לימוד השיעור מוקדש להצלחת
אורי בן שרה (זווג הגון)
12065
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ברוך ה', שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה - יום העצמאות הנ"ו למדינת ישראל. לדבר אודות מדינת ישראל - לאו מילתא זוטרתא היא. "מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך", "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת" 1 . כלפי גודל העניין, אני חושב גם את עצמי במובן מסויים למה שנאמר בפסוק.
מורינו ורבינו, הרב צבי יהודה הכהן קוק זכר צדיק לברכה, היה רגיל להזכיר תמיד ביום העצמאות את הפסוק שהזכרנו היום בתפילה "יראו ישרים וישמחו וכל עוולה קפצה פיה" 2 - כשהישרים רואים ראייה אמיתית, פנימית, ראייה של "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון" 3 , כשהישרים רואים את מעשה ה' הגדול והנורא, הם זוכים להיפגש עם שמחה. וכשיש שמחה אצל הישרים בראיית מעשה ה'- העוולה קופצת פיה. "מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה' 4 " - צריך תמיד לחזור על הראשונות, להתבונן על השורש ועל הבסיס של מציאותינו, כי לפעמים מתוך מאבקי החיים, שמובילים אמנם בסופו של דבר לכיוון של התפתחות והשתכללות החיים, אבל הם גם מאבקים - נשכח העיקר. הרב צבי יהודה היה אומר "פעם אחת נעשה חשבון, מאמין או לא מאמין? מאמינים במעשה ה' או לא מאמינים?" והדברים היו מכוונים כלפי חלק מסויים של הציבור. לצערי, אני מוכרח לומר שמתוך סיבוכי המצבים של התפתחות ועליית מהלכי הגאולה יש מבוכה בציבור שקרוב אלינו ברוחו, אני שומע כל מיני סגנונות שמחייבים שכל שנה ושנה נחזור על הראשונות.
הריקודים של האדמו"ר מסדיגורא
האדמו"ר מסדיגורא היה רוקד בהתלהבות עצומה ביום העצמאות, היה עוזב את בית מדרשו והולך לומר הלל בבית הכנסת הגדול בתל אביב, והיה מספר את סיפורו - אילו מצבים הוא עבר בשואה תחת שלטון הגרמנים הארורים, וכיצד התפלל כל הזמן לזכות בארץ ישראל, ועכשיו כשהוא זוכה להיות פה ביום העצמאות של מדינת ישראל, איך הוא לא ישמח? איך הוא לא ירקוד להלל את הקב"ה? רק הסיפור הזה מספיק כדי לדעת להבין את גודל הדברים, בבחינת "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" 5 - להלל את הקב"ה דרך הסיפורים.
הניסים במלחמות ולאורך כל הדרך
היום הזדמן לי לדבר עם יהודי צדיק ותלמיד חכם, אוהב ישראל עצום, שמתקרב כבר לגיל שמונים. אמרתי לו על כל מה שכתוב בעניין יום העצמאות, והוא אמר לי - אני לא צריך לראות מה שכתוב, אני ראיתי את הגאולה בעיני. 'הייתי בתש"ח!' הוא יליד ארץ ישראל, היה בטבריה, ואמר - 'מי שהיה בטבריה לבד לא צריך יותר מזה. טבריה היתה עיר מלאה ערבים ומסגדים, מלאה כנסיות ומנזרים. היו רחובות במרכז טבריה שלא יכולנו לעבור בהם, כל יהודי שהיה עובר שם היה חוטף אבנים. עד שהגיע יום החשבון, ארבעה ימים לפני פסח תש"ח, שאז רבים מהערבים שם זכו לטיפול הראוי להם, ואחרים ברחו על נפשם. מאז היתה הוראה מיוחדת של בן גוריון ששום ערבי לא תדרוך כף רגלו בטבריה. במשך שש עשרה שנה לא העיז ערבי להתקרב לשם'. כך הוא מספר, וממשיך לספר על השתתפותו בקרבות. הדברים כתובים בספרים, אבל לשמוע עדות חיה זה משהו אחר. 'מה אגיד לך, אי אפשר לתאר. נגד מי עמדנו? צבאות אדירים, הצבא המצרי לבד הוא צבא ענק, מחומש במיטב הנשק שהיה אז. טנקים, תותחים, המשוכללים ביותר שהיו, כמות בלתי מוגבלת של פגזים, של רובים ושל חיילים. מה היינו אנחנו? כלום! כל הצבא אז היה מורכב משמונה מרגמות של 120 מ"מ, ועוד שש מרגמות קטנות יותר'. הוא מספר לי שהוא השתתף בקרבות, הצבא המצרי שטף והגיע, וחשבו שכבר שום דבר לא יעצור אותו. היו קרבות קשים מאוד, והם לא היו רק ערבים. כשהתהפך הכיוון והצבא המצרי התחיל לסגת והם תפסו שבויים, המפקדים היו גרמנים ורוסים. הוא ממשיך לספר שבדרום, ליד ניצנה, היו קרבות קשים מאוד. אצלם כמעט ולא היתה תחמושת, הם שכבו בבורות שחפרו בעומק שני מטר, והצבא המצרי המטיר אש וגופרית. זה היה נורא. אותו יהודי היה אחראי על מערכת הקשר של כל אזור הדרום, הוא העביר את ההוראות בקשר של הפיקוד הבכיר, וההוראות היו שאסור לירות עם המרגמות, כדי לשמור על התחמושת. הפיקוד הבכיר ישב רחוק ולא תפס מה קורה פה, אבל בשלב מסויים הוא ראה שזה לא עסק, והחליט שהוא תופס את הפיקוד. המצרים התחילו להתקדם, לנו לא היו פגזים כי היה צריך לשמור אותם (למתי?), והוא נתן את ההוראה בניגוד לעמדת הפיקוד הבכיר - כל המרגמות פותחות באש. בבת אחת פתחו כל המרגמות באש תופת, כל מה שיש, ותוך כמה דקות המונים המונים של חיילים מצריים זורקים את הנשקים, חולצים את הנעליים ורצים. 'נתתי פקודה למרגמות להמשיך את האש הלאה, כעבור זמן קצר המצרים ביקשו הפסקת אש וכך נהייתה הפסקת אש'. מי שהיה בתוך העניינים ראה את ניסי ה' עין בעין, לא היה צריך הסברים.
לא רק במלחמת השחרור היו ניסים ונפלאות כאלה. הניסים נמשכו הלאה, לאורך כל הדרך. הניסים נמשכו במערכות הצבא, במערכות המדינה, וגם במדיניות החוץ של המדינה. היו מאבקים קשים מאוד על המשך קיומה של המדינה, אם מצד המוסלמים ואם מצד הנוצרים. קראתי פעם מאמר של הרב ד"ר יעקב הרצוג זצ"ל, שהיה תלמיד חכם חשוב ומדינאי חשוב מאוד, יועץ מדיני של כמה מראשי ממשלות ישראל הראשונות, והוא ניסה לחקור מי מעורר את כל המאבקים הקשים מאוד של מדינת ישראל בזירה הבין לאומית? תמיד הוא הגיע למקום אחד - הותיקן.
גם בבניין הארץ, ישוב הארץ בפועל - איזה ניסים ונפלאות של התפתחות! כמה יהודים היו בארץ ישראל בהקמת המדינה? אומרים ששש מאות אלף, והיום יש ששה מליון. ברוך ה', כן ירבו. הרי זה דברים עצומים, זה פלא פלאים. לעמוד כל הזמן מול השגחה אלוקית מופלאה שבמופלאות.
שורש הכל - יום העצמאות
הרב צבי יהודה היה אומר שכשרואים כל כך הרבה ניסים ונפלאות אולי צריך כל יום להגיד הלל! אבל נס הניסים, שורש הכל, שורש כל התפתחות מרכזיוּת החיים של האומה הישראלית שמגלה את כנסת ישראל שלמעלה כאן בארץ, יסוד הכל - הוא היום הזה. "האי יומא דקגרים". היום הזה, יום העצמאות, שבו התכנסו ראשי הציבור. גם אז לא היה הדבר פשוט, היה פחד נוראי של מחצית מנציגי הציבור, ולעומתם ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון שרצה שניזום, והוא יזם, והוא ידע מה ליזום. הוא זכה ליזום, הוא זכה להיות האדם שהוביל ברוב זעום, בעזרת הרב מימון זצ"ל שחילצו אותו מהירושלים הנצורה בדרכים לא דרכים, והכריזו על הקמת המדינה. והנס הזה של עוז הגבורה, של עוז הרוח, הוא השורש של כל המשכיות הניסים והנפלאות שקורים איתנו עם עם ישראל, כאן בארץ ישראל. לכן אנחנו נזכה השנה, ובעזרת ה' לנצח, לומר מחר בבוקר הלל שלם, בשמחה עצומה, ברגש עצום, של תודה לריבונו של עולם על ניסיו הגדולים עם עם ה', עם ישראל אחרי גלות כל כך ארוכה.
השעה הנוכחית - שעה מבישה
ברשות הרבנים והציבור אומר עוד כמה מילים, שאיני יכול שלא לומר אותם. הזכיר הרב שמעון בפתח דבריו שאנחנו נמצאים כעת בשעה מביכה, ואני אומר - שעה מבישה, אי אפשר להתעלם מכך. על גבי היסוד שאמרנו, שהוא יסוד בל ימוט לנצח - יהיה אשר יהיה, זהו יסוד היסודות של הוויתנו של מציאותו של עם ישראל כאן בארץ ישראל - אי אפשר להתעלם מהמשבר הנוכחי 6 .
דיברתי כאן פעם על ראש הממשלה, שאני זוכר אותו באופן אישי במלחמת יום כיפור, כשהייתי פקוד שלו באוגדה שאז פרצה את המחסומים וחצתה את התעלה, עברה וכיתרה את הצבא המצרי בניסים עצומים וגדולים, ומה שהוביל אותם היה אז עוז וגבורה עצומה שלו באופן אישי. הוא הוביל את המהלך הזה, גם אז בניגוד לדעת כל הממשלה, להצלת עם ישראל. אבל היום אנחנו עומדים במצב קשה מאוד, כשאין לנו הסבר. הרי כל מי שאתה מדבר איתו, ויהיה התומך הגדול ביותר בראש הממשלה, אינו מבין מה שקורה פה. זה כמו שאומרים, להבדיל, 'על גדולים לא שואלים שאלות'. אנחנו כן שואלים שאלות.
אנחנו יודעים שהמציאות הזו שהוא מוביל אותה כעת, היא מציאות של חילול שם שמים שלא היה כדוגמתו. לא דומה מה שהיה לפני עשרים ושתים שנה למה שקורה היום, קודם כל כי עברו עשרים ושתים שנה של בניין, של יצירה, של ילדים שנולדו אז והיום הם קצינים בצבא ותלמידים בישיבות, אנשים ועובדים בתעשייה ובחקלאות. הרי בכל יהודה ושומרון המציאות היא אחרת לגמרי ממה שהיה לפני עשרים ושתים שנה. מלבד זאת, למרות שהרב צבי יהודה כתב כל הזמן בשם הגר"א שגם סיני היא ארץ ישראל, מה שהיה להם בראש זה שסיני היא מדבר, היא לא ארץ ישראל. היום חילול ה' הוא כל כך נורא. אמר לי מישהו שדיבר עם אנשים בחוץ לארץ, והם אומרים לו - אם חלילה יאשרו דבר כזה, אנחנו נתבייש לצאת ברחוב, נתבייש להיראות בפני הגויים.
צריכים לומר את הדברים חד וחלק, כפי שלימדנו מורינו ורבינו הרב צבי יהודה זצ"ל, שקיבל את ההדרכה ממרן הרב קוק זצ"ל, וכפי שהרב כותב באיגרת לד"ר זיידל, שהסבלנות היא שורש החיים והיא הכרח החיים והיא כוח החיים, אבל גם לסבלנות יש גבולות. מי שיפגע בנשמת האומה, ברוח החיים של האומה, צריך לדעת שבמצבים מסויימים לא תהיה יותר סבלנות.
כאזרח פשוט במדינת ישראל אני אדבר מעומק ליבי, ו"עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר" 7 . דע לך, ראש ממשלת ישראל, איזה תפקיד חשוב יש לך - לעמוד בראש מדינת ישראל. תדע לך שיש אחריות עצומה על כתפיך. בניין הארץ, ישוב הארץ במסירות נפש יומיומית כפי שאנו רואים אותה בעינינו יום יום יום יום, קמים בבוקר ומקשיבים - מסירות נפש מופלאה. אל תהיה בבחינת מה שאמרו חז"ל "הני נטורי קרתא? הני חרובי קרתא". ותדע לך, ואנחנו אומרים את הדברים מעומק הלב, ומתוך אהבה וחיבור לכל עם ישראל - לימדונו חז"ל "אין מקיפין בחילול ה'". גם אם כל החיים שלנו מלאים שגיאות, מלאים טעויות, מלאים הצלחות ומלאים מעשים טובים וגם דברים הפוכים, יש כלל שהקב"ה לא גובה מיד, החנווני מקיף. אבל בעניין הזה של חילול שם שמים נורא כזה, של עקירת יהודים מבתיהם, הדבר הזה לא ינוקה. זהו חוק אלוקי, חוק כחוקות שמים וארץ.
ואנחנו מצידנו לא נעזוב מילימטר מאדמת ארץ ישראל. הרב צבי יהודה פרסם הרבה כרוזים בבחינת פניה של הסברה, אבל הוא פרסם גם כרוז אחד של פסק הלכה יוצא דופן, בבחינת פסק הלכה, ובו הוא הדגיש מה שלא כתב כמעט בשום מקום "יום זכרון קדשו של רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל, כ' טבת התשל"ז". הוא בא לציין הלכה נוספת בי"ד החזקה, " חיוב מוחלט " - זו הכותרת, בלי שום התחכמויות. " על כל יהודי הנאמן לישראל " - על כל יהודי פירושו כל יהודי באשר הוא, מראש הממשלה, שריו, חברי כנסת, עמך בית ישראל שברחוב, כל חייל וחייל שבצבא, כל אדם מישראל - "חיוב מוחלט על כל אדם יהודי הנאמן לישראל לעמוד במסירות נפש שלמה וגמורה נגד זה רשע קסם " כי יש כאן חיבור של שניהם, תולדה של רשעות וטפשות, "של ניוון הבגידה הטפשי המגועל והמבולבל של הפקרת משהו מארץ חיינו והוצאתו מרשותינו אל רשות נכרים ". לשם מה? לצרור אותה. אנחנו כבר למודי ניסיון מדבר זה חלילה. "כמו בכל כפייה איזו שהיא, אם מצד נכרים או מצד יהודים המחייבת מסירות נפש ככל חוקותיה ומשפטיה, כן על אחת כמה וכמה בזו שהיא שקולה ככל מצוותיה של התורה, ובתוקף גדולתה וקדושתה זו של אמיתיות מסירות נפשותינו על כך ", המסירות שאנו רואים יום יום " תתגלה ברכת ה' אלוקי ישראל בתקומת עמו ונחלתו להפר לעקור ולבטל " - וכל מילה כאן מדוייקת " כל מיני מחשבות ועצות אלה, שזכרם ישאר רק לדראון עולם בדברי ימי ישראל, ונצח ישראל יכון ויקום לעד כימי השמים על הארץ ברוממות ישועתינו השלמה, חותם צבי יהודה הכהן הכהן קוק ".
נזכה לשמחה שלמה וגאולה שלמה ברחמים גדולים בקרוב.
למה משווים את העצים לצדיקים?
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
לקום מהתחתית של התחתית
הדלקה וכיבוי ביום טוב
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
כשר קצר ולעניין!
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
האם מותר לפנות למקובלים?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
חייבי ברכת הגומל
הרב אליעזר מלמד | תשס"א
סדרי תפילות ביום העצמאות ויום ירושלים
על פי הנחיות הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם
רבנים שונים | אייר תשע"א
ר' עקיבא חלק א'
ה אייר תשע"ז
בשביל הנשמה | ה אייר תשע"ז
מזמור י"ט
מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל
המצוות פועלות ואינן כ'סמלים'
אורות, זרעונים, מעשי יצירה, עמ' קכג
הרב הראל כהן | א' אייר תשפ"ה
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש תזריע-מצורע
רבנים שונים | אייר תשפ"ה
המלכת יהוא והשמדת בית אחאב.
מלכים ב פרק ט
הרב עידו יעקובי | ל' ניסן תשפ"ה
