ברגע האחרון

מדורים
סיפורים נוספים

קטגוריה משנית

110

3 דק' קריאה

בעשרת ימי תשובה נוהגים בני ישראל לשוב בתשובה, לבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא, ובעיקר לחזור בתשובה על עבירות שבין אדם לחברו, לבקש סליחה איש מרעהו ולהחזיר חובות נשכחים.

חיים, אשר מתגורר באחד מיישובי חבל בנימין, ניסה להיזכר שמא יש איזה חוב שטרם שילם, והתפלל לקדוש ברוך הוא שבנוסף לתיקון הדברים שבין אדם למקום, יעזור לו להיזכר בחובותיו לאחרים ולפורעם לפני יום כיפור.
בבוקרו של ערב יום כיפור לאחר תפילת ותיקין, בדרכו מישיבתו אשר באזור ירושלים לביתו, נזכר לפתע בחוב של 500 שקלים לדודתו המתגוררת בקריית אתא. הוא נזכר כי לפני כמה חודשים קנו בני משפחתו במשותף מתנה יקרת ערך לסבו. היה עליו להעביר לדודתו את הסכום הזה, שחלקו שלו וחלקו נאסף על ידו, אבל הדבר לא התאפשר לו מפאת המרחק, ובמשך הזמן העניין פרח מזיכרונו.
כעת שמח על כך שברוך השם נזכר בחובו. אך ניצבו בפניו שתי בעיות: האחת, דודתו גרה במרחק רב ממנו ואין לו שום אפשרות להגיע אליה היום, ובנוסף לכך, הוא אברך שלומד בישיבה ואשתו סטודנטית וברוך השם זכו לבת מתוקה, אבל מכיוון שאינם עובדים מצבם הכלכלי דחוק למדי. באותה שעה לא ידע מה מצב יתרתם בבנק ואם יתאפשר לו לשלם עוד באותו יום את כל הסכום. מכיוון שלא היה לו מושג כיצד יפתור את שתי הבעיות הללו, שמר את הדבר בלבו ולא שיתף איש. הוא הודה לקדוש ברוך הוא על שנזכר בחובו לדודתו, והתפלל שיזכה להחזירו בטרם ייכנס היום הקדוש.
לאחר כשעתיים, התקשרה אליו פתאום דודתו מקריית אתא ושאלה: "מה נשמע, חיים? מה שלומכם?"
חיים המופתע ענה לה: "ברוך השם, אנחנו משתדלים להתכונן ליום הכיפורים", כשהוא לא מבין מה פתאום מתקשרת דודתו כעת, והחל לחוש כי יש פה יד השגחה עליונה.
"האם אחותך מגיעה אליכם ליום הכיפורים?", שאלה הדודה.
חיים ענה לה שכן, והדודה ביקשה: "אני רוצה לתת לה 500 שקלים כדי שתקנה לעצמה בגדים יפים שתוכל ללבוש בחתונה של חברתה הטובה שמתקיימת אחרי יום כיפור וגם בחג סוכות. אז בבקשה תיתן לה את הסכום ואני אחזיר לך בהזדמנות הכי קרובה..."
חיים קרא: "זה ממש משמיים! זה בדיוק הסכום שאני חייב לך על המתנה שקנינו לסבא. אני אשתדל, בעזרת השם, לתת לאחותי את הכסף עוד היום".
"שכחתי מהחוב הזה לגמרי", התפלאה הדודה, "ואתה לא חייב להחזיר לי אותו. אבל אם אתה מעוניין, כמובן שאין מצדי בעיה".
חיים איחל לדודתו גמר חתימה טובה והניח את השפופרת במקומה, כשהוא מהרהר בלבו כי הבעיה השנייה, שהיא מנין לגייס את הכסף, נותרה בעינה.
הוא תכנן לקחת עמו את כרטיס האשראי, ולאחר תפילת מנחה של ערב יום הכיפורים להוציא כסף מהכספומט שנמצא במרכז המסחרי ביישובו. הוא החל לחשוב: אם לא יהיה לי מספיק כסף, אלווה ממישהו, אבל אז לא אפתור את הבעיה כי אהיה חייב לו...
בתפילת מנחה, בעת הווידוי הארוך, התבונן במילים וחש ביתר שאת שזה הזמן להחזיר את החוב. כאשר יצא פשפש בכיסיו וגילה לצערו כי שכח את כרטיס האשראי בביתו. הוא הלך לטבול במקווה, כאשר כל הדרך הוא חושב לעצמו מהיכן ישיג את הכסף להחזיר את חובו.
לאחר שטבל ויצא מדלת המקווה, פגש באחד הרבנים המתגוררים ביישוב. חיים עזר בעבר לאותו רב להוציא לאור ספר תורני, ועשה זאת בהתנדבות ובלי כוונה לקבל שכר, ובכל זאת הרב שילם לו בתום המלאכה 500 שקלים.
כעת הרב האיר פניו ואמר לחיים: "ברוך השם שפגשתי אותך! אולי אתה יכול לבוא עכשיו לביתי? הרבה זמן אני מתכנן לתת לך 500 שקלים נוספים שמגיעים לך לדעתי על טרחתך בהוצאת הספר. לא הספקתי עד עכשיו להתקשר אליך, וכבר הגיע ערב יום הכיפורים, שראוי לסלק בו את כל החובות, כפי שידוע לך בוודאי. התמזל מזלי ואני פוגש אותך ברגע האחרון..."

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il