^ 1. מוסר אביך פרק ג' - בירורי מדות הנפש, ה': איסור מכשול לפני עור במדות, עמ' ע"ד-ע"ו. ושם בהערה ל"ג ציין לפלא יועץ לר' אליעזר פאפו זצ"ל, אות ד': דיבור, המספר שבחו של אדם, וראה עוד פלא יועץ שם אות ה': הלול ואות ש': שבח.
^ 2. הרמב"ם בסהמ"צ ל"ת רצ"ט הביא את לשון הספרא על הקרא דלפני עור לא תתן מכשול: לפני סומא בדבר, היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. וביאר הרמב"ם ז"ל: פשטיה דקרא של "ולפני עור לא תתן מכשול" מדבר על מתן עצה שאינה הוגנת לשואל, וגם נכלל באיסור זה הכשלת ה"עור" בדבר איסור. הכשלת חברו במדה רעה, יש בה משום הכשלה באיסור, ע' הל' תשובה פ"ד ה"ה: והן כולן דעות רעות עד מאד וכו' ובעל חימה וכו'. ושם פ"ז ה"ג: ואל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגנבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב בתשובה מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה וכו'. וע"ע מש"כ הרמב"ם הל' דעות פ"א הל' ה'-ז' בפירוש המצוה "והלכת בדרכיו".
ומש"כ הרב זצ"ל דהכשלת חברו במדה רעה יש איסור לפני עור, "שהרי גם בעצה שאינה הוגנת יש איסור מכשול לפני עור", לאו היינו למימרא דאין כאן הכשלה באיסור, אלא נקטו הרב זצ"ל משום שזהו ביאור נתינת מכשול באופן הפשוט ביותר, "פשטיה דקרא", דומה הוא הגורם לחברו ליפול במדה רעה, למשיאו עצה שאינו הוגנת. הערת ידידי מוהר"ר שמואל הלוי נר"ו.
^ 3. והרי לדעת הרשב"א ספקא דאורייתא מן התורה לחומרא, משנה ראשונה שם פ"ה מ"ו.
^ 4. המשנה ראשונה שם הביא ראיה ד"לפני עור" הוי דאורייתא, מלשון הגמ' ע"ז י"ד ע"א: "אלפני מפקדינן", לשון "מפקדינן" מדאורייתא משמע. ויש להוסיף שכן מבואר בדברי הרמב"ם בסהמ"צ ל"ת רצ"ט ובהל' רוצח ושה"נ פי"ב הי"ד.
^ 5. ריטב"א ע"ז ס"ג ע"ב ד"ה אומר אדם, ומשמעות דבריו דהיכא דנותן לו את האיסור עצמו אף בספק איכא "לפני עור", וע' להלן.
^ 6. הרמב"ן גיטין ס"א ע"א וע"ז ט"ו ע"ב, הרשב"א גיטין שם והר"ן גיטין שם וע"ז שם.
^ 7. שדי חמד ח"ב מערכת וא"ו כלל כ"ו, אות י'.
^ 8. ע' בבא בתרא צ"ב ע"ב: ורובא לרדיא זבני.
^ 9. ספר שערי העבודה המיוחס לרבינו יונה ז"ל, אות א': הפתח הראשון הוא שידע האיש העובד ערך עצמו, ויכיר מעלתו וכו'.
^ 10. קידושין מ' ע"ב ורש"י שם ד"ה ופסול לעדות, שו"ע חו"מ סי' ל"ד סי"ח וסמ"ע שם ס"ק מ"ה.
^ 11. שערי תשובה לרבינו יונה ז"ל שער ג' אות ל"ד.וראה דברי הנצי"ב זצ"ל במרומי שדה סוטה מ"ט ע"ב: ענוה אינה שפלות הלב, אלא הנהגה בין בני אדם שלא בגסות, וחולק הנצי"ב זצ"ל על המסלת ישרים פרק כ"ב. ויש להעיר, שמדברי הרב זצ"ל במוסר אביך פ"ג בירורי מדות הנפש אות ד' עמ' ע"ב, משמע שאחז דרכו של המסלת ישרים.
^ 12. רמב"ן עה"ת דברים כ', י"ז עפ"י משלי ט"ז, ה'. וע' סוטה ד' ע"ב: אמר ר"י משום רשב"י, כל אדם שיש בו גסות הרוח כעובד ע"ז, כתיב הכא "תועבת ה' כל גבה לב", וכתיב התם "לא תביא תועבה אל ביתך".
^ 13. שדי חמד ח"ב מערכת וא"ו כלל כ"ו אות י'.
^ 14. שדי חמד ח"א חלק הכללים מערכת דל"ת, אות מ"ו.
^ 15. ע' זוהר בראשית כ"ז ע"ב וגמ' שבת ק"ה ע"ב, רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ג.
^ 16. וע' גמ' יומא ע"ה ע"א על הכתוב משלי י"ב, כ"ה "דאגה בלב איש ישחנה", רבי אמי ורבי אסי - חד אמר וכו' וחד אמר ישיחנה לאחרים, ופירש הערוך [ע' שח]: כדי שיבקשו עליו רחמים.
^ 17. וכן הובא להלכה בשו"ע יו"ד סי' ר"מ ס"כ וסי' של"ד סמ"ג, אות י"ז.
^ 18. בשדי חמד הנ"ל ח"ב כלל כ"ו אות א' העיר שמדברי ה יד מלאכי משמע שהוכיח כן מן הגמ' רק עפ"י דברי רש"י , ולקושטא דמילתא נראה שמגוף דברי הגמ' יש להוכיח כן, מדקפצה אמתיה דרבי ושמתיה, אף שלא ראתה שבעט הבן באביו, וצ"ע. וע' להלן ישוב הערתו.
^ 19. ע' בשדי חמד הנ"ל ח"ב כלל כ"ו סוף אות א', שעקרון זה דבספק ליכא איסור "לפני עור", הוא ענין אחר מספקו של היד מלאכי הנ"ל אם איסור "לפני עור" הוא במעשה נתינת המכשול, או בתוצאה דהיינו הכשלון.
^ 20. לשון הרמב"ם בסהמ"צ ל"ת רצ"ט: הזהירנו מהכשיל וכו' ובאה האזהרה מלרמותו ולהכשילו וכו' ויפתהו ויעזרהו להשלים עברתו וכו'. ולשון הרמב"ם הל' רוצח פי"ב הי"ד: כל המכשיל עור בדבר וכו'.
^ 21. כלומר, הסתכל באביו ברוע פנים, בכעס.
^ 22. והוסיף הגרי"פ זצ"ל שכן נראה מדברי הראב"ד הל' ת"ת פ"ו הי"ד, שעל מש"כ הרמב"ם שם דהמכשיל את העור מנדין אותו, כתב ע"ז הראב"ד: כגון המכה את בנו הגדול, הרי דס"ל דמכה בנו גדול הו"ל מכשיל ממש, ולא נתינת מכשול לחוד, דאם לא כן הו"ל להשיג על הרמב"ם ולהוכיח משם דאפילו על נתינת מכשול מנדין, אעפ"י שעדיין לא הכשילו, ולא לכתוב "כגון", דמשמע דהיינו הך.
^ 23. וזהו גופא טעמו של היד מלאכי שלא הקשה מגוף דברי הגמ' מו"ק הנ"ל, אלא מדברי רש"י שם.
^ 24. כ"כ החפץ חיים הל' לשון הרע כלל ט' ס"א הגה"ה: הדבר קרוב לודאי שיחטא על ידו.
^ 25. וכמשמעות דברי הריטב"א ע"ז ס"ג ע"ב דהיכא דנותן לו את האיסור עצמו, אף בספק איכא איסור "לפני עור" וכ"מ דברי המשנה ראשונה שביעית פ"ה מ"ו. וכ"כ השדי חמד הנ"ל כלל כ"ו, אות י', בשם קרבן אליצור.
^ 26. כ"כ השדי חמד ח"ב כלל כ"ו, אות י"ד.
^ 27. וכ"מ דברי הקרבן נתנאל קידושין פ"א סי' מ"ב אות ב'.
^ 28. נראה שיש להוסיף בדברי הרב זצ"ל פסיק אחר המלים "ברובי שמושיה", ר"ל שבמדה הרעה ברובי שמושיה, "ישתמש בה ברעתה", כלומר, ישתמש בה בודאי או קרוב לודאי ברעתה, ולא רק מכח רובא אתינן עלה, דהא לעיל מינה כתב הרב זצ"ל דאפילו במיעוט תולין, שהרי רובא לרדיא ומ"מ יכול לתלות שלקחה לשחיטה.
^ 29.כגון "להטיל אימה על בניו ובני ביתו", רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ג עפ"י גמ' שבת ק"ה ע"ב: "דקא עביד למירמא אימתא אאינשי ביתיה". ואף בכה"ג שיש בהתבטאות זו של כעס תועלת, מ"מ לא הותר אלא כעס חיצוני בלבד, "כעס הפנים", אבל לא כעס הלב, כמבואר בדברי הרמב"ם שם, וכ"מ בפירוש רבינו חננאל שבת שם: לא עבוד בכעסיה הכי, אלא מראה עצמו כועס להטיל אימה אאינשי ביתיה.
^ 30. ראה מאמרו המיוחד של הרב זצ"ל: "קדוש ישראל - רבי ישראל סלנטר זצ"ל", נדפס בחוברת זכרון המוקדשת לזכרו של הגאון ר' ישראל סלנטר, בעריכת ר' שלמה בלזר, שערי ציון כסלו- שבט תרצ"ג, שנה י"ג חוברת ג'-ה'.
^ 31. כוכבי אור מאת הגאון ר' יצחק בלזר זצ"ל, ירושלים תשל"ד, הפרק "מתולדותיו", עמ' 15. וראה עוד דרך שיחה ח"ב פ' קדושים עמ' שס"ט.
^ 32. הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל, רבה של איזמיר, המכונה הרב החבי"ף זצ"ל, שו"ת נשמת כל חי ח"ב סי' ט'.
^ 33. ופתח המוצל מאש באמרו: "הסכימו כל הפוסקים שזה שאמרו עד שליש במצוה, דוקא במצות עשה, אבל במצות ל"ת יתן איש את כל הון ביתו שלא לעבור על מצוה קלה".
^ 34. שדי חמד שם כלל כ"ו, אות ל', בסופו.
^ 35. כלומר, אינה אמרה הנאמרת בתורת כלל. ואפילו על אמרה שנאמרה בתורת כלל, אמרו בגמ' עירובין כ"ז ע"א אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו "חוץ".