תהילים מזמור ק"ז- חלק ב' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
יום העצמאות

קטגוריה משנית

231

2 דק' קריאה

אתמול שאלו איך ניתן להגיע לאמונה שהכל בהשגחה מה'.
האלשיך (פסוק לג) מסביר שהתשובה לכך נמצאת בהמשך המזמור:
"יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר וּמֹצָאֵי מַיִם לְצִמָּאוֹן: אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ: יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמֹצָאֵי מָיִם: וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב: וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת וַיִּטְּעוּ כְרָמִים וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה"
(פסוקים לג – לז)

בפסוקים אלה דוד המלך מזכיר מאורעות גדולים כגון הפיכת הארץ הפורחת למדבר מרעת תושבי הארץ וכן להפך. בסקירה של מאורעות אלה קל יותר לראות את היד האלוקית שמנהיגה אותם. על כך אומר הפסוק החותם את המזמור: " מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה' " (תהילים קז, מג) ומבאר המצודות דוד :
"מי חכם - מי אשר נשאו לבו בחכמה וישמור בלבו אלה הדברים יהיו מתבוננים (מלשון הבנה) אליו חסדי ה' רצונו לומר בשום אלה הדברים על הלב יהיו נגלים אליו חסדי ה' ויבן אותם "

החכם מתבונן במאורעות הגדולים בהם קל לראות את ההשגחה האלוקית, ומתוך כך מתרגל להתבונן על המציאות בעמקות ולראות את יד ה' שמסתתרת מאחורי חוקי הטבע. מתוך התבוננות זו "נגלים אליו חסדי ה'" – הוא מצליח לראות שגם מאחורי המקרים שבשגרה מסתתרת השגחת ה' ועל כך ראוי להודות לה'.
טקטיקות הלחימה של מלחמת ששת הימים נלמדות באקדמיות הצבאיות בכל העולם, אולם אנו בתור אנשים מאמינים יודעים גם ש"מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינו" (תהילים קיח, כג). התנהלות מלחמות ישראל לוו בהשגחה אלוקית ישירה. מתוך תובנה זו שהקב"ה מוביל גם את התהליכים הטבעיים בעולם, מגיעים לשמחה והודיה לה': "זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (שם, כד).

על פסוק זה מבאר המלבי"ם:
"זה היום אשר עשה ה', הוא מיוחס לה', ובו נגילה ונשמחה, בה' נשמח, לא בהתשועה עצמה , כי עקר השמחה היא מה שנודע לנו שה' עמנו ..."
מלבד השמחה הגדולה שבניצחון המלחמה, ישנה שמחה עמוקה יותר. לאחר אלפיים שנה של הסתר פנים, בהם היה נדמה חלילה שנזנחנו אל בין האומות, נושענו בחסדי ה' והתגלתה שוב ההבטחה הגדולה "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב" (תהילים צד, יד). על פי זה השמחה ביום ירושלים וביום העצמאות היא בעלת משמעות כפולה: שמחה על התשועה הארצית במלחמה ושחרור המקומות הקדושים, ושמחה שורשית יותר על המשמעות הרוחנית שזכינו לראות שה' עִמנו .