עוד על אֵלֶּה הַדְּבָרִים | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים
פרשת שבוע

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

ניתן לגלות שינוי מאוד משמעותי בלשון הכתוב כשקוראים בעיון בפרשת וארא.
הפתיחה הרווחת (עשרות פעמים) של הפרשיות, בכל החלק הראשון של ספר שמות (עד עשרת הדיברות) היא: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה". לעומת זה, בפרשיות הנמצאות החל מתחילת פרשת וארא - שמות ו' ב-ל, הסגנון שונה והלשון בה משתמש הכתוב היא: "וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה". לא זו אף זו, השורש 'דבר' מופיע אחד עשר פעמים, בפסוקים אלה.
בפרשתנו מצויות גם שלש המכות האמצעיות: עד"ש, המכה האמצעית ביניהן היא דֶּבֶר. המכונה גם דָּבָר: "וְהִפְלָה יְקֹוָק בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר:וַיָּשֶׂם יְקֹוָק מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה יְקֹוָק הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ" (שם, ט' ד-ה).
המכנה המשותף לשלשת המכות הללו היא שהמטה איננו מופיע בהן.
כבר הוכחנו בעבר כי נדרשה יותר מפגישה אחת עם משה, כדי לשכנעו לקחת על עצמו את המשימה של הוצאת בני ישראל ממצרים. הפגישה הראשונה מתוארת כנראה בתחילת פרשתנו, ופגישה מאוחרת יותר מצויה כנראה בפרקים ג'-ד'. ההבדל ביניהן הוא שתחילה נצטווה משה להוציא את בני ישראל בכוח האמונה הנובעת משמיעת הדיבור האלקי ולבסוף, סוכם על התחלה בדרך של שכנוע בכוחם של אותות ומופתים, הנעשים באמצעות המטה: "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת" (שמות ד' יז). המעבר להנהגה ברמה של "דיבור" יעשה רק בשלב השני. (עיינו בדברינו לפרשת שמות תשס"ה ובדברינו בספר"צפנת ישעיהו" עמ' 198-209).
הנבואה מכונה גם היא דבר או דיבור. מתן תורה מכונה:
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ט ו).
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים פרק א' א) פירושו: אלה נבואות משה.
"הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב' א) פירושו: הנבואה של הנביא ישעיהו על יהודה וירושלים.
מכאן נוכל להגיע גם להבנה כי "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית ל"ז יא ורש"י שם) פירושו: ואביו יעקב ישב וחיכה שנבואותיו= חלומותיו של יוסף יתקיימו (עיינו גם ברמב"ן שם מ"ב ו).
נוכל גם להבין את תשובתו של דוד לאחיו הגדול אליאב על גערתו:
"וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל בְּדַבְּרוֹ אֶל הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה יָרַדְתָּ וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ: וַיֹּאמֶר דָּוִד מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה הֲלוֹא דָּבָר הוּא: וַיִּסֹּב מֵאֶצְלוֹ אֶל מוּל אַחֵר וַיֹּאמֶר כַּדָּבָר הַזֶּה וַיְשִׁבֻהוּ הָעָם דָּבָר כַּדָּבָר הָרִאשׁוֹן" (שמואל א פרק י"ז כח-ל).
דוד חזר על נבואתו הראשונה = דָּבָר, המופיעה במדרש הבא: "דוד השביעי, ולמה נקרא קטן שהיה מאוס בעיני אביו מפני שכשהיה קטן היה מתנבא ואומר עתיד אני להחריב את מקומות פלשתים ולהרוג מהן אדם גדול ושמו גלית ועתיד אני לבנות בית המקדש" (מדרש תנאים לדברים פרק א יז).

לפי זה, השליחות שהוטלה על משה בפרשתנו, הייתה להוציא את בני ישראל ממצרים, כדי שיקבלו כולם ביחד את הדברים=הנבואות במעמד הר סיני, ויהפכו לעם של נביאים ובני נביאים,
כמבואר בפסוק: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות י"ט ו).