עצמאות מנצחת | הרב אריאל פרג'ון | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

12692

5 דק' קריאה

למי מיועד המאמר
העולם, נחלק הוא לשניים - לאלו המושכים את המציאות ומקדמים אותה, ולאלו הנגררים אחר המציאות.

ישנם המתבוננים על העתיד ונערכים לקראתו. מנתחים ומחשבים הם בדעתם מהו הרצון האלוקי הכללי, ומה הוא מגלגל כעת בפרטות. ולאור זאת, אלו מעשים יש לעשות, על מנת לקדם את המהלך האלוקי ולהערך לבאות. אישים אלו, הרי הם בבחינת אברהם אשר התהלך לפני האלוקים.

מאידך, ישנם יהודים אחרים, שהם נחמדים וצדיקים, רק שאין הם מסתכלים אלא על הצעד הבא ואינם נותנים דעתם לתהליכים גדולים, ולמגמות אלוקיות. לעיתים דברים שכאלה נראים להם מופשטים ורחוקים, או שתהליכים אלו "גדולים עליהם" - "מה שיקרה לכולם, הוא שיקרה לנו". התנהלותם של אנשים אלו היא בבחינת נח המתהלך רק על פי מה שהאלוקים מגלגל אותו. צריכים הם סעד אלוקי מתמיד, ועד שלא ידחקו אותם מי המבול להכנס לתיבה - לא יכנסו אליה. כמו כן, רק לאחר המבול יבינו הם את האסון אותו יכלו למנוע.

דברינו כאן מופנים אל האישים מהסוג הראשון, אותם הרוצים להתנער, לקום ולהוביל, לפלס דרך בו יזרום המהלך האלוקי - להתהלך לפני האלוקים.

מה ה' רוצה
אחר בריאת העולם היו אלפים שנים שבהם היתה המגמה לברר הסגולה מתוך התוהו, אחריהם אלפים אחרות בהם היעוד הוא בירור סדרי החיים הנכונים על פי התורה, ונוספו עליהם אלפים שנים המצעידים את העולם לקראת פסגת תיקונו - המשיח.

כשם שלאלפי שנים אלו היתה מגמה אלוקית ספציפית לכל פרק, כך בכל דור ובכל זמן, ישנו רצון אלוקי פרטי מאותו הדור ומאותו הרגע. על האדם לברר מהו הרצון המרכזי של אותו הזמן, ובו להתמקד.

אף אחד איננו מתיימר "להחליט בשביל ה'" מה הוא רוצה, אך כן, תפקידנו בתור לומדי תורה ועובדי ה' לחקור אחר רצונו ולזהותו.

רופא אומן
ה' הוא רופא אומן. כאשר מחלה מסויימת מתפתחת, ועומדת להוות סכנה מהותית - אין ה' מניח לה להתפשט בשקט. מיד עולה חומו של הגוף, ומתחילים סימפטומים של המחלה להתגלות. סימנים אלו הם תמרורי אזהרה מפני הבאות המכריחים את האדם לטפל במצבו.

על רקע המציאות התרבותית עליה גדלנו, צמחה לה מחלה קשה. אצל רבים מאיתנו טושטשה ביותר שאלת "מיהו הריבון", מיהו הקובע את הכללים לחיי הפרטיים ולחיינו הציבוריים.

תהליך הגירוש תפס את הציבור מופתע נבוך ומבולבל - נקרע בין נאמנותו הבלתי תלויה להכרה הסמכותית של הציבור הכללי, לבין סמכות התורה.

במאבק סביב הגוש, חזרה ועלתה השאלה "מיהו הריבון". שאלה זו שבה ועלתה בין מצד המערכת המשפטית ובין מצד הציבור הנאבק.

מצב בו חייל אומר שהוא מזדהה עם התושבים והוא אפילו חושב שהם צודקים ונעשה להם עוול ופשע בלתי נתפס, "אבל", הו מוסיף, "חוק זה חוק" - זהו בדיוק ההרס הגדול והנקודה עליה אנו נלחמים. הנושא המתברר כעת איננו האם אנחנו מוסריים או צודקים והאם ליבו ודמעותיו של העם עימנו. הנושא הוא: מיהו הריבון. למי שמורה המילה האחרונה. מיהו ה"מקום", האבא הגדול המכיל את כל הציבור על גווניו. מיהו בעל הבית. כל השאר כבר הרבה פחות חשוב.

מחלה זו היתה קיימת בציבור שלנו שנים רבות, ובחסדי ה' הועלתה לפני השטח. מדוע זה "חסדי ה'"? כיון שכל עוד היתה המחלה סמויה לא יכלנו לטפל בה כראוי, וגם לא היו דברינו כל כך נשמעים. כעת כשהסמפטומים מופיעים, הולכת המחלה ומתנקה מדמינו ומתנקזת לרמה טיפולית.

לענ"ד טישטוש זה, הוליד את ניתוח-הגירוש שהיה, ואת המציאות ההולכת ומתגלגלת לעינינו.

הנסירה
חיבורנו עם ההווי הצָברי החילוני היה כל כך מהותי, עד שהוא חילחל לעומק התת-מודע שלנו - ותפס לו מקום של כבוד במוח האחורי.

ניתן להמשיל זאת לאדם וחוה שנבראו דבוקים אחור באחור. מחד פנינו והתענינותינו היא כלפי התורה והמצוות, ומאידך האחור הבלתי מודע, כל אורחות חיינו, ערכינו, סגנון ההתבטאות ואפילו הבדיחות, לקוחות היו מעולם זר כל כך לתורה ולקדושה.

במצב כזה, על דרך שקרה לאדם וחוה, חייבת להיות נסירה בין שני הגופים. ועל כן, ה' מוביל אותנו להפרדה בין הקדושה להוויה החילונית. כאשר ניסור זה יושלם, ויבנה התת-מודע שלנו בצורה נכונה ובריאה: מושגי ילדות, הווי ואורחות חיים, של קדושה ועבודת ה' - אזי נוכל לסובב את פנינו שוב לציבוריות הכללית, ולהתמודד עימה.
עד אז, יוליך ה' את המציאות ויובילה יותר ויותר לקראת התנגשות, אשר תוליד נסירה זו.

אגב, נסירה זו איננה חייבת להתבצע מכח התנגשויות פיסיות. אם נזכה היא תתבצע מכח בירור אידאולוגי, ובנית האחור הבלתי מודע, מיוזמתנו.

מהלך הבירורים
בנקודה זו, אינני יכול להמנע מלהוסיף פסקה מעט פנימית, כמציץ מן החרכים:
במשך שנות ההיסטוריה של העולם, נתבררו הבירורים העולמיים כדמות אדם, החל בראשו וכלה ברגליו, עד שבגאולה יעמדו רגליו על הר הזיתים, והיתה לה' המלוכה.

בתחילה נתבררו האידאלים, ההכרה השיכלית במציאותו של הקב"ה, וביכולתו של ה' לשלוט בעולם בהביאו מבול וכד'. אח"כ נתבררו דרכי הביטוי והמידות הראויות חסד ה' גבורתו ועיצובו את סדרי החיים על פי התורה.

כל מי שיש לו הבנה פנימית בסיסית, יודע שעל פי האמור עולה שבירור שאלת המלכות היא הבירור האחרון. אחרי הכל - של מי אנחנו, האם ה' מולך עלינו בפועל, האם לו שמורה המילה האחרונה.

המערכה בתחילתה
המערכה על שאלת "מיהו הריבון" הינה רק בתחילת דרכה. לו היה הבירור נעשה בצורה חדה בציבור היה ניתן להיות רגוע לגבי הבאות, אך כיון שלדאבוננו המצב בציבור לא פשוט, הניתוק מצריכת התרבות והתקשורת החילונית היא קשה מאד - מצבנו בכי רע!

צריך להודות על האמת: כוחנו מועט בשאלת מיהו הריבון!

אלא שב"ה, בשנים האחרונות בכלל, ובתקופה האחרונה בפרט, הולך ומתפתח גרעין אידאלוגי חזק יחסית, וישנן ישיבות העומדות על רגליהן האחוריות להלחם בתופעה וב"ה מצליחות. אך הוא גופא הענין, בתי הייצור האידאולוגים, הם הראשונים שיהיו על הכוונת.

מלחמת הישיבות
לאור האמור על הרבנים והישיבות לצפות ש"כור ההיתוך" של שאלת הריבון יעבור דרכם. אם עד היום קוצצו תקציבי הישיבות בצורה חריפה ביותר, יש לצפות לאיום לסגירת כל הברזים אם לא "נתישר" לפי רצון ה"מחוקק".

ככל שהקדושה תעלה ותתעצם, ואושיות הברנז'ה החילונית תלכנה ותתרוקנה, פחות ופחות יבחלו הם באמצעים העומדים לרשותם, וכאשר רואות עינינו.

וכאן נשאלת השאלה, עד כמה יש בכוחנו להתנגד ל"רצון המחוקק", ועדיין לשרוד?

מלך יעמיד ארץ
מהאמור עולה שעל הישיבות להתכונן לבאות, להערך מבעוד מועד. ומכיון שהבטן הרכה של הישיבות הוא התקציב הכלכלי, נראה שהישיבות חייבות לעמוד על רגליים עצמאיות.

יש לזכור אין זה עוד סתם "תקופה קשה" חולפת, זהו בירור יסודי. בירור זה איננו יכול להעשות כאשר אנו קשורים בחבל הטבור למערכת הנלחמת נגדנו על עליונות סמכותה.

מאידך ישנו גבול ליכולתו של הציבור לפזר את ממונו בין כל אותם מפעלי תורה צדקה וחסד, כן ירבו. ומה גם שאין זה פתרון אמת, כיון שגבירים רבים נתונים בעצמם ללחצים והשפעות תרבותיות זרות.

על כן, ברצוני להציע מהלך אשר יכונן אותנו לקראת הבאות, כך שהבירור האלוקי יספג לתוך כלים ראויים. הצעה זו אולי תשמע בתחילה מהפכנית ותאורתית, אך אני חייב לומר, שנראה שבסופו של דבר כל הישיבות יאלצו ליישם אותו, מי ביישוב הדעת מבעוד מועד, ומי בחופזה ובבלבול מלית ברירה.

מפעלים ייצרניים
המסקנה הפשוטה העולה מהאמור, היא שיש לקדם בדחיפות מהלך של מפעל יצרני בסמוך לישיבות, באופן שהמערך הניהולי של הישיבה יוכל לנהל גם אותו, תלמידי הישיבה יוכלו לכסות בעבודה של שעה-שעתיים ביום עלות ניכרת מהחזקתם, וכך, בניהול אורח חיים צנוע, יוכלו לשבת על התורה גם לאחר נישואיהם בלא להאלץ לעזוב את הישיבה, ולהזרק באחת לסחרור החיים.
בדרך זו, לא יצטרכו הישיבות להתפתל ולהתבזות עבור כמה אלפי שקלים בודדים.

כדאי שיהדהדו באוזנינו דברי הגמ' (כתובות קה ע"ב): "דרש רב נחמן בר כהן: מאי דכתיב (משלי כ"ט) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה? אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום - יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות - יהרסנה".