^ 1. באג"מ או"ח, סי' נ"א, ענף ג', רצה לבאר ע"פ חידושו שם, את שיטת הרשב"א אף שהוא סבור שאין צריך מא"ה, במתנה, יכול לסבור כר"ן שתקנו רבנן קדושה לביהכ"נ, אעפ"כ יכולים ז' טובי העיר בלא מעמד אנשי העיר לתת במתנה, וטעמו מפני האומדנא הגדולה שמסכמת דעתם של אנשי העיר למתנה, והווי כידוע דעתם אף בלא מא"ה. ייתכן שטעם זה אינו מספיק במקרה שלנו, כי אי אפשר לקבוע בפסקנות, שבאי ביהכ"נ דעתם מסכמת לתת לשלטונות הנוכרים.
^ 2. פמ"ג, מש"ז, ס"ס קנ"ג, להלכה. משפטי עוזיאל או"ח, סי' ד', אף בדעת הרמב"ם והמחבר.
^ 3. המגן אברהם ס"ק י"ב כתב בשם המבי"ט, והובא במשנ"ב, סי' קנ"ג, ס"ק ל"ג, אפי' ביהכ"נ של כרכים אם אינם מתפללים בו יכולים למכרו.
^ 4. כמו שמצינו בריש מס' מגילה על בני הכפר שמקדימים ליום הכניסה, ופרש"י כוונתם — שמתכנסים שם לשם משפט, וכן מצינו בסנהדרין שמקום מושבה בערי חומה, ומשמשת כמוסד השיפוטי של כל המחוז. עיין בהרחבה בספר עמוד הימיני של מרן הגר"ש ישראלי.
^ 5. שו"ע, סי' קנ"ג, סעי' ז'.
^ 6. שם סעי' ט'.
^ 7. ואף שדן המנחת יצחק, ח"א סי' קי"ט, אי בעי למכירת ביהכ"נ שיצטרך לדמיו דווקא לעילוי בקודש (ולא די בצורך שווה), נראה להקל בזה, ואף שאר האחרונים לא החמירו בזה.
^ 8. תנאים אלו מן הראוי לדרוש גם לפי הדרך הראשונה, עיין בחת"ס סימן ל"א. הובאו דבריו בשדי חמד חלק ו', עמ' 295 אות ט"ז.