- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונות ודעות
4760
- ה - 279 וּמָצָאתִי בְּנֵי אָדָם שׁוֹאֲלִים בַּשַּׁעַר הַזֶּה, מָה אוֹפַנֵּי הַחָכְמָה שֶׁיְּצַוֶּה וְיַזְהִיר הַצַּדִּיק אֲשֶׁר יָדַע מִמֶּנּוּ כִּי לֹא יָסוּר מֵעֲבוֹדָתוֹ? וּמָצָאתִי לָזֶה אַרְבָּעָה פָּנִים. 280 מֵהֶם לְהוֹדִיעוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ מִמֶּנּוּ. וּמֵהֶם לְשַׁלֵּם לוֹ הַגְּמוּל, כִּי אִם יַעֲבֹד אוֹתוֹ וְהוּא בִּלְתִּי מְצֻוֶּה, לֹא יִהְיֶה לוֹ גְּמוּל. 281 וּמֵהֶם שֶׁאִם יִגְמְלֵהוּ עַל מַה שֶּׁלֹּא צִוָּהוּ בּוֹ, אוֹ יַעֲנִישֵׁהוּ עַל מַה שֶּׁלֹּא הִזְהִירוֹ יִהְיֶה זֶה עָוֶל. וּמֵהֶם שֶׁיִּשְׁנֶה עָלָיו הַצִּוּוּי עִם הַנָּבִיא עִם הַצִּוּוּי אֲשֶׁר בַּשֵּׂכֶל, בַּעֲבוּר שֶׁיִּשָּׁמֵר וְיִזָּהֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (יחזקאל ג, כא): וְאַתָּה כִּי הִזְהַרְתּוֹ צַדִּיק לְבִלְתִּי חֲטֹא צַדִּיק וְהוּא לֹא חָטָא חָיוֹ יִחְיֶה כִּי נִזְהָר.
מטרת האזהרה לרשעים
282 וְשׁוֹאֲלִים עוֹד וּמָה אָפְנֵי הַחָכְמָה בַּשְּׁלִיחוּת אֶל הַכּוֹפְרִים אֲשֶׁר יָדַע מֵהֶם כִּי לֹא יַאֲמִינוּ? וְחוֹשְׁבִים זֶה לַשָּׁוְא. וּמָצָאתִי לָהֶם שִׁשָּׂה פָּנִים, 283 מֵהֶם שֶׁאִם לֹא הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶל הַכּוֹפֵר שֶׁיַּאֲמִין, הָיְתָה לוֹ אַמַּתְלָא* לֵאמֹר, אִלּוּ הָיָה שׁוֹלֵחַ אֵלַי הָיִיתִי מַאֲמִין, וּמֵהֶם שֶׁמַּה שֶּׁיֵּשׁ בַּיְדִיעָה* אִלּוּ לֹא הָיָה יוֹצֵא אֶל הַפֹּעַל, הָיָה הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ כְּפִי יְדִיעָתוֹ, לֹא כְּפִי מַעֲשֵׂה הַבְּרוּאִים. וּמֵהֶם שֶׁרְאָיוֹתָיו* הַחוּשִׁיִּים וְהַשִּׂכְלִיִּים, כַּאֲשֶׁר הֶעֱמִידָם בָּעוֹלָם לַמַּאֲמִינִים וְלַכּוֹפְרִים, כֵּן רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ רְאָיוֹתָיו הַנְּבוּאִיּוֹת כּוֹלְלוֹת הַמַּאֲמִינִים וְהַכּוֹפְרִים. 284 וּמֵהֶם כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרֵר לָנוּ כִּי מִי שֶׁמְּצַוֶּה בָּרַע לְמִי שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ מֵרֵעַ לוֹ וְנִקְרָא סָכָל, כֵּן מִי שֶׁמְּצַוֶּה בַּטּוֹב, כַּאֲשֶׁר יַעֲזֹב הַמְצֻוֶּה לְקַבֵּל מִצְוָתוֹ, תָּשׁוּב מִצְוָתוֹ סִכְלוּת, בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ, יִהְיֶה גַּם כֵּן מִי שֶׁמְּצַוֶּה בָּרַע שֶׁתָּשׁוּב מִצְוָתוֹ חָכְמָה, כַּאֲשֶׁר יְקַבְּלֶנָּה הַמְצֻוֶּה בָּהּ, וְתִתְהַפֵּכְנָה אֲמִתּוֹת הַטּוֹב וְהָרַע וְתִהְיֶינָה כְּפִי הַקִּבּוּל* וְזֶה הֶבֶל. 285 וּמֵהֶם כִּי כַּאֲשֶׁר הִשְׁוָה בֵּינֵיהֶם* בַּשֵּׂכֶל וְהַכֹּחַ וְהַיְכֹלֶת, כֵּן רָאוּי שֶׁיִּשְׁוֶה בֵּינֵיהֶם בַּצִּוּוּי וּבַשְּׁלִיחוּת. וְאַחַר כֵּן אֹמַר, כִּי הָעוֹשֶׂה לַשָּׁוְא, הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ תּוֹעֶלֶת לְאֶחָד מֵהַבְּרוּאִים, אֲבָל שְׁלִיחוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶל הַכּוֹפְרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בָּחֲרוּ שֶׁהֵם לֹא יַעֲשׂוּ אוֹתָהּ, וְלֹא יוֹעִילוּ בָּהּ וְלֹא יִוָּסְרוּ*, הַמַּאֲמִינִים וּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם כְּבָר נִוָּסְרוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ, וְכַאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה כִּי בְּנֵי אָדָם עַד עַתָּה וְעַד עוֹלָם הֵם מְסַפְּרִים עִנְיַן הַמַּבּוּל וְאַנְשֵׁי סְדוֹם וּפַרְעֹה, וְהַדּוֹמֶה לָהֶם.
________________________
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
51 - מאמר רביעי חלק ה'
52 - מאמר רביעי חלק ו'
53 - לימוד שבועי באמונה יז-כג אדר ב תשע"ו
טען עוד
ביאורים
279 -ה- ההגיון בנתינת המצוות לצדיק ולרשע
יש שואלים, מדוע ה' טורח לצוות את הצדיקים לעשות מצוות, הרי ברור שהם יעשו את רצון ה'? רבנו מביא לכך ארבע סיבות:
280 סיבה ראשונה - הצדיק צריך לדעת מה הקב"ה רוצה שיעשה, וללא הציווי, איך ידע מה לעשות ומה לא לעשות?
סיבה שנייה - ידוע שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, כדי להביא את הצדיק אל השכר המושלם, הקב"ה מצווה אותו.
281 סיבה שלישית - אם הקב"ה נותן שכר לאדם על מעשים שלא צווה לעשות, אפשר שיענישו על דברים ללא ציווי, ואין זה הגיוני, שהרי האדם לא יכול לנחש מהם איסוריו של הקב"ה. סיבה רביעית - הנביא חוזר על הציווי, אף על פי שהצדיק יכול לדעת זאת בעצמו, מפני שעל ידי אזהרה וציווי הנביא, הוא ישמור טוב יותר על המצוות, כמו שנאמר (יחזקאל ג, כא): "ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא חטא חיו יחיה כי נזהר".
282 ועדיין יש לשאול, מה העניין באזהרת הרשעים, הרי ברור שלא יעשו את מה שצווה, אם כן ציווי זה לשווא? על כך יש שש תשובות.
283 תשובה ראשונה - אם הקב"ה לא היה מודיע לכופרים את המצוות, היו יכולים לטעון שאם היו יודעים את המצוות, היו מקיימים אותן.
תשובה שנייה - אם לא היו מודיעים את המצוות, הרי שקבלת השכר והעונש הייתה על פי ידיעתו של ה' את האדם ולא על פי מעשיו. יוצא מכאן שהצדיקים היו בגן עדן ללא עשיית מצוות, והרשעים בגיהינום ללא עשיית העבירות, ודבר זה לא יתכן.
תשובה שלישית - כשם שהקב"ה נתן לאדם לכל בני האדם, צדיקים ורשעים, את היכולת לשפוט בין טוב לרע על ידי החושים והשכל, כך ראוי שיתן לכל בני האדם הדרכה נבואית.
284 תשובה רביעית – אין להתבונן על ערכו של הציווי לפי ביצועו על ידי המצווה. כאשר אדם מצווה את חברו לעשות רע, הרי הוא נקרא רע אף על פי שחברו לא עשה את ציוויו, וכן המצווה את חברו לעשות טוב נקרא טוב, אף על פי שחברו בחר שלא לעשות טוב, כך כאשר הקב"ה שולח לרשעים מצוות על ידן יוכלו לזכות בטוב, הרי זה טוב, אף על פי שיתכן שהרשע לא יעשה את המצוות. אם נאמר שהטוב הוא רק כאשר המצווה עושה את אשר צווה, נגיע לאבסורד בו נצדיק רשע המשכנע את חברו לעשות פשע, ולא נצדיק את הצדיק המצווה לעשות טוב אם לא שומעים לו, ואם נאמר כך הפכנו את הרע לטוב ואת הטוב לרע.
285 תשובה חמישית - כשם שהקב"ה השווה את כוחות הגוף והשכל של הצדיק לכוחותיו של הרשע, כך צריך להשוות ביניהם בעניין הרוחני ולצוות את כולם באותם ציוויים.
תשובה שישית - כשאומרים שבפעולה מסוימת אין תועלת, הכוונה שאף אחד לא נהנה מאותה פעולה. בציווי ה' לרשעים יש תועלת, כי גם אם הרשעים בחרו שלא לעשות את ציווי ה', הרי אנשים רבים לוקחים מכך לקח ולומדים מוסר, למשל מעשי דור המבול, סדום ועמורה פרעה ומצרים ועונשם, הם דבר הנלמד לדורות, אף שאותם רשעים לא הקשיבו לציווי ה' ולא שמרו אותו.
לעילוי נשמת סעדה בת מימה ע"ה והצלחת כל צאצאיה ברוחניות ובגשמיות
למה משווים את העצים לצדיקים?
טעינה למחשבה
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ללמוד גמרא?
סוד ההתחדשות של יצחק
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
איך עושים קידוש?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
