שביע של פסח תשע"ח מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

שבת ומועדים
שביעי של פסח

קטגוריה משנית

555

9 דק' קריאה

שמחת יום טוב
א. כשם שמצווה לכבד את השבת ולענגו, כך מצווה לכבד את הימים הטובים ולענגן, שנאמר: "לקדוש ה' מכבד". וכל הימים הטובים נאמר בהם מקרא קודש. \רמב"ם, הלכות יום טוב ו טז. כה"ח תקכט ס"ק ד\.
ב. איזהו כבוד? זה שאמרו רז"ל שיכנס אדם לחג כשהוא נקי ומסופר, ולבוש בגדים נאים. איזהו עונג? זה שאמרו רז"ל שחייב לאכול ביום טוב שתי סעודות, אחת בלילה ואחת ביום ויבצע בהם על שתי ככרות. וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו. אבל סעודה שלישית, אין נוהגין בו.
ג. חייב לשמח את אשתו ובניו ואת כל הנלוים אליו כל אחד כראוי לו. לקטנים נותן אגוזים וממתקים. לאשתו ולבנותיו קונה בגדים ותכשיטים כפי יכלתו. ולכולם נותן בשר ויין או שאר מאכלים שערבים להם. ונוהגין להרבות במיני מאכלים ביום טוב יותר מבשבת, כיוון שרק ביום טוב נאמר: "ושמחת בחגך". \שו"ע תקכט ב'\.
ד. חשיבות השמחה - השמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא להקדוש ברוך הוא. וכל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להפרע ממנו, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב". \דברים כח מז\. וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו, הרי זה חוטא ושוטה. ועל זה נאמר: "אל תתהדר לפני מלך". \משלי כה ו\. וכל המשפיל עצמו ומיקל גופו במקומות אלו, הוא הגדול המכובד העובד את ה' מאהבה. וכן נאמר בדוד מלך ישראל: "המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'". \שמואל ב, ו טז\. ואמר על זה: "ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני". \שמואל ב, ו כב\. וזו היא הגדולה והכבוד לשמוח לפני ה' יתברך.
ה. ריקוד וניגון - מצווה רבה לשמוח בשמחת התורה בטיפוח וריקוד ובשירות ובתשבחות, אבל אסור להשמיע כלי שיר ביום טוב, ואסור לטפח ולרקוד ביום טוב, זולת בשמחת תורה בלבד שהתירו לרקוד ולהכות כף לכבוד התורה אך לא לנגן בכלים. \רמב"ם, הלכות לולב
ו. בגדים - בגדי יום טוב יהיו יקרים יותר משל שבת. \שו"ע תקכט סע' א. כה"ח שם ס"ק כג\.
ז. חציו לה' - אע"פ שהאכילה והשתייה בחגים היא מצות עשה, לא יהא אוכל ושותה כל היום כולו, שהרי כבר נאמר: "עצרת לה' אלהיך". ואע"פ שנאמר: "עצרת תהיה לכם", כבר פירשו רז"ל \פסחים סח:\ חציו לה' וחציו לכם. לפיכך צריכין לעסוק גם בתורה. \כה"ח שם\.
ח. עניים - כשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל גם לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. שנאמר: "והלוי והגר והיתום" וגו'. אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ואשתו ובניו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כרסו. ועל אלו נאמר: "זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם". וכתב על זה בזוהר הקדוש פרשת יתרו: "ותא חזי בכלהו שאר זמנין וחגין בעי בר נש לחדי ולמחדי למסכני. ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני עונשיה סגי, דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חדו לאחרא - עליה כתיב 'וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם'" . \תרגום - בא וראה שבכל המועדים והחגים צריך אדם לשמוח ולשמח את המסכנים. ואם הוא שמח לבדו, ולא נותן למסכנים - עונשו גדול, כיוון ששמח לבדו ולא נתן שמחה לאחרים - עיין רמב"ם, הלכות יום טוב ו יח. כה"ח תקכט
ט. לא הוללות - כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל מה שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, כי השכרות והשחוק וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל". הא למדת שהעבודה היא בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות. \רמב"ם שם. שו"ע שם סע' ג\.
י. מדת החסידים אשר ה' לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו, בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקב"ה אשר שימחם. ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו: אם כך היא שמחת העולם הזה אשר היא הבל כי יש אחריה תוגה וצער, אם כן מה תהא שמחת העולם הבא התמידית שאין אחריה תוגה. ויתפלל להקב"ה שיטה לבו לעבדו ולעשות רצונו בלב שלם, ושישמחנו בשמחת העולם ויזכנו לחיי העה"ב לאור באור פני מלך חיים".
יא. חייב כל אדם להשגיח על בני ביתו שלא יטיילו במקום שיבואו ח"ו לידי קלות ראש בהתערבם עם קלי הדעת, רק יהיו קדושים כי קדוש היום.
יב. קריאת תהלים - יזהר לדלג לשון מחילה וסליחה על עוונות ופשעים האמור בבקשות שאומרים – קודם ואחר אמירת תהילים, כי יום טוב הוא.

סעודות יום טוב
יג. יזהר לעשות סעודת יום טוב בפת בלילה וביום. \כיון שיש ספק אם יש חיוב פת בסעודת יום טוב והרי זה ספק דאורייתא, ולחומרא\ אמנם אין חובת לסעוד סעודה שלישית ביום טוב. \שו"ע תקכ"ט סעי' א' וברמ"א שם, מג"א שם ס"ק ב', ברכ"י אות ב' ועיין כה"ח ס"ק ז'\.
יד. לכתחילה לא יעשה את סעודות החיוב של יום טוב בעוגות בשיעור של "המוציא" ולא יסתפק בשתיית רביעית יין חוץ מהקידוש, אלא יאכל פת ממש. ויבצע על שתי ככרות כמו שבת.
טו. בתחילת סעודות החיוב של שבת ויום טוב יזהר לאכול כזית פת בזמן של לא יותר מארבע דקות. ולחם זה אפשר להטעימו בסלט וכד'. \יש אומרים שהזמן הוא שתי דקות. גם ביום חול יש להקפיד לאכול כזית בארבע דקות ובדרך כלל עושים כן בלי משים, אמנם בשבת ויו"ט צריך להיות בתחילת הסעודה וביום חול אין צורך להקפיד שיהא בתחילת הסעודה\.
טז. שכח יעלה ויבא - מי ששכח לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בליל א' של פסח או של סוכות, ונזכר קודם שפתח ב"ברוך" של ברכה רביעית, יאמר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים". ואם חל יום טוב זה בשבת ושכח לומר "רצה" ו"יעלה ויבוא" אומר: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים". ואחר כך ימשיך בברכה רביעית.
יז. בשאר ימים טובים שאינם גם שבת לפי השו"ע יברך ברכה זו בלי שם ומלכות. ולפי הרמ"א בכל מקרה יברך עם שם ומלכות. \כה"ח
יח. אם פתח ב"ברוך" של ברכה רביעית אינו יכול להמשיך "אשר נתן וכו'" שכבר הסיח דעתו מברכות דאוריתא של ברכת המזון. \ולדעת ה"חיי אדם" כל עוד לא התחיל בגוף הברכה ממשיך ומברך את הנוסח דלעיל ואחר כך יברך ברכה רביעית ואין אנו נוהגים כדעתו\ ולכן אם שכח "רצה" בשבת או "יעלה ויבוא" בשתי הסעודות שחייב בהם ביום טוב, ליל יום טוב ראשון של סוכות ושל פסח - חוזר לתחילת ברכת המזון. בשאר סעודות ביום טוב או בראש חודש - ממשיך ומסיים ברכת המזון כדרכו ומזכיר את הבקשות של יעלה ויבוא ב"הרחמן". ולדעת הרמ"א בכל סעודות יום טוב אם התחיל "ברוך" של "הטוב והמטיב" - חוזר לראש.
אסרו חג
יט. נוהגין להרבות קצת באכילה ושתייה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים והוא אסרו חג ונוהגין שאין מתענין בו אפילו חתן וכלה ביום חופתן ולא יארצייט. \עיין שו"ע תכט סע' ב הגה. תצד סע' ג. כה"ח שם ס"ק מז\

סימן ט גרם כיבוי ביו"ט, פתיחת בקבוק בשבת ברכה על אורז המעורב עם בשר או ירקות
כמה כאב אנו כואבים על אשר אין לנו כאן בעירנו רב שיפסוק לנו לפי פסקיו של רבנו ועטרת ראשנו המאור הגדול, רבנו יוסף חיים זצוק"ל. לכן אני פונה אל הרב כדי לשאול אחת מני אלף, ויורנו מדרכיו וה' יתברך ישלם משכורתו מן השמים:
1. האם מותר להרתיח מים ביום טוב כדי שהם יגלשו ויכבו את הגז, ובפרט שיש לי מים חמים במיחם ואין לי צורך במים עצמם, וכל הסיבה שאני מרתיח אותם הוא כדי לכבות את הגז באופן האמור?
2. האם מותר להנמיך את הגז ביום טוב, על מנת שהתבשיל לא יישרף או כדי שיתבשל היטב? והאם מותר לכבות את הגז על ידי סגירת הברז הראשי?
3. האם מותר לפתוח בשבת בקבוק טמפו או שראוי להחמיר בכך?
4. הגישו לפני מאכל ובו אורז עם בשר ועוד קטניות, האם היה עלי לברך על כל מאכל בפני עצמו, או שמא אין לברך על הבשר והקטניות אלא רק ברכת מזונות על האורז?
5. האם לדעת הרב ניתן לסמוך על "היתר המכירה"?

א. כיבוי גז ביו"ט בזמן הזה הוא מדרבנן, כיוון שלא עושים כיבוי גחלת1.
אמנם, מר"ן השו"ע בסי' תקי"ד סע' ג' אסר גרם כבוי, אא"כ יהיה גורם הכיבוי מוכן לפני ההדלקה, והרמ"א שם הקל בזה, אך כיון שכיבוי גז הוא דרבנן לכן אפשר להשתמש בגרמא לכיבוי הגז.
ב. בענין הנמכת הגז2 - דעת מר"ן שם בסע' א' לאסור ודעת הרמ"א להקל. אולם, כיוון שאין בזה כיבוי דאורייתא, מותר להנמיך את הגז בתנאי שאם לא ינמיך יישרף האוכל ולא יתבשל, אבל לכבות, אסור אפי' ע"י כיבוי הברז הראשי.
ג. מותר לפתוח בקבוק טמפו בשבת, כיון שהכיסוי היה כלי בפני עצמו עוד לפני שהושם על הבקבוק3.
ד. כאשר יש בפני אדם אורז ושאר ירקות - מברך על האורז "מזונות" שהוא העיקר, ופוטר בזה את הקטניות או הירקות שהן בגדר טפל לו4.
אורז המעורב בבשר - עיין ברב פעלים ח"ב סי' ל"ג שכתב, שהאורז פוטר את הבשר וכן את הירקות שעמו. אך יש מהאחרונים הסבורים, שאורז פוטר קטניות אך לא את הבשר, אם הוא בעין, וספק ברכות להקל5.
ה. בזמננו היתר המכירה מתבצע באופן שונה ממה שהיה נעשה בעבר, לכן יש לסמוך עליו6.

חכמה ופקחות – באור פניך
והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה, אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. זכה הרב והיה מחכימאי דיהודאי, כרבי יהושע בן חנניה וכילדי ירושלים המסולאים בפז, שנטלו תשעה קבין של חכמה מתוך עשרה שירדו לעולם, אין חכם ונבון כמוך, מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה. בחכמתו הרבה ובפקחותו החדה, ידע הרב תמיד מה לומר ומה לא לומר, מה לייעץ ומה לא, וכמה מחלוקות ובעיות לאין קץ פתר הרב בעצתו אמונה ופעולתו אמת, ביודעו איך לעקוף בעיות ואיך להביא לפתרונן, בלי להתעמת ובלי ללבות את האש, אשרי השומעים את חכמתך.
נלקט מילין זעירין משולחן גבוה, דברי חכמה ומוסר, פקחות וחידוד, ממסילות אשר מצא הרב ללבות בני האדם.

משנה עתים
חתן שהרב היה אמור לערוך את חופתו הודיע לרב שהחופה תהיה בשעה 20:00 בדיוק. הרב הגיע לאולם ב-19:45, הכין את הכתובה עם אבי החתן ואבי הכלה, אך החתן עצמו בושש לבוא. כבר מגיעה השעה 20:00 ועדיין לא הגיע, וחולפת עוד רבע שעה ועוד. הרב ראה שבמקום מתחילה להתפתח מהומה, קרא למחותנים ושאלם מה העניין. אמרו לו ששאלו איזה "מקובל" שאמר להם שאם יתחתנו בדיוק ב-20:00 אז תהיה הברכה במעונם לנצח, ועכשיו שעברה השעה מה יהיה... הרב שאלם בחכמתו מה שם החתן ואיך הם כותבים אותו, ואמרו לו "בנימן" ככתוב בתורה. אמר להם הרב, אם תכתבו בנימין בשני יודי"ן, אז אפילו אם יתחתן אחרי השעה 20:00 תהיה להם ברכה.

מסילות בלבבם
סיפר חכם יעקב שכנזי שיחיה, שהיה מטה אוזנו תמיד לשמוע את כל אשר יספר הרב לדודו חכם יהודה צדקה ע"ה, שנחלש והרב היה בא לשמחו בסיפורי פלא שמצאוהו. שמע אז את הרב מספר, שכאשר היה באמריקה באו וסיפרו לו, שהולכת להיות שם חתונה של יבמה לאחֵר, ללא חליצה. הרב ביקש להיפגש עמם, וכשבאו לפניו, בחכמתו הבין וידע שלא הועיל כל מה שאמרו להם שאסור הדבר, לכן שאל לחתן לשמו ולשם אמו וכן לכלה. אז הביט בהם בפנים חמורות סבר, ואמר לחתן: או שאתה תלך או שהיא. הדבר יצא מפיו וה"שידוך" התבטל. כך סיפר ששמע באוזנו.
עוד סיפר, שהיה מקום שהאיש לא רצה לעשות חליצה, ונשארה היבמה עגונה והגיעו הדברים לרב. וידע שהמשפחה מיוצאי מרוקו, וודאי ישפיעו עליהם דברי הזוהר הקדוש. הלך והראה להם הרב נוראות בזוהר הקדוש על מצוות החליצה, ומייד השתכנעו והסכימו לחלוץ, חכמת אלוקים בקרבו.

היזהר בגחלתן שלא תיכווה
סיפר הרב, שפעם בא אליו אדם שממראהו לא כל כך מצא חן בעיני הרב (ברוחניות, כמובן מההמשך). שאל אותו אדם את הרב: יש לך גלימה של בבא סאלי? השיב לו הרב, כן. יש שם שערות מזקנו של בבא סאלי? השיב הרב, כן. אפשר ללבוש אותה? אמר לו הרב, כן, בתנאי שתטבול במקווה, ושנתיים לא תאכל טרף, ותשמור שבת שנתיים, אחרי זה אפשר ללבוש, כי אם לא כן, מי שילבש יישרף. האיש נבהל ופנה לדרכו.

נהי בכי תמרורים
על חסידים קדושי עליון סיפר הרב: כשהאדמו"ר מגור בא לארץ בהמלטו מהשואה, היה מהלך ברחובות ירושלים. לילה אחד עבר ליד בית הכנסת "טוויג" וראה בפנים את רבי יהודה פתיה ע"ה ואת רבי סלמאן מוצפי ע"ה יושבים על הארץ ובדמעות שליש עורכים את סדר תיקון חצות. בראותו זאת אמר האדמו"ר מגור: מי יודע אם אלה היו באירופה, אם היה קורה שם מה שקרה.

פכים קטנים
סיפר הרב על רבי סלמאן מוצפי ע"ה, כשהיה לו שקד עם תולעת היה מדקדק לא לזרוק את השקד כולו, אלא היה אוכל מהמקום הטוב כדי שהשקד לא יאבד ויפסיד את תיקונו.

אחד שניים מי יודע
סיפר ר' ישראל גיליס שיחיה, שכאשר אביו הוציא ספר על גדולי ישראל בארץ ישראל, הלכו יחדיו להראות את הספר לרב אוירבך ע"ה. הרב אוירבך פתח את הספר במקום מסוים, עיין בו ואמר שאם הם הולכים להראות לעוד רבנים את הספר, אז כדאי שילכו לרב מרדכי אליהו להראות לו את הספר. כצאתם מהרב אוירבך עשו כדבריו, באו מייד לרב והגישו לו את הספר. הרב עיין בתוכן ופתח מהר באיזה עמוד, והיה זה אותו עמוד שעליו התעכב הרב אוירבך! לפליאתם, הסביר להם הרב שהיה לו פעם ויכוח עם הרב אוירבך, אם היו בירושלים שני רבנים שנקראו מהרי"ט צהלון או רק רב אחד שנקרא כך, והנה כאן בספר מובא שהיו בירושלים שני רבנים שנקראו כך, כמו שאמר הרב. מייד נסע הרב עם הספר לרב אוירבך לשמוח עמו בהתרת הספק. כמובן, הרב לא הסכים לקחת מהם את הספר במתנה, אלא שילם עליו מחיר מלא.

לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. מרדכי חי בן ברכה יהודית יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. רוני תחיה בת טובה. ינון דוד בן טובה גיטל . שלום בן טאוס . מלכה רג'ינה חיה בת שמחה תמר ורות בנות אורנית ר' חנוך בן רבקה
חג שמח