הלכות שנה מעוברת | הרב שמואל אליהו | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו

11022

7 דק' קריאה

דיני ממונות בשנה מעוברת
מי שנדר לאסור משהו עד "אדר" - האם אדר ראשון או שני? - כשאדם אמר אשלם לך את חובי בחודש אדר ולא אמר איזה אדר והיתה שנה מעוברת. המלוה אומר אדר ראשון והלוה אומר אדר שני. עם מי הדין? וכן השאלה כשאדם כותב בשטר או בהתחייבות או אומר בנדר "חודש אדר" האם כוונתו לאדר ראשון או לאדר שני? לשאלה זו הרבה משמעויות הלכתיות וממוניות. האם אפשר ללמוד מפורים שכל אירוע צריך להיות באדר שני או נאמר כי דווקא בפורים יש סיבה שפורים באדר שני כדי "להסמיך גאולה לגאולה" אבל בשאר מקומות סתם אדר הוא אדר ראשון?
במשנה מובאת מחלוקת תנאים (נדרים דף סג.) אם אדם נדר לא לשתות יין עד ראש חודש אדר, מה יעשה בשנה מעוברת? ובבריתא שם: "תניא: אדר הראשון - כותב 'אדר הראשון'. אדר שני - כותב 'אדר' סתם. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: אדר הראשון - כותב 'אדר' סתם, אדר שני - כותב 'שני' (תיניין)". לרבי מאיר סתם "אדר" הוא אדר שני. לרבי יהודה סתם "אדר" הוא אדר ראשון. הרמב"ם פסק כרבי מאיר. וכך הוא כותב (נדרים פ"י ה"ו): אם אדם נדר "שאני שותה יין עד ראש אדר - אם היתה שנה מעוברת ולא ידע שהיא מעוברת כשנדר - אינו אסור אלא עד ראש חדש אדר ראשון. ואם נדר עד סוף אדר - הרי זה אסור עד סוף אדר שני, ואם ידע שהשנה מעוברת ונדר עד ראש אדר - אסור עד ראש אדר שני". (והראב"ד חולק ועין שם ברדב"ז ובלח"מ).
בשו"ע יורה דעה (ר"כ ח') כתוב כי מי שנדר לא לאכול אוכל מסוים עד ר"ח אדר - אסור לאכול עד ר"ח אדר ראשון. עד סוף אדר - אסור לאכול עד סוף אדר שני. ולהרמב"ם, אם ידע שהשנה מעוברת ואמר: עד ר"ח אדר - אסור לאכול עד ראש חדש אדר שני. משמע מדבריו של השו"ע שהוא מסופק כמו מי הלכה. ולכן פסק כמו רבי יהודה שסתם אדר הוא אדר ראשון, והביא גם את דעת הרמב"ם שפסק כרבי מאיר שסתם אדר הוא אדר שני. (ועיי"ש בש"ך שהאריך להביא ראיה ממקומות אחרים שפסק השו"ע כרבי יהודה ולא הביא את דברי הרמב"ם. חו"מ מ"ג כ"ח. טור או"ח תכ"ח. אה"ע קכ"ו ז', או"ח תקס"ח, או"ח נ"ה).
מי שנדר לא לשתות יין "שנה", והייתה שנה מעוברת? מי שנדר לא לשתות יין "שנה" כגון שאמר "קונם יין שאיני טועם יין שנה" אם נתעברה השנה - אסור בה ובעיבורה. ולכן אם נדר כן בר"ח חודש טבת בשנה מעוברת אסור לשתות יין עד ר"ח טבת של השנה הבאה אע"פ שיש בנתיים שלש עשרה חודשים. כל השאלה היא אם אמר "קונם יין שאיני טועם עד ראש אדר" - האם אסור עד ראש אדר הראשון או ראש אדר שני. ומספק צריך להחמיר. (ועיין ש"ך שם ס"ק י"ז שבדאורייתא יש להחמיר בשניהם ועיין לקמן בדברי הגר"א או"ח תקס"ח).
מה יעשה מי שהשכיר בית לשנה, והייתה שנה מעוברת? מה יהיה הדין באחד ששכר דירה בתשלום לשנה ולא פירש אם מדובר בשנה מעוברת או לא. אם קבע לדוגמא מחיר "דינר לחודש" ברור שאין זה משנה אם נתעברה שנה או לא משלם על כל חודש דינר. אם קבע "שתים עשרה דינרים לשנה" ולא פירש כל חודש דינר והתעברה שנה - לא ישלם בשנה זו שלושה עשר דינרים אלא שתים עשרה בלבד.
בגמרא (בבא בתרא קה.) מובא: "מעשה בציפורי, באחד ששכר מרחץ מחבירו ב"שנים עשר זהובים לשנה, דינר זהב לחדש" ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי, ואמרו: יחלוקו את חדש העיבור!" אבל לא כך נפסקה הלכה כיון שאנו אומרים "המוציא מחבירו עליו הראיה" ולכן נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שי"ב סעיף ט"ו): שהשוכר ישלם כי "הקרקע בחזקת בעליה" והרוצה לגור עוד חודש צריך להוכיח שהשכירות היא לשנה ולא לחודשים.
מה יעשה מי שהשכיר את עצמו כפועל לשנה, והייתה שנה מעוברת? העיר הרמ"א שם שכל הדין הזה הוא דוקא בקרקע ש"בחזקת בעליה עומדת". אבל בשכר פועלים הדין שונה. אם אדם אמר לחברו תלמד את בני מלאכה ב"שנים עשר זהובים לשנה, דינר זהב לחדש" והתעברה השנה. האם ישלם שתים עשרה או שלוש עשרה. אומר הרמ"א המוחזק הוא המשלם ולכן הוא לא צריך לשלם לו את חודש העיבור. "אבל מי ששכר מלמד לבנו ואמר ליה שני לשונות כאלו, והמלמד למד עמו חדש העיבור, אין צריך לשלם לו חדש העיבור (תשובת רשב"א סימן תרמ"ה).

אזכרות בשנה מעוברת
קדיש בשנה מעוברת לפי חודשים – י"ב חודש בלבד מי של"ע נפטרו אביו או אימו בשנה סמוכה למעוברת הריהו באבל י"ב חודשים ולא שנה, וסופרים י"ב חודש לחיוב קדיש. (עיי"ש ברמ"א שם ובר"פ ח"ד מא). ולכן אם נפטר בד' שבט בשנה מעוברת ינהגו אבלות רק י"ב חודש עד ד' טבת בשנה הבאה. וכן אם נפטר בא' אב בשנה פשוטה שאחריה שנה מעוברת - ינהגו אבלות י"ב חודש עד א' תמוז בשנה המעוברת.
אזכרה ויארצייט - ביום השנה לפטירתם בלי קשר לחודשים. מי של"ע מת אביו או אימו - נהגו שמתענה ביום השנה של פטירתם. כמו כן נהגו לעשות אזכרה ביום זה ללמוד לעילוי נשמתם לעלות לקבר ועוד. השאלה היא באיזה יום יעשו דברים אלו?
אם נפטר באדר רגיל אזכרה באדר שני - כתב בשולחן ערוך שאזכרה בשנה מעוברת באדר שני (אורח חיים סימן תקס"ח סעיף ז'): "כשאירע יום שמת אביו או אמו ב"אדר" והשנה מעוברת - יתענה באדר ב'". גם אזכרה יעשו בשנה מעוברת באדר השני. (הסבירו הגאון והמג"א בדעת שו"ע כיון שפוסק השו"ע כדעת רבי מאיר וסתם אדר הוא השני. הקשה הגר"א על השו"ע שהוא לכאורה סותר את עצמו. שבהלכות תענית פסק כרבי מאיר? ובחו"מ סימן מ"ג בהלכות שטרות לא חילק ופסק כרבי יהודה. ובנדרים הביא את שתי הדעות והאריך להסביר דבריו. ויש לתרץ בעיקר הדין דעתו כרבי מאיר. אך בנדרים הקובע היא כוונתו של האדם ויכול הדין להשתנות והכלל הוא "הלך אחר לשון בני אדם" לכן בזה יש מחלוקת, ונשאר בספק. ובשטרות גטין וכתובות מדקדקים בזה לכתוב איזה אדר? ראשון או שני, כדי לא להכנס למחלוקת).
מי שנפטר בשנה סמוכה למעוברת - כתב ברב פעלים למעשה (ח"ד או"ח מ"א) אם לדוגמא נפטר אדם בב' טבת בשנה מעוברת ונוהגים לעשות "לימוד" בחודש י"א - יעשו לימוד זה בב' חשוון שלאחריה. והעולים בי"א - יעלו ביום זה. אחרי יום זה יפסיקו אמירת קדיש לשבוע וימשיכו עד סוף י"ב. סוף י"ב הוא בב' כסלו ומי שנוהג לצום בי"ב - יצום ביום זה. הנוהגים לעלות לקבר בי"ב יעלו ביום זה. והעושים לימוד בי"ב - יעשו ביום זה. ואחרי יום זה מותרים בשמחות וכד'.
טוב שגם בב' טבת יעשו אזכרה כמו בכל שנת מיתת אביו ואמו שאזכרת השנה שלהם הקבועה תהיה בב' טבת, וכן יום הצום הקבוע. ואם לא יכול - די בכך שיאמר קדיש בשבוע שלפני ב' טבת.
דעת הרמ"א בענין האזכרות - ברמ"א כתב: "ויש אומרים דיתענה בראשון, ,, וכן המנהג להתענות בראשון, מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם". הרמ"א פסק כרבי יהודה ולפי דעתו סתם אדר הוא אדר ראשון. אעפ"כ כתב רמ"א כתב: "ויש מחמירים להתענות בשניהם"
ועיין מג"א שדעתו להחמיר אולם הסביר הגאון "כן הוא עיקר מדינא" להתענות בשניהם. ואע"פ שצום יארצייט הוא מנהג טוב ולא חיוב מהדין. וחומרה זו אינה חובה אלא חומרה כיון שזה מנהג. ואעפ"כ דעת הגר"א לצום בשני האדרים מתוך מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה. ולדעת המג"א שם מי שנדר לצום ביום שמת אביו - חייב לצום יומים, כיון שזה כבר ספק דאורייתא.
נפטר באדר שני ואזכרה בשנה מעוברת – בזה גם הרמ"א מודה שהאזרכה באדר שני וכך כתב הרמ"א: "אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני - דאז נוהגים להתענות בשני" ולכן במקרה זה לפי כולם יעשו יארצייט רק באדר שני.

בר מצוה בשנה מעוברת
מי שנולד באדר סתם ושנת בר מצוה מעוברת? - מי שנולד באדר סתם בשנה לא מעוברת ובשנת הבר מצוה הייתה מעוברת, נעשה בר מצוה השנה רק באדר שני. כתב בשולחן ערוך (אורח חיים סימן נ"ה סעיף ט'): "לעולם הוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר שיהיה בן י"ג ויום אחד, ושנת העיבור בת י"ג חדש". ולדעת הר"ש הלוי שבפר"ח - נעשה בר מצוה באדר א'. ולהלכה נעשה בר מצווה רק באדר שני. (ועיין כה"ח שם ס"ק ס"א).
בשו"ת בית שלמה (אה"ע סי' נ"ו) כתב שטוב להניח תפילין כבר באדר ראשון היות דבלא"ה כתב המג"א דמתחילים להניח תפילין זמן מה לפני הבר מצוה (עיין סופ"ג דסוכה מ"ב ע"א. שו"ת שבט הלוי חלק י סימן קה).
נולד מאוחר ומקדים את הנולד לפניו בבר מצוה - בשולחן ערוך (אורח חיים סימן נ"ה סעיף י') מביא דוגמא לילד שנולד יותר מאוחר שמקדים בבר מצוה את זה שנולד לפניו: "אם נער אחד נולד בכ"ט לאדר ראשון משנה מעוברת, ונער אחד נולד באדר שני בא' בו, ושנת י"ג אינה מעוברת, אותו שנולד בכ"ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ"ט לאדר בשנת י"ג להיות בן י"ג שנה, ואותו שנולד אחריו בא' באדר השני יהיה בן י"ג שנה כיון שהגיע אחד באדר של שנת י"ג". במילים אחרות זה שנולד מאוחר יותר בא' אדר ב' - יהיה בר מצוה י"ג שנה אחר כך בא' אדר. וזה שנולד יותר מוקדם מחבירו בכ"ט אדר ראשון באותה שנה - יהיה בר מצוה אחרי יג שנה - יותר מאוחר מחברו.
נולד בשנה מעוברת באדר א' ושנת בר מצוה בשנה מעוברת, מתי יעשה בר מצוה? - כתב המג"א שלא נעשה בר מצוה עד אדר שני כמו מי שנולד באדר סתם. והקשו עליו רבים ולמעשה סיכם דעתם המשנה ברורה (סימן נ"ה ס"ק מ"ג) שהסכימו האחרונים "אם בשנת י"ג היה גם כן שנת עיבור - אז בודאי היינו אומרים הנולד באדר ראשון - יהיה בר מצוה באדר ראשון. והנולד באדר שני – הבר מצוה באדר שני (דלא כמגן אברהם. ועיין כה"ח שם ס"ק נט באורך).
מי שנולד בל' שבט, ושנת בר מצוה מעוברת? - ילד שנולד בשנה פשוטה בשלשים לחודש שבט שהוא א' דר"ח אדר ונעשה בר מצוה בשנה מעוברת, יש אומרים שנעשה בר מצוה ביום ל' לחודש שבט א' דר"ח אדר א', (מהרי"ל דיסקין זי"ע, והגר"ש סלאנט). ויש אומרים דנעשה בר מצוה ביום א' דר"ח אדר ב' (בנין ציון ח"א סי' קנ"א). והלכה באדר ראשון.
ויהי רצון שנזכה להבטחת הנביא "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא" (ישעיה ל כו) אכי"ר.