טעמי המצוות חלק ב' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מבוא למשנת הראי"ה

קטגוריה משנית

4 דק' קריאה

הארת השמש את החומר
אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁיּוֹצְאָה בִּגְבוּרָתָהּ**, גּוֹרֵם קַרְנֵי הָאוֹר הַמּוּפָצִים עַל כָּל חֹמֶר וְנַעֲשִׂים מֻרְגָּשִׁים* יָפֶה לַעֲצַבֵּי הָעַיִן וְרָשְׁמָם מוּחָשׁ וּמֻבְלָט בְּכָל פְּרָטֵי צִבְעֵיהֶם. עַל כָּל חֹמֶר, קַרְנֵי אוֹרָה נִשְׁפָּכִים תָּמִיד*. אֲבָל רַק עַל יְדֵי הֶאָרַת הַמָּאוֹר הַכְּלָלִי הַמְמַלֵּא אֶת הָרֵיקוּת* לְגָרֵשׁ אֶת הַמַּחֲשַׁכִּים, תֻּכְשַׁר הָעַיִן לִקְלֹט אֶת קַוֵּי הָאוֹרָה שֶׁעַל הֶחֳמָרִים אֲשֶׁר בִּגְבוּלוֹ.

הארת האורה הכללית את המצוות
כָּל מִצְוָה, כָּל דִּין וְכָל מִנְהַג יִשְׂרָאֵל, קַרְנֵי אוֹרָה שֶׁל שֶׁטֶף נֹעַם אֱלֹהִי שֶׁל מוּסָר עֶלְיוֹן שֶׁל קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה זוֹלֵף מִמֶּנּוּ תָּמִיד. אֲבָל מָתַי יוּחֲשׁוּ* יָפֶה? כְּשֶׁהָאוֹרָה הַכְּלָלִית תּוֹפִיעַ, כְּשֶׁדַּעַת הַיַּהֲדוּת* בְּכָל הַדְרַת נִשְׁמָתָהּ הַפְּנִימִית תִּבְקַע וְתַעֲלֶה מֵעָמְקָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמֵאוֹצַר הַהַרְגָּשָׁה הָאֱלֹהִית, הַבָּאָה בְּהַתְמָדַת הַתַּלְמוּד וְהָעִיּוּן בִּדְבָרִים שֶׁהֵם כִּבְשׁוֹנוֹ* שֶׁל עוֹלָם, עִם כָּל הַמַּכְשִׁירִים* הַמּוּסָרִיִּם וְהַעִיּוּנִיִּים הַדְּרוּשִׁים לָזֶה. כְּשֶׁכָּל אֵלֶּה מוֹפִיעִים בָּעוֹלָם, מִתְפּוֹצְצִים אוֹרוֹת רַבִּים מִכָּל הַיַּהֲדוּת הַמַּעֲשִׂית, וּמְמַלְּאִים אֶת הָאֲוִיר כֻּלּוֹ, וְזֹהַר יָפְיָם (מִלְּשׁוֹן יֹפִי) נִכְנָס בְּלֵב כָּל אִישׁ, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁבִים מֵאַהֲבָה אֶל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, וּמַכִּירִים בְּהַכָּרָה מִתְגַּבֶּרֶת כִּי "מִצְוַת ד' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם".
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מְאוֹרוֹת הַמִּצְווֹת, פֶּרֶק א, חֵלֶק א, א, עמ' 491)

מבוא למשנת הראי"ה (128)

בשביל הנשמה

117 - טעמי המצוות חלק א'

118 - טעמי המצוות חלק ב'

119 - טעמי המצוות חלק ג'

טען עוד

התפשטות האור בענפים
הַהִסְתַּכְּלוּת* הָעֶלְיוֹנָה מְבִיאָה לְהַכִּיר אֶת אוֹר הַיֹּשֶׁר הָעֶלְיוֹן, הַמִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הָעֲנָפִים הַיּוֹתֵר רְחוֹקִים, מֵאוֹתוֹ מְקוֹר הָאוֹר* וְהַטּוֹב הַנִּמְצָא בַּשָּׁרָשִׁים, וּמִמֵּילָא רוּחוֹ* מִתְמַלֵּא חַיִּים גַּם כֵּן בְּעֵסֶק הָעֲנָפִים, וְהוּא מִסְתַּכֵּל אֵיךְ הֵם קְשׁוּרִים בַּשָּׁרָשִׁים הַמְּלֵאִים יִפְעָה*. וְכָל מַה שֶּׁהָאוֹרָה* הַכְּלָלִית תִּהְיֶה יוֹתֵר מְאִירָה, כֵּן יִמְצָא יוֹתֵר בְּנָקֵל אֶת זֹהַר אוֹרָם שֶׁל הַנִּיצוֹצוֹת הַנִּסְתָּרִים, וְיַרְגִּישׁ בְּקִלּוּחַ הַצִּנּוֹר הַהוֹלֵךְ מִתּוֹךְ הַמָּקוֹר הָעֶלְיוֹן עַל כָּל הַנְּחָלִים וְהַפְּלָגִים הַסְּעִיפִיִּים*.
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מְאוֹרוֹת הַמִּצְווֹת, פֶּרֶק א, חֵלֶק א, ג, עמ' 492)

טעות המינות
הַמִּינוּת לֹא הֵבִינָה אֶת זֹאת. הִיא חָשְׁבָה שֶׁהַמַּעֲשִׂים בָּאוּ מִתּוֹךְ הָעֹנִי*, מִתּוֹךְ אִי הַיְכֹלֶת* לַעֲלוֹת עֲלִיָּה רוּחָנִית - אֲבָל זוֹ הִיא טָעוּת יְסוֹדִית בְּיַחַשׂ לִכְלָלוּת הָאֻמָּה וְשֶׁטֶף נִשְׁמָתָהּ. וְאַף לַפְּרָטִים הַנֶּחֱשָׁלִים* בְּאָרְחוֹת הַחַיִּים וְכִשְׁרוֹן הַקֹּדֶשׁ, מְשַׁמְּשִׁים הַמַּעֲשִׂים הַחִיצוֹנִיִּים לְמַדְרֵגוֹת לַעֲלוֹת עַל יָדָם אֶל הַתֹּכֶן הַפְּנִימִי, וּבָזֶה יִתְאַגְּדוּ גַּם אֵלֶּה גַּם אֵלֶּה אֶל הַכְּלָל כֻּלּוֹ, הַמָּלֵא רְוָיָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁהַשֶּׁטֶף מֻכְרָח לָצֵאת בְּצִנּוֹרוֹת רַבִּים.
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מְאוֹרוֹת הַמִּצְווֹת, פֶּרֶק א, חֵלֶק א, ה, 492)
____________________
בִּגְבוּרָתָהּ – בעצמתה. וְנַעֲשִׂים מֻרְגָּשִׁים וכו' – קרן אור החוזרת מן העצמים השונים, מגיעה אל העין ומציירת אצלנו את העצמים והצבעים הרבים. קַרְנֵי אוֹרָה נִשְׁפָּכִים תָּמִיד – הצבעוניות שבהוויה (בעצמים) קיימת כל הזמן. הָרֵיקוּת – חלל העולם. יוּחֲשׁוּ – מורגשים. כְּשֶׁדַּעַת הַיַּהֲדוּת – ההכרה האמונית הישראלית. בִּדְבָרִים שֶׁהֵם כִּבְשׁוֹנוֹ וכו' – בלימוד ענייני 'נסתר' ופנימיות התורה. הַמַּכְשִׁירִים – ההקדמות והאמצעים. הַהִסְתַּכְּלוּת – התבוננות אמונית. מְקוֹר הָאוֹר – האלוהות. רוּחוֹ – של המסתכל. יִפְעָה – אורה. הָאוֹרָה – ההבנה האמונית. הַסְּעִיפִיִּים – המתפרטים. הָעֹנִי – רדידות רוחנית. אִי הַיְכֹלֶת – באמצעות השכל והמחשבה בלבד. לַפְּרָטִים הַנֶּחֱשָׁלִים – אנשים ברמה רוחנית נמוכה.

ביאורים
אחד ממוקדי הטעות של הנוצרים היא הגישה שלעולם שלנו אין קשר לאלוהים מכיוון שהוא עולם חומרי , ולכן ממילא אין כל ערך למעשים שנעשים במסגרת המצומצמת שלו. לדעתם הדרך היחידה להתקרב לאלוהים היא באמצעות הצד הרוחני של האדם. מזה הם הגיעו לזלזול במצוות המעשיות, ולטענה כי הן מיועדות רק לאנשים פחותים – שאינם מסוגלים להתעסק ברוחניות. בניגוד לטעות ולשקר הנוצרי, תורת ישראל מדריכה אותנו לא לברוח מהעולם החומרי, אלא לפעול בתוכו . כיוון שכך, הקב"ה מצווה אותנו במעשים פיזיים , שנועדו לפעול בתוך העולם הגשמי. פעמים רבות קשה לנו להבין כיצד המצוות המעשיות מועילות לעולם, ולכן קשה לנו לקיימן. הקושי אינו נובע רק מאי הבנת התועלת הספציפית של מצוה מסוימת. לכל חפץ ולכל דבר בעולם יש את צבעו וצורתו המיוחדת, אך לא היינו מסוגלים להבחין בהם ולהעריך אותו אילולא האור שמאיר עליו. כך גם במצוות: לכל מצוה יש את ערכה המיוחד, אך אפשר להבחין בו בבירור רק כשרואים כיצד היא מתקשרת למוסר הכללי של היהדות.
ענפים של עץ מקבלים את חיותם מהשורש המרכזי שלהם, ואם הוא יהיה חלש – גם הם ייפגעו. כמו שהשורש הוא חלק בלתי נפרד מהעץ, כך גם הענפים הם חלק ממנו, ועץ בלי ענפים הוא עץ פגום וחלש. כך גם המצוות המעשיות מהוות חלק אינטגראלי מההתקדמות של האדם, וככל שהוא יקפיד עליהן – הצד הרוחני שבו יגבר. וכן להיפך: ככל שהצד הרוחני יגבר באדם, כך הענפים המעשיים שלו – המצוות – יקבלו יותר משמעות. הגישה אל פרטי המצוות של התורה צריכה להיות מתוך הארה חזקה של כלל התורה.

הרחבות
 עומק מעשי המצוות
אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁיּוֹצְאָה בִּגְבוּרָתָהּ. הרב קוק מסביר שכאשר האדם מרומם את מעלתו הרוחנית, ומכיר בעקרונות הרוחניים הטמונים ביסוד המציאות – הוא מגיע לקיום מצוות מתוך אהבה ומתוך הכרת משמעותן הנשגבה.
באורות התשובה הרב קוק מחיל כלל זה גם על תהליך התשובה: "לפי ערך בהירות התשובה שלפני הלמוד תגדל בהירות ההבנה של הלמוד" [אורות התשובה יד, כז]. גם כאן הרמה הרוחנית של האדם משפיעה על המעשים עצמם. הסבר לדבר אפשר למצוא במקום אחר באורות התשובה: "התשובה מורה, שיסוד המעשים כולם הוא התמצית הרוחנית שבהם... והתשובה מרוממת את האדם ועולמו לעולמה היא, ששם המציאות כולה עומדת בבהירות התוכן הרוחני שלה" [אורות התשובה יא, ה]. בניגוד לתפיסה הרגילה, המעשים שאנו עושים אינם מתחילים ונגמרים בעולם המעשה; שורשם הוא בעולם הרוחני שקיים בתוכנו. ככל שעולמנו הרוחני מפותח יותר, כך לימוד התורה וקיום המצוות שלנו יהיה שונה, עמוק ומאיר יותר.
ה קדושת לוי כותב שאף שזו המעלה העליונה בקיום המצוות, ודאי שגם אדם שאיננו במעלה זו צריך לקיים אותן. זאת משום שאף במעלה פחותה יש ערך. באותו האופן יש ערך בקיום המצוות בגלות, אף שאינן באותה מעלה עליונה של קיום כמו בארץ ישראל (דרושים לחנוכה, ד"ה ברוך; עיין עוד אורות התורה ח, ה; מהרש"א לברכות יב, ב; תפארת ישראל טו).

לעילוי נשמת ר' מרדכי בן יהודה צבי הי"ד