סוכות-נתיבות שלום חלק ג' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חגי תשרי

קטגוריה משנית

470

3 דק' קריאה

מרכזיותה של השמחה, הן בעבודת השם והן בבריאות הנפש, נידונה רבות. בחג הסוכות אנו מצוּוים לשמוח שבעה ימים, שמחה שאינה שמחה על משהו ספציפי אלא שמחה "לפני השם" שמחה הנובעת ישירות מהיותנובניו ועבדיו של הקדוש ברוך הוא. אולם היא נעזרת במצוות החג. הכיצד? בכך מרחיב בעל נתיבות שלום.
מאמר זה מובא כהמשך למאמר הקודם, אך כאן השמחה אינה רקתוצאה של התמסרות לרוחניות ולנצחיות, אלא גם משמשת ככוח המניע את היכולת להיות רוחני, דבר הבא לידי ביטוי בכך שהשמחה בחג היא מצווה בפני עצמה ולא רק שמחה במצוות שבחג. זאת ועוד, השמחה בעשייה היא ביטוי לקישור הנפשי של האדם לדבר אותו הוא עושה, ולכן היא מבחינה מסוימת עיקרה של המצווה:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי השם אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִֽים (ויקרא כ"ג מ'). (על המילים ביום הראשון המתייחס ליום הראשון של חג הסוכות דרשו חז"ל:) ראשון לחשבון עוונות. וצריך ביאור מדוע נכתב ענין זה דוקא פה. מה הקשר בין ראשון לחשבון עוונות למצות ד' מינים. כן צריך ביאור על הכתוב "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים", מדוע נאמר ענין השמחה דוקא במצוה זו, הרי בכל מצוה יש ענין שמחה של מצוה?!
והגאון הקדוש ר' חיים ויטאל כותב שהשמחה של מצוה היא העיקר והשורש בכל המצוות ככתוב "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" (פסוק זה בא בקללות האמורות אם ישראל לא יקיימו את המצוות, ומה שמדגישה התורה זה לא את עצם אי הקיום, כמו את חוסר השמחה בעשייתן) , ובספר עבודת הקודש כתוב, שעיקר שכר המצוה הוא על השמחה של מצוה, יותר מאשר על עצם קיום המצוה. ואם כן (שהשמחה של המצווה היא עניין כללי שנכון בכל המצוות) מדוע דוקאבמצוה זו נאמר ושמחתם לפני ה' אלקיכם'? גם יש להתבונן בעצם ענין חג הסוכות, שנקרא זמן שמחתנו, והוא מקור השמחה לכל השנה, יתר על כל המועדים, אף שגם בהם יש מצות 'והיית אך שמח', ומה יחודו.
ויש לבאר הענין בהקדם ביאור השייכות של חג הסוכות עם יום הכיפורים, שהוא לאחר שהקב"ה נתן מתנה לישראל ביום הכיפורים אשר "יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם", ו"הנותן בעין יפה הוא נותן" (זהו מושג מושאל מן התחום ההלכתי של דיני ממונות, שכאשר אדם נותן מתנה לחבירו, ההנחה הפשוטה הינה שהוא רוצה לתת בעין יפה, ויש להנחה זו השלכות משפטיות במקרים מסויימים)– לא רק כפרה על העבר אלא גם עזרה לעתיד לבל ישובו עוד על הֶעבר, 'לטהר אתכם' היינו לקראת העתיד לזכך ולטהר איש יהודי, שהקב"ה נותן לו את הכלים והתנאים לטהר עצמו שלא יחטא עוד. וזה תפקיד הימים הקדושים הבאים לאחר יום הכיפורים, להעמיק ולחזק את תשובתו שיחזיק בה מעמד מכאן ולהבא, ותחילתם בד' הימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות, שאין בהם חשבון עוונות והם עדיין בבחינת ימי מחילה. אחר כך בראשון לחשבון עוונות מיד הקב"ה נותן לנו את מצות ד' מינים שענינה להכניס כל מהותו של איש יהודי בגבול הקדושה, כמאמר חז"ל במדרש שד' מינים הם כנגד ד' חלקי האדם, שכח הלולב מטהר את כל קומת האדם (כנגד עמוד השדרה ה"שולט" על התפקוד של כל הגוף), האתרוג הדומה ללב מטהר את תשוקת הלב, וכן ההדס הדומה לעינים והערבה הדומה לשפתים, והם מקיפים את כל חלקי הגוף ומטהרים את כל האברים, וכסיום דברי המדרש הדא הוא דכתיב (זה הוא שכתוב)"כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" שהקב"ה נותן בזה כח ליהודי אחרי יום הכיפורים שמהיום והלאה יוכל להתרומם ולהיות בריה חדשה. וזה גם ענין מצות סוכה שנתן לנו הקב"ה אחרי יום הכיפורים, שמיד בצאתו מיום הכיפורים מוצא איש היהודי את עצמו מוקף במצות סוכה שהיא בחינת 'יחביאנו צל ידו תחת כנפי השכינה'.
וזה גם ענין זמן שמחתנו, שהקב"ה נותן אז ליהודי את המציאות של ושמחתם לפני ה' אלקיכם, ואף שאמנם בכל המצוות כח השמחה של מצוה היא הנשמה של המצוה, אבל בחג הסוכות הרי זו מתנה מיוחדת של ושמחתם לפני ה' אלקיכם, אשר האדם מישראל מסוגל אז להגיע לשלימות השמחה הראויה על ידי קיום מצוות החג שעיקר מצותן היא השמחה של מצוה. והיינו שזה גם כן מהתנאים המיוחדים שהקב"ה נותן ליהודי ממחרת יום הכיפורים בכדי שיחזיק מעמד בתשובתו אף בעתיד על ידי כח השמחה.