- פרשת שבוע ותנ"ך
- וישב
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
564
פרשת וישב מפגישה אותנו עם מורכבות בית יעקב. עד עתה התרגלנו למשפחות קטנות, לשרה יש בן אחד ולרבקה שני ילדים, ומנגד אצל עשיו יש ריבוי, יש רשימה ארוכה של תולדותיו ואלופיו 1 . והנה כעת אנו נפגשים לראשונה בישראל עם משפחה ברוכת ילדים, י"ב שבטי י'ה.
הפרשה פותחת בתולדות יעקב, וכך נאמר:
"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו" 2 .
לאחר הכותרת הפותחת 'אלה תולדות יעקב', היינו מצפים שהתורה תפרט ותמנה את שניים עשר בני יעקב, אבל משום מה השבטים נדחקים לקרן זווית והכתוב מתמקד בדמותו של יוסף. הדומיננטיות הרבה של יוסף עולה ביתר שאת מדברי חז"ל המקיימים השוואה בין דמותו של יוסף לדמותו של יעקב אביו, ואומרים ש"כל מה שאירע לזה אירע לזה" 3 .
אהבת יעקב ליוסף
הביטוי 'היה רועה את אחיו בצאן', גם הוא דורש תשומת לב, אנו יודעים שיש אנשים שהם רועי צאן, והנה כאן אנחנו נתקלים במקצוע חדש 'רועה את אחיו בצאן'! גם ההמשך לא ברור, שכן מצד אחד הוא 'רועה את אחיו' ומצד שני הוא 'נער את בני בלהה ואת בני זלפה'. קשה להבין מהם יחסי הכוחות כאן, על כל פנים כבר בשלב זה ניתן לראות שהבית מורכב ממחנות, יש ילדי השפחות ויש ילדי הגבירות.
בהמשך הדומיננטיות של יוסף מקבלת מעט הסבר, "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" 4 . יוסף הוא הבן הקטן, ולכן זכה לייחס מיוחד והוענקה לו כתונת הפסים. על המילים 'בן זקונים' כותב רש"י:
"בן זקונים - שנולד לו לעת זקנתו.
ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה (הוא היה הבן החכם שלו), כל מה שלמד מִשֵּׁם וְעֵבֶר מסר לו. דבר אחר: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו".
מלבד היותו 'בן זקונים', יוסף היה גם 'בר חכים', הוא היה ברוך כישרונות, ומבחינה ביולוגית הוא היה דומה מאוד לאביו.
האהבה המיוחדת שרחש יעקב ליוסף על פני אחיו הביאה לקנאה ושנאה, "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" 5 .
יעקב גוער ביוסף ועם זאת שומר את הדבר
מעמדו המיוחד של יוסף בא לידי ביטוי בעוצמה רבה יותר בפרשיית החלומות. ליוסף יש חלומות ושאיפות והוא משתף בהם את אביו ואת אֵחיו.
"וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" 6 .
יעקב אבינו גוער ביוסף למשמע חלומותיו, אך בליבו פנימה הוא שומר את הדבר, וממתין ומצפה מתי יתקיימו הדברים במציאות, כמבואר ברש"י:
"שמר את הדבר - היה ממתין ומצפה מתי יבא" 7 .
מי היו האחים האוהבים הראשונים?
יש מדרש נפלא 8 שעורך סקירה היסטורית קצרה כדי לברר מי הם אותם שני אחים שנאמר עליהם בשיר השירים "מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי" 9 , וזו לשונו:
"'ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה' הדא הוא דכתיב: 'מי יתנך כאח לי' (שיר השירים ח, א). באיזה אח הכתוב מדבר? אם תאמר בקין, והא כתיב 'ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגו' (בראשית ד, ח). אם תאמר כישמעאל ליצחק, הא גרסינן 'ישמעאל שונא ליצחק'. אם תאמר כעשו ליעקב, הא כתיב 'וישטם עשו את יעקב' (בראשית כז, מא). אם תאמר כאחי יוסף, והכתיב 'וישנאו אותו' (בראשית לז, ד), וכתיב 'ויקנאו בו אחיו' (בראשית לז, יא). אלא כיוסף לבנימין, 'יונק שדי אמי' (שיר השירים ח, א), כמשה לאהרן, שנאמר 'וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו' (שמות ד, כז)".
מתחילת ההיסטוריה לא פגשנו חיבור שלם של אהבה בין אחים, להיפך בין כל האחים שפגשנו עד עתה תמיד התגלו ביטויי שנאה. הפעם הראשונה שאנו פוגשים אחים אוהבים, זה בפרשתנו, והאחים הם יוסף ובנימין.
במשפחה, ההורים צריכים להעניק יחס הוגן של אהבה וחיבה לילדיהם בצורה נכונה. באופן טבעי קורה שהורה מפתח סימפטיה לאחד מילדיו יותר משאר הילדים, כי הוא חכם יותר, מוצלח יותר, או רגוע יותר. כל אחד מבני הבית מביא אתו את הניחוח המיוחד שבאישיותו, אחד מביא חכמה, אחד מביא ידיים ימניות, אחד מביא רוגע, וכל אחד הוא עולם ומלואו.
על ההורים לזהות כיצד ניתן לקחת את כל הפסיפס הזה ולתת לכל אחד את המקום המדויק שמתאים לו, כדי שהאיחוי בין כל חלקי הפאזל המשפחתי יתן תמונה של בית שלם.
המדרש מלמד על המורכבות הגדולה שבדבר. הנהגה של בית דורשת תהליך היסטורי של הבשלה. המדרש מונה זוגות אחים שנפגשנו אתם בפרשיות התורה מראשית הבריאה, ומתקשה למצוא אחים ששכנה ביניהם אהבה ואחווה, אצל קין והבל, שני האחים הראשונים, אנו מוצאים ביטויי שנאה שמסתיימים ברצח, "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" 10 , ביניהם בוערת בכל עוצמתה אש הקנאה, "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" 11 , הבל מצליח לעבוד את ה' וקין לא מצליח, וביניהם מתפתחים מתח וקנאה, כל אחד שואל את עצמו מה המקום שלו בעולם לעומת אחיו. מידת הקנאה מתפתחת כששני אנשים מבררים את מקומם והאחד מרגיש שחברו תופס את מקומו. הקנאה יכולה להיווצר סביב כסף, כבוד וכדו', וכשהיא מתעוררת היא יכולה לפתח רגש של שנאה ונקמה, ומנגד היא יכולה להביא להתקדמות אדירה ולבניית קומות חדשות, בבחינת "קנאת סופרים תרבה חכמה" 12 .
הזוג השני של אחים, זה יצחק וישמעאל, ובהם כתוב: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" 13 , וחז"ל אומרים 14 , שהיה ישמעאל משלח חיצים כדי להרוג את יצחק. אצל יעקב ועשיו, הזוג השלישי, נאמר: "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב... וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" 15 , ואפילו בין השבטים הקדושים אנו מוצאים ביטויי שנאה, "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" 16 .
יעקב אבינו מכיר את פרשיות הקנאה שפקדו את האנושות עד עתה, הוא למד אותן היטב וכעת הוא נדרש לבנות את קומת האחווה ולערוך סדר נכון של כוחות בין שניים עשר ילדיו. לכל אחד מהילדים יש אופי שונה, כל אחד גדל אצל אמא אחרת, ויש חלוקה מאוד ברורה ביניהם, יש בני שפחות ויש בני גבירות, ויעקב אבינו צריך לעשות סדר במורכבות המשפחתית הזאת.
מלמד שבלבל מצעו של אביו
בפרשה הקודמת, פרשת וישלח, פגשנו כבר פרשיה שמלמדת על המורכבות המשפחתית שבבית יעקב, והשלכותיה. כשיעקב נטה את אהלו ליד מגדל עדר, התורה מספרת שראובן שכב עם בלהה, פילגש אביו 17 . חז"ל מבארים 18 , שלאחר מות רחל העביר יעקב את משכנו לאוהל בלהה שפחתה, וראובן בנו הבכור לא היה מוכן לקבל את העובדה שאביו החליף את רחל בשפחתה במקום לבחור באמו לאה, "מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה".
בפרשת ויחי, בברכת יעקב לראובן, מזכיר יעקב לראובן את מעשהו ואומר: "פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה" 19 .
אל ישנה אדם בנו בין הבנים
בפרשתנו ישנה עליית מדרגה, יעקב אבינו מכין כתונת פסים ליוסף בן הזקונים, ומשניכרת העדפתו ליוסף בקרב האחים, מתעוררות בקרבם קנאה ושנאה.
חז"ל אומרים במסכת שבת 20 :
"ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים".
אמנם קיימות סיבות נוספות לכך שירדו אבותינו למצרים 21 , וכבר התבשרנו על כך בברית בין הבתרים, הרבה לפני הענקת כתונת הפסים ליוסף על ידי יעקב, כפי ששואלים תוספות במקום 22 , על כל פנים הטעם שמוזכר כאן הוא, העדפת יעקב את יוסף על פני שאר האחים.
לאהוב בלי סיבה ובלי התניה
מרן הרב קוק בספרו "עין איה" 23 עומד על משמעות דברי חז"ל, ומבאר שבתכונת נפש האדם יש שכל ורגש, השכל חוקר ומברר את המציאות, הוא עורך השוואה בין דבר לדבר ומסדר את הדברים, והרגש הוא התגובה הטבעית של האדם. תפקידו של האבא הוא לשים את הרגש במרכז ולתת לו להוביל את הקשר בינו ובין ילדיו, וכך כותב הרב:
"...יחס אהבת האב אל בניו הוא יחס טבעי בנוי על יסוד הרגש הנפשי והנטיה הטבעית, וכפי טבעו הפשוט הוא מספיק להמשיך כוח האב לעשות לטובת בניו כל אשר יוכל. הבחירה והיתרון לבקר בין בן לבן על פי כישרונותיו ויתרונו הפרטי, זהו ממעשה השכל, על כן אין ראוי ליתן לשכל להפריע את כוח הטבע.
מצד האב הטבע גוזר את השיווי, ואם השכל גוזר ליתן יתרון, לא יאתה לו להפריע את כוח השיווי ההרגשי. אמנם כאשר יפרוץ השכל ויכנס בגבול הרגש למעטו, יתגבר הרגש הטבעי לעומתו, והקנאה שמקורה ברגש הלב הטבעי תתעורר בשצף קצף להתקומם על השכל הבא לשדד נחלתה".
אבא שכל כולו שֶׂכֶל, הוא אבא שעסוק בלערוך הבדלה בין הבנים לפי מצבם. אם הילד לומד הוא מקבל סוכריה, ואם הוא לא לומד הוא לא מקבל סוכריה, אם הוא לומד אני אוהב אותו, ואם הוא לא לומד אני לא אוהב אותו. התפקיד של האב, אומר הרב, זה לא להיות רק שכל, האבא צריך להיות מלא בטבעיות של אהבה, הוא צריך להיות אבא עם לב אוהב, בלי סיבה ובלי התניה.
האב צריך לפתח כלפי הילדים יחס של סימפתיה שווה, וכיוון שסוף סוף הילדים שונים, עליו להפעיל גם את השכל כדי לחשוב איך להעניק אהבה שווה לכל ילד.
יעקב אבינו זורע קנאה בתוך ביתו
בהמשך מבאר הרב, מה ראה יעקב אבינו לשנות בין הבנים ולעורר קנאה ביניהם בהעדיפו את יוסף. עלינו לזכור שאין מדובר כאן במשפחה רגילה, משפחת יעקב מניחה את הלבנים הראשונות של בנין האומה, ובשלב ראשוני זה, כל שבט צריך לגלות את כוחו במלוא החריפות והעוצמה.
יעקב אבינו זורע קנאה בתוך ביתו, כדי לייצר קטליזאטור שמתסיס את הכוחות, ומזרז את תהליך הוצאתם מן הכוח אל הפועל. מדובר בתהליך מסוכן, תהליך שעלול לצאת מכלל שליטה ולגרום להשמדה עצמית. לא כל אחד יכול לייצר זרזים, כדי לייצר זרז כזה צריך לזהות מהו המינון המדויק שנדרש, וכשמדובר בעם, זה מורכב יותר.
הקנאה מעוררת לתנועה - לרצות, לחלום ולשאוף. אנחנו יוצאים אל העולם, מביטים על האנשים המוצלחים שחיים מסביבנו, נפגשים עם הצלחות ונפילות, ומגבשים את המהלך הפרטי שמתאים לכישרונות וליכולות שלנו. מאידך אדם שחי על אי בודד, עלול לסבול מחוסר תנועתיות ולקפוא על שמריו.
יעקב אבינו מזהה את כוחה של מידת הקנאה, שעד עתה פעלה על האנושות באופן שלילי, ומחליט לגייס אותה לבנין היסודות של האומה. אצל קין והבל, אצל ישמעאל ויצחק, ובין יעקב עצמו לעשיו אחיו, הקנאה יצרה מציאות של שנאה, וכעת בא יעקב ולוקח את אותה מידה שהביאה שנאה לעולם, ומשתמש בה בצורה מבוקרת.
הקנאה שיעקב אבינו זורע בין בניו איננה קנאה פראית, אלא קנאה מדודה, לכן כשיוסף צועד צעד אחד יותר מידי ומספר לאביו את חלומו "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" 24 , אביו מגיב בחומרה ואומר לו: "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה" 25 , ויחד עם זאת "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" 26 . יעקב אבינו יודע שיוסף צודק, הוא מזהה אצל יוסף כוחות אדירים שמסוגלים וראויים להנהיג את ישראל, לימים יאמר עליו דוד המלך "נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף" 27 , ובאמת הוא ינהיג את ישראל, הוא יהיה 'משיח בן יוסף' ולפני כן הוא יהיה 'המשביר לכל אחיו', עוד יצאו ממנו מלכים, יהושע יכניס את עם ישראל לארץ ישראל וירבעם בן נבט ימלוך על ישראל, אבל מוקדם מידי לערוך כעת 'הצהרת כוונות', גם אם הדברים נכונים, אין צורך לדבר על זה כעת. יעקב אבינו אוחז את החבל משני קצותיו, מצד אחד הוא מעורר קנאה ומעניק ליוסף בנו כתונת פסים, ומצד שני הוא גוער בו על חלומותיו, אף ששומרם בליבו.
הסנגוריה על יצירת הקנאה
שאלה: אינני מבין את הסנגוריה על יצירת הקנאה, וכי אין דרכים ליצור מוטיבציה בדרך חיובית, על ידי הצבת מטרות ואידאלים? יתרה מזאת, גם חז"ל 28 מבקרים את השנאה שהתעוררה בין האחים ואת מעשה המכירה, ומדוע נבוא אנחנו ונלמד זכות?
תשובה: עלינו לזכור שתהליך זה הוליד את משיח בן יוסף ומשיח בן דוד 29 . כדי להגיע אל האיחוד השלם דרוש תהליך. איננו עסוקים בסיפור משפחתי רגיל, מדובר כאן באבות האומה, אברהם יצחק ויעקב. האבות מנחילים לאומה כולה את התורשה הגנטית של כל הדורות כולם.
בבית הפרטי שלנו לא נוכל להנהיג הנהגות קיצוניות כאלה, מדובר בהנהגות ששייכות לבניית היסודות המוצקים של האומה. יש כאן תהליך של דורות על גבי דורות, תהליך שלוקח את פראיותה של הקנאה ומעדן אותה. יעקב אבינו דואג שכל אחד ירגיש את מקומו החיובי בבית ולא יטשטש את זהותו, ומצד שני הוא דואג שכולם ילכו יחדיו.
יוסף מחפש אחווה
הקנאה בין האחים הולכת ומחריפה, תחילה "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" 30 ואחר כך "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ" 31 . המרחק בין התוצאות השליליות שהיו אצל קין והבל לתוצאות הקנאה בין האחים יכול היה להיות זהה, אבל ברגע האחרון השתנו פני הדברים.
כשיעקב אבינו שולח את יוסף לראות את שלום אחיו, ויוסף נענה לשליחות בלי לערוך חשבונות, הוא מזדרז ואומר 'הנני' 32 , לשון ענוה וזריזות 33 , ופוגש אותו איש תועה ושואל אותו: מה אתה מחפש? יוסף משיב: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ" 34 , אני מחפש אחוה, והאיש עונה לו: "נָסְעוּ מִזֶּה" 35 , האחים שאתה מחפש הסיעו עצמם מן האחוה 36 .
יוסף מבקש לראות איך כל הכוחות מאוחדים, אבל זה תהליך מורכב, כדי לראות את כל הכוחות מאוחדים צריך לפני כן לראות כיצד כל כוח הוא עצמאי, מה שמייצר את האחדות זו המחלוקת, הבירור שלכל דבר יש גוון וצבע משלו. יעקב אבינו מזהה את הפן המיוחד של כל שבט ושבט, את מאפייניו, את עוצמתו הפנימית ותכונותיו המיוחדות. יש כאן יסוד גדול בחינוך ובעבודת ה', כל ילד וילד צריך לדעת מה המקום שלו בבית, וברגע שמקומו מוגדר, הוא יכול להתחבר ביתר קלות עם הבית כולו. כשהמקום שלו מקבל ערך וחשיבות, אז הוא שמח בחלקו, וגם אם יש אחים יותר חכמים ויותר מוצלחים, הוא יודע לזהות את נקודות החוזק שבו ולשמוח בהן.
חברון - חיבור, שכם - מחלוקת
המיקום שבו רועים האחים את צאן אביהם הוא העיר שכם, שכם זה מקום של פורענות, יעקב אבינו שולח את יוסף מעמק חברון, עמק חברון זה האנטיתזה של שכם, מי שנמצא בעמק חברון הוא נמצא "בעצה עמוקה של אותו צדיק [אברהם אבינו] שקבור בחברון" 37 . 'חברון' זה מלשון חיבור, ו'שכם' זו מילה של מחלוקת. נאמר: "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ" 38 , כלומר חלק אחד יתר על אחיך, אם כן המילה 'שכם' היא ביטוי של מחלוקת.
האחים הלכו לרעות את עצמם
על הפסוק "וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם" כותב רש"י 39 :
"לרעות את צאן - נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן".
כלומר המילה 'את' מסומנת בתורה כשמעליה נקודות הבאות למעט ממשמעות התיבה, וללמדנו שבעצם עיקר כוונת האחים היתה 'לרעות את עצמם' ולא את הצאן. האחים מנצלים את ההזדמנות למפגש של בירור נוקב בסוגיית החלומות של יוסף. הקנאה והשנאה מקננות בליבם ותובעות התערבות מעשית, ובאותה שעה יעקב אבינו שולח אליהם את יוסף אחיהם, חרף הסכנה שבדבר, כדי שינסה להתחבר עם אֵחיו. תהליך החיבור בין חלקי המשפחה, או האומה, הוא תהליך ארוך שאת תוצאותיו אנחנו פוגשים בשלבים. בפרשת ויגש למשל, אנחנו פוגשים את הניצנים הראשונים של הערבות, וכך אומר יהודה ליעקב אביו: "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" 40 , ולפני כן באים דברי וידוי וחרטה, "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ" 41 , האחים מתחרטים על מעשיהם והולכים לחפש את יוסף, כלומר התביעה ל'אחווה' לא נשארה בנחלתו של יוסף, היא הולכת ומתרחבת גם בקרב האחים.
בן משפחה נלחם על הדבר הבסיסי ביותר שיש לו
אחת מההתמודדויות החינוכיות היומיומיות שמלוות את ההורים, זו ההתמודדות מול מקומו של כל אחד מהילדים בחיי המשפחה, מצד אחד אנחנו פונים אל הבן ואומרים לו: תהיה כמו אחיך הגדול, תהיה כמו אחיך הצעיר, תתנהג כמוהו, תסדר כמוהו, וכדו', ומצד שני, באופן טבעי, אנחנו נותנים איזו שהיא העדפה לאח אחד יותר מלשני. התהליכים שעוברים על הילדים כשהם קטנים, פוגשים אותם אחר כך כשהם מתבגרים, הכל צץ ועולה ומשפיע על עיצוב האישיות של המתבגר.
מידת הקנאה, כשהיא מתעוררת בין אחים, עוצמתה גדולה יותר. כשבן משפחה נלחם על מקומו בבית, הוא נלחם על הדבר הבסיסי ביותר שיש לו, וכשהוא מרגיש שמישהו דוחק אותו הצידה, כל הביטחון העצמי שלו מתערער והוא מתמלא בקנאה. כשאדם בא מבחוץ הוא הרבה פחות מאיים, הוא לא תופס מקום בבית, והוא לא דוחק אף אחד הצידה, אבל כשבן משפחה לוקח לעצמו את אהבתה של אמא או גונב את אהבתה של כל המשפחה, אז שאר בני המשפחה מרגישים שהם נדחקים הצידה. מקום בבית, זה מצרך בסיסי של כל בן משפחה, שלפחות בתוך הבית תהיה לו תחושת ביטחון.
כשחז"ל אומרים 42 "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים", כוונתם להזהיר את ההורים, שלא יעדיפו אחד מן הבנים על פני האחרים, כי על ידי כך תתעורר ביניהם קנאה. אנשים זוכרים עד גיל זקנה ושיבה סיטואציות שונות שבהן הם קופחו. אם הביאו לילד ביום הולדת של חבר שקית ממתקים, ולכולם היתה סוכריה על מקל ורק לו לא היתה, או אם לאחות אחת קנו קוקיות ולאחות השניה לא קנו, זה יכול ללוות אותם תקופה ארוכה, ולפעמים שנים על גבי שנים. לא תמיד זה בא לידי ביטוי בצורה ישירה וגלויה, לפעמים העדפה של אחד מהבנים נעשית בתת מודע על ידי שפת גוף, ההורים קשובים לו יותר, שמחים יותר לקראתו וכדו'.
מצד שני לפעמים צריך לעורר מעט קנאה כדי להעלות את המוטיבציה. כשהורה רוצה לדאוג לסידור הבית, הוא מכריז באופן טבעי: מי שיסדר את החדר יקבל סוכריה! וכשהוא רוצה לארגן את הילדים לשינה, הוא מכריז: מי שילבש פיג'מה ראשון יקבל מדבקה!
ההורים נדרשים לנהוג בחכמה, מצד אחד לעורר למוטיבציה ומצד שני לשמור על האיזון הנכון. החכמה היא לזהות את המקום המיוחד שבו כל ילד נמצא, וכשמקיימים תחרות, צריך לדאוג לכך שכל אחד מהילדים יוכל לזכות בה.
פעם אחת מקיימים תחרות בנוגע לסידור הבית, כי יש ילד אחד שכל הזמן מסדר, ופעם אחרת מקיימים חידון פרשת שבוע שמאפשר לילד אחר להביא לידי ביטוי את כישרונו. צריך לחפש סוגים שונים של תחרויות שיוכלו לייקר כל ילד לפי תכונותיו וכישרונותיו.
לא לקנאות בחלקו של האחר
נסיים בדבריו הנפלאים של מרן הרב קוק בקובץ ב' של "שמונה קבצים" 43 , וזו לשונו:
"לפעמים אדם נופל מדעתו, כששומע גדלות של בחינה אחרת שאינה מידה שלו, ונעשה מבוטל בעצמו, והעיצבון מתחיל לעמם את זוהר נפשו, מפני שכל מעמדו הרוחני נעשה אז כהה לפני אותה מידת הגדלות, שאינה לערכו. צריך אז להתחזק בעצמו, שלא לקנאות בחלקו של אחר, ולהשתמש רק משפלות זו לפי המידה הראויה לבצר כוח הגאווה, שלא תזוח דעתו עליו, ומכל מקום יהיה מרוצה ושמח בחלקו מאד, ויוסיף להחזיק במעוזו, ואז יבקע כשחר אורו, וארוכתו מהרה תצמח".
אדם נפגש עם אישיות אחרת שבולטת בה מידה טובה שאינה קיימת אצלו, הוא מתפעל מחכמתו וטוב ליבו, וזה מביא אותו לידי עצבות, למה הוא כן ואני לא?! התרופה לכך היא היכולת של האדם להתרכז בנקודות הטוב שזכה להן, ולהתקדם אתן קדימה. כשאדם מזהה את נקודות הטוב שבאישיותו, יש לו במה לשמוח, הוא מוצא את מקומו בחברה ובמשפחה, ומביא ברכה לעולם.
מקורות עיקריים:
רש"י בראשית לז, ג , שמות רבה ה, א , שבת י ע"ב , עין איה שבת ח"א פרק ראשון אות כ , רש"י בראשית לז, יב , שמונה קבצים קובץ ב אות רל.

שר המשקים ושר האופים, מי ולמה?
הרב יוסף כרמל | כסלו תשע"ב
"את אחי אנוכי מבקש"
שיחת מוצ"ש פרשת וישב תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"א כסליו תשפ"ה

בִּרְכַּת "עַל הַנִּסִּים" - בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה
פרשת וישב תשע"ח
הרב שמואל אליהו | י"ט כסלו תשע"ח
כיצד מחיים לב שבור?
הרב נתנאל יוסיפון | י"ח כסליו תשפ"ה
לקום מהתחתית של התחתית
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
למה עובדים כל כך קשה לפני פסח?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
שימוש נכון בתנור הביתי
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך עושים קידוש?
האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך מותר להכין קפה בשבת?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד