פרק י"א חלק י"ז | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
נצח ישראל למהר"ל

קטגוריה משנית

561

5 דק' קריאה

חיבור ישראל והתורה הכרחי
וּבְפֶרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פח, א): וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז), אָמַר רַב אַבְדִּימִי בַּר חֲמָא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו, שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. אָמַר רַב אֲחָא בַּר יַעֲקֹב: 1 מִכָּאן מוֹדָעָה רַבָּא לְאוֹרָיְתָא. אָמַר רָבָא: 2 אַף עַל פִּי כֵן 3 הַדוּר קִבְּלוּהָ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט, כז): קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ, קִיְּמוּ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם כְּבָר, עַד כָּאן. וּבֵאוּר עִנְיָן זֶה, אַף עַל גַּב שֶׁכְּבָר אָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד, ז), וְאִם כֵּן לָמָה הֻצְרַךְ לִכְפּוֹת עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית? אֶלָּא הַטַּעַם כִּי 4 קַבָּלַת הַתּוֹרָה הֶכְרֵחִי, וְאִלּוּ הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה מֵרְצוֹנָם, 5 הָיוּ סְבוּרִים כִּי 6 הַדָּבָר תּוֹלֶה בְּדַעֲתָם, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּד לְדָבָר זֶה, שֶׁאִם לֹא יִשְׁמְרוּ הַתּוֹרָה יְהֵא בִּטּוּל לִנְתִינָתָהּ. אֲבָל עַתָּה, שֶׁהָיְתָה קַבָּלַת הַתּוֹרָה הֶכְרֵחִי, אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה בִּטּוּל וַהֲסָרָה לְדָבָר זֶה, כִּי אִם נְתִינַת הַתּוֹרָה וְקַבָּלָתָהּ מְחֻיָּב, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמְּחֻיָּב שֶׁלֹּא תְּהֵא בִּטּוּל לַתּוֹרָה.
וּבַמִּדְרָשׁ מָצָאתִי, כְּשֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, כָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית, שֶׁיִּהְיוּ אֲנוּסִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וּכְתִיב אֵצֶל אוֹנֵס (דברים כב, כט): וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה וְלֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ. וּפֵרוּשׁ עִנְיָן זֶה, כִּי לְכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה אֵצֶל אוֹנֵס: לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו, 7 מִפְּנֵי שֶׁהַחִבּוּר שֶׁהוּא מִצַּד עַצְמוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה, כְּמוֹ כָּל אִישׁ שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה, אֶפְשָׁר שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָהּ וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשָּׂא אוֹתָהּ, לְכָךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּתֵּן גֵּט גַּם כֵּן, וִישַׁלַּח אוֹתָהּ מֵאִתּוֹ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר 8 הָיָה הַחִבּוּר הֶכְרֵחִי, כְּמוֹ זֶה שֶׁאֲנָסָהּ, 9 וְדָבָר שֶׁהוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת אֵין לוֹ פֵּרוּד וַהֲסָרָה. לְכָךְ אָמְרָה הַתּוֹרָה עַל הַמְאַנֵּס אֶת הָאִשָּׁה וְעָשָׂה הַחִבּוּר בְּהֶכְרֵחַ, לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו. וְכֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָהַג בְּחִבּוּר זֶה עִם יִשְׂרָאֵל, הַחִבּוּר שֶׁעָשָׂה הֶכְרֵחִי, שֶׁהֲרֵי כָּפָה עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הִיא 10 עֶצֶם הַחִבּוּר, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר, לְכָךְ אֵין הֲסָרָה לְחִבּוּר זֶה. וְכָךְ הוּא לְפִי אֱמֶת שֶׁהַחִבּוּר הַזֶּה מֻכְרָח, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא מֻכְרָח אֵין לוֹ פֵּרוּד לְדָבָר זֶה כְּלָל. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַרְנוּ רָמְזוּ חֲכָמִים בְּדִבְרֵיהֶם.
וְהַתּוֹסָפוֹת 11 מְפָרְשִׁים שָׁם (שבת פח, א) כַּאֲשֶׁר רָאוּ הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הָיוּ חוֹזְרִין מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וְאֵין דַּעֲתֵינוּ נוֹחָה בְּתֵרוּץ זֶה, שֶׁכָּל זְכוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְחַס וְשָׁלוֹם שֶׁהָיוּ חוֹזְרִין מִדָּבָר זֶה.
________________________________
בפרק רבי עקיבא על הפסוק: ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בן חמא, מלמד שכפה עליהם הר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בן יעקב, 1 מכאן יש לעם ישראל טענה על אי שמירת תורה, מפני שאנס אותם הקב"ה לקבלה. אמר רבא 2 אף שהייתה להם טענה, 3 חזרו וקבלוה מרצונם בימי אחשורוש, שנאמר: קיימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר בעבר. ביאור דבריהם, ישראל אמרו נעשה ונשמע, אם כן מדוע היה צורך לכפות עליהם הר כגיגית כדי שיקבלו את התורה? אלא הטעם, מפני 4 שהתורה הכרחית לקיום העולם. אם היו ישראל מקבלים את התורה מרצונם, 5 היו חושבים בטעות, 6 שמציאות התורה בעולם אינה הכרחית אלא תלויה ברצונם, ואם כך יש אפשרות לבטל את נתינתה, אם לא יקיימו מצוותיה. אבל עתה, שהכריח הקב"ה אותם לקבלה, משמעות הדבר שאין ביטול לנתינת התורה, כי נתינת התורה, וקבלתה על ידי ישראל, זהו דבר מחויב במציאות, ובודאי שלאחר נתינתה וקבלתם לא יהיה שינוי וביטול לדבר זה.

נצח ישראל למהר"ל (120)

בשביל הנשמה

77 - פרק י"א חלק ט"ז

78 - פרק י"א חלק י"ז

79 - פרק י"א חלק י"ח

טען עוד

מצאתי במדרש, כשבאו ישראל לקבל את התורה, כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית, כדי שיהיו אנוסים לקבל את התורה, ובפרשת אונס נאמר: ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. נפרש כוונת מדרש זה. 7 כל קשר בין איש לאשה שנעשה ברצונם, יתכן שיתקיים ויתכן שלא יאריך ימים. האיש יכול לשאת את האשה או לא לשאת אותה, ואם נשא אותה הוא יכול לאחר הנישואין לגרשה בגט. בפרשת אונס אמרה תורה: לא יוכל לשלחה כל ימיו, כיוון 8 שהקשר נוצר ע"י הכרח, שהאיש אנס את האישה והכריח אותה על הקשר ביניהם. 9 קשר כזה הוא קשר קבוע, שאין לאיש אפשרות לבטלו. לכן אמרה תורה ביחס לאונס אשה, שעשה את הקשר ביניהם באונס, לא יוכל לשלחה כל ימיו. כך נהג הקב"ה בקשר שלו עם ישראל. הקשר ביניהם נעשה בהכרח, שהרי כפה עליהם הר כגיגית לקבל את התורה, וקבלת התורה היא 10 עצם הקשר בין הקב"ה לישראל, לכן אין אפשרות לביטולו של קשר זה. לפי המציאות האמיתית, קשר זה מחויב, ומכיוון שהוא מחויב, אין לו ניתוק כלל. הרי מה שאמרנו למעלה רמוז בדברי חכמים.
התוספות בשבת שם 11 הקשו את הקושיה שהבאנו למעלה, מהו הצורך בכפיה? ותירצו, שמא מפני מורא האש הגדולה יחזרו בהם ממה שאמרו נעשה ונשמע. אין דעתנו נוחה מתירוץ זה. זכותם הגדולה שאמרו נעשה ונשמע, וחס ושלום שיחזרו מאמירה זו.

ביאורים
המהר"ל ממשיך להוכיח שהתורה לא ניתנה לישראל לטובתם ומבחירתם, אלא היא גזירה אלוהית שאינה תלויה במעשיהם.
התורה מספרת שבמעמד הר סיני עם ישראל התייצב 'בתחתית ההר'. תיאור זה קשה להבנה. אם התורה רוצה לומר שהם חיכו במורדות ההר, הייתה התורה כותבת 'ויתיצבו למרגלות ההר'. איך אפשר להתייצב בתחתיתו של ההר? מכאן שהתורה רוצה ללמדנו דבר מפתיע. באותו הבוקר הקב"ה עקר את הר סיני והחזיק אותו מעל ישראל. הם התייצבו ממש מתחתיו. באותם רגעים אמר הקב"ה לישראל: 'אם אתם מקבלים את התורה – אני מסלק את ההר. אך אם לא – ההר כולו ייפול עליכם ואתם תקברו תחתיו'. התורה ניתנה בכפיה של הקב"ה. דבר זה מעורר תמיהה גדולה. מדוע היה צריך הקב"ה לכפות עלינו את קבלת התורה והרי ישראל קיבלו אותה מרצון, ואמרו 'נעשה ונשמע'? ובנוסף, קבלת התורה בכפיה זו לכאורה מדרגה פחותה מאשר קבלת התורה מרצון חופשי?
דרשה זו של חז"ל באה ללמדנו, שאין מציאות התורה בעולם תלויה בבחירתם של ישראל. התורה חייבת להופיע בעולם, ודווקא דרך עם ישראל. אם התורה הייתה ניתנת רק מרצון, היינו סבורים שהקשר בין ישראל לתורה נובע רק בגלל רצונם הטוב של ישראל, ולכן כאשר הם אינם מעוניינים בתורה – הקשר ניתק ואפשר להחליפם בעם אחר, חלילה, שירצה את התורה. חז"ל מלמדים שאין הדבר כך. התורה ניתנה בכפיה כדי להורות שהקשר בינה לבין ישראל אינו מתחיל מרצון שכלי ומבחירה חופשית אלא מגזירת ה'.
המהר"ל מוסיף הבנה נוספת למדרש חז"ל. הקב"ה כפה על ישראל לקבל את התורה. כלומר, אנס אותם. בתורה ישנו דין מאנס. אדם שאנס בחורה, והיא מעוניינת להתחתן עימו (כמובן, אם היא אינה רוצה – היא אינה מחויבת להינשא לו), אין הוא יכול לגרשה לעולם. ההבנה הפשוטה בהלכה הזו היא שזה חלק מעונשו של האנס על המעשה החמור והנורא שעשה. אך המהר"ל מוסיף, על פי דברי המדרש, רובד נוסף בהבנת הדין הזה. האונס לא יכול מצידו לנתק את הקשר עימה, מכיוון שהמעשה שלו, שנעשה ללא רצון האישה ומתוך דחף עוצמתי, גילה שהוא מחובר אליה. את הקשר שלו אליה אין הוא יכול לנתק כיוון שהוא לא קשר שכלי אשר מתחיל מהשכל וההבנה. כך הקב"ה 'אנס' את ישראל, כדי שאם חלילה ישראל יחטאו ויהיה ראוי לגרשם ולהחליפם – לא יוכל הקב"ה לעשות זאת, כיוון שהוא כפה אותם לקבל את התורה. הוא גילה במעשה זה שהקשר שלו לעם ישראל הוא קשר עמוק שאינו יכול להשתנות ולהתחלף.
שתי הבנות אלו מלמדות שהקשר בין ישראל לתורה וכן הקשר בין הקב"ה לישראל הוא קשר נצחי שלא ינתק לעולם.
הרחבות
* התורה היא חיינו
שֶׁכְּבָר אָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְאִם כֵּן לָמָה הֻצְרַךְ לִכְפּוֹת עֲלֵיהֶם הַר כְּגִיגִית. גם המדרש עמד על נקודה זו: "ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר? והלא משעה שאמר להן 'מקבלין אתם את התורה' – ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט. אלא אמר להן ('אם מקבלים אתם את התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם') על התורה שבעל פה , שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות, והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו... שכֹּל מי שאוהב עושר ותענוג – אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה, לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה, ויש מבלה ומנבל עצמו עליה. לפיכך מתן שכרה לעולם הבא, שנאמר: "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול" [ישעיה ט, א], אור גדול – אור שנברא ביום ראשון, שגנזו הקדוש ברוך הוא לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה, שבזכותן העולם עומד" [תנחומא נח, ג].
על פי דברי המהר"ל אפשר לפרש גם את דברי המדרש. הכפייה, שמבטאת קשר מוחלט ונצחי – קשורה דווקא לתורה שבעל-פה. כך ניתן להסביר את פירושו של רבי יעקב בן הרא"ש את הברכה " וחיי עולם נטע בתוכנו – היא תורה שבעל פה" [טור, אורח חיים קלט].

לעילוי נשמת ציפורה בת ר' נפתלי ז"ל