"וספרתם לכם" – התהליך של ספירת העומר | הרב יוסף צבי רימון | בית המדרש

שבת ומועדים
עניני ספירת העומר

קטגוריה משנית

317

2 דק' קריאה

מצוות עשה מן התורה לספור חמישים יום, החל ביום הקרבת העומר מן השעורים (ט"ז בניסן) וכלה ביום הקרבת שתי הלחם מן החיטים (חג השבועות). וזו לשון הכתוב (ויקרא כ"ג, טו-טז):

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה':

לחג השבועות אין תאריך מפורש בתורה. רק על ידי ספירת העומר ניתן לדעת מתי חג השבועות חל. מדוע אין תאריך לחג השבועות? החזקוני (ויקרא כ"ג, כא) מסביר שאם היה תאריך לחג השבועות, לא היינו מקפידים כל כך על הספירה, "רק היינו סומכים לעשות החג בזמנו". כיוון שיש חשיבות גדולה מאוד בספירת העומר, "ודבר גדול תלוי במניינו", דאגה התורה שנקפיד על הספירה.

מדוע חשוב כל כך לספור ספירת העומר? הרמב"ן (ויקרא כ"ג, לו) מסביר שמטרת הספירה היא לחבר בין פסח לשבועות, וליצור כעין חג המתמשך על פני ארבעים ותשעה ימי הספירה. פסח הוא יום טוב ראשון של החג, שבועות הוא יום טוב אחרון, וימי הספירה הם כחול המועד – "והימים הספורים בינתיים כחולו של מועד".

מדוע חשוב כל כך לחבר בין פסח לשבועות?

ספר החינוך (מצווה ש"ו) מסביר שהספירה נועדה להראות עד כמה עם ישראל שואף לקבל את התורה. העם היוצא ממצרים מבין שעצם היציאה מעבדות מצרים אינה פסגת שאיפותיו, אלא קבלת מלכותו של הקב"ה ותורתו היא התכלית שלשמה הוא יצא ממצרים. לכן, מהרגע שהעם יוצא לחרות ומשתחרר מעול מצרים, הספירה מתחילה – ספירה המבהירה עד כמה העם מחכה להגיע ליום הגדול של מתן תורה, "שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם". הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג, פמ"ג) מוסיף שספירת הימים היא "כמי שמצפה לבוא האהוב בבני האדם אליו, שהוא סופר את הימים בשעות".

אולם בתורה לא הוזכר במפורש הצד הרוחני, ומה שהוזכר הוא הצד החקלאי. ספירת העומר מוצגת בתורה כתהליך שמתחיל בהבאת "עומר התנופה" העשוי משעורים בחג הפסח, ומסתיים בהקרבת שתי הלחם המובאים מן החטים בחג השבועות. כלומר, זהו תהליך שקשור לכל סוגי התבואה. נוסף על כך, יש בתהליך זה התקדמות מהעומר העשוי משעורים – מאכל בהמה (עיינו סוטה ט ע"א), אל שתי הלחם העשויים מחיטים – מאכל אדם (ואף מאכל אדם משובח (הוריות יג ע"ב; ברכות מ ע"א)). מכל מקום, תהליך זה משקף דווקא את הצד החומרי של ספירת העומר ואת ההודאה עליו, ולא את המעבר מיציאת מצרים למתן תורה.

מסתבר שיש כאן אמירה חשובה. התורה אינה מתייחסת לצד החומרי והחקלאי כשלעצמו, אלא דווקא לתבואת ארץ ישראל. בארץ ישראל יש משמעות רוחנית גם לחקלאות ולעבודת האדמה.

החקלאות בארץ ישראל נובעת ממעיין של קדושה, והיא קשורה במהותה לתפקידו ולמקומו של עם ישראל. לכן, גם חגיגת תחילת הקציר היא חגיגה של עם ישראל כולו (ולכן היא דוחה את השבת).

תקופה משמחת זו מחברת אפוא את היציאה הגשמית בחג הפסח לקבלת התורה בחג השבועות; מחברת את ההודאה על החקלאות שנתן לנו הקב"ה בארץ ישראל, עם ההבנה שחקלאות בארץ ישראל נובעת ממעיין הקודש; ומסמלת את המעבר שלנו מאוסף של יחידים לבניין של אומה, שרק מכוחה אנו זכאים לקבל תורה.

ספירת העומר איננה ספירה חיצונית בלבד – גם אנו מתקדמים בכל יום בספירה בכל התהליכים שהזכרנו. בע"ה, שנזכה להתקדם בספירה בפרט ובמהלך השנה בכלל, שלב אחרי שלב; שנזכה לבנות את עולם הנפש, את עולם המידות ואת עולם התורה וההלכה.