- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- משפטים
38
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
אם יהיו חטאיכם כשני – כשלג ילבינו
כשישעיהו מתאר את תהליך הגאולה הוא אומר שהרושם הרע של החטאים יתנקה ויהפך לטהרה. "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ". המילה "שנים" מתייחסת כמובן לצבע האדום של תולעת השני שהייתה בבית המקדש ביום כיפורים והתהפכה להיות לבנה כשלג, סימן לטהרתם של ישראל.
התנאי לתיקון של ישעיהו הנביא הוא תיקון מערכות המשפט המקולקלות שבמקום להגן על החלשים המנוצלים, בעלי השררה שבהם מחזקים את חבריהם. "כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". הדרך לתיקון עוברת בצדק לכולם, "שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה". כאשר תעשו צדק לגר יתום ואלמנה, החטאים שלכם ימחו ותהיו לבנים כשלג.
כך אומר דוד המלך "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין". תיקון שמביא טהרה. טהרה שמביאה שמחה "תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ". החטא נמחה "הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה". החיים מתחדשים בעוצמה "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (652)
הרב שמואל אליהו
655 - פרשת יתרו תשפ"ה – נטיעת התורה בתוכנו בהר סיני
656 - פרשת משפטים תשפ"ה – הלכות שלג בשבת
657 - פרשת תרומה תשפ"ה: בסיס המקדש – מערכת המשפט
טען עוד
טהרת השלג המופיעה בתוכנו היא תשקיף לטוהר העליון שמתגלה בעת גאולתם של ישראל. כך מתאר דניאל את התהליך העליון של הגאולה שבאה אחרי ארבע מלכיות הרשע של בבל, פרס, יוון ואדום. הן משולות לחיות טרף ואדום משולה לחיה רביעית, מפחידה אימתנית וחזקה מאוד "וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה וְהִיא מְשַׁנְּיָה מִן כָּל חֵיוָתָא דִּי קָדָמַיהּ וְקַרְנַיִן עֲשַׂר לַהּ" (דניאל ז).
השלטון שלהם מסתיים כאשר כסאו של הקב"ה מוצב והוא מגיע לשבת עליו, ומתגלה כעתיק יומין "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא". לבושו כמו שלג לבן ושער ראשו כצמר נקי. מלכו של עולם מקרב אליו את המשיח "חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָה וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי".
מתוך כך העולם כולו מכבד את עם קדושי העליונים. "וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין ". והם נותנים לו כבוד מלוכה יותר ממה שנתנו לשלמה המלך "וְלֵהּ יְהִיב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן". המלכות הזו לא תתבטל ולא תתחלש "שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי לָא תִתְחַבַּל".
מהלכות שלג בשבת
הלל נשיא ישראל - מתגלה באמצעות השלג
אחד ממנהיגי ישראל היה הלל הזקן. העמיד דורות של תלמידים ובהם רבן יוחנן בן זכאי, דורות של נשיאים ובהם שושלת נשיאי רבן גמליאל. הבן איש חי בספר בן יהוידע (יומא לה) כותב כי הוא הנהיג את עם ישראל כהמשך לנשמת משה רבינו המתגלה לאורך הדורות. והוא מתגלה למנהיגי ישראל מתוך השלג. וכך מסופר:
"אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹשֶׂה וּמִשְׂתַּכֵּר בִּטְרַפָּעִיק (חצי דינר) חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְחֶצְיוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא לְהִשְׂתַּכֵּר, וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית הַמִּדְרָשׁ לִיכָּנֵס. עָלָה וְנִתְלָה, וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרֻבָּה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
אָמְרוּ, אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת הָיָה, וְיָרַד עָלָיו שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם, כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: אַבְטַלְיוֹן אָחִי, בְּכָל יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר, וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמַּא יוֹם מְעֻנָּן הוּא? הֵצִיצוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ דְּמוּת אָדָם בָּאֲרֻבָּה, עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו רוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת שֶׁלֶג, פֵּרְקוּהוּ, וְהִרְחִיצוּהוּ, וְסָכוּהוּ, וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. אָמְרוּ, רָאוּי זֶה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת".
ראוי זה לחלל עליו
הביא רבינו יוסף חיים בספרו בן יהוידע את קושית הגאון פתח עינים ז"ל מה חידוש זה, והלא פקוח נפש דוחה שבת לכולם, ולא רק לחכמי ישראל? ותירץ כי באמת לא היו צריכים לחלל עליו שבת, שהכל היה מוכן להם מבעוד יום. מדורה חמה ומים חמים וכד'. משמעות דבריהם, שאם לא הכל היה מוכן, היה מותר לחלל עליו שבת כי היה בסכנה מחמת השלג.
הכנה להפסקת חשמל
מכאן אנחנו לומדים שכשיש סיכוי לירידת שלג בשבת, צריכים להכין הכל שלא נצטרך לחלל שבת. נרות שידלקו בכל הלילה שאם יפסק החשמל מהסערה, לא יהיו חושך בבית ולא יצטרכו לשהות בחשיכה. כמו כן צריך שהאוכל יהיה מבושל כולו לפני שבת. שאם תהיה הפסקת חשמל בשבת ותתוקן לא יהיה ספק על כשרות האוכל שהתבשל אחרי תיקון החשמל. אם יש לאדם מערכת חימום ביתית או חימום אוכל שלא תלוי באספקת החשמל, עדיף להשתמש בה.
מיא בעיבא מינד ניידי – ולכן גשם לא מוקצה
מהסיפור משמע שפינוי השלג מעל הלל הזקן לא נחשב כחילול שבת. כדי להבין את העקרון הזה נזכיר את הגמרא בעירובין (מו ע"א) שדנה בשאלה האם מי גשמים הם מוקצה בשבת או לא. הגמרא אומרת כי מים בכל מקום מותרים לשימוש, בין אם אלה מי אוקיינוס או מי מעיין. כשהם מתאדים והופכים לעננים הם עדיין נחשבים למים במצב צבירה אחר. כשהם יורדים בצורה של גשמים הם לא נקראים "נולד". ובלשון הגמרא "מיא בעיבא מינד ניידי". המים בעננים הם ניידים ולא בלועים "מבלע בליעי".
כך נפסק בשו"ע (שלח סעיף ח) שמותר לתת כלי מתחת למרזב ולהשתמש במי הגשמים לשתיה ולרחיצה של אנשים או של בעלי החיים. "דאין על המטר היורד שם מוקצה או נולד ויכול לשתותו או לרחוץ ממנו והוא הדין אם הוא ראוי רק לשתיית בהמה" (משנ"ב שלח ס"ק ל).
האם שלג הוא מוקצה?
מהגמרא משמע שגם שלג לא נחשב מוקצה כמו מי גשמים. חשוב לדעת כי הרב פיינשטיין זצוק"ל בספרו אגרות משה פוסק ששלג הוא לא כמו גשם שנמצא בעננים, הוא נחשב "נולד" ונחשב יצירה חדשה. לדעתו שלג נחשב מוקצה משום נולד (אגרות משה או"ח ה, כב).
אמנם דעת רוב הפוסקים ובכללם מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל ששלג הוא לא מוקצה. כך משמע מהגמרא (שבת דף נא/ב) שאומרת "אין מרזקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו, אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש". וכן נפסק בשו"ע (או"ח סימן שכ ט) "השלג והברד, אין מרסקין אותם, דהיינו לשברם לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיו, אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים והוא נימוח מאליו ואינו חושש; וכן אם הניחם בחמה או כנגד המדורה ונפשרו, מותרים".
מהגמרא ומהשולחן ערוך שפוסק כמוה משמע שהשלג מותר בשבת ולא מוקצה. כל האיסור הוא רק לרסק אותו בידים. מותר לתת אותו בתוך כוס או קערה לבדם או בתוך יין או מים והם נמסים ומותרים בשימוש. אם כן – השלג לא נחשב מוקצה.
למה אסור לרסק שלג בידים?
הטעם שאסור להמיס אותו בידים, נתון במחלוקת. לדעת רש"י הסיבה היא שנראה כאילו הוא עושה מלאכה שמוליד מים מהשלג. אבל הר"ן אומר שזה קצת דומה למלאכה של סחיטה, שמא אם תתיר לאנשים להמיס שלג יתירו גם לסחוט פירות ולהפוך אותם לנוזלים. ההבדל בין שתי השיטות מתגלה בשלג שנמס מעצמו בתוך כוס וקערה בלא שהיה מעורבב עם יין ומים. לדעת השו"ע הוא מותר כי הוא סובר כמו הדעה שחוששת רק כאשר האדם עושה מעשה שדומה לסחיטה. אבל כשהשלג נמס מעצמו אין בכך חשש. לדעת רש"י שהבעיה היא מחשש שיראה כמו נולד. אין הבדל בין נמס מעצמו לבין הומס בידי אדם.
לא ליטול במים שיש בהם שלג
בגלל שהשו"ע (שכ יא) חושש רק למי שממיס את השלג בידיו הוא כותב "צריך ליזהר, בחורף, שלא יטול ידיו במים שיש בהם שלג או ברד; ואם יטול, יזהר שלא ידחקם בין ידיו, שלא יהא מרסק". שהרי ביום חול יכול ליטול במים מעורבים בשלג כמו שכתוב בשו"ע "השלג, והברד, והכפור, והגליד (פי' המים הנקפים מרוב הקור), והמלח אם ריסקן עד שנעשו מים, נוטלין מהם וטובלין בהם, אם יש בהם כשיעור" (סימן קס סעיף יב), אבל בשבת צריך ליזהר לא לרסק את השלג בידיו.
טבילת ידים בשלג
כתב הרשב"א: אם תוחב ידיו בשלג ג' פעמים במקומות מחולפות - בשעת הדחק יצא (כף החיים על או"ח סימן ד ס"ק מד). ובמגן אברהם (סימן ק"ס ס"ק ט"ז) הביא דברי הב"י (בי"ד סימן ר"א) שיש להחמיר שלא לטבול גופו בשלג אם אינו מופשר, ובשעת הדחק מותר לטבול ידיו בשלג אפי' אינו מופשר כיון דנט"י דרבנן, עכ"ל בב"י.
בשו"ע יו"ד כתב סתם דמטבילין לגמרי בשלג - משמע אפילו אינו מופשר. וברמ"א (קס י) ובש"ך יו"ד שם כתבו שנטילת ידים היא דוקא אם רסק את השלג. לכן למעשה אם אין לו מים לנטילה יכול לטבול בשלג שלוש פעמים במקומות שונים, אבל בלי ברכה (עי' משנה ברורה סימן ד ס"ק כה).
מותר לדרוס שלג
בשו"ע (או"ח סימן שכ יג) "דורס שלג ברגליו ואינו חושש". ואע"פ שכאשר השלגים מתחילים להפשיר, כל דריסה ממיסה את השלג. והסיבה שמותר היא כי אדם לא מתכוון להמיס את השלג. ואע"פ שהוא פסיק רישא וכל דבר שלא מתכוין אם הוא פסיק רישא – אסור, כאן התירו כי זו לא כוונתו של האדם, וחוסר הכוונה מבטל לגמרי את המעשה. אנחנו לא אומרים שההולך בדרך – ממיס שלגים. ההמסה היא פועל שלא ניכר והוא זניח למעשה שלו.
ההגדרה הזו היא מאוד חשובה כי בהמשך השיעור נראה אותה חוזרת פעמים נוספות והיא יסוד דק חשוב מאוד בהלכה זו של "פסיק רישא דלא ניחא ליה". הט"ז כתב שסיבת ההיתר היא "דאע"ג דאי אפשר שלא יהיה נימוח והוי פסיק רישיה, מ"מ לא גזרו בזה כיון דאי אפשר להזהר מזה בימות החורף דכל הארץ היא כך מלאה כפור וגליד והמנעלים הם לחים ונימס השלג" (משנ"ב שכ לט. עיין ביאור הגר"א כאן וס"ע י).
מותר לשבור קרח
כתב שו"ע (שכ ס"ע י) "מותר לשבר הקרח כדי ליטול מים מתחתיו". וכתב המגן אברהם דבנהר או באר אסור לשבור את הקרח - דכיון דהוא מחובר לקרקע יש בו משום חשש בנין וסתירה. מה איכפת לי אם מדובר בבנין של קרח בבנין של אבנים. הרי יש בעולם אנשים שבונים את בתיהם מלבני קרח כמו אסקמואים.
וכתב המשנ"ב כי "הרבה אחרונים חולקין עליו וסבירא ליה דשם 'מים' עליהן ואין שייך בו בנין וסתירה. ולצורך שבת יש להקל". כן פסק הבן איש חי (יתרו י) "דרק הטובלים בשבת לצורך מצוה יש לסמוך על המתירין. ונראה דהוא הדין דאם אין לו מים לצורך נטילה שרי משום צורך מצוה, וכן אם אין לו מים לשתות ומצטער בצמא - שרי דיש לומר במקום צער לא גזרו". (כה"ח שם).
בנית איגלו, בובות וכדורי שלג בשבת
עם זאת נראה כי לבנות "איגלו" בשבת גם לדעת המשנ"ב יהיה אסור. כי במקום שבו בונים בתים מקרח – בניית בית מקרח נחשבת בנין. לכן פסקו כל הפוסקים שאסור לבנות בובת שלג בשבת. שכך כתב הרמב"ם (הל' שבת פ"ז ה"ו): "כל המקבץ חלק אל חלק ודיבק הכל עד שיעשו גוף אחד, הרי זה דומה לבנין". כיון שזה בונה בנין עראי. כמו כן אסור לעשות בשבת כדורים או ארמונות משלג וכד '. אבל לזרוק שלג שלא נעשה כדור – מותר בשבת, רק צריך להזהר לא לפגוע ולא לצער אנשים שלא שמחים כשזורקים עליהם שלג, לא בחול ולא בשבת.
ליצר חתימה בשלג – אסור
אם יש בנעליו חותמת ובכל דריסה שלו בשלג נוצרת חתימה בשלג - זה לא נקרא כתיבה כי זה דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא אבל לא ניחא ליה. ובאמת כל הסוגיה של "פסיק רישא אבל לא ניחא ליה" היא מחלוקת בין הראשונים, שלדעת הערוך מותרת ולשיטת תוס' – אסורה. אבל גם לשיטת תוס' – אדם לא חייב אם לא ניחא ליה.
למעשה פסק השו"ע כדעת התוס' (סימן שכ יח). אבל בדברים שהם לא מלאכה ממש כדריסה בשלג – מותר. כי לא נראה כלל כמלאכה. וכן כאן כשדורס על השלג ויוצר צורה בשלג – לא ניחא ליה ומותר. למה זה דומה? לאוכל ביסקוויטים שחקוק בהם שם המפעל – לכל השיטות מותרת האכילה שלו ולא חוששים למחיקת שם המפעל המוטבע על הביסקוויט כי הוא לא ניכר למרות היותו פסיק רישא.
להתפנות בשלג
ואע"פ שאמרנו כך, להתפנות בשלג - זו מחלוקת ראשונים שמובאת בשולחן ערוך. ואומר השו"ע שהרא"ש היה נזהר - כי כשהוא מתפנה בשלג - בוודאי השלג נימוח. ומביא השו"ע את דעת המהר"ם מרוטנברג שמתיר. גם כאן הקל הט"ז ופוסקים אחרים וכתבו להקל - אם לא שאפשר בלא טורח טוב ליזהר.
ונראה שגם הרא"ש לא אסר בצורה מובהקת וכתב בשו"ע בלשון מיוחדת "היה נזהר". שלכאורה היה צריך לומר 'מותר' או 'אסור', ולמה כתב בלשון "היה נזהר"? אלא שגם לרא"ש לא פסיקא ליה לאיסור בכל מקרה. שלפעמים אי אפשר ואין מקום להתפנות ואדם לא צריך להתאפק ולסכן את עצמו. אלא שהיה משתדל שלא להגיע לדי כך.
לנקות שלג ליד הבית, לפזר מלח
ואע"פ שבנושא הקודם יש מחלוקת, אין שום מחלוקת שאסור לאדם לנקות את פתח ביתו מקרח ושלג על ידי שישפוך שם מים רותחים. ששפיכת המים הרותחים היא המסת השלג בידיים מתוך כוונה להמיס את השלג.
אמנם מותר לפזר מלח על גבי קרח על מנת שלא יצטבר קרח כדי למנוע החלקת בני אדם. ומותר לנקות ברגליו את השלג המפריע להליכה ליד ביתו, אך לא ינקנו במעדר ובכלי עבודה אחרים, משום עובדין דחול.
לפתוח מרזב
אסור לשפוך מים חמים על השלג שנמצא במרזב כדי להמיס את השלג. והטעם הוא לא בגלל איסור מבשל, שהרי מותר ליצוק מים חמים לתוך מים צוננים (שו"ע שיח יב). אלא מחמת שאסור להמיס שלג באופן זה. אבל יכול לשפוך שם מים חמים כלאחר יד בצנעה. שהרי לעיל למדנו שמותר להמיס קרח תוך כדי הליכה כלאחר יד אפילו ברשות הרבים.
לגבי מרזב שנסתם בשבת כי עלו בו קשים ועשבים שסותמים ומעכבים קילוחו והמים שמצטברים בגג יוצאים ומתפשטים בגג ודולפים לבית – מותר למעוך את הצמחים הללו ברגלו בצנעה. וכאן זה לא כלאחר יד, אבל התירו כיון דמתקן על ידי שינוי הוא, שאינו עושה אלא ברגליו, במקום פסידא לא גזרו רבנן (או"ח סימן שלו ס"ט),
וכתב בלבוש "ואף על פי שכל מה שאסור מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור [שבת סד ע"ב], היינו באיסור מלאכה דאורייתא, כמו גבי שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם יראו יסברו שכבסן בשבת [שם קמו ע"ב]. אבל הכא אפילו אם יראו אותו דורס ברגליו הוי מלאכה כלאחר יד דאינה אלא דרבנן, ובמקום פסידא לא גזרו רבנן לעשות בחדרי חדרים".
לסגור חלון
צפור שנכנסה לביתו מחמת הקור, מותר לסגור החלון מפני הקור אף שהוא פסיק רישיה דהיא נצודה בסגירת החלון. והטעם להיתר הוא כי זה איסור דרבנן שהרי האדם לא מגיע לציפור בשחיה אחת וגם לא ניחא ליה בצידתו, לכן מותר לסגור את החלון במקום צער הקור (משנ"ב סימן שטז סק"ה).
החלקה על שלג
יש אוסרים להחליק על שלג במחליקיים מקצועיות שיש בזה כמו עובדין דחול, כמו שאוסרים לרכב על אופניים וכמו שאסור לשוט עם ספינה במשוטים בשבת. אבל אם מחליקים על ניילון, אין בזה חשש.
תפילה במניין בשלג
אמרו חכמים בדרך הרמז "בבית אלהים נהלך ברגש" (תהילים נה טו). ראשי תיבות: ברד, רוח, גשם, שלג. אמנם צריך לשים לב בענין זה לא להסתכן ובפרט אנשים מבוגרים צריכים להזהר אם יש חשש החלקה וכד'.
מה הברכה לפני ואחרי שלג?
שלג לא מיועד לאכילה. אבל אם אדם רוצה לאוכלו צריך לברך לפניו שהכל כמו על ארטיק. אבל לא מברכים אחריו ברכה אחרונה - כי אין כמות של שיעור.
בגד שהתרטב בגשם או בשלג
המנער טלית או חייב חטאת, או מותר לכתחילה
בגמרא: "אָמַר רַב הוּנָא הַמְנַעֵר טַלִּיתוֹ בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּחַדְתֵי אֲבָל בְּעַתִּיקֵי לֵית לַן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּאֻכָּמֵי אֲבָל בְּחִוָּרֵי וְסֻמָּקֵי לֵית לַן בַּהּ, וְהוּא דַּקְפִּיד עלייהו. עֻלָּא אִקְּלַע לְפֻמְבְּדִיתָא חֲזָא רַבָּנַן דְּקָא מְנַפְּצִי גְּלִימַיְהוּ אָמַר קָמְחַלְּלִין רַבָּנַן שַׁבְּתָא אֲמַר לְהוּ רַב יְהוּדָה נְפוּצֵי לֵהּ בְּאַפֵּהּ אֲנַן לָא קָפְדִינַן מִידֵי. אַבָּיֵי הֲוָה קָאֵי קַמֵּהּ דְּרַב יוֹסֵף אֲמַר לֵהּ הַב לִי כֻּמְתַּאי חֲזָא דְּאִכָּא טַלָּא עֲלֵהּ הֲוָה קָמְחַסֵּם לְמִתְּבֵהּ לֵהּ אֲמַר לֵהּ נְפוֹץ שַׁדִי אֲנַן לָא קָפְדִינַן מִידֵי" (שבת קמז.).
מצד אחד אנחנו רואים שיש פה איסור תורה שאומר רב הונא שהוא חייב חטאת. כן רואים שעולא הקפיד על החכמים שניערו את הטליתות שלהם בשבת ואמר שהם מחללים שבת. מצד שני לומדים מדברי רב יהודה כי כאשר לא מקפידים על הנקיון של הבגד - מותר לנער את הבגדים לכתחילה. כן רואים שלא אסרו לנער אלא בבגד שחור אבל לא בבגד לבן ואדום - מחמת שאין קפידא בבגד כזה אם אינו נקי לגמרי.
לא מדובר בכיבוס גמור – ולכן הקפידא משנה
מה שאמר רב יהודה לחכמים לנער את הטליתות שלהם בפני עולא לא חלילה להרגיזו, אלא להראות לו שכולם נוהגים כך, כי לא מקפידים בנקיון הבגדים כל כך בפומפדיתא. כן ראינו ברב יוסף שלא הקפיד על הטל שהיה על הכומתה שלו. והביא הבית יוסף (שב) בשם הרב המגיד "דטעמא משום דלמאן דקפיד הוי פסיק רישיה ולמאן דלא קפיד ליכא אלא דבר שאין מתכוין, שאינו כיבוס גמור". פירוש אם היה כיבוס גמור, לא היה איכפת לנו אם מקפידים או לא מקפידים, בכל מקרה היה אסור. אבל כיון שלא מדובר כאן בכיבוס גמור אלא בניעור, אם חכמים לא מקפידים בנקיון הבגד עד כדי כך, אין כאן כלום ולכן מותר לכתחילה.
מה הטעם, וכמו מי ההלכה?
לדעת רש"י מדובר בניעור מאבק ומשום כיבוס נגעו בה שהאבק בבגד שחור מקלקל את המראה שלו. והתוס' כתוב כי "בניעור מן העפר כדפירש בקונטרס אין נראה שיהא שייך ליבון" שכל כיבוס הוא במים. לכן צריך לומר לדעת התוס' שמדובר בניעור טל מעל הבגד, כמו בסיפור של רב יוסף. וכן פסק ר"ח והרא"ש והר"ן והמרדכי.
כיון שרוב הראשונים פסקו כמו הר"ח, פסק כמותם השו"ע "המנער טלית חדשה, שחורה, מן הטל שעליה, חייב שהניעור יפה לה כמו כיבוס. והוא שמקפיד עליה שלא ללבשו בלא ניעור". והמשיך הרמ"א "וכל שכן שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו עליו גשמים. ודוקא בבגד חדש שמקפיד עליו". והזכיר הרמ"א גם את דעת רש"י בלשון יש אומרים "י"א דאסור לנער בגד מן האבק שעליו, אם מקפיד עליו, וטוב לחוש לדבריו".
הסרת נוצות
"סיים הרמ"א "אבל מותר להסיר הנוצות מן הבגד בשבת". והטעם שנוצות מותרות - מפני שאין הנוצות דבוקות בבגד כמו אבק ועפר (כה"ח). וכתב בן איש חי (שנה שניה ויחי ח) "מיהו בספר הזכרונות מחמיר, ולכן נכון להזהר שלא להסיר שום נוצה מבגד השחור, ולא שום דבר הנתלה בו" (כה"ח שב).
בגד ניילון – אין כיבוס
אמנם בבגד ניילון אין כיבוס, כמו שטיפה מעל מפה ולכן אין בזה שום חשש להסיר המים מעליו וכד'. וכן אין איסור להסיר לכלוך מן הנעל אם עשויה עור או פלסטיק. אבל אם הנעל עשויה בד ומקפיד עליה, גם שם צריך להזהר מהניקוי שלה בשבת אם מקפיד עליו.
יבוש בגד בשבת
"מי שנשרו כליו במים, הולך בהם ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה. ולא ישטחם לנגבם, מפני מראית העין, שלא יחשדוהו שכבסן בשבת. ואפילו בחדרי חדרים, שאין שם רואים, אסור. (שו"ע שא מה). ולכן אסור לתלות או לפרוס לייבוש בגדים שנרטבו אפילו על חבל בתוך אמבטיה. אבל מותר לתלות אותם בעודם רטובים על קולב, במקום שבדרך כלל תולה את בגדיו כשהם יבשים. כמו כן מותר לו לפרוס את הבגדים לייבוש על כסא או על ספה.
יבוש בגדים ליד מקור חום
ובשו"ע (שא מו) כתוב שאסור ליבש בגדים סמוך לאש או למקור חום במקום שהיד סולדת בהם כי החום עלול לחמם את המים מעבר לחום שהיד סולדת בו. ואפילו הבגד רטוב רק מעט, ואפילו אם מניח את הבגדים בקולב או באופן שלא נראה כאילו הוא מייבשם – אסור מחמת איסור בישול. אבל אם הבגד יבש מותר לחממו חום שהיד סולדת בו ואין בזה איסור בישול.
תיקון השלג - והוא טוב מאוד להסיר הכעס והשכחה
כתב בספר נהר שלום (מז.) כי יש בשלג סגולה לטהרה. והרוצה לטהר עצמו על ידי השלג ימרח במצחו שלג ג' פעמים "ויכוין להמשיך ג' אלפין של ג' אהי"ה במילוי. הג' אלפין גימטריה שלג והם בבינה להמשיכם במצחא דז"א למתק הדינים שאותו המצחא ויתרחצו בחלב והוא טוב מאוד להסיר הכעס והשכחה".
סיפור
מראה מול החלון
הרגישות של מו"ר אבא זצ"ל הכ"מ לרבנית הייתה גדולה מאוד. כשהייתה אמי הרבנית שתחיה בשמירת הריון ולא הייתה יכולה לזוז מהמיטה, מו"ר אבא תלה לה מראות גדולות מהמיטה המשקיפות לחלון, על מנת שתוכל לראות את הרחוב ולא תפסיד את השלג.
(הרב שמואל אליהו, בן הרב)
בבית אלוקים נהלך ברג"ש – רוח, גשם, שלג
הרב מרדכי אליהו זצ"ל היה מקפיד ללכת כל בוקר להתפלל עם הנץ החמה כוותיקין. קיץ וחורף, שבת וחול, ימים רגילים וימים נוראים. היה לו נהג קבוע שהיה מסיע אותו כל בוקר במכונית שלו לבית הכנסת ומחזיר אותו. קוראים לו שלום קנוניאן.
מספר שלום קנוניאן: בוקר אחד היה שלג כבד, נסעתי בקושי עם המכונית הישנה שלי והגעתי לביתו של כבוד הרב. כשהגעתי ראיתי שהגיע לשם שלום כהן, שהרב כינה אותו "שלום שלנו", עם רכב שיש בו שרשראות מיוחדות לנסיעה בשלג. לאחר כמה דקות הגיע גם הרב חיים סוויסה עם מכונית 4X4, שמיועדת לנסיעה במקומות קשים ומסובכים.
הרב ירד מביתו, ואף אחד לא חשב לומר לו להיכנס למכונית שלי. אבל הרב ניגש מייד למכוניתי, פתח את הדלת, נכנס והתיישב. לא העזתי לומר לרב שאני פוחד שהרב ייסע אתי, ואולי כדאי שייסע עם שלום כהן או עם הרב סוויסה. אמרתי להם שאני אסע, ושהם ייסעו אחרינו למקרה שניתקע.
את העלייה בכניסה לביתו של כבוד הרב עליתי כאילו אין שלג. הגענו לבית-הכנסת בקלות, הורדתי את כבוד הרב והתחלנו להתקדם לכיוון בית-הכנסת. לפתע שמתי לב ששלום והרב סוויסה לא הגיעו. לאחר דקות ארוכות, כשהם סוף-סוף הגיעו, שאלתי אותם מה קרה והם השיבו שהמכונית של הרב סוויסה נתקעה בעלייה.
בדרך חזרה לביתו של הרב הדבר חזר על עצמו. ירד שלג כבד, הכול היה מלא בוץ ומחליק, אבל אני נסעתי עם כבוד הרב כאילו מדובר ביום אביבי נעים. הרגשתי ממש סייעתא דשמייא בנסיעה הזאת. אלוקים מסייע לרב להתפלל עם הנץ החמה כמו שהוא רגיל לעשות כל יום.
(שלום קנוניאן, נהג הוותיקין של הרב)
שאלות
אחים קרובים. לפני כשלושה חודשים איבדתי את אחי הי״ד בקרב גבורה בלבנון. הוא היה אחי הקטן
ומגיל צעיר היחסים שלנו היו מורכבים וטעונים. בתחילת המלחמה הוא ניסה לחזק את הקשר (ואף הקדיש לי אות בספר תורה) אך אני לא עשיתי מספיק מהצד שלי.מאז שהוא נהרג אני מרגישה את החוסר והכאב ויחד עם זאת את הפספוס. אני חיה בתחושה שהוא נהרג כשהוא כועס עלי ופגוע ממני.אני יודעת ומאמינה כי מלמעלה הוא דואג לי והכעס לא רלוונטי. אך איך אני יכולה לתקן זאת, להחזיר אלי קצת מהאוויר לראות ולדעת שאני יכולה לעשות משהו כדי לתקן את הדבר בינינו, בלעדיו.אני יודעת שהוא היה רוצה שאמשיך בחיי בכל הכוח אבל התחושה היא שנגמר כאן משהו בין אחים לפני הזמן.
כל מה שאת מתארת שייך למציאות העולם הזה והוא לא נמצא שם כלל כלל כלל. גם בעת הקרב הוא כבר לא היה במציאות המחולקת שאת מתארת. אל תנסי לתאר אותו כמו שהחיים כאן ברובד הנמוך. הוא ברובד גבוה שאת חייבת להיות בו.
שם הם בקומה אחרת. משם הם רואים את העולם הזה כ"נשמה אחת בגופים מחולקים". את חייבת להתעלות להסתכל על המציאות באופן הזה וכך תראי שהמציאות היא הרבה יותר מחוברת, כל הדברים הבטלים לא נחשבים שם כלל. כל הדברים החשובים באמת נחשבים לבעלי ערך רב. תאחזי בדברים החשובים באמת ותרגישי אותו הכי קרוב שאפשר.
חיזוק מרחוק. בשמחת תורה תשפ"ד היינו בנווה שבעוטף עזה. היו לנו 2 ילדים בכרם שלום, וילד אחד רבש"ץ בקיבוץ סופה (בעוטף). כל השבת לא ידענו מה שלומם וכמובן שדאגנו מאוד. האם במקרה כזה היה מותר לנו להתקשר אליהם בשבת? גם בשבילנו, וגם בשבילם, לחזק אותם. הטלפון דלק גם ככה בשביל הודעות החירום הישוביות.
אם לדעת מה שלומם, אסור. אם לחזק - מותר ומצווה
פרשת ויצא תשפ"ה – עליות וירידות בתהליך הגאולה
הרב שמואל אליהו | ב' כסליו תשפ"ה
איך לבחור שמות לילדים?
הרב שמואל אליהו | תמוז תשס"ח
המלחמה שאחרי המלחמה
הרב שמואל אליהו | כסליו תשפ"ד
פרשת יתרו תשפ"ה – נטיעת התורה בתוכנו בהר סיני
הרב שמואל אליהו | י"ב שבט תשפ"ה
איך נראית נקמה יהודית?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
איך ללמוד גמרא?
איך מתחברים לקב"ה דרך התורה?
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
סוד ההתחדשות של יצחק
מהי אמונה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
לקום מהתחתית של התחתית
כבוד ישראל אצל הרצי"ה
אזכרה לרצי"ה קוק בישיבת בית אל תשפ"ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"ג אדר תשפ"ה
למי ה' קורא – אמא?
הרב נתנאל יוסיפון | כ"ז אדר תשפ"ה
סנהדרין דף צ"ז
הרב אלי סטפנסקי | כ"ד אדר תשפ"ה
