל". ובמוצאי החג, לפני תפילת ערבית של חול המועד, למנהג ספרדים יאמר: "רופא חולי עמו ישראל, ברכנו"; ולמנהג אשכנזים יאמר: "ואת כל מיני תבואתה לטובה ותן ברכה" (מ"ב קיד, מ; כה"ח ס) 1 .

דין חוץ לארץ
קבעו חכמים לאחר את תחילת הבקשה על הגשמים בבבל ליום שישים לתקופה (שיוצא ב- 4 או 5 בדצמבר), וזאת מפני שיש בה מים מרובים מנהרות חידקל ופרת, ואין צורך להרבות שם בבקשה על הגשמים מיד בתחילת החורף. וכל שאר בני חוץ לארץ נגררים אחר בבל, ושואלים מיום שישים לתקופה (שו"ע קיז, א) 2 .

בן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ למשך כמה חודשים: יש אומרים, שישאל כמנהג ארץ ישראל ששם ביתו (פר"ח). ויש אומרים, שישאל כמנהג המקום שבו הוא נמצא עתה (ברכ"י). והדרך לצאת ידי כולם היא, שבכל עת שיש ספק, ישאל בשומע תפילה ולא בברכת השנים, ועיין בהערה לפרטי ההלכה 3 . במקומות שצריכים לגשמים באביב, לא ימשיכו אחר הפסח לבקש גשמים בברכת השנים, אלא דינם כאנשים פרטיים, ויתפללו על הגשמים בברכת "שומע תפילה", שבה יכול כל אדם להוסיף ולבקש בקשות פרטיות (שו"ע קיז, ב) 4 . גם בארצות שמדרום לקו המשווה, כדוגמת, ארגנטינה, ברזיל ואוסטרליה, שואלים גשמים בשעה שיש חורף בארץ ישראל. ולמרות שבאותו הזמן אצלם הוא קיץ, כיוון שארץ ישראל היא עיקר העולם, הכל נגררים אחריה, ושואלים גשמים לפי ימות החורף בארץ ישראל. אבל אם הגשמים גורמים שם בקיץ לנזק, אי אפשר לבקש שם בברכת השנים, ולכן יאמרו תמיד בברכת השנים את נוסח הקיץ, ובשומע תפילה יבקשו תמיד על הגשם. בחורף שלהם יבקשו על מקום מגוריהם, ובחורף של ארץ ישראל יבקשו על ארץ ישראל 5 .

הנוסע מארץ ישראל או מארצות הצפון לביקור באותם מקומות, גם אם הגשמים מזיקים שם, ימשיך לבקש על הגשמים לפי החורף של ארץ ישראל (שערים המצוינים בהלכה יט, ג).

^ 1. אבל במעבר מהקיץ לחורף בהזכרת גשמים, שחל בשמיני עצרת, אם יטעה לא יצטרך לחזור, שכן למדנו שאף אם לא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם", אם הזכיר טל יצא, וכיוון שגם בקיץ אנו אומרים "מוריד הטל", ממילא אף אם אמר את נוסח הקיץ יצא. (ואף שהרמ"א קיד, ג, כתב שאין אומרים "מוריד הטל" בקיץ, מנהג אשכנז בא"י לאומרו). אבל במעבר מהחורף לקיץ, אם טעה פסל, שכן נמצא שאמר "מוריד הגשם" בקיץ. ולעניין שאלת גשמים, בכל טעות פסל. לסיכום, מתוך ארבע אפשרויות של טעות, בשלוש צריך לחזור ובאחת אינו צריך לחזור.
מקור הדין שבשלושים הימים הראשונים חוזר, מירושלמי תענית פ"א ה"א. ומהר"ם מרוטנבורג הציע להשגיר את הלשון בתשעים פעם. ואף שה"ר פרץ חלק עליו, הרא"ש הסכים לדעתו, וכן נפסק בשו"ע. אלא שקצת קשה, שבשלושים יום יוצא שאומרים כמאה פעמים את הברכה השניה של שמונה עשרה, מפני המוספים של שבתות וחגים וחול המועד. ואילו את ברכת השנים, אומרים פחות משמונים פעם, מפני שבשבתות ובמוסף אין אומרים את ברכת השנים. ואכן יש סוברים שהעיקר הוא להתרגל בתשעים תפילות, וכ"כ א"ר ודה"ח. ולדעת הט"ז והגר"א ועוד אחרונים, העיקר תלוי בתפילות שלושים יום, ואפילו אם לא התרגל בהם תשעים פעם. ועיין במ"ב קיד, לז. ובס"ק מא, כתב בשם החתם סופר, שלכתחילה אכן ירגיל עצמו במאה ואחת פעמים. אלא שלהלכה סיכם שאם הרגיל עצמו בתשעים פעם בלבד, אין בידינו לפסוק שיחזור כנגד פסק השו"ע. ונראה שסברת מהר"ם מרוטנבורג, שאין הבדל משמעותי בין שמונים או תשעים או מאה פעם, וככל שיחזור יותר פעמים, כך ישגיר יותר את לשונו. וכיוון שהירושלמי קבע שאחר שלושים יום מן הסתם כבר לא טועים, קבע שבתשעים פעם, שהוא מספר התפילות הממוצע בחודש, אפשר להשגיר את הלשון.
^ 2. בארצות הקרובות לארץ ישראל, שאקלימן צחיח והן זקוקות ליותר מים, מתחילים לשאול עם תושבי ארץ ישראל, בליל שביעי במרחשוון (ילקוט יוסף ח"א ע' רנא בהערה).
^ 3. מחלוקת האחרונים מבוארת במ"ב קיז, ה. בכה"ח יא, נוטה לדעת הברכ"י שישאל כמקום שבו הוא נמצא. ורבים הזכירו את העצה לבקש בשומע תפילה (תפילה כהלכתה ע' רלה, ילקוט יוסף ח"א ע' רסג, אש"י כג, לז). ויוצא בזה ידי כולם, מפני שגם כשחייבים לשאול אפשר להשלים את השאלה בשומע תפילה, ומנגד גם כשאין לשאול, אם שאל בשומע תפילה אינו צריך לחזור.
פרטי דינים: בן ארץ ישראל שיצא לחו"ל, א) יצא לפני ז' חשוון, ישאל בשומע תפילה מז' בחשוון. ב) יצא אחר ז' חשוון, כיוון שכבר התחיל לבקש גשמים, ימשיך לשאול בברכת השנים (כה"ח יג, בשם קש"ג). ג) יצא עם משפחתו ליותר משנה, נחשב באותו זמן כבן חו"ל, וינהג מיד כמותם.
בן חוץ לארץ שבא לארץ, יותר ראוי שינהג כבני א"י, ולכן אם הוא מתכוון לחזור לחו"ל אחר יום התקופה, ישאל כבני א"י. ואם הוא מתכוון לחזור לפני יום התקופה, י"א שישאל בשומע תפילה (ע' באש"י כג, לז), וי"א שישאל כבני א"י, וכשיחזור לחו"ל אינו צריך להמשיך לשאול, אבל טוב שישאל בשומע תפילה (ילקוט יוסף ח"א ע' רסה).
ובכל הדינים, נראה שאם טעה ונהג כאחת הדעות (ולא שאל בשומע תפילה), אינו צריך לחזור (ועיין באש"י כג, הערה קמט). ומי שהוא חזן, אף שבלחש הוא שואל בשומע תפילה, בחזרת הש"ץ, שהיא עבור הציבור, יתפלל כמנהג המקום (אש"י כג, לט).
^ 4. ואם טעה וביקש גשמים בברכת השנים במקום שצריכים לגשם אחר הפסח, לדעת השו"ע קיז, ב, חייב לחזור להתפלל על תנאי, שאם הלכה כסברת הרא"ש שמותר להם לבקש בברכת השנים, הרי התפילה נדבה. ולדעת הרמ"א, בדיעבד אינו חייב לחזור להתפלל. ואם נזכר באמצע התפילה שביקש על הגשם בברכת השנים שלא בזמן, כתב ביבי"א ח"ב או"ח ט, יז, עפ"י שו"ע, שצריך מיד לחזור ולתקן. אבל למ"ב י, כיוון שבדיעבד יוצא בזה, יסיים תפילתו, ואם ירצה יחזור להתפלל בנדבה. ובכה"ח כה, כתב, שיסיים תפילתו, ורק אח"כ יחזור להתפלל בנדבה.
^ 5. החילוק בין מצב רגיל שהולכים כפי א"י, למצב שהגשם מזיק, מבואר בתורת חיים ג, ז, ובכה"ח קיז, יז, ובאש"י כג, מב. והוסיף באור לציון ח"ב ז, ל, שגם כאשר הגשם מזיק להם, טוב שיבקשו בקיץ שלהם עבור הגשם בא"י.