סנגוריה מתוך תורה | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

מדורים
מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק

קטגוריה משנית

4119

4 דק' קריאה

פעם אחת כאשר ליוויתי את מור' הרב צבי יהודה זצ"ל בלכתו מהישיבה לביתו, סיפר לי הרב סיפור אישי. לאחר פטירתו של ר' חיים עוזר, רבה של וילנא, נערכה אזכרה לזכרו בירושלים, והרב צבי יהודה נוכח בה. אחד המספידים אמר בתוך דבריו, שאצל ר' חיים עוזר האהבה לישראל לא קלקלה את השורה, הוא אהב את מי שצריך לאהוב, והמשמעות הייתה, לפי הקשר הדברים, בקורת מרומזת על "הרב" זצ"ל, שכביכול אצלו האהבה קלקלה את השורה. הדברים הללו צערו והכעיסו מאד את מו"ר הרב צבי יהודה, מדוע בחר אותו מספיד לבקר את הרב בהספד זה. הדבר היה זמן קצר לפני ג' באלול, יום השנה לרב, ובאזכרה בג' באלול אמר הרב צבי יהודה: אמרו חכמים: האומר על קן צפור יגיעו רחמיך {כלומר כמו שריחמת על הציפור, ואמרת שלח תשלח את האם, לא תיקח האם על הבנים, כך תרחם עלינו} האומר כך משתקין אותו, שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים, ואינם אלא גזרות, שכן מידת הרחמים האנושית חורגת לפעמים ממידת הדין ומהצדק, אבל מידת הרחמים של הקב"ה היא אמת וצדק מוחלטים, הרחמים האלוקיים הם גזרות. וכן הצדיקים הגדולים ההולכים בדרכי ד', הרחמים שלהם ואהבת ישראל שלהם, אינם רגש אנושי אלא הם גזרות הנובעות מעומקה של תורה, וכל מי שאומר על הצדיקים, שמידותיהם רחמים, משתקין אותו, והוא הרים את קולו, משתיקין אותו. הייתה בדבריו הזהרה נוראה, שלא להעלות על הדעת, שאהבת ישראל של הרב הייתה תכונה אנושית של לב טוב, אלא היא נבעה מעומק התורה. כדברי הרב באורות ישראל פרק ד' "אהבת ישראל והעבודה של הסנגוריה על הכלל ועל הפרטים, אינה עבודה הרגשית לבד, כי אם מקצוע גדול בתורה וחכמה עמוקה "וגו' דווקא מתוך האהבה הגדולה לאומה, מתבקשת התוכחה, כי את אשר יאהב יוכיח.

הרב היה כאהרן הכהן, שאהב את הבריות וקרבן לתורה. אהרן הכהן היה איש קדוש, לבוש בגדי כהונה, כולו אמר קדושה, יראת ד', אהבה, ותכונות אלו היו ניכרות בפניו. כאשר היה פוגש אדם ברחוב, אפילו אם היה אותו אדם רחוק מתורה, אהרון היה מקרבו מתעניין בו, שואל לשלומו ומרעיף עליו אהבה. ואותו אדם שראה, איך אהרן עוטף אותו באהבה, היה אומר בליבו, אילו אהרון הקדוש היה יודע כמה אני רחוק מתורה, וכמה עבירות אני עושה, היה אהרון מאד מצטער וזה היה מכאיב לו. ואותו אדם היה מחליט, שמעתה ואילך עליו לשפר את מעשיו, ולהיות ראוי לאהבתו של אהרון. כך אהבתו של אהרון קרבה רחוקים. אף אחד לא העלה בדעתו שאם אהרן מקרב ואוהב רחוקים, סימן שלא נורא וניתן לעשות עבירות, כי כולם הכירו את קדושתו ואת דבקותו של אהרון בתורה ומצוות. הבינו שאהבת הבריות של אהרון נובעת מאהבת התורה והמצוות, ומתוך כך ידע לראות בכל אחד את נקודת הטוב שבו, וידע לראות שבפנימיותו הוא קדוש, ואת התוך הפנימי הזה הוא אהב והדגיש, וזה היה מעורר את האדם לראות את הטוב שבתוכו, את נקודת הקדושה שבתוכו, ולחזור למוטב.

אבל מי שאינו כאהרן, שאין בו גדלות תורה ויראת שמים, והוא ינסה לחקות את אהרן הכהן, ולקרב רחוקים רק מאהבה, מה יאמר הרואה: כנראה שלא נורא להיות פורק עול, הנה הדתי הזה אוהב אותי למרות מעשי. אהבה כזו אינה מקרבת רחוקים אלא יש סכנה שהיא פועלת להיפך.

ונראה שזה מה שאמרה המשנה: הווה מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. למה הזכירה המשנה הווי מתלמידיו של אהרון, מדוע לא הסתפקה באמירה הווי אוהב שלום ורודף שלום...בלי להזכיר את אהרון. זה המקום היחידי באבות שנזכר אדם שהוא נהג כך וכך....ושאומרים לנו היו כמוהו ותהיו מתלמידיו . אלא ללמדך שכדי לקרב רחוקים, עליך להיות מתלמידיו של אהרון, לחקות אותו בכל מעשיו, להיות קדוש כמוהו, ירא אלוקים כמוהו, ומתוך כך להיות אוהב שלום ..... ואז אהבת הבריות מקרבתן לתורה. אהבת הבריות אינה אמצעי לקרוב לתורה, אלא כשהיא במהותה הפנימית מתוך גדולה של תורה ממילא היא מביאה לקרבן לתורה.

גם מרן הרב הכהן קוק זצ"ל היה כאהרן הכהן,כולם ראו וחשו את עוצם קדושתו ויראתו, ומתוך כך הבינו שהוא מקרב את הבריות מפני שרואה בתוכם את הטוב הגנוז, את נקודת הקודש, ואת זה הוא אוהב. אבל מצדדי החול, הקליפות והקלקולים, מזה הוא סולד, ואת זה הוא כואב עד מאוד. על כן מי שעדין לא התמלא בתורה וביראה, צריך לנהוג בשום שכל אם הוא רוצה לעסוק בקרוב רחוקים, להיזהר ולהבחין בין קרוב רחוקים להתקרבות לרחוקים.

מדינה לחוד וממשלה לחוד
יש אנשים המתייחסים למדינה לפי מעשי הממשלה, וכאשר הממשלה הולכת בדרך רעה הם אומרים שהמדינה רעה ומקולקלת. אך זו טעות, שלטון לחוד ומדינה לחוד, מלך לחוד והעם לחוד, עם ישראל קדוש תמיד, גם כשעמדו בראשו מלכים רשעים, שעבדו עבודה זרה. העם ככלל הוא עם ד', עם קדוש, והמדינה היהודית היא מדינתו של העם היהודי, וערכה אינו נגרע כאשר עומדת בראשה ממשלה גרועה ומושחתת.

עם ישראל הוא עם ד' עם התורה, ואם יש יהודים שמתרחקים מתורה ומצוות הם אינם מייצגים את עניינו של עם ישראל, ואפילו היחידים הללו יהיו רבים, אפילו אם יהיו רוב בדור, עדיין הרוב הם הפורשים מדרכו של עם ישראל, כי דרכו אינה משתנית ומתחלפת. הוא עם ד', עם התורה, ולבסוף הגל העכור של הפורשים חולף, ועם ישראל ממשיך בדרכו. גם אם הממשלה ושאר מוקדי השלטון רחוקים מתורה ובוגדים בה, העם ומדינתו לא השתנו, שלטון הולך ושלטון בא והעם והמדינה קבועים ואינם משתנים.

יש המתייחסים למדינה לפי הנהגתה של הממשלה, וכיוון שהממשלה הנוכחית היא גרועה ופוגעת בתורה ובארץ, הם מסתייגים לגמרי ובאופן גורף מהמדינה, ויש שרואים את קדושת ישראל ומעלתו וערכה הרוחני של המדינה, ולכן גם מתייחסים בכבוד לממשלה על אף מעשיה החמורים. גם אלה וגם אלה קושרים את הממשלה לעם. אך אלה גם אלה שוגים. יכול להיות שלטון גרוע ועם טוב, יש להתייחס לשלטון לפי מעשיו ולעם לפי ערכו, וכך קבע מו"ר הרב צבי יהודה בספר ארץ הצבי עמוד ל':

"הממשלה הזאת בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה, וכאשר הממשלה בוגדת בעם ובארץ מולדתו וחייו, אז על אחת כמה וכמה שהעם החי המרגיש אין לו שייכות לממשלה הזאת".

ובעמוד ל"א:

" אנחנו מצווים על פי התורה ולא על פי הממשלה, התורה קודמת לממשלה, היא נצחית, והממשלה הבוגדת הזאת היא עוברת ובטלה".

ובעיני מו"ר הרב צבי יהודה, רצון העם הוא רצון העם לדורותיו, כלומר התורה מבטאה את רצון העם, ולא משאל עם קובע מהו רצון העם, לפיכך הוא אומר שם בעמוד ל"ג: "אין שום עניין למשאל עם בעניין שטחי ארץ חיי קודשינו ".

על מורנו ורבנו הרב צבי יהודה ניתן לומר שמעולם לא אמר דבר וחזר בו לאחר מכן. כל אמירה שלו הייתה מדויקת ומחושבת,כול ביטוי היה שקול, מדוד ולתמיד. אנו משתדלים להמשיך את העמידה האיתנה שלו, ומכוחה אנו פועלים ומתקדמים ב"ה כל הזמן.