אמונה חלק ג' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מבוא למשנת הראי"ה

קטגוריה משנית

218

3 דק' קריאה

עולם המחשבה המעשית
בְּעוֹלַם הַמַּחְשָׁבָה הַמַּעֲשִׂית* שֶׁלָּנוּ, עִיּוּן הַהֲלָכָה וְהַתַּלְמוּד, הִצְלִיחַ הַנִּסָּיוֹן יָפֶה. הַדֵּעוֹת כֻּלָּן, הַמֻּסְכָּמוֹת וְהַבִּלְתִּי-מֻסְכָּמוֹת, נִקְבְּצוּ יַחַד, יַחַד הֶעֱשִׁירוּ אֶת יְדִיעוֹתֵינוּ, הִרְחִיבוּ אֶת חוּג* רַעְיוֹנֵינוּ וְהֶאְדִּירוּ* אֶת תְּעוּפַת* שִׂכְלֵנוּ, בְּתִתָּן לָנוּ יָד* לְהַגִּיעַ אֶל כָּל מְבֻקָּשׁ מְחֻדָּשׁ*, מִסְּעִיפֵי הַמַּחְשָׁבָה הַמַּעֲשִׂית, בְּאֹפֶן מְבֹרָר וּמֻצְלָח, לְפִי תְּנָאֵי מַצָּבֵנוּ. הַתּוֹעֶלֶת הַמּוּחָשִׁי שֶׁהִתְגַּלָּה עַל יְדֵי הַלִּמּוּד הָרָחָב, שֶׁנִּבְנָה מִקִּבּוּץ הַדֵּעוֹת הַשּׁוֹנוֹת וְהִשְׂתָּרְגוּתָן*, הֵפִיגָה* לְגַמְרֵי אֶת הַטַּעַם שֶׁל הַמַּחֲלֹקֶת וְהַפֵּרוּד, הָאֶפְשָׁרִי לְהִוָּלֵד מִשִּׁנּוּיֵי הַדֵּעוֹת וְהַהַחְלָטוֹת, וְהֵבִיאָה תְּמוּרָתָם, אַחְדוּת, אַהֲבָה וְרַחֲשֵׁי כָּבוֹד אֵין קֵץ, לְכָל הַדֵּעוֹת הַשּׁוֹנוֹת וְהַמִּתְנַגְּדוֹת גַּם יַחַד. וְהִיא, אֲשֶׁר הֵבִיאָה גַּם-כֵּן לִרְאוֹת אֶת תּוֹלְדוֹתֵיהֶן הַחִיּוּבִיּוֹת בְּעֹצֶם* זָהֳרָן וְתָקְפָּן.

נדרש עיון בספרי המחשבה העיונית
לֹא כֵּן הוּא גּוֹרַל הַמַּחְשָׁבָה הָעִיּוּנִית*. לַמְרוֹת כָּל עֲמַל בַּעֲלֵי הָאַגָּדָה לִפְלַגּוֹתֵיהֶם*, בַּעֲלֵי הַמּוּסָר, הַמֶּחְקָר* וְהַקַּבָּלָה הָעִיּוּנִית, עַל כָּל פָּנִים לְחַבֵּב וּלְרוֹמֵם אֶת עֲבוֹדַת הַמַּחְשָׁבָה וְהָרַעְיוֹן, לֹא זָכִינוּ עֲדַיִן בְּעָנְיֵנוּ לִקְבֹּעַ קִבּוּצִים וִישִׁיבוֹת קְבוּעִים, שֶׁתִּהְיֶה מַטְּרָתָם לְכַנֵּס בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּקִבּוּץ וְהַתְאָמָה, אֶת כָּל פְּזוּרֵי הַמַּחְשָׁבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּגְלְתָה בִּצְדָדִים רַבִּים, בְּדוֹרוֹת שׁוֹנִים, בְּמַצָּבִים מְיֻחָדִים, בִּפְלַגּוֹת מְפֻזָּרוֹת וּבְמִקְצֹעוֹת וְסִגְנוֹנִים מְחֻלָּפִים, וּמִכָּל-מָקוֹם הַכֹּל הוֹלֵךְ לְמָקוֹם אֶחָד, - לִמְקוֹר יִשְׂרָאֵל. גורל המחשבה העיונית
וְכָל אוֹתָם הַסְּפָרִים הַנִּפְלָאִים מְלֵאֵי הָעִנְיָן, שֶׁכָּל כָּךְ הִתְעַמְּקוּ בָּהֶם גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת בְּחִבּוּרָם וַהֲפָצָתָם, הֵם מֻנָּחִים בְּקֶרֶן זָוִית, אוֹ נֶחְשָׁבִים לְסִפְרֵי טִיּוּל, שֶׁמְּעַיְּנִים בָּהֶם בְּדֶרֶךְ אֲרָעִי, וְעִיּוּן כָּזֶה אֵינֶנּוּ מֵבִיא כְּלָל אֶת הַתּוֹעֶלֶת הַמְבֻקָּשׁ הַכְּלָלִי, לְהִתְכַּנְּסוּת הַמַּחְשָׁבוֹת, לְקִשּׁוּרָן, הִתְיַלְּדוּתָן, וּבִנְיָנָן. אוֹתָם שֶׁהִתְפַּתְּחוּת הַמַּחְשָׁבָה הַכְּלָלִית הֱבִיאָתָם לְמִדָּה זוֹ לִהְיוֹת גַּם הֵם צְמֵאֵי רַעְיוֹן וּתְאֵבֵי דְּבָרִים חֲדָשִׁים וְחַיִּים, בְּאֵין לָהֶם מִן הַמּוּכָן עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל מָזוֹן, מְעַדֵּן וּמַבְרִיא, מְחֻבָּר מֵעֲנָפִים שׁוֹנִים, מְתֻקָּן מִפּוֹעֲלִים* הַחַיִּים אִתָּנוּ וּמְקֻבָּל עַל לֵב הַדּוֹר הַחַי, הִנָּם מִתְרַחֲקִים, מִתְדַּלְדְּלִים וּמִתְנוֹדְדִים לְכָל רוּחַ, שֶׁהַמַּחְשָׁבָה שֶׁל הָאֻמָּה הַשּׁוֹלֶטֶת*, שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּקִרְבָּהּ, הוֹלֶכֶת שָׁמָּה, וְהַהַשְׁפָּעָה הַחוֹזֶרֶת מִזֶּה בְּקִרְבֵּנוּ פְּנִימָה מְבִיאָה דַּאֲבוֹן לֵב וַחֲלִישׁוּת חַיִל*.

מבוא למשנת הראי"ה (128)

בשביל הנשמה

62 - לימוד שבועי באמונה ג- ט סיוון תשע"ז

63 - אמונה חלק ג'

64 - אמונה חלק ד'

טען עוד

(אֶדֶר הַיְקָר, מְעַט צֳרִי- המשך)
______________________
בְּעוֹלַם הַמַּחְשָׁבָה הַמַּעֲשִׂית וכו' – שהוא העיון בהלכה ובתלמוד. חוּג – מעגל, היקף. וְהֶאְדִּירוּ – חיזקו. תְּעוּפַת – התרוממות המחשבה. יָד – יכולת. מְבֻקָּשׁ מְחֻדָּשׁ – כל שאלה או תופעה חדשה הדורשת התייחסות הלכתית. וְהִשְׂתָּרְגוּתָן – הסתעפותן. הֵפִיגָה – ביטלה. בְּעֹצֶם – בשיא כוחם. הַמַּחְשָׁבָה הָעִיּוּנִית – לימוד האגדה ופנימיות התורה. לִפְלַגּוֹתֵיהֶם – לסוגיהם השונים. הַמֶּחְקָר – בדרך החקירה, כרמב"ם וכרס"ג ועוד. מִפּוֹעֲלִים – תלמידי חכמים גדולי אמונה. הָאֻמָּה הַשּׁוֹלֶטֶת וכו' – מחשבות הגויים סוחפות אותם.

ביאורים
התהליך של איסוף הדעות השונות, איחודן והסקת המסקנות למעשה מתוכן, כבר קיים בעם ישראל. עולם ההלכה, הש"ס והפוסקים עסוק רבות במלאכה זו. מידי כמה שנים נכתב ספר המאחד את הדעות השונות, ויוצר מהן יצירה חדשה. הספר המפורסם ביותר הוא של רבי יוסף קארו מצפת, אשר כינס את כל הדעות ההלכתיות השונות באומה ויצר מהן יצירה חדשה, 'השולחן ערוך'. זו, אולי, הסיבה הפנימית לכך שדווקא השולחן-ערוך התקבל על האומה כולה, ולא ספרים אחרים כמו המשנה-תורה לרמב"ם. הרמב"ם, עם כל גדלותו, הביא דעה אחת בספרו, אך השולחן-ערוך ניסה ליצור שלמות בין כל הדעות באומה, ולכן קיבלה האומה כולה בחיבה גדולה את מפעלו ההלכתי הגדול, ועמדה נפעמת מול הבניין רב הממדים שבנה. הבאת הדעות השונות בספרו גרמה לשלום בין חלקי האומה ולהערכה לבעלי דעות שונות ומנוגדות – ועם זאת הביאה להכרעה הלכתית יצוקה, המתווה דרך לעם ישראל.
אך לצערנו רק בתחום ההלכתי נעשה מפעל זה. בתחום של האמונות והדעות, שגם בו נכתבו ספרים רבים בידי גדולי האומה, לא נוצרו מפעלים דומים. ישנן דעות שונות ומגוונות בין חכמי פנימיות התורה והמוסר, בין בעלי המחשבה לבין חכמי הקבלה – אך אין תפיסת עולם מסודרת ובנויה מכל השיטות גם יחד, מכיוון שהלימוד בספרי אמונה נזנח כליל או שנלמד באופן לא מעמיק ורציני. הנזק שנוצר מכך הוא אדיר. צעירים רבים, שמחפשים תפיסת עולם מבוססת, עוזבים את עולם התורה, ומחפשים את מבוקשם בשדות זרים, אצל הוגי הדעות שבאומות העולם שבקִרבן הם יושבים.

הרחבות
 הדרך לעבודת ה' בשמחה על-פי הרב קוק
וְהַהַשְׁפָּעָה הַחוֹזֶרֶת מִזֶּה בְּקִרְבֵּנוּ פְּנִימָה מְבִיאָה דַּאֲבוֹן לֵב וַחֲלִישׁוּת חַיִל. הרב קוק נשאל כיצד להתחזק בעבודת ה' בשמחה ובגבורה. אחת העצות שהרב קוק כותב בתשובה זו היא ללמוד בקביעות את החלק הרוחני של התורה, ובלשוננו, לימוד אמונה: "כל עיקר זירוזי לדידי ולדכוותי (=בשבילי ובשביל הדומים לי) הוא רק לקבוע זמנים הגונים על חלק התורה הרוחני, בכל מקצעותיו, שלא יהיה מונח בקרן זוית ונתון רק לקריאה ארעית, וממילא יזרח אור הנשמה, ורוח שמחה וגבורה תפעם בלב הדורש את האמת בלא לב ולב...".
בהמשך הדברים כותב הרב קוק שגם העמקה ואמונה בחשיבות הגדולה של עבודת ה', והאמונה שבעבודת היחיד יש כוח להשפיע על כל העולם, מביאים את האדם לעבודת ה' בשמחה ובגבורה. הרב קוק הסביר שכדי להבין את היסודות האלה, יש צורך בלימוד החלקים הרוחניים בתורה. לדוגמא, שלכל העולם יש שורש אחד, ועל פי זה מובן שהתעלות נשמת אדם אחד משפיעה על השאר. וכתב: "מובטח אני, שכל מה שזה היסוד (=שעבודת ה' משפיעה על כל המציאות) יבורר יותר ויהיה נקנה ביותר בינה ודעת ובהדר אמונה שלמה, שהיא מתוספת כל מה שהאדם שוקד יותר על דלתי תורה לשמה בכלל, וביותר על דלתי התורה הרוחנית... שכפי אותה המידה יתגבר בקרב הלב והנשמה אור השמחה והגבורה לאהבת ה' וחשק המצוות וקדושת תורתנו הקדושה" [אגרות הראי"ה א, שא].