אמונה חלק ב' | בשביל הנשמה | בית המדרש

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

ביאורים- ביטחון
למדנו אתמול שהמשמעות הפשוטה ביותר של מושג האמונה בתורה היא ביטחון . חשוב לשים לב שמשמעות זו איננה רק ביחס למציאות האלוקית. גם כאשר אדם מאמין בחברו שיקיים את הבטחתו ויעזור לו ללמוד למבחן, למשל, פירושו של דבר שהוא בוטח בו וסומך עליו. שלמה המלך בספר משלי קרא לאדם שאפשר לסמוך עליו: "ציר נאמן לשֹלחיו". כלומר, אדם ששולח שליח לעשות לו מלאכה מסוימת ודאי סומך עליו ובוטח בו, וכתוצאה מכך הוא ממנה אותו לשלוחו.
גם על שמואל הנביא נכתב: "כי נאמן שמואל לנביא לה'". שמואל היה נביא שה' האמין בו וסמך עליו בנבואתו. גם משה רבנו זכה לתואר זה, ואף יותר משאר הנביאים: "בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו... ותמונת ה' יביט". כלומר, ה' כל כך האמין במשה וסמך עליו, עד שכביכול נתגלה אליו בצורה ישירה וברורה. גם התורה נקראת "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי" כי היא אמתית ואפשר לסמוך עליה ולבטוח בה ובמצוותיה – "עדותיך נאמנו מאד".
ראינו אפוא מקורות שונים שמדגישים את האמונה כמקור לעצמה ולביטחון. לאור הבנה פשוטה זו, נוכל להבין טוב יותר בהמשך מהי משמעותה הפנימית והעמוקה של האמונה בה'.

הלכה- ההכנות לשבת
במסכת ביצה מסופר על שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת; היה מוצא בהמה נאה, אומר: "זו לשבת". מצא אחרת נאה הימנה, אכל הראשונה ושייר השנייה המשובחת לשבת. כלומר, בכל ימות החול תמיד היה אוכל את המאכל הפחות טוב, משום שאת הטוב יותר היה שומר לשבת. נמצא אפוא, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת.
אבל הלל הזקן כל מעשיו לשם שמים, ואף את ימות החול היה מכבד ומקדש, שנאמר: " ברוך ה' יום יום ". וכשהיה מזדמן לפניו מאכל טוב בימות השבוע היה אוכלו, משום שהיה בוטח בה' שיזמן לפניו מאכל משובח יותר לכבוד שבת קודש. וכך היה נותן לכל יום את הכבוד והערך הראוי לו.
למעשה בימינו מצויים בחנויות וברשתות השיווק שפע עצום של מוצרים במשך כל ימות השבוע, ואין סיבה לחשוש שאם נאכל מאכל טוב מסוים בימות החול לא נוכל למוצאו בחנויות לקראת השבת. לכן העיקר כיום הוא לתכנן את הקניות באופן כזה שמאכלי השבת יהיו המשובחים ביותר.

דברים שבלב- רבה אמונתך
עין אחת עוד עצומה. אני מפהק, מתמתח במיטה ומציץ בשעון; עוד לא שבע. ברוך ה'. במין אוטומטיות אני מתחיל: "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך ". ולפעמים קורה שמשהו בתפילה מעורר אצלך איזו שאלה. פתאום ממש לא הבנתי למה אני אומר בכל בוקר 'רבה אמונתך'. הרי זה אני שמאמין בה'. השאלה נגנזה אצלי בלב והעליתי אותה לפני הרב אבי בשיעור אמונה.
"אז מי באמת מאמין", פתח הרב, "אנחנו בה' או הוא בנו?". ולפני שהוויכוח בכיתה הספיק לרתוח, הוא ענה: "קודם כל, שתי התשובות נכונות, אבל ה' מאמין בנו קודם".
"מה הכוונה?" שאלתי.
"המילה אמונה ", המשיך הרב אבי, "בין המשמעויות השונות שלה, מגיעה מהמילה אומן, שפירושה חוזק . כשאנו מאמינים במישהו, הקשר שנרקם בינינו הוא חזק. ולהפך, כאשר מאבדים חלילה אמון במישהו, הקשר אתו נחלש ומתפורר. הקשר שלנו לה' קיים בכל נשימה ונשימה שאנחנו נושמים, בכל תנועה. החיים שלנו נובעים ישירות מן הקשר הזה, ובלעדיו – לא היינו חיים.
זאת המשמעות של המילים 'רבה אמונתך'. בראש ובראשונה ה' מאמין בנו, רוצה בנו, ולכן הוא מעניק לנו בטובו את חיינו בכל יום מחדש. אמונת ה' בנו היא בעצם החיים שלנו , אפשרות הקיום שלנו. לאחר שהקשר הזה, שהתחיל מה' אלינו, קיים כבר – גם אנחנו יכולים לפנות אליו, למשל בתפילה שהיא ביטוי של אמונה.
זאת הסיבה לכך שאנחנו מדגישים שהאמונה היא לא שכל וגם לא רגש. ממש כמו שאדם בריא אינו צריך הוכחות שכליות על קיומו וגם לא שכנוע רגשי, כך גם אדם שקשור בכל נשימה לה' אינו צריך שכנועים והסברים לכך שה' קיים. אדם כזה יגיד לך: 'אתה מנסה לשכנע אותי על קיומו של ה'?! ומאיפה לדעתך הקיום שלי מגיע??'. כלומר, לאדם בריא, וכולנו כאלה בשורשנו, הקשר לה' ודאי כמו עצם החיים שלו".
"בקיצור", סיכמתי כדי לראות אם הבנתי נכון, "רק מהקשר של ה' אלינו התאפשר לנו להיות קשורים אליו?"
"בדיוק!
רבה אמונתך, ה', בנו, ולכן – אמונתנו בך".