- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- פקודי
914
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
למעלה ממאה פעמים נקרא המשכן בתורה "אֹהֶל מוֹעֵד", כי זה המקום שבו הקב"ה נועד עם משה וישראל. התוועדות שמשמעותה קשר חזק, נבואה גדולה, שערי שמים פתוחים לתפילה. פעמים בודדות התורה קוראת למשכן "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת", ואחת מהן היא בתחילת "פקודי": "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמות לח כא). עוד פעמים בודדות הוא נקרא בשם "אֹהֶל הָעֵדֻת" (במדבר א, נ-נג).
בכל המקומות שהמשכן נזכר בשם מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, התורה מדברת על השראת השכינה שניכרת גם כלפי חוץ. "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ לד). "וּבְיוֹם֙ הָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן כִּסָּ֤ה הֶֽעָנָן֙ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֔ן לְאֹ֖הֶל הָעֵדֻ֑ת וּבָעֶ֜רֶב יִהְיֶ֧ה עַֽל־הַמִּשְׁכָּ֛ן כְּמַרְאֵה־אֵ֖שׁ עַד־בֹּֽקֶר" (במדבר ט טו; י, יא-יב). ואומרים חכמינו כי בפרשת "פקודי" זו עֵדוּת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שהקב"ה מחל על חטא העגל (שמות רבה נא ד). עֵדוּת הִיא לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְיִשְׂרָאֵל (עיין מנחות פו ע"ב).
השראת שכינה ניכרת זו הייתה גם בבית הראשון, ותהיה במלוא עוצמתה גם בבית השלישי. כך מתנבא ישעיהו ואומר: "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם, וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה" (ישעיה ד ה). השראת שכינה שמלמדת כי הקב"ה מכבד את ישראל ופורש עליהם סוכת שלום. "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה". כבוד ה' שיביא את כבוד כל האומות כולם. כי ה' דיבר. מעין עולם הבא הזה היה בחג הפורים, שכל האומות ראו כי ה' הוא האלוקים. "וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים". כי ה' בתוכם.
שמחה בדרך לנס
שמחת מרדכי היהודי
עיקרו של נס פורים מתחיל מלמטה. בנוהג שבעולם אנשים חושבים כי קורה נס, ואחר כך כולנו שמחים ואומרים שירה. מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מדגיש כי הנס קורה מתוך שמחה ואמונה והודאה. שמחה שמתחילה כשרואים רק ניצוץ אחד קטן של אור.
כך מסופר במדרש על שמחת מרדכי היהודי ביום שבו נכתבו האגרות על-ידי המן באישור אחשוורוש: "ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם, וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם. וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות, הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם. כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם: פסוק לי פסוקיך! אמר לו: (משלי ג') 'אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא'. פתח השני ואמר: אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח') 'עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל'. פתח השלישי ואמר (ישעיהו מ"ו): 'ועד זקנה אני הוא, ועד שיבה אני אסבול. אני עשיתי ואני אשא, ואני אסבול ואמלט'. כיון ששמע מרדכי כך - שחק, והיה שמח שמחה גדולה. אמר לו המן: מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו? אמר לו: על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו. מיד כעס המן הרשע ואמר: אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות" (אסתר רבה ז יג. וראה ירושלמי ברכות א).
לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר
גם עם ישראל שמח שמחה גדולה והאיר פנים לפני הנס הגדול. הפסוק "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" נאמר אחרי שהמן נתלה על העץ, אבל גזירותיו לא בטלו, "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב" (אסתר ח, ח).
אסתר משתדלת ומשיגה מהמלך רשות ליהודים להיקהל ולהגן על עצמם מפני תוקפיהם. "אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר בְּכָל־עִיר וָעִ֗יר לְהִקָּהֵל֘ וְלַעֲמֹ֣ד עַל נַפְשָׁם֒ (ח, יא). מבחינה מספרית, הסיכוי של היהודים לעמוד מול תוקפיהם הוא לא גדול. אבל בשביל היהודים זה הספיק. הם הבינו שהקב"ה אתם, הם הבינו שזו קרן האור ראשונה שהם רואים, ומבינים שאחריה השמש זורחת והיום מאיר. על כן הם נקהלים ונלחמים מתוך אמונה וביטחון ומנצחים. גם הגויים מבינים שה' עִם ישראל, חלקם מפחדים חלקם מתייהדים "וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִֽתְיַהֲדִ֔ים כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם" (ח, יז). 75,000 שונאים כל כך גדולים, שאחרי כל זה הם עוד נלחמים ביהודים, ונופלים לפני היהודים לחרב.
מִשֶּׁנִכְנָס אֲדָר מַרְבִּים בַּשִׂמְחָה
זאת הסיבה שבגללה צריך להקדים את השמחה מראש חודש. ללמד שאיננו שמחים בעקבות המשתה והשמחה של המגילה, אלא מחמת השמחה והביטחון בה' יתברך. שהשמחה מביאה את פורים, ולא פורים מביא את השמחה.
מצווה זו של שמחה אינה דבר קל, כמו שחושבים חלק מהאנשים, וכבר כתב הרמב"ם: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציווה בהן עבודה גדולה היא". צריך לעבוד עליו. "וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב'".
וכל מי שחושב ששמחה מתאימה לאנשים פשוטים ולא לחשובים כמוהו, טועה. "וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו - חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר 'אל תתהדר לפני מלך'. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד, העובד מאהבה. וכן דוד מלך ישראל אמר: 'ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני' (שמואל ב' ו'). ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר: 'והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'" (שמואל ב' ו'. רמב"ם לולב ח טו).
תפילה, ברכות ולימוד תורה בשמחה
שתהיה התפילה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר
על חשיבות השמחה בתפילה כותב רבנו האר"י ז"ל בשער הכוונות (דרושי ברכת השחר): "אסור לאדם להתפלל תפילתו בעצבון, ואם נעשה כך אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה. אמנם בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבד, אבל בשאר התפילה נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו. אבל צריך להראות לפניו יתברך הכנעה גדולה באימה ויראה, אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו וכו'. וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה, בין בעת תפילתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות".
וְגִילוּ בִּרְעָדָה
האר"י ז"ל מביא ראיה מהגמרא (ברכות ל ע"ב), שמספרת על שני אמוראים חשובים שהניחו תפילין והיו בשמחה גדולה עד כדי כך שאחרים שראו אותם חשבו שהם בקלות ראש ח"ו. "רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָּדַח טוּבָא. אָמַר לֵיהּ: 'וְגִילוּ בִּרְעָדָה' כְּתִיב. אָמַר לֵיהּ, אֲנָא, תְּפִלִּין מַנַּחְנָא. אַבַּיֵי הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַבָּה, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה יָתִיב וְקָא בָּדַח טוּבָא. אָמַר לֵיהּ, לָא סָבַר לָהּ מַר, (משלי יד) 'בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר'. אָמַר לֵיהּ, אֲנָא - תְּפִלִּין מַנַחְנָא".
ראה רבי זירא את רבי ירמיה שמח מאוד. שאל אותו איך הוא מקיים "וְגִילוּ בִּרְעָדָה"? ענה לו: התפילין שעלי מעידות שזו לא שמחה של קלות ראש אלא של עבודת ה'. על כן מסיים רבינו האר"י במילים: "ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאד". שלא תחשוב בלבך כי זו מצווה קלה ואולי אפילו מבוזה, כי השכר עליה גדול מאוד.
במקום אחר כתב האר"י (ספר הליקוטים כי תשא - פרק לד) שזה "סוד הנגון והרינון שלא יהא בעצבון, אלא בשמחה, לעורר זווג העליון ולהמשיך השפע בכל הצינורות". לכן אנחנו קוראים י"ג מידות בטעמים, וקוראים קריאת שמע, ואומרים כל פסוק בניגון ובטעם המתאים לו, להמשיך שפע בכל הצינורות.
שמחה שאין לה קץ מלב ומנפש
ובשער המצות כתב האר"י: "גם דע כי העושה מצוה אין מספיק לו במה שיעשה אותם שהרי מצינו בדברי רז"ל שאמרו: 'כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו' וכיוצא בזה אמרו כל המקיים מצוה פלונית יש לו כך וכך, והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושים בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו ח"ו בענין גודל שכרם אפילו בעוה"ז. אבל השרש שהכל נשען עליו הוא שבעשיית המצווה אל יחשוב שהיא עליו כמשא וממהר להסירם מעליו. אבל יחשוב בשכלו כאלו בעשותו אותה המצוה ירויח אלף אלפים דינרי זהב ויהיה שמח בעשותו אותה המצוה בשמחה שאין לה קץ מלב ומנפש ובחשק גדול כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה".
כפי גודל שמחתו באמת - כך יזכה לקבל אור עליון
ממשיך האר"י ז"ל וכותב כי זה סוד רב ברונא, שיום אחד סמך גאולה לתפילה "ולא פסק חוכא מפומיה כל ההוא יומא" (לא הפסיק לחייך כל אותו יום). "וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי - כך יזכה לקבל אור עליון. ואם יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רוח הקודש. וענין זה נוהג בקיום כל המצות כלם בין בעת שעוסק בתורה שיהיה בחשק גדול נמרץ בהתלהבות עצום כאלו עומד לפני המלך ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו לקבל ממנו מעלה יתירה וגדולה".
ברכת המזון והנהנין בעין טובה ובשמחה יתירה
מעלת השמחה היא גם בברכת המזון ובברכות הנהנין. כך הביא בעל הבן איש חי זיע"א (פרשת חקת א) את דברי רבנו האר"י ז"ל בשער המצוות (עקב) שכתב כי אע"פ שצריך להצטער על החורבן – "אמנם בברכת המזון אדרבא צריך להראות שמחה יתירה בלבו. וכמ"ש בזוהר תרומה על בועז 'ויאכל וישת וייטב אל לבו' - דבריך על מזוניה בשמחה ובטוב לבב". ובברכת המזון אנחנו ממשיכים שפע לעליונים, שהם מורידים אותו אחר כך לבני אדם "ולכן צריך לברך ברכת המזון בעין טובה בשמחה יתירה להראות לפניה כנדיבים בעין טובה ולא כצרי עין, ואז גם היא נותנת לנו מזונותינו בשמחה ובעין הטוב" (כן כתב רבינו הרש"ש ז"ל בסידור שלו, וזה לשונו: "קודם ברכת המזון יכוין להכין עצמו לקיים מצות עשה לברך ברכת המזון, ביראה ובאהבה ובכונה עצומה, ובשמחה רבה, ובטוב לבב, להמשיך שפע וברכה רבה ומוחין וחיות ומזון למלכותא קדישא דאצילות, וממנה לנו ולכל העולמות הקדושים").
כן כתב הבן איש חי בפרשת "מטות": "לכן צריך האדם להזהר היטב בכל הברכות כולם, ובפרט בברכות הנהנין, לברכם במתון בכונה ובשמחה ובחיבה, שעל ידי כן יעשה בירור שלם בברכתו, מן המאכל והמשקה, וגם על ידי כן מעורר התיקון והיחוד למעלה, ומוסיף כח והארה במידת המלכות, בסוד 'תנו עוז לאלהים'."
כשלומדים תורה בשמחה - כל העולם בשמחה וששון
וצריך ליזהר שתהיה שמחה של מצווה דווקא. כדברי אור החיים הקדוש (דברים יא יג) שהביא דברי חז"ל (שבת ל ע"ב) שלא שיבח שלמה אלא שמחה של מצווה, אבל שאר שמחות עליהן אמר (קהלת ב ב) "ולשמחה מה זה עושה". וכן כתב גם על המילים "והיה עקב תשמעון" שאין "והיה" אלא לשון שמחה. ללמד כי השמחה היא באה בעקבות לימוד התורה (דברים ז יב). ועל כן "צריך שילמד התורה בשמחה ולא בעצבון, כי דברי תורה אסורין לאבל". ולכן כתוב בתהילים (יט ט) "פקודי ה' ישרים משמחי לב". כמו כן יהיה תוצאת לימוד תורה - שמחה גדולה. "והוא מה שרמז התנא באומרו (אבות פ"ד מ"ב) מצוה גוררת מצוה וכו', ששכר מצוה מצוה, שהיא השמחה".
והיא משמחת גם פמליה של מעלה, כמו שכתוב בספר הזוהר (ח"ג רס.): "דלית חדוותא קמי קודשא בריך הוא כשעתא דישראל משתדלי באורייתא", והוא אומרו "והיה" סתם "שמחה כללית למלא עולם, וכשהוא שמח כל העולם בשמחה וששון".
שמחה בשבתות ובמועדים
בשמחת השבת – שם ה' שורה על האדם
ומה שאמר "אין 'והיה' אלא לשון שמחה" (ב"ר מב ג), רמזו בזה רבותינו רמז גדול "כי בשעת שמחה שורה עליו שם ה'. שהוא אותיות 'והיה'" (אור החיים שמות ו ב). כי על-ידי הזריזות והשמחה "יהיה יחוד שם הוי"ה ברוך הוא, שהוא אותיות 'והיה'" (בא"ח ש"ש לך לך). לכן צריך להכין צורכי שבת בזריזות ובשמחה דכתיב: "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" (בן איש חי ש"ש לך לך), ולקבל שבת בשמחה יתירה שבת שלום כי הוא כחתן המקבל את הכלה בשמחה גדולה ובסבר פנים יפות" (שער הכוונות - דרושי ערבית ליל שבת דרוש ב. בן איש חי ש"ש בראשית כט).
וצריך שיהיה לו נחת רוח בשבת (בן איש חי ש"ש וישלח) "ויפנה לבו מכל עסק של חול, דהשעה צריכה לכך לדבק מחשבתו בקונו לעורר אהבה ויראה בשמחה רבה, וכל שכן היכא דאפשר שיהיה לו מתוך הרהור לבו בעסקיו טרדת לב או נדנוד דאגה, דלא צריך להיות לו זה בשבת, כי צריך באמת להיות השבת לאדם מנוחת שלום השקט ובטח". וכן כתב אור החיים הקדוש: "ותמצא כי המין המאושר ההיא ימאס לבחינת הדאגה והעצבון והשפלות, כי ממקום השמחה והמנוחה והגדולה באה. והיה לאות בין עיניך יום שבת למנוחה אשר צוה ה' את בני ישראל, והוא לטעם נשמה יתירה, ולצד שממקום עליון באה יצו ה' להרחיק היגון והכעס ולקרא לשבת עונג" (בראשית מז כח).
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ
ובמיוחד הזהירה התורה על שמחת יום טוב, כי למרות שקדושת השבת יותר גדולה, מצוות השמחה ביום טוב גדולה מזו של שבת (שער הכוונות - דרושי ראש חדש) ו"יש בני אדם אשר ימי המועדים יהיו להם לעצבון, הן מחמת ביטולם ממלאכתם ועסקיהם, שבעת ימים שלמים רצופים, והן מחמת רבוי ההוצאה, שיהיה להם עתה יותר משאר הימים, ולכך הוצרך הכתוב להיות מצווה על השמחה, בימים אלו בפרטות". "והנה מן המצוה הזאת, שהוצרך הכתוב לצוות אותנו בשמחה בפרטות, מזה נדע כמה חביבה השמחה לפני הקדוש ברוך הוא, וכמה חייב האדם להזהר בה, ואל יאמר האדם מאחר שקיימתי מצות ה' כתקונה, מה מגיע למצוה יתרון מן השמחה, וגרעון מן המעצבה, הנה דע שבאמת השמחה היא מצוה בפני עצמה, ובהעדר השמחה יש חסרון למצוה, וכל שכן שיגיע לה נזק גדול מן העצבון" (בא"ח ראה).
הלל בשמחה ובקול רינה ותודה
וצריך לומר את ההלל הן ביום טוב והן בחנוכה ובראשי חודשים "בשמחה ובנחת ובקול רנה ותודה, ולא יאמר במרוצה" (בן איש חי ש"ש פרשת ויקרא טו).
וצריך לשמוח בשמחת תורה כמו ששמח דוד המלך עליו השלום (בן איש חי וזאת הברכה יח) "ואיתא במדרש ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה', מהו בכל עוז? בכל כוחו", ובכך היה מבטל הדינים מעל עם ישראל. גם תיקון ליל שבועות צריך לעשות בשמחה ובהתלהבות (בן איש חי וזאת הברכה ג) גם צריך לשמוח בל"ג בעומר (שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יב) ולהיזהר מן הצער ביום זה, אפילו על חורבן ירושלים. כך כתב רבי חיים ויטאל: "גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכרת הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון 'נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כו'. וגם בהיותו שם אמר 'נחם' כו'. ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו: 'אמור אל האיש הזה, אברהם הלוי, כי למה אומר 'נחם' ביום שמחתינו. והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב. ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן אחד וקבל עליו תנחומין".
שמחה כלבנה
עוד צריך לברך ברכת הלבנה בשמחה ובנחת ובשפה ברורה, כי הוא כמקבל פני שכינה, אפילו במוצאי תשעה באב. ולכן חסידים ואנשי מעשה נוהגים לטבול ביום קודם ברכת הלבנה (בן איש חי ש"ש ויקרא. ש"ר דברים). והדרך להגיע לשמחה היא על-ידי המחשבה. כן כתב בעל הבן איש חי (בהעלותך) שצריך לאכול בשמחה. "דכתיב 'לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלקים את מעשיך', והיינו 'בשמחה' אותיות 'מחשבה', ואמר על ידי המחשבה ועל ידי לב טוב שהוא הכוונה, 'רצה האלקים את מעשיך', כי מעשה לבדה בלתי צירוף כונה ומחשבה, אינה עולה לרצון".
וּלְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
שמחות בשמחה
גם בר-מצוה ובת-מצווה שנעשים בשמחה מעוררים סנגוריה גדולה על עם ישראל, שאוהבים את המצוות (בן איש חי ראה יז). גם מצוות שמחת חתונה היא מצווה עצומה מאוד (בן איש חי שופטים יח), עד שכל המשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים. "ומצוה לשמחם בכלי זמר, ואפילו שנעשו הנישואין תוך י"ב חודש לפטירת אביהם או אמם, לא יבטלו מהם שמחת כלי זמר". "ופה עירנו בזמן עטרת ראשי, הרב הגאון מורי ורבי זקני רבינו משה חיים זלה"ה, רצו הקהל לבטל כלי זמר בשמחת חתן וכלה, ולא רצה הרב מורי זקני זלה"ה להסכים בזה".
זהירות ממפסידי השמחה
וכתב האר"י ז"ל (שער רוח הקודש דף ח עמוד ב): "הנה צריך האדם בעת קיומו כל מצוה ומצוה, או בהתעסקו בתורה, או כשמתפלל התפלה, להיותו שמח וטוב לב, יותר מכאשר מרויח או מוצא אלף אלפים דינרי זהב". וזה פירוש "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל". שהייתה צריך לשמוח בעבודת ה' כאילו יש לך במצווה זו את הכול.
והיה אומר על העצבות שהיא מידה מגונה מאוד, "ובפרט הרוצה להשיג חכמה ורוח הקדש, ואין דבר גורם מניעת ההשגה, אפי' אם יהיה ראוי אליה, כמו מדה של העצבות". וגם מידת הכעס מונעת ההשגה לגמרי, וארז"ל כל אדם שכועס אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו וכו'. "והנה מורי ז"ל היה מקפיד בענין הכעס, יותר מכל שאר העבירות, אפי' כשהוא כועס בשביל מצוה". כי כל העבירות פוגמים באבר אחד והיא פוגמת את כל הנשמה כולה, ומחליף אותה לגמרי, והענין הוא, כי כאשר יתכעס האדם, הנה הנשמה הקדושה מסתלקת ממנו לגמרי, ונכנסת במקומה נפש מצד הקליפה".
"כי בעל הכעס אין לו תקנה כלל, כי תמיד הוא ככלב שב על קיאו, וגם גורם היזק גדול אחר לעצמו, והוא כי הנה אם עשה איזו מצוה גדולה אשר בסבתה הייתה איזו נשמה קדושה של איזה צדיק ראשון מתעבר בו בסוד העיבור לסייעו כנודע, ועתה ע"י הכעס מסתלקת גם היא. וזהו ג"כ ענין 'טורף נפשו באפו', באופן, כי מי שהוא בעל כעס, אי אפשר לו, כל ימי היותו בעל מדה זו, להשיג שום השגה, אפילו אם יהיה צדיק בכל שאר דרכיו, לפי שהוא בונה, וסותר כל מה שבנה, בכל עת שכועס".
וסיפר רבי חיים ויטאל על הדרכה אישית שהדריכו האר"י ז"ל, כשהיה מלמד את אחיו תורה "ולא היה יודע כפי רצוני, והייתי מתכעס עמו על הדבר הזה, וגם על הדבר הזה הזהירני והוכיחני מורי ז"ל במאד מאד".
שמחת הגאולה
וכבר לימדנו דוד המלך שהגאולה תלויה בשמחה שמביאה השראת שכינה, וכן כתבו כל הנביאים במקומות רבים. ורמז מורנו האר"י ז"ל (שער הגלגולים - הקדמה לו) כי סופי תיבות של עקיבה הוא "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". כי כך הייתה מידתו של רבי עקיבא, להרבות אור ושמחה ועין טובה, כידוע מכמה וכמה מעשים שמביאים חז"ל. וזכה להקים מתוך כך תורה של גאולה.
כן כתב אור החיים הקדוש על הפסוק "והיה כי תבוא אל הארץ" (דברים כו א) "אמר 'והיה' - לשון שמחה (ב"ר מב ג), להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו וגו'". וכן כתב הצדיק המקובל האלקי רבי אלעזר אזכרי זצוק"ל, תלמידו של האר"י ז"ל ובעל מחבר השיר "ידיד נפש" בספרו (ספר חרדים בפרק נט על מצות ישוב ארץ ישראל): "וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עווננו שנקבעה לנו בכייה לדורות יען מאסנו בה". רבי אלעזר אזכרי מביא פסוק מספר תהלים (קו) שמסביר את שורש חטא המרגלים במאיסת הארץ: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ: וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'". "ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתיב: 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו' ובהמשך כתוב 'אתה תקום תרחם ציון'. ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה. ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד ר' יהודה הלוי עליה באהבה רבה, תחילת השירה, 'ארץ הקדושה יקרה חמודה'. כן אנו משוררים על ציון רבי יהודה בר אלעאי כל ערב ראש חודש בשמחה רבה ומתחננים לא-ל שאל יגרשנו מעליה". אמן ואמן.
סיפור
בלי כיבודים
הרב זצ"ל השתדל להיענות להזמנות שהזמינוהו לשמחות, כי ידע שהופעתו מרוממת את השמחה. פעם הגיע להזמינו אחד משכניו, רבי בנימין קלוגר שליט"א, לחתונת בנו וביקש מהרב שישתתף בחופה. השיב לו הרב: "צר לי רבי בנימין, אבל באותו יום יש לי כנס מחוץ לעיר ועלי להקדים ולצאת מירושלים".
אלא שהפתעה נכונה לו. רגעים ספורים לפני החופה, נכנס הרב אל אולם החתונות, תר אחר המחותן וניגש אליו בשמחה גלויה: "רואה אתה, רבי בנימין, הנה התאחרנו לצאת ואמרתי לנהג שאני מבקש להספיק להיכנס אליך לשמוח אתך". ובטרם הספיק רבי בנימין לכבד את הרב באחד הכיבודים השמורים לשמחה, המשיך הרב ואמר: "באמת שלא באתי לקלקל לך את רשימת הכיבודים, רק לאחל לך 'מזל טוב' ואני כבר הולך".
וכאשר אמר – עשה. הלך לדרכו, כשהוא מותיר אחריו את בעל השמחה ההמום שבעתיים – מבואו להשתתף בשמחתו, ומרגישותו העצומה שלא להביכו ברגע האחרון.
שמחה כזכייה בפיס
סיפר החזן ר' עזרא ברנע: משה חביליו היה בעל מפעל לממתקים, ואהב את הרב זצ"ל אהבה עזה. הרב גמל לו שבעתיים והיה מכבד אותו ביותר ואוהב אותו מאוד, כמו שהיה אוהב כל יהודי. באחת מדרשותיו בשיעור הקבוע ב"מדרש משה" אמר הרב בין השאר: אסור לאדם להיות עצוב בשבת, ואסור לחשוב על עסקים וכסף שהם בדרך כלל טורדים מנוחתו של אדם.
לאחר תקופה קצרה סיפר לי חביליו: מאז שהרב אמר את הדברים, אני משתדל להסיר מעלי בשבת את כל המחשבות על המפעל שלי. אני קונה בכל שבוע כרטיס פיס, ונהגתי לבדוק בכל יום שישי אם זכיתי או לא. אך בעקבות דברי הרב החלטתי לא לבדוק לפני שבת אם זכיתי בפיס.
אמרתי לו: הרי אפשר לבדוק ביום שישי. לא צריך לחכות עד שבת.
אמר לי: נכון. אבל אם ביום שישי אראה שלא זכיתי, אתעצב בשבת. והרב אמר שאסור להיות עצובים בשבת. ואם אזכה, הרי שכל השבת אחשוב מה אעשה בזכייה. מוטב אם כן לבדוק ביום ראשון.
תשובה כהלכה
עונג שבת. יש כל כך הרבה דברים שאסור לעשות בשבת, ולפעמים זה הורס את שמחת השבת. איך למרות הקושי אנחנו יכולים לשמוח? אולי זה מוסיף קדושה, אבל זה מוריד את הרמה של השמחה.
בשבת יש הרבה דברים טובים שצריך לעשות, ובגלל הדברים הטובים הללו – לא עושים דברי חול. צריך בשבת עונג, צריך בשבת מנוחה. מנוחת הנפש ומנוחת הגוף. צריך בשבת שמחה. וצריך בשבת אור. צריך בשבת נפש. וצריך בשבת נשמה. כשזוכים לשבת – הכול כל כך שמח ומחזק.
בשמחה תמיד. קשה לי להיות עם אנשים אחרים ולשמוח איתם. מה עלי לעשות?
שמחה זו מצווה חשובה, לא רק תחושת לב. לכן צריך לעשות כל מאמץ לשמוח. לרשום לעצמך את כל הדברים המשמחים שיש לך. כל הדברים הטובים שאלוקים נתן לך. להודות עליהם כל יום כל היום. לא להזכיר לעצמך את הדברים המעציבים שיש בחיים. לא להתמקד בהם. רק בדברים המשמחים.
מחצית פלוס מע"מ. מה המחיר המומלץ למחצית השקל?
המחיר לסיטונאים הוא 18 שקלים לעשרה גרם כסף. הרב מרדכי אליהו זצוק"ל אמר שצריך להוסיף למחיר הכסף בבורסה גם מע"מ ועמלת סוכנים. שהרי המשנה במסכת שקלים (א ו) אומרת "וְאֵלּוּ שֶׁחַיָּבִין בַּקָּלְבּוֹן, לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲבָל לֹא כֹּהֲנִים וְנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים". וקלבון הוא סוג של עמלת סוכן. למה הדבר דומה? למחיר הנפט. אף אחד לא קונה נפט ב-25 דולר חבית, שזה המחיר בבורסה העולמית. כולם קונים דלק בתחנת הדלק. כך כסף לא קונים ב-18 שקלים לעשרה גרם. המחיר נקבע על-ידי המשווקים שלוקחים את הרווח שלהם ואחרי שהמדינה לקחה את המסים. לכן צריך להוסיף מע"מ ועמלת סוכנים, והמחיר המומלץ למחצית השקל הוא 25 שקלים.
מהלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
קול צופייך פרשת דברים תשפ"א
הרב שמואל אליהו | ד' אב תשפ"א
חול המועד פסח תשפ"ה – עוצמת יציאת מצרים
הרב שמואל אליהו | י"ז ניסן תשפ"ה
תורה עם אהבת ה' ואהבת ישראל
הרב שמואל אליהו | תשע"ג
פרשת שמיני תשפ"ה - אהיה כטל לישראל
הרב שמואל אליהו | כ"ד ניסן תשפ"ה
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת. בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
ט' אב תשע"ז
וְרֹב שְׂחוֹק הָיָה בָּעוֹלָם - לידת יצחק
קול צופייך פסח תשפ"ב
י"א ניסן תשפ"ב
גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף
כסלו תשע"ג
אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין
חשוון תשע"ג
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך נראית נקמה יהודית?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
ביאור מדרשי חז"ל על המספר לשון הרע
כלי יקר פרשות תזריע-מצורע
הרב חיים כץ | ב' אייר תשפ"ה
מעלת וקדושת הארץ
נושאים באמונה – ארץ ישראל
הרב אליהו ברין | ז' אייר תשפ"ה
שבועות דף ב'
הרב אלי סטפנסקי | ה' אייר תשפ"ה
