- מדורים
- מאמרים נוספים
971
הראה רבי נפתלי לרבי צבי אלימלך כוס אחת, שעמדה על שולחנו, ואמר: "בכל דבר שנמצא בעולם, רק החיות דקדושה שיש בו היא המקיימת אותו, ובהיפרד החיות יתבטל הדבר. הלא רואה כבודו הכוס שעומדת על השולחן, והנה יש בכוחנו להוציא החיות ממנה ותהיה כעפר ממש".
כשסיים רבי נפתלי את דבריו, מיד התפוררה הכוס והפכה לעפר. נבהל רבי צבי אלימלך, כי הבין שרבי נפתלי רוצה לרמוז לו, שבכוחו ליטול גם ממנו את חיותו.
ענה לו רבי צבי אלימלך: ' ה' אמר למשה רבנו (בפרשת שמות) – של נעליך מעל רגליך. בכך רמז למה שנאמר בפרקי אבות על החכמים, "שנשיכתן נשיכת שועל, עקיצתן עקיצת עקרב, ולחישתן לחישת שרף". מכאן שלחכמים יש שלושה כוחות: נשיכה, עקיצה ולחישה, ראשי תיבות – 'נעל'. לימד ה' יתברך את משה רבינו במראה הסנה, שכשינהיג את עם ישראל, עליו להשיל נעליו מעל רגליו, כלומר לא להשתמש בכוח של 'נעל' נגד שום אדם מישראל...' (סיפורי חסידים, תורה, מס' 139).
רבי צבי אלימלך חיבר את הספר בני יששכר על המועדים, מספרי החסידות המעמיקים והנפוצים ביותר. גם בסיפור שלפנינו גנוז רעיון עמוק וחשוב ביותר.
בסיפור, רבי נפתלי שומע דברים רעים על הבני יששכר. הדברים הרעים שבאדם נובעים מהצד החיצוני והגופני שבו, אך הצד הרוחני והפנימי של האדם, הנשמה, לעולם לא נטמאת ולא חוטאת. כשנפגשים שני הצדיקים, רבי נפתלי מסתכל על הצד החיצוני של הבני יששכר, ומדבר על כך שבאמת מה שמחיה את האדם זו נשמתו הפנימית , וכיוון שהוא צדיק, הרי כידוע בחסידות, הצדיק הוא צינור מרכזי לחיות בעולם. ממילא בכוחו של הצדיק ליטול את החיות מהדבר, וללא החיות האלוקית הפנימית הגוף החיצוני יהפוך לעפר.
עונה לו הבני יששכר - גישתך מתאימה לצדיק אך לא לצדיק שמנהיג את ישראל, שעליו להסתכל על העניין אחרת. אכן לחכמים יש כוח ליטול את החיות, שהרי נשיכתן נשיכת שועל וכו', אך זהו כח של נעל, וכשמשה נקרא להנהיג את ישראל הוא הצטווה להשיל את נעליו. הנעל מבטאת את שיא החומריות והנמיכות של האדם, שהרי היא נעולה תמיד על כף רגלו, החלק התחתון ביותר בגוף האדם. הנעל נמצאת במקום המגע של האדם ברצפה, כך שהיא תמיד מתחת לאדם.
כשמשה זוכה להתגלות השכינה בסנה, הוא זוכה לגילוי רוחני. אך אין זה סתם גילוי רוחני, בשונה מנביאים אחרים הוא מצטווה גם – "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת קודש הוא". מכוחו של גילוי רוחני זה, גם החומריות מתקדשת והאדם מתעלה, לפיכך עליו להשיל את הנעליים המבטאים את חומריותו הנמוכה, ולגלות שהאדמה החומרית הפכה לאדמת קודש.
הבני יששכר מחדש, שמשה זכה לציווי ייחודי זה מפני שנבחר כאן להיות מנהיגם של ישראל. הרב קוק כותב שהרובד הנשמתי הפנימי באדם, שלעולם לא נטמא ולא חוטא, זו הנקודה היהודית שלנו. כלומר, בכל אדם יש שני רבדים, הפן האישי שלו והפן של היותו בן לעם ישראל. החטאים באים מהצד האישי שלנו, אך הצד של היותנו בנים לעם ישראל זהו הצד בקרבנו שנותר טהור לנצח. "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", כלומר מצד היותנו חלק מכלל ישראל אנו זכאים לעולם הבא, כי רובד זה באישיותינו לא נטמא.
מנהיגם של ישראל חייב להסתכל על החלק הטהור של האנשים, שהרי הוא מחובר אליהם מצד היותם חלק מעם ישראל, וחלק זה הוא טהור וקדוש. לכן, צדיק שמנהיג את ישראל, חייב להשיל את הנעל ולראות תמיד רק את הטוב שבכל יהודי.
כדאי לנו לאמץ גישה זו בחיינו. כל אחד מאיתנו הוא מנהיג קטן – לילדיו, לחניכיו או סתם להשפעה מעטה על הסובבים אותו. אם ברצוננו להשפיע מעט על הסובבים אותנו, עלינו להשיל את נעלינו, לראות את הטוב שבאנשים סביבנו, והאדמה תהפוך להיות אדמת קודש! בהצלחה!
לקום מהתחתית של התחתית
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
איך מותר להכין קפה בשבת?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
למה משווים את העצים לצדיקים?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
שיא השיאים בפסח!
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
