בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
2 דק' קריאה
מתחילת חודש אלול ועד להושענא רבה - יום החיתום, נוספת לנו תפילה יומית מתוקה עד מאוד, מזמור "לדוד ה' אורי וישעי". פעמיים ביום אנו מביעים את רגשותינו המיוחדים לימים של "אני לדודי ודודי לי", באמירת פרק כ"ז בתהילים. לפנינו ביאור מדהים של הרבי מליובאוויטש לפסוק הראשון בפרק:

ה' אורי וישעי ממי אירא
אנחנו נמצאים בעולם חשוך בו אנו זקוקים לאור ה' בדרכינו, על־ידו נבחין בין טוב לרע ועל־ידו נהיה מאירים - ה' אורי.
אך הארת הדרך איננה מספיקה; העולם מלא בפיתויים, וגם כשברור מהי הדרך ייתכן וניכשל בה. לכן אנו מכריזים ומבקשים מה' – ה' ישעי! אתה ה' מושיע אותנו מהיצר הרע שקם עלינו להפילנו, עוזר לנו לנצחו ומסייע בידינו ללכת בדרך המוארת והטובה.
כש"ה' אורי וישעי – ממי אירא?", אין ממי וממה לפחד ואפשר ללכת בביטחון בתוך העולם הזה ולעבוד את ה'.

ה' מעוז חיי ממי אפחד
וכאן מגיע היצר הרע וטוען: עניין זה של "ה' אורי וישעי" יסייע לך לא ליפול מכאן ולהבא, אך אתה כבר התרסקת וחטאת ולכן אתה אבוד!
לכן אנו אומרים "ה' מעוז חיי - ממי אפחד". שם ה' המוזכר כאן בפעם השנייה בפסוק זה, הוא בהתאם לדברי חז"ל על שני שמות ה' שבי"ג מידות הרחמים: "אחת קודם שיחטא ואחת לאחר שיחטא וישוב" (רש"י, שמות לד,ו).
ה' מתגלה לנו פעמיים: פעם אחת לפני החטא ופעם אחת לאחריו. ההתגלות שלפני החטא לא נותנת מקום לחטא, היא עושה הכל כדי שנאחז בה ולא נרפה, היא מאירה את הדרך ונותנת כוחות שלא להיכשל. אבל גם אם בסוף נכשלנו – ה' לא נעלם. הוא מתגלה שוב, ובחוזק! "ה' מעוז חיי" – זהו החוזק של התשובה. ה' הוא הדבר החזק מכל בחיינו, גם לאחר החטא הוא מעוזנו האמיתי ולכן גם לאחר הנפילה נוכל לחזור אליו, להתחזק ולהתאמץ בו.
כשחוזרים לה' לאחר החטא, נמצאים שוב ללא פחד – "ממי אפחד?"

ממי אירא – ממי אפחד
בתחילת הפסוק מופיעה הלשון "ממי אירא" ובסופו "ממי אפחד": ההבדל בין פחד למורא הוא ש"פחדכם על הקרובים, ומוראכם על הרחוקים" (רש"י בסוף פרשת עקב). בתחילה, היה החטא רחוק מאיתנו – "ממי אירא". אבל גם כשהחטא התקרב עד שנפלנו לתוכו, הרי שעם חזרתנו בתשובה בכוח ה' שהוא מעוז חיינו – "ממי אפחד". אין לנו פחד מהחטאים, הם כבר לא קשורים אלינו ולא מפחידים אותנו.

אחת שאלתי
בהמשך הפרק מופיעה קריאת-זעקת דוד המלך: "אחת שאלתי מאת ה': שבתי בבית ה' כל ימי חיי". אף שיהודי חש כי ה' אורו וישעו ומעוז־חייו, ייתכן עדיין שהחיים בעולם הזה "המלא קליפות וסטרא אחרא" ישקיעו את האדם בתאוות היתר ובתאוות איסור, וינתקו אותו מהתקשרותו לאלוקות. על כך מתחננים "אחת שאלתי... שבתי בבית ה' כל ימי חיי", שלאורך כל החיים נצליח להיות שקועים במקום אחד ויחיד – בבית ה'. שכל העולם הזה לא יסיח את דעתנו מהמקום האמיתי שלנו, ונצליח לחזות בנועם ה' ולשוב בתשובה שלימה כל ימינו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il