תפילה נכונה | עודד מזרחי | בית המדרש

מדורים
סיפורים נוספים

קטגוריה משנית

903

3 דק' קריאה

התקופה שבין פורים לפסח בשנת תשע"ז הייתה אחת העוצמתיות בחייו של גרשון ביים.
בתקופה זו אביו הרב אברהם בן ה-65 שכב בתרדמת בעקבות דום לב שעבר בשושן פורים, גרשון ציין את יום הולדתו והוא ואשתו ציפו בכיליון עיניים ללידה המתקרבת של בתם הרביעית. חודש ימים שבו הכול התערבב - תקווה, עצב, שמחה וציפייה.
אביו הגיע לבית החולים בעקבות דום לב ולאחר החייאה ארוכה שבסופה הצליחו לייצב את הדופק, אך התברר שהמוח ספג פגיעה קשה ובלתי הפיכה.
כמובן שמהרגע הראשון החל גרשון להתפלל לנס, ויחד איתו התפללו בני משפחה וחברים רבים. גרשון האמין באמונה שלמה שאם הקב"ה רוצה - אביו יקום על רגליו, והוא התפלל שכך יקרה.
בעקבות הפגיעה המוחית הקשה, בהמלצת כמה רופאים ורבנים, ולאור ידיעת רצון האב, הוחלט במשפחה לחתום על טופס DNR, שמשמעותו שלא מבצעים החייאה נוספת במידה שתידרש, ולמעט הנשמה לא נותנים טיפול מאריך חיים.
גרשון לא מצא מרגוע לנפשו. הוא ממש חשב שהוא משתגע. מצד אחד הם ממשיכים להתפלל לרפואת אביו ומייחלים לנס, ומצד שני חתמו על טופס DNR...
הוא ידע שהם עשו את הדבר הנכון, ולכן הרגיש שתפילתו היא תפילת שווא, ומאידך, השם הוא כול יכול ומסוגל לחולל נס. הוא חשב שהוא יוצא מדעתו בגלל הסתירה הזאת.
בעקבות זאת התקשר לחברו, הרב של הגדוד שלו במילואים, בתקווה שיעזור לו ליישב את הסתירה. הרב אמר שאין סתירה. מצד הטבע וההלכה, לנוכח הפגיעה המוחית הבלתי הפיכה, הם אכן קיבלו את ההחלטה הנכונה כשחתמו על המסמך. ומצד הציפייה לנס - הקב"ה צריך רק פתח קטן כדי לאפשר לנס להתרחש, וכל עוד האב מונשם זה מספיק לקב"ה כדי לעשות נס, אם יחליט שזהו הדבר הנכון.
נקודת מבטו של הרב יישבה את דעתו של גרשון. הוא עדיין הרגיש סתירה מסוימת ביחס לתפילה לרפואת אביו, אך הוקל לו מאוד, וכמובן שהמשיך להתפלל ולקוות לנס.
לאחר כמה ימים, בליל שבת, בזמן קבלת שבת בבית הכנסת, הרגיש גרשון מעין מחנק ויצא מבית הכנסת לשאוף אוויר. הוא עלה על גבעה קטנה סמוכה והמשיך להתפלל לבדו. הוא שר בקול "לכה דודי", כשהוא חושב על אביו ששוכב בתרדמת בין שמיים לארץ וממתין להכרעתו של מלך מלכי המלכים.
כשסיים את נוסח קבלת שבת החל לדבר עם השם ואמר לו שהוא משתגע ולא יודע מה להתפלל על אביו. האם להתפלל שיחיה? להתפלל שיפסיק לסבול? ממש התחנן לתשובה ברורה.
אחרי כמה דקות של שיחה עם הקב"ה האירה לו מחשבה, שהוא צריך להתפלל להשם שיעשה כטוב בעיניו בעניין אביו. המחשבה הזאת הניחה את דעתו, והוא נכנס חזרה לבית הכנסת בדיוק בסוף הדרשה ובזמן לתפילת ערבית.
כשסיים את תפילת העמידה, שוב הרגיש מחנק ושוב הרגיש שהוא חייב לצאת. הפעם לא יצא מבית הכנסת, אלא נשאר במבואת הכניסה. כשעמד שם, ליד ארונות הספרים, צד את עינו ספר לבן שבלט מבין שאר הספרים, וכאילו קרא לו שיוציאו מהמדף.
הוא הוציא את הספר. שם הספר היה 'מעולם ועד עולם - ספר הדרכה לאבלים' מאת הרב גבריאל גולדמן. כשראה את הכותרת, הספר כמעט נשמט מידו...
גרשון הרגיש שהשם עונה לו כך: ימיו של אבא ספורים. תתחיל ללמוד ולהתכונן לאבלות.
הוא היה בהלם מעוצמת התשובה. הכול התערבב בתודעתו. עצבות גדולה על הידיעה הברורה שאבא לא יקום, ושמחה גדולה על התשובה הישירה שקיבל מהשם.
הוא פתח באופן אקראי את הספר ונתקל בדיון הלכתי בשאלה מה מתפללים על חולה שנוטה למות. כעת היה נרגש ונרעש. זה בדיוק מה ששאל כעת מהשם בהתבודדותו הקצרה!
בתשובה היה כתוב שישנם מצבים שבהם המצב הרפואי בלתי הפיך והתפילה לרפואה דווקא מזיקה לחולה ומשאירה את נשמתו בעולם הזה בעל כורחה.
בתשובה הובא הסיפור מהגמרא על פטירתו של רבי יהודה הנשיא: המשרתת שלו ראתה שהוא גוסס ושימיו הגיעו לקיצם. כולם התפללו לרפואתו, ואילו המשרתת אמרה שיפסיקו להתפלל לרפואתו כי התפילות מחזיקות את נשמתו בעולם הזה ופוגעות בו. רצו תלמידיו של רבי יהודה הנשיא לפגוע בה. היא ברחה, עלתה למרפסת וזרקה כד חרס לקרקע. כשהכד הוטח ארצה והתנפץ כולם היו בהלם, ולשנייה אחת הפסיקו להתפלל לרפואת רבי יהודה הנשיא. בדיוק בזמן הזה פרחה נשמתו של רבי והוא הסתלק.
אחרי שתי תשובות ישירות וברורות מהקב"ה, גרשון ידע בדיוק מה עליו להרגיש ולעשות.
כשבוע וחצי ולאחר מכן, ביום שני, ז' בניסן בצהריים, מצבו של האב החל להתדרדר ובני המשפחה נקראו אל בית החולים להיות לצידו בשעותיו האחרונות. הם זכו להקיפו וללוותו ברגעיו האחרונים בתפילות רבות, שנשמתו תגיע במהרה למקומה, למנוחה נכונה.
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם : orchozer@gmail.com

מתוך העיתון בשבע