הרב קוק- הסוכה האחת | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חגי תשרי

קטגוריה משנית

224

3 דק' קריאה

כסיום לענייני חג הסוכות שלמדנו מתוך בעלי החסידות, נביא את דברי הרב קוק זצ"ל, שעוסק אף הוא בהבדל בין תפיסת עולם חומרית, המכונית בדבריו תפיסה הנובעת מכוח הדמיון, לבין התפיסה הרוחנית, המכונית בדבריו תפיסה הנובעת מכוח השכל.
כוח הדמיון זהו הכוח שהינו שורש כל התאוות - בין היתר, כוח הדמיון עוזר לנו לדמיין מה הטעם שנרגיש כשנאכל מאכל מסוים, או מה ההנאה שנחווה מדבר כלשהו. ללא דמיון – כלל לא נתאווה כיון שלא נדמיין בכלל מה נרגיש או נחווה. תפיסת עולם המושתת על כוח הדמיון נובעת מחשקיו הפרטיים של האדם, רצונותיו האישיים. במצב כזה, לא ניתן ליצור אחדות אמיתית– כל אחד רוצה מה שמתחשק לו.
לעומתו, כוח השכל מחפש את האמת, שנמצאת מעבר לחוגו הפרטי של האדם - האמת זהה אצל כולם. השכל מאפשר ליצור אחדות אמיתית.
החטא, מטשטש את האמת ומחזק את הפרטיות של האדם, את כוח הדמיון. לאחר יום הכיפורים, שבו נטהרנו מחטאינו, שב ומתחזק הכוח השכלי, והאמת זורחת בליבות עם ישראל. אז, יש בכוחנו להתאחד באמת, סביב הדבר הקבוע, היציב והשווה לכולנו – האמת שבנשמתנו.

"כל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" )סוכה כ"ז ב')
יש הפרש גדול, בין תפיסת החיים, שהיא באה על ידי כח הדמיון של האדם היחידי, או החברה הצבורית בכלל, לתפיסת החיים הבאה, על ידי בהירות השכל, בשעה שהוא ניצול מפגעי הדמיון. השכל מפני שכשהוא עומד בבירורו, הרי הוא דן, על כל הדברים, כמו שהם, לא רק כמו שהדבר נתפס בציורו הפרטי של האדם, אלא הוא דן על עצמותם של הדברים באין שום הפרש בין אם הוא יכול להגיע למטרתו, להשיג באמת את הדברים כמו שהם, או שאינו יכול להגיע למטרתו זאת, אבל החפץ השכלי, הרי הוא תמיד להגיע אל האמת ולהכיר את הדברים כמו שהם, מה שאין כן החפץ הדמיוני, הדמיון אין לו שום נטיה כלל להגיע להשגתם של הדברים בברורם, אלא הוא משתוקק לצייר דברים כפי מה שהם ניתנים להצטייר בחוג המצייר הפרטי, האסור בדמיונו. ובשביל כך כל זמן שהאדם הוא קשור בכבלי הדמיון בחייו הרי תפיסתו המחשבתית היא רק תפיסה פרטית, וזה גורם שאי אפשר כלל שיתלכדו הדעות ויתאחדו באגד אחד, כל זמן שבני אדם הנם מסורים להחיים הדמיוניים שלהם. כי רק תפיסת החיים השכלית, מפני שהיא לפחות שואפת להכרת הדברים כמו שהם עומדים מחוץ להמעמד הפרטי של המצייר ביחידותו, הכרה זו עלולה היא, לקשר קשר של אחדות בין אישים שונים, ובין חבורות שונות, מפני שהבהירות השכלית, שהיא תפיסת חיים כוללת המאחדת את הפרטים, היא מאחדתם. כל חטאות האדם, שהן נמשכות מפני התגבורת של הגסות החומרית על העדינות הנשמתית, הן גורמות, שברוחו של האדם מתגברת תפיסת החיים הדמיונית, שהיא בטבעה פרטית, ובשביל כך אי אפשר כלל, שיבאו אנשים לידי אחדות מוחלטהבדיעותיהם, ורגשות חייהם העצמיים, כל זמן שכח הדמיון הבא מתוך ההשפעה הרוחנית הירודה, הזולפת על הרוח מצד הכחהחמרי שבאדם, הוא השולט על המערכת של החיים, היחידיים והצבוריים, ועל כן כל זמן, שהעונות מקשרים את החיים בכבליהם, אי אפשר לקוות לשיווי בדעות, ולאחדות של שלום, אבל אחרי אשר אור התשובה הופיע בעולמנו, על ידי קדושת יום הקדוש, יום הכפורים, וכל ישראל נטהרו מחלאת החטא, אז הטוהר הנשמתי מתגבר בקרבנו, ובמקום הדמיון המתעה יבא השכל הטהור הגנוז במעמקי נשמתינו להאיר את אופק חיינו, וקרני הוד מאורה של תורה מגרשים את צללי הדמיון המתעה מקרב נפשנו, אז, כאשר בא אחר כך החג הקדוש חג הסוכות ההולך ובא עלינו לטובה, הננו כבר מתכשרים לבא, על ידי טהרת השכל המאיר עלינו, לידי תפיסת החיים העצמיים השופעים ממקור האמת המוחלטת עלינו, ועל ידי זה יכולות הן הדיעות המופרדות על ידי צללי המחשכים של הדמיון להיות הולכות ומתאחדות, ותחת המאפל של הפרודים והמשטמות, ריבי המפלגות והסכסוכים האישיים, המשחיתים בנו כל חלקה טובה, ברוח ובחומר, יבא האור הטהור הנאצל על קדושתה של הסוכה ומגרש מאתנו את צללי הבלהות של הדמיונות המתעים. ואור תורה, וזוהר יראת שמים באהבת אמת, הולך ומתפשט על כל מהותנו, לאחד על ידם את הרעיונות למיניהם, ואז הרינו מתעלים ומגיעים ליקרת האחדות השלמה הראויה להיות מופיעה באור קדושתה על כל פזורי ישראל כולם.
וכל ישראל נעשים ראויים לישב בסוכה אחת.
(מאמרי הראיה עמוד 148)