מתכון לעשיית 'מופתים' | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

הסיפור הבא נכתב בצורת שיר, על ידי רבי יעקב ישראל קנייבסקי, 'הסטייפלר', מגדולי הלמדנים והמעיינים בדורות האחרונים. והנה, למרבה ההפתעה, שיר המתאר סיפור נפלא שאירע למורו ורבו:
"ביער גדול וגבוה בין שדרות שקמה
בית קטן קבוע משנות קדם הוקמה,
ואחד קדוש ונורא מתבודד לו שמה
ועוסק בקדושה ובטהרה בתורת ה' תמימה.
ויעמול בתיקון המידות וירדפם עד חרמה...
ועל בטחונו בקונו הנפלאה והרוממה
נתן ליבו ועינו מימים ימימה...
ובאחד הלילות וזה שעות כמה
לומד הצדיק בהתפעלות בהשתפכות הנשמה,
ושעה אחר שעה חולפת ונעלמה
והנר דולק בדומיה עדי שמנו נשלמה.
והצדיק אביר תקוותו ובטחונו בקונו עצומה
להיות אור בביתו, היפלא מה' מאומה?
הנר אך כבה, ואיש נכנס פנימה
ונר הניח בענווה, ויעלם האיש פתאומה. (בית אימי, עמ' 145).
הצדיק שבשיר זה הוא רבי יוסף יוזל הורביץ, 'הסבא מנובהרדוק', מגדולי תנועת המוסר (יום ההילולא שלו – יז' כסלו). השיר מתאר מעשה שאירע לסבא, שישב פעם והגה בתורה לאור הנר לבדו בלב היער. כשהנר עמד לכבות, בטח הסבא בה' שהבעיה תיפתר, ואכן, לפתע, נפתחה הדלת ואיש הניח לפניו נר, ונעלם.
סיפור זה מייצג גם את הדרך הייחודית שסלל הסבא מנובהרדוק בתנועת המוסר. הסבא סבר, שבתוך האדם מתקיים מאבק בין השכל ובין הרצון של יצר הרע. מצד הטבע הפשוט, יצר הרע חזק יותר, ולכן הדרך היחידה להתמודד איתו היא לעשות מעשים שיגרמו לביטול הרצון. נובהרדוק דגלה בסדרת פעולות של 'שבירת המידות', שהידועות שבהן הן פעולות ההשפלה העצמית הפומבית.
כחלק מהעניין, נהגו תלמידי נובהרדוק להתבודד ביערות על מנת להתעמק במחשבות מוסר וכדי לקנות את מידת הביטחון. והנה בסיפור, הסבא מתבודד ביער מתוך ביטחון בה', וה' מספק את צרכיו מחוץ לגדר הטבע.
לפי דרך זו, ביטחון בה' משמעותו למעט בהשתדלות המעשית, ולהאמין בה' שישלח את צרכינו בין בדרך הטבע ובין בדרך נס. ואכן, מי שיאמין בה' בכל מאודו שה' ישלח לו את צרכיו, יזכה לקבל את צרכיו אף בדרך נס.
אכן, יש שיטה כזו בענייני ביטחון בה', אך רבים חולקים עליה. החזון איש בספר 'אמונה וביטחון' סובר שאי אפשר להאמין בה' שוודאי ישלח לי את העניין שאותו אני מבקש. הרי ה' מעולם לא הבטיח לאדם, שהוא ישלח לו נר, לדוגמא, אם כן כיצד יתכן לומר שעל האדם לבטוח בה' שישלח לו נר. להיפך, לפי החזון איש, על האדם לעשות השתדלות בדרך הטבע, ולבטוח בה' שוודאי ינהיג אותו בדרך הטובה לו. לא בטוח שלאדם יהיה נר, אך וודאי שאם אין לו נר זה לטובתו, כדברי רבי עקיבא – 'כל מה שה' עושה, לטובה הוא עושה'.
ואולי, מחלוקת גדולי עולם אלו כבר מצויה בפרשת וישלח. שמעון ולוי הורגים את אנשי שכם בקנאם את קנאת ה' וקנאת כבוד ישראל המחולל. בפרשה שלנו, יעקב אבינו לא מלין על עצם המעשה, הוא רק חושש מהתוצאה המעשית – "עכרתם אותי, להבאישני ביושב הארץ... ואני מתי מספר, ונאספו עלי והכוני, ונשמדתי אני וביתי". משמע, יעקב מסכים לצדקת העניין, אך בדרך הטבע מעשה זה מסכן את משפחת יעקב.
עונים לו בניו – "הכזונה יעשה את אחותינו"?
את משמעות תשובה זו, אפשר להבין בשני כיוונים. יש שביארו (ספורנו) שאכן שמעון ולוי ענו תשובה שאפשר להבינה בדרך הטבע. הם באו ואמרו גם הגויים יבינו, שלא יתכן שכך ינהגו באחותינו, ולכן ירגעו ולא ילחמו בנו. אך יש שביארו (רש"י) כפי הפשט, ששמעון ולוי ענו את עצם העמדה המוסרית, שלא יתכן שנוותר בעניין כזה גם אם יש בכך סיכון מעשי . ואכן (כפי שמביא הרמב"ן) בעקבות הריגת אנשי שכם, התפתחה מלחמה גדולה, ומשפחת יעקב נלחמה בה וניצחה בדרך נס.
נמצאנו למדים, שיעקב פעל בדרך הטבע, אך שמעון ולוי בטחו בה' ופעלו מעבר לגדר הטבע, וה' סייע בידם. (חשוב לדייק בדברי הרמב"ן, שגם שמעון ולוי פעלו ועשו זאת מצד עניין רוחני, ולא בשביל צורך מעשי פרטי. העניין הרוחני הוא הרצון להעניש את אנשי שכם על עבירותיהם. אמנם, יעקב טען שעם ישראל לא חייב להתערב ולשפוט אותם על מעשיהם הרעים, אין זה חובתו ותפקידו, ולכן אסור לקחת סיכונים בגלל נושא זה. לעומתו, שמעון ולוי החליטו בכל זאת לקחת סיכונים).
ואולי, כפי שאומרים בשם גדולים, יש מקום לשתי השיטות. אדם רגיל פועל בדרך הטבע, אך אנשים גדולים שבטחונם שלם בה', זוכים שה' עושה בקשתם גם מחוץ לגדר הטבע מצד 'צדיק גוזר וה' מקיים'.