ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה. וכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה מעל, מאי תקנתיה ילך אצל חכם, ילך אצל חכם מאי עביד ליה הא עביד ליה איסורא. אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבוא לידי מעילה וכו'. לדעת רבי חנינא בר פפא כאילו גזלן עי"ש.

"לקח כוס של שכר בידו והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל, וטעה ואמר בורא פרי הגפן, אין מחזירין אותו. וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה, וטעה ואמר בורא פרי העץ, אין מחזירין אותו. וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן ופתח על מנת לומר בורא מיני מזונות, וטעה ואמר המוציא, יצא. מפני שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכוון אלא לברכה הראויה לאותו המין והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות אע"פ שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו".

"ויש מסתפקים לומר שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכים לאחריו אע"פ שאין בו כזית. לכך נכון להזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית".

"ואמר רבה, כי הוינא בי רב הונא איבעיא לן מהו לומר זמן (שהחיינו) בראש השנה וביום הכפורים, כיון דמזמן לזמן אתי אמרינן, או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרינן - לא הוה בידיה. כי אתאי בי רב יהודה אמר אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. אמר ליה רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי חובה מאי - אמר לי, רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין אומר זמן אלא בשלש רגלים".

"הרואה את חברו לאחר שלושים יום, אומר שהחיינו. ואחר י"ב חדש מברך מחיה המתים, והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו".

"מי שלא ראה את חברו מעולם, ושלח לו כתבים, אע"פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו".

"אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא (במה שונים דורות ראשונים שנעשו להם נסים) ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא וכו' רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן? אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם. כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא (בבגד לא צנוע) סבר דבת ישראל היא קם קרעיה מינה. אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה (חייבוהו בי"ד לשלם לה) בארבע מאה זוזי. א"ל: מה שמך? אמרה ליה מתון. אמר לה: מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא".

"ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאנא אתי מיטרא ואנן קא צווחינן כולי יומא וליכא דאשגח בן וכו'.

"רב יהודה חזא הנהו בי תרי דהוו קא פרצי בריפתא (זורקים אותה זה לזה) אמר שמע מינה איכא שבעא בעלמא (יש שבע בעולם). יהיב עיניה הוה כפנא (נעשה רעב בעולם). אמרו ליה רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא שמעיה מר דשכיח קמיה ניעשייה דליפוק בפתחא דסמוך לשוקא(שילך ויגרום לר' יהודה שיצא לחוץ), עשייה ונפק לשוקא, חזא כנופיא (ראה ר"י חבורה של אנשים) אמר להו מאי האי? אמרו ליה אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן (על כלי מלא תמרים או פסולת של תמרים שעומדים למכירה הם נאספים). אמר שמע מינה כפנא בעלמא (הבין שיש רעב בעולם). אמר ליה לשמעיה שלוף לי מסאניי (הורד לי את נעלי) שלף ליה חד מסאנא ואתא מיטרא. כי מטא למישלף אחרינא (כשבא השמש להוריד לו את נעלו השניה) אתא אליהו ואמר ליה אמר הקדוש ברוך הוא אי שלפת אחרינא מחריבנא לעלמא. אמר רב מרי ברה דבת שמואל אנא הוה קאימנא אגודא דנהר פפא (באותו ים שעשה רב יהודה כך) חזאי למלאכי דאידמו למלחי דקא מייתי חלא ומלונהו לארבי והוה קמחא דסמידא (ראיתי מלאכים בדמות מלחים שהביאו באוניות חול ונעשה לסולת), אתו כולי עלמא למיזבן אמר להו מהא לא תיזבנון דמעשה נסים הוא. למחר אתיין ארבי דחיטי דפרזינא (חיטים ממקום שנקרא פרזינא).

"האהבה והאחדות היא צריכה לישראל בכל עת וזמן. אך בימים האלה צריכים אזהרה ביותר ולהתרחק מכל ריב ומחלוקת. כי כבר ידעת מה שגרם לתלמידי ר"ע זיע"א בימים אלו והשי"ת ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו תמיד" אכ"יר, עכ"ל.