הרחבה לגבי אתרוגי הפקר ואתרוגי אוצר בית דין

אתרוגי הפקר:

מותר לאדם ללקוט אתרוגים מפרדסי הפקר לצורך עצמו, משפחתו וחבריו, ובמידה ונשארו לו אתרוגים רשאי למוכרם, אלא שהדמים של המכירה נתפסים בקדושת שביעית, ואם המוכר הוא עם הארץ, יש איסור לקונה משום 'מסירת דמי שביעית לעם הארץ'. כדי לפטור בעיה זו ניתן לשלם 'בהבלעה'. כלומר לקנות את הלולב או ההדסים במחיר יקר, ולבקש מהמוכר את האתרוג במתנה. כך הדמים אינם ניתנים על האתרוג, אלא על שאר המינים (שבהם אין קדושת שביעית).

אמנם אין ללכת לשדות הפקר על מנת ללקט לצורך מכירה, גם מצד לקיטת פירות שביעית וגם מצד איסור סחורה (ואף אם ימכור 'בהבלעה', יש פוסקים הסוברים שאין הדבר פוטר איסור סחורה, אלא רק איסור מסירת דמים לעם הארץ ויש שהתירו), ולכן יש להמנע מהדבר.

יש לציין שמצד הלכות שביעית, ומצד מעלת אתרוג מארץ ישראל, אתרוגי הפקר הם האתרוגים המהודרים ביותר (גם מאתרוגי אוצר בית דין).

באתרוגי הפקר יש קדושת שביעית, ולכן אסור להשליכם לאשפה בגמר השימוש, אלא צריך להניחם להרקב מאליהם, או בשעת צורך, להשליכם בצורה מכובדת בתוך שקית בפח. המעוניין רשאי להכין מהם ריבת אתרוגים, וכמובן, לשמור בה על קדושת שביעית.

 

אתרוגי אוצר בית דין:

אתרוגים אלה מטופלים ונלקטים ע"י שלוחי בית הדין. בעלי הפרדסים בעצם מטפלים בעצים ובאתרוגים ומשווקים אותם לציבור כ'חלוקה' ולא 'כמכירה'. הדבר בא לידי ביטוי שהקונה אינו רוכש אותם ככל השנים, אלא מקבל את האתרוג סגור עם מחיר קבוע מראש. מחיר זה אינו מחירו של הפרי, אלא מחיר שבית הדין קבע מראש על מנת לכסות את ההוצאות הרבות שיש בגידול האתרוגים: התשלום לשליחים (למגדלים), שינוע, אחסון, תשלום לממיינים ועוד.

ייתכן שאתרוגי שביעית יעלו יותר משאר השנים, זאת משום שאין טיפול יסודי באתרוגים, ומספר האתרוגים הכשרים והמהודרים נמוך בהרבה משאר השנים. בנוסף, אתרוג שנמכר בשנים קודמות במחיר גבוה (כיוון שהקונה יכול לבחור אתרוג), באתרוגי שביעית הנמכרים סגורים, ייתכן והקונה יהיה מוכן לשלם רק מחיר נמוך. בעקבות כך קובע בית הדין שיש מחירים גבוהים לאתרוגים המהודרים, כדי לכסות את ההורדה במחיר באתרוגים הפחות מהודרים.

במידה והמוכר פתח את קופסאות האתרוגים והוא מציע אותם למכירה בעודם פתוחים, יש להמנע מלקנות אותם, כיוון שהמחיר שמשלים למוכר אינו כמו שקבע בית הדין, אלא מחיר על הפרי עצמו, נמצא שיש בזה איסור סחורה ואיסור מסירת דמים לעם הארץ. (אלא שאם יקנה את האתרוג בהבלעה עם הלולב או ההדס, יש פוסקים שמתירים בזה).

יש לדעת שיש פוסקים שבקושי רב התירו אתרוגי אוצר בית דין, הן מצד איסור סחורה, הן מצד הטיפול באתרוגים (שהרי טיפול שנועד להשביח את האתרוגים נאסר, ורק לצורך קיום העץ התירו לעשות מלאכות. ואע"פ שהחזו"א התיר מלאכות לצורך קיום הפירות, מ"מ אין בזה כדי להתיר את המלאכות שעושים לייפוי האתרוגים). ומסיבות נוספות. מכל מקום, נראה שרוב ישראל סומכים על היתר זה, ולוקחים אתרוגי אוצר בית דין לצורך המצווה.

הרוצה להרחיב יכול לעיין בספרי הפוסקים בני דורנו על הלכות שמיטה או ארבעת המינים המסכמים דינים אלה בהרחבה.