בית המדרש

קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
3 דק' קריאה
באחת משבתות הקיץ הגיעו אל רבי ישראל הבעל שם טוב אורחים רבים, ובהם אנשים פשוטים - עובדי אדמה, סנדלרים, חייטים, נוטעי כרמים וגנות, מגדלי בהמות ועופות וסוחרי שוק. הבעל שם טוב קירבם מאוד בסעודת ליל שבת קודש. לאחד נתן מעט מהיין שנשאר בכוסו מהקידוש, לשני העניק את כוסו המיוחד כדי שיקדש עליו, לכמה נתן פרוסת לחם מהחלות שבירך עליהן "המוציא", ולאחדים הערה דגים ובשר מקערתו, ועוד קירובים שונים שהפליאו את תלמידיו הקדושים.
האורחים ידעו שלסעודה השנייה בשבת אין להם רשות להיכנס, משום שהיא מיוחדת רק לתלמידיו הקבועים. הם התקבצו בבית הכנסת אחרי שאכלו סעודת שבת, ובהיותם אנשים פשוטים שלא ידעו מאומה, רק אמירה של חומש ותהילים בלשון הקודש, החל כל אחד ואחד מהם לומר תהילים.
הבעל שם טוב ישב בראש שולחנו בסעודה השנייה, סידר את תלמידיו איש איש על מקומו, החל לומר תורה, ותלמידיו הקדושים התענגו בנועם אלוקי וניגנו שירים וניגונים מיוחדים. בראותם שרוחו של מורם ורבם טובה עליו, עלצו על כל הטוב והחסד שגמל עמם בורא העולם שזיכה אותם להיות מתלמידיו של הבעל שם טוב.
אחדים מהם הרהרו בכך שכעת הם מרגישים נפלא, אבל לא כן כאשר מתקבצים האנשים הפשוטים שאינם מבינים כלל מה שרבם אומר, ושאלה החלה לנקר במוחם: מדוע הבעל שם טוב מקרב את האנשים הפשוטים הללו בקירובים נעלים כאלה?!
עודם טרודים במחשבותיהם, ראו שפני רבם הרצינו. הוא ישב בדביקות גדולה ואמר: "'שלום שלום לרחוק ולקרוב'. חז"ל אמרו: 'מקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים גמורים אינן עומדין'. ישנן שתי דרכים בעבודת השם, עבודת הצדיקים ועבודת בעלי תשובה. ועבודתם של האנשים הפשוטים היא בדרגה של בעלי תשובה, בגלל היותם בהכנעה ובשפלות".
בסיימו תורתו זו, החלו לשיר שירים וניגונים שונים. התלמידים שהרהרו קודם על הקירוב הגדול שמורם ורבם מראה לאורחיו הפשוטים, הבינו שהרגיש במחשבתם ולכן אמר תורה זו, בה ביאר את מעלתם הנפלאה של האנשים הפשוטים, כעין מעלת עבודתם של בעלי תשובה על מעלת הצדיקים הגמורים.
הבעל שם טוב היה בדביקות כל העת, וכאשר סיימו לנגן פתח את עיניו הקדושות, הסתכל בריכוז בפניהם של תלמידיו, ואמר שכל אחד מהם יניח את יד ימינו על כתף חברו שיושב לידו, באופן שכל התלמידים שיושבים סביב השולחן יהיו משולבים אלו עם אלו.
הבעל שם טוב אמר לתלמידיו לנגן כמה ניגונים, כשהם אוחזים זה בזה, ובסיימם ציווה עליהם לעצום את עיניהם ולא לפקוח אותן עד אשר יורה להם. הוא הניח את יד ימינו על כתף התלמיד שישב מימינו ויד שמאלו על כתף התלמיד משמאלו.
לפתע בדרך פלא שמעו התלמידים שירה ערבה, בלולה בקול תחנונים המחריד את הנפש.
אחד זימר: "ריבונו של עולם, 'אמרות ה' אמרות טהורות, כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתיים'". השני קרא בניגון: "איי, ריבונו של עולם! 'בחנני ה' ונסני, צרפה כליותי ולבי'". השלישי שר בקול: "אבא רחום! 'חנני אלוקים חנני, כי בך חסיה נפשי, ובצל כנפיך אחסה עד יעבור הוות'". הרביעי צעק: "אוי געוואלד, אבי שבשמיים! 'יקום אלוקים, יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו"'. האחרון זעק בקול תחנונים: "אבי, אהובי הרחום! 'שובנו אלוקי ישענו והפר כעסך עמנו"'.
כאשר התלמידים הקדושים שמעו את קריאת התהלים של האורחים הפשוטים, החלו לרעוד ולהזדעזע. עיניהם הקדושות היו עצומות עדיין, אבל דמעותיהם ניגרו ולבם היה שבור ורצוץ מקולות התחנונים. כל אחד מהתלמידים התפלל בלבו שיזכהו הקדוש ברוך הוא לעובדו כאותם יהודים פשוטים.
הבעל שם טוב הסיר את ידיו מעל כתפי שני התלמידים אשר ישבו מימינו ומשמאלו, וכך אטם את אזניהם מלשמוע עוד את אמירת התהילים. הוא ציווה על תלמידיו לפקוח את עיניהם ולנגן ניגונים שונים.
כשפסק הבעל שם טוב לשיר, השתתקו כל תלמידיו, וכעבור זמן מה פתח את עיניו ואמר: "שמעתם כעת שירה וזמרה של יהודים פשוטים שאומרים תהילים מקרב לב בתמימות גמורה. ואתם, תלמידיי, קדושי עליון, הביטו וראו: ומה אנחנו, שאין אנו אלא שפת אמת, כי הגוף אינו אמת ורק הנשמה היא אמת, בכל זאת, הנה גם אנחנו מכירים את האמת, מרגישים אותה ומתרגשים ממנה בהתפעלות עצומה. כל שכן וקל וחומר השם יתברך ויתעלה שהוא אמת לאמיתו, מכיר את האמת שבקריאת תהילים של יהודים פשוטים".

מתוך העיתון בשבע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il