בית המדרש

  • ספריה
  • חכמת החינוך א'
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
4 דק' קריאה
לא להוציא מבשר הפסח ממקום החבורה, (פסחים פ''ה:) שנאמר (שמות י''ב, מ''ו) לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה.
משרשי מצוה זו. מה שכתבנו לזכר נסי מצרים. ומפני שנעשנו בני חורין ואדונים באה המצוה עליו שיהא נאכל במקום החבורה ולא נוציאהו לחוץ, כדרך מלכי ארץ, שכל המוכן להם נאכל בהיכלם ברב עם שלהם. ודלת הארץ בעת יכינו סעדה גדולה, ישלחו ממנה לחוץ מנות לרעיהם, לפי שהוא חדוש אצלם.
דיני המצוה, כגון זה, מה דינו של בשר כשיוצא חוץ, (פסחים שם, א') וההקף שצריכה החבורה לעשות, (רמב''ם ק''פ ט, ג') ודין מחיצה שנפרצה בין החבורות, (פסחים ס:) ויתר פרטיה מבוארים בפסחים (שם).
ונוהגת בזמן הבית בזכרים ונקבות. ועובר עליה והוציא מן הבשר לחוץ, עבר על לאו ולוקין עליו, והוא שיעשה בה עקירה מן הבית והנחה לחוץ, כדין הידוע בהוצאה של שבת (פסחים שם)

מצווה ט''ו-שלא להוציא מבשר הפסח חוצה.
המצווה הט''ו היא שלא להוציא מבשר הפסח חוץ למקום אכילתו, שנאמר ''לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה'' (שמות י''ב מ''ו).
והנה מבואר בגמ' (פסחים פ''ה:) דבאיסור זה כלול לא רק מה שנלמד מפשט הפסוק שלא להוציא את בשר הפסח מהבית שהוא נאכל בו, אלא כלול בזה עוד איסור שלא להוציא את הפסח מחבורה לחבורה, ועוד איתא (שם) דכדי ללקות על איסור זה לא מספיק להוציאו אלא צריך עקירה והנחה, דהוצאה כתיב ביה כשבת .
ויש לחקור באיסור זה דהוצאת הפסח אם הוא איסור על המעשה הוצאה וכמו שמצינו באיסור הוצאה בשבת וכמו שבאמת נראה ממה דילפינן איסור זה מהא דאינו עובר אלא כשעשה עקירה והנחה, או שהאיסור הוא איסור בחפצא שלא לגרום לבשר לצאת חוץ למקומו וכמו שרואים ממה שהבשר נפסל על ידי שהוא יוצא ממקומו.
והגאון הרוגאצ'ובער כתב לחדש (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח''ג אות רצ''ד ד''ה קרבן פסח) שיש חילוק בין הוצאה מחוץ לבית שאז נפסל מחמת מעשה ההוצאה, לבין הוצאה מחוץ לחבורה שאז נפסל מחמת התוצאה שאינו בחבורה אחת .
והנה קשה באמת בענין זה, דבגמ' (סוכה ג.) איתא דבית שאין בו דע''ד אמות אינו חייב במזוזה, אינו מטמא בנגעים וכו', ועוד כמה דינים שיש נפקא מינה לגביהם אם יש למקום דין בית או לא, ויש לעיין אמאי לא הוזכר שם דין בית לענין אכילת קרבן פסח במקום אחד.
עוד קשה מה שהקשה המנחת חינוך דלמאי דפסק הרמב''ם (פ''ט ה''א מקרבן פסח) דאין מוציא אחר מוציא חייב כיון שכבר נפסל הקרבן, אם כן מטעם זה לא יתחייב אפילו בהוצאה הראשונה, שהרי אינו חייב עליה עד שיניח ואילו הקרבן נפסל מיד כשהוציאו קודם שהניחו.
ונראה לבאר, דהנה רש''י עה''ת על הפסוק דבבית אחד יאכל (ומקורו מדברי התנחומא) כתב: "בבית אחד יאכל - בחבורה אחת, שלא יעשו הנמנין עליו שתי חבורות ויחלקו בו, אתה אומר בחבורה אחת או אינו אלא בבית אחד כמשמעו, וללמד שאם התחילו והיו אוכלים בחצר וירדו גשמים שלא יכנסו לבית, תלמוד לומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, מכאן שהאוכל אוכל בשני מקומות. לא תוציא מן הבית - מן החבורה... (שם שם מ''ו).
ומבואר להדיא ברש''י שאין שני איסורים נפרדים, האחד שלא לאכול את הפסח בשתי בתים והאחר שלא לאוכלו בשתי חבורות, אלא רק איסור אחד שלא לאוכלו מחוץ לחבורה.
ואם כן י''ל גם בדעת הרמב"ם שאין כאן ב' דינים נפרדים וכל הציווי לאכול את הפסח בבית אחד הוא משום שבית הוא האופן להגדיר מהי חבורה אחת ואין כאן שני דינים נפרדים, ומה שכתב הרמב''ם (קרבן פסח פ"ט, ה"א) כמה דינים הנוגעים לבית וכמה דינים הנוגעים לחבורה , אין זה משום שהם שני דינים נפרדים אלא משום שהם שני אופנים של חבורה אחת ובכל אחד מהם יש פרטי דינים אחרים מתי הוא נחשב חבורה אחת.
וכן מבואר בדברי הרמב''ם בספר המצוות (מצוה קכ''ג) שכשמנה מצווה זו כתב שמצוה לאוכלו בחבורה אחת ולא הזכיר בית כלל, וביד החזקה (פרק ט' מהל' קרבן פסח ה"א) כתב קצת דינים הנוגעים לבית, ומבואר מזה שההוצאה מהבית אינה איסור בפני עצמו, אלא שאם מוציא מהבית הרי נחשב שמוציא מהחבורה, והדברים פשוטים.
והנה נחלקו הצל''ח והמנחת חינוך במחלוקת יסודית ביותר בענין זה, דהצל''ח (פסחים פ''ה: ד''ה 'אבר שיצא') כתב דאף שאינו עובר על איסור הוצאת הפסח אא"כ כן עשה עקירה והנחה, מכל מקום הבשר נפסל מיד שהוא יצא מחוץ למחיצות , אבל המנחת חינוך (אות ט''ו) חלק עליו בחריפות וכתב דאם אינו עובר איך ייפסל הבשר ביוצא?!
ויעויין במנחת חינוך (כאן) שתמה על הרמב''ם למה לא מנה את הכתוב ''בבית אחד ייאכל'' למצוות עשה, ותירץ, שענין זה כלול במצוות עשה דאכילת הפסח, שאחד מפרטי המצווה לאכול אותו כמשפטו הוא לאכלו בבית אחד, וכמו שאכילת בשר הפסח צלי אינה נמנית למצווה אלא היא פרט אחד ממצוות אכילת הפסח .
ומעתה יש לבאר, דיש שני דינים נפרדים באיסור הוצאת הפסח החוצה, האחד הוא המצווה דבבית אחד ייאכל, ודין זה הוא דין בחפצא של בשר הקרבן, שכדי שיהיה ראוי לאכילה צריך להיות בבית אחד, ולענין זה מיד שיצא הבשר מן הבית אי אפשר עוד לקיים בו מצוה זו גם אם לא הניחו במקום אחר, אבל בנוסף לזה איכא לאו דלא תוציא מן הבית, ולאו זה הוא לאו על הגברא שלא לעשות מעשה הוצאה בקרבן הפסח ולכן צריך שיהיה מעשה של עקירה והנחה בכדי לעבור עליו, והטעם שעובר בהנחתו בחוץ אף שנפסל הבשר קודם לכן ביוצא וכמו שכתב הצל''ח, י''ל דכיון שהתחיל את מעשה ההוצאה כשהיה הבשר כשר, אף שכשמניח פסול עובר , ואכתי צ"ע.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il