הצמח צדק חלק ד' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
פסח

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

אתמול ראינו שהדגן נותן לילד קטן מושג במהות אביו. הסיבה לכך היא שבדגן יש את כוח החכמה או כפי שהגדרנו זאת בתחילת המאמר "מוחין דאבא". היום ננסה להבין מה זה "אבא" בטרמינולוגיה קבלית וגם נרחיב יותר בנקודה זו של "קטנות" ההבנה, ושוב, כיצד זה בא לידי ביטוי במצוות אכילת מצה:
"אבא" על פי הקבלה מסמל את המקור של המציאות בשלב שבו היא טרם הגיעהלכדי פיתוח גמור, אלא כפי שהיא גנוזה ברעיון המקורי של מי שהמציא אותה, היינו כפי שהיא במחשבתו של הקדוש ברוך הוא. הדבר דומה לאבא גשמי,שהמהות של התינוק גנוזה בזרעו באופן גולמי לגמרי ללא שום פיתוח, ואף על פי כן יש שם לפחות חצי מהמטען הגנטי הסופי של התינוק. התובנה של התינוק שאביו הוא המקור שלו ושאצל אביו הוא היה בלוע לגמרי בנקודה אחת גורמת לתינוק ל"מוחין דאבא", היינו לתובנה שבעצם הוא חלק ממש מאביו והיה בטל אצלו לגמרי, או בהקבלה לבריאה לתובנה שכל המציאות בלועה ובטילה לגמרי אצל הקדוש ברוך הוא (יש להעיר שהקדמונים חשבו שהזרע מיוצר במוח האב ויורד בעמוד השדרה, אמנם כיום ידוע שהזרע לא מיוצר במוח אבל הרעיון עדיין תקף כיוון שההורמונים שמעודדים את יצירת זרע מיוצרים במוח, וזה מסמל אפילו בצורה יותר מוצלחת עד כמה הבן בטל במוח האב, ששם הוא רק רעיון פוטנציאלי בלבד ואין לו שם שום מציאות ממשית, מה שאנו מכנים "מוחין דאבא"). דבר זה שונה מאמו של הילד, שהיא מפתחת את הולד לאיבריו וכל פרטיו בשלימות, שזה - בנמשל – תובנה שכלית של האדם כיצד הקדוש ברוך הוא מתלבש בעולמות ומחיה אותם באופן של "ממלא כל עלמין", היינו באופן שנתפס בהבנתם והרגשותיה:
"והנה על דרך זה הוא ענין המצה מה' מיני דגן דוקא, שהיא מצות ה' ויהיהעל ידי זה המשכת דעת אלקי בנפשות בני ישראל להתלבש בהם כפי יכולתם, שזאת בבחינה שלמטה מהדעת והוא שיקראו לאביהם שבשמים, כמו שכתוב"כי אתה אבינו"(ישעי' מ"ג ט"ז). ורצוננו לומר שתקבע בלבותם אמונה הנ"ל במהותו ועצמותו יתברך, איך שהוא מרומם למעלה מעלה מכפי מה שנראה לעין בלבד ממה שמחיה את העולמות וחיות המלובש בהם כנשמה בגוף. לפי שבאמת עיקר מה שמחיה אותם הוא על ידי היותו סובב עליהם וכו שנתבאר לעיל. ולזאת כל העולם בטל במציאות וכלא ממש חשיבין, ואינו אפילו בחינת"עוד" ודבר טפל כו' כנ"ל"

הצמח צדק מלמד אותנו אם כן, שכפי שהתינוק לא מבין את כל המהות של אביו ושייכותו אליו, אך אף על פי כן בקריאתו "אבא" מכוח הדגן יש בהעלם את המהות האמיתית של השייכות ביניהם, כך על אף שאנו לא מבינים את המהות האלוקית וממילא את הביטול של כל המציאות כלפיו, יש לנו על ידי טעם המצה תפיסה אמיתית כל שהיא באמונה שהכל בטל כלפי המציאות האלוקית.

"והנה באמת כל ישראל המאמינים בני מאמינים באמונת אומן אמונה קבועה ויתד בל תמוט ח"ו, עד שיוכל למסור נפשו על קדושת ה' יתברך,מכל מקום הרי אין משיג הענין מהו מהותו יתברך וביטול העולם ממציאות ממש...וכאן רואה העולם מחמת שאינו רואה מהות החיות שבו, אלא שמצייר ידיעה זו בדעתו שהעולם בטל ואילו היה רואה את החיות לא היה רואה את גשמיות העולם ... ואין לידיעה זו ערוך עִם כמו שהוא בעצם, והרי זה כמשל קריאת אבא שהתינוק קורא לגבי עצמיות ביאור הענין איך שהוא ואיך שהגדול מבינו...
ולכן המצה לחם עוני שלא הספיק להחמיץ, כי החמץ מורה על יחס היש שהוא נתפח ונגבה, והיינו בחינת בינה (היינו התבוננות רחבה), השגת הדבר לאורך ורוחב ובחינת יש.מה שאין כן בחינת החכמה,"כח מ"ה" (מ"ה = ביטול, זאת אומרת שהמילה חכמה מורה על מהותה - "כח מה" הכוח להתבטל) ביטול בתכלית כי כולא קמיה כלא חשיבא (כולם לפניו כלא חשובים)ונשפלה ידיעה זו למטה מהשגה (שכן איננו משיגים זאת באמת אלא רק מקבלים מושג תפיסה בזה) ועל כן אינו נגבה ונתפח כו', וזה סוד"וּרְעֵה אמונה"(תהלים ל"ז ג') שתפרנס את האמונה על ידי אכילת מצה מיכלא דמהימנותא..."

היינו שהמצה היא "לחם עוני" כיוון שהידיעה ה"לחמית" שהיא תובנת הביטול, אינה באה בהשגה אמיתית כי אז לא היינו רואים עולם כלל אלא היא באה בקטנות בלבד. זאת אומרת במין הבנה נפשית פנימית כפי שהתינוק תופס במהות אביו.
מחר נראה מהי יציאת מצרים ומהי העבודה היומיומית והנפשית של כל יהודי בזכירת יציאת מצרים מדי יום, ואיך זה קשור לאמונה שמנחילה לנו המצה.