דמותו של רבי עקיבא | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' אברהם בן דוד

347

2 דק' קריאה

להתאושש אחר שהכל נהרס, להתחיל מחדש מבראשית ולא להתייאש - זה היה כוחו של רבי עקיבא. אצל רבי עקיבא אף פעם לא מאוחר מדי. גם המשברים הקשים ביותר לא שוברים אותו. חז"ל (אבות-דרבי-נתן פרק ו) מספרים כי רבי עקיבא התחיל את לימודיו בגיל ארבעים, ואילו עד אז לא למד כלל. הוא התחיל ללמוד תורה למרות גילו המתבגר, מתוך אמונה שיצליח, ובסבלנות של ברזל עמל בתורה. פעם אחת היה עומד על פי הבאר וראה אבן שנקבוה מים. מיד דן קל-וחומר בעצמו: אם המים הרכים הצליחו לנקב את האבן הקשה בטיפטוף מתמיד, דברי תורה הקשים כברזל, על אחת כמה וכמה שיש בכוחם לחקוק את ליבי שהוא בשר-ודם, וכך ישב ולמד בשקידה נפלאה. מימיו לא אמר - הגיעה העת לעמוד מבית-המדרש, חוץ מערבי-פסחים וערב-יום-הכיפורים. תמיד היה לו כח להמשיך ולהמשיך. לא עברו ימים רבים עד שנעשה גדול בתורה ומרביץ תורה גדול ביותר. היו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים.

והנה קרהו אסון נורא: בזמן קצר ביותר, מתו במגפה כל תלמידיו, כל המפעל התורני שלו קרס לפתע. עולמו חרב עליו. מה יכול להיות מאכזב יותר מכך? איך אפשר להרפא ממכה קשה שכזו? הרי בעת כזו עולים הרהורים נוגים, חשבון-נפש ותהיות, אבל רבי עקיבא לא נופל ברוחו, הוא מתחיל הכל מחדש, הכל מההתחלה, הוא הולך אצל חכמי ישראל שבדרום ומלמדם תורה.

רבי עקיבא ציפה לגאולה, וכאשר בר-כוכבא הניף את נס המרד בשלטון הרומאי הצטרף אליו רבי עקיבא. - "שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן-כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג [=בר-כוזיבא] בעוונות" (רמב"ם, הלכות מלכים יא, ג), ואז נודע שבר-כוכבא אינו מלך המשיח. והנה שוב אכזבה נוראה, חורבן ביתר. אבל רבי עקיבא גם הפעם לא מאבד את התקוה. "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז). הוא ממשיך להאמין ולקוות ולצפות לישועה וממשיך להרביץ תורה. וכשגזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, לא נרתע רבי עקיבא מלעבור על הגזירה בפרהסיה והיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה. לבסוף תפסוהו אותו וחבשוהו בבית-האסורים והוא נהרג על קידוש-השם (ברכות סא, ב).

כל חייו של רבי עקיבא היו קידוש-השם. כל קושי שעבר עליו הוא היה מפרשו לטובה. הוא היה אומר: כל מה שעושה הקב"ה, לטובה עושה (ברכות ס, ב). כאשר רבי עקיבא וחבריו ראו שועל יוצא מבית קדשי-הקדשים החרב, געו חבריו של רבי עקיבא בבכיה על החורבן, והוא שחק, מפני שראה לנגד עיניו את הגאולה העתידה (סוף מסכת מכות).

בימים של משבר עומדת לפני עם ישראל דמותו הגדולה של רבי עקיבא המאמין הבוטח. דמותו נוסכת עוז וגבורה, ביטחון ואמונה, שהכל לטובה, שכל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה. בעזרת הכח הזה מתעצמים הכחות ללחום בחולשות, לנצח אותם, ולהפוך את הירידות לעליות גדולות בע"ה.