אורות התשובה פרק י"ד ה'-ז' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
אורות התשובה

קטגוריה משנית

5879

3 דק' קריאה

התשובה על נטיית החולין
ה. כְּשֶׁעוֹשִׂים אֵיזֶה דָּבָר בִּנְטִיָּה שֶׁל חֻלִּין, שֶׁל גּוּפָנִיּוּת וּבַהֲמִיּוּת - אִם רַק• הוּא שֶׁל הֶתֵּר, תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים לָשׁוּב עַל זֶה, מִתְעַלִּים כָּל הַכֹּחוֹת וּמִתְהַפְּכִים לַאֲצִילוּת וְלִקְדֻשָּׁה. "בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה - אֵינוֹ זָז מִשָּׁם• עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ", וּבְעִנְיְנֵי הֶתֵּר - תֵּכֶף כְּשֶׁעוֹלֶה בְּרַעְיוֹנוֹ לָשׁוּב הֲרֵי הוּא מִתְקַדֵּשׁ, וְהַפְּעֻלָּה וְכָל כֹּחָהּ מִתְקַדְּשִׁים עִמּוֹ, וְהָעִצָּבוֹן הַבָּא מִתּוֹךְ תַּעֲנוּגֵי חֹל מִתְהַפֵּךְ מִיָּד לְשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה".

מקור העצבות והעונג
ו. כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים: מֵהֵיכָן הָעַצְבוּת בָּאָה? צְרִיכִים לִפְתֹּר: מֵהַשֶּׁפַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים, הַמִּדּוֹת וְהַדֵּעוֹת הָרָעוֹת* עַל הַנְּשָׁמָה, שֶׁהִיא טוֹעֶמֶת בְּחוּשָׁהּ הַחוֹדֵר אֶת מְרִירוּתָם, וְהִיא נִסְלֶדֶת, נִפְחֶדֶת וַעֲצוּבָה. וּכְשֶׁאוֹר הַתְּשׁוּבָה מוֹפִיעַ, וְחֵפֶץ הַטּוֹב - כְּשֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר בִּתְכוּנָתוֹ הַמְּקוֹרִית - צִנּוֹר שֶׁל עֹנֶג וְשֶׁל שִׂמְחָה נִפְתָּח, וְהַנְּשָׁמָה יוֹנֶקֶת מִנַּחַל עֲדָנִים, וּכְשֶׁהַכִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשִׂי לוֹקֵחַ לוֹ אֶת הַתַּמְצִית שֶׁל הַהַרְגָּשׁוֹת הַנְּעִימוֹת הַלָּלוּ, יוֹצֵא לָאוֹר הַמּוּסָר הַטָּהוֹר הָעֶלְיוֹן, הַמַּצְלִיחַ אֶת הַחַיִּים בְּהוֹדוֹ.

אורות התשובה (128)

בשביל הנשמה

106 - אורות התשובה פרק י"ז ג'- ו'

107 - אורות התשובה פרק י"ז א'- ב'

108 - לימוד שבועי באמונה יא -יז תשרי תשע"ח

טען עוד

הפיכת עיצבון לשמחה
ז. כָּל עִצָּבוֹן בָּא מִפְּנֵי הַחֵטְא, וְהַתְּשׁוּבָה מְאִירָה אֶת הַנְּשָׁמָה וּמְהַפֶּכֶת אֶת הָעִצָּבוֹן לְשִׂמְחָה. הָעִצָּבוֹן הַכְּלָלִי שֶׁבָּעוֹלָם, מְקוֹרוֹ הוּא בְּזֻהֲמַת הַכְּלָל הַנִּמְצָא בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵחַטַּאת הָרַבִּים וְהַיְחִידִים, וּמֵחַטַּאת–הָאָרֶץ הַכְּמוּסָה•, שֶׁיָּצְאָה לַפֹּעַל בְּחַטַּאת הָאָדָם, שֶׁצַּדִּיקִים יְסוֹדֵי עוֹלָם, וּמָשִׁיחַ בְּיִחוּד, שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה עַל מַהוּת חֵטְא זֶה* וּמְהַפְּכִים אוֹתָהּ לְשִׂמְחָה.

___________________________

אִם רַק – בתנאי. אֵינוֹ זָז מִשָּׁם – התשובה פועלת מיד. וּמֵחַטַּאת–הָאָרֶץ הַכְּמוּסָה – חז"ל מציינים שהארץ חטאה ובמקום להוציא 'עץ פרי' מוציאה 'עץ עושה פרי' [רש"י בראשית א, יא].

ביאורים
בפסקאות אלו הרב קוק עוסק בעצבות. לאדם ישנם רצונות רבים וצרכים שונים, וכאשר הוא לא מצליח למלא אותם הוא מתמלא עצב. העצבות היא תוצאה של חוסר, של פער בין רצונותיו של האדם לבין המציאות בפועל. כל חטא מגדיל את הפער בין רצון הנשמה שלנו לבין המציאות בה אנו חיים, וזהו מקור העצבות.
לכל אחד מאיתנו ישנה נשמה טהורה החפצה להידבק בבוראה. הדבקות בקב"ה נעשית על ידי ההליכה בדרכיו וקיום מצוות התורה. הנשמה תובעת מאיתנו באופן תמידי את הקרבה לקב"ה, ושום דבר אחר לא יספק את רצונה. תביעה זו קיימת הן באדם הפרטי והן במציאות בכללה. בעולם כולו ישנה תביעה להגיע לידי מציאות שלמה ומתוקנת שאין בה סתירה לדבקות בקב"ה, ולכן העולם שואף למציאות ללא חטא.
החטא הוא חיסרון, פספוס של המטרה. כל מעשה עבֵרה מרחיק את הנשמה מבוראה והיא מתמלאת עצב. לא רק המעשים משפיעים על הנשמה, גם ביד המידות והמחשבות לקרב או ח"ו להרחיק את הנשמה ממקורה. בנוסף, הנשמה היא רוחנית. לכן כל מעשה גשמי, אפילו אם הוא מותר, כל עוד הוא נעשה מתוך 'נטייה של חולין' ולא מתוך נטייה רוחנית של קשר לקב"ה, הוא יוביל לעצבותה של הנשמה.
כאשר שבים בתשובה השמחה חוזרת למלא את הנשמה. התשובה מחזירה את האדם לדרך של תיקון, דרך שהיא טבעית לנשמה. אמנם עוד רחוקים מהתיקון השלם, אך כיוון שחוזרים ללכת על פי דרכי הקב"ה ונמצאים בכיוון הנכון, כבר לא עצובים. השמחה מגיעה כתוצאה מהחזרה למצב הטבעי של הנשמה, שבו כל המעשים, המידות והמחשבות קשורים לקב"ה ולתורתו.

הרחבות
*מקור העצבות
מֵהַשֶּׁפַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים, הַמִּדּוֹת וְהַדֵּעוֹת הָרָעוֹת. עבודת המידות המועדפת היא למצוא את מקומן החיובי (עיין למשל בצדקת הצדיק אות מז) ולא להילחם נגדן. לא כן במידת העצבות, כיוון שכולה יונקת מהחטא, הרי שכולה ריק, וכאשר אין חטאים היא נעלמת ומתפוררת. וכך כותב הרב קוק : "כל המידות אפשר להעלותן, מפני שיש להן שורש בקדושה, חוץ מהעצבות שאין לה שורש כלל, כי עז וחדווה במקומו. וצריכים להעלות את סיבתה, וכיוון שהשורש מתעלה גם היא עולה. והשורש של העצבות הוא או גאווה או כעס, או דאגה, הבאה מסיבתם, וכיוצא" [אורות הקודש ג רמג].
*תיקון כל רבדי הבריאה
שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה עַל מַהוּת חֵטְא זֶה. לעתיד לבוא לא יתוקנו רק פגמי האנושות, אלא כל החסרונות שבעצם הבריאה: בחי, בצומח ובדומם: "וגר זאב עם כבש וארי עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטון נוהג בהם. ופרה ודוב תרעינה יחדיו ואריה כבקר יאכל תבן" [ישעיהו יא ו-ז], "תחת הנעצוץ (בעל הקוצים) יעלה ברוש ותחת הסרפד (שגם הוא בעל קוצים) יעלה הדס" [שם נה יג], "והיה אור הלבנה כאור החמה" [שם ל כו] [ועיין אורות ישראל ותחייתו י].

שאלות לדיון
א. האם אין מקום לתענוגות של חול שאינן אסורות?
ב. מה ההבדל בין מידות רעות לדעות רעות?

לעילוי נשמת מו"א ועט"ר שלמה בן פורטונה ז"ל