בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • שמחות
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
18 דק' קריאה
הגאולה בסוד השבעים 1 :
נעסוק בקצרה בעניין המיוחד של המספר שבעים מתוך פרספקטיבות של תהליכי עומק מן העבר, דרך ההווה ולקראת העתיד, אי"ה.

אנחנו יודעים שהמספר שבעים הינו מספר כללי (תפארת ישראל למהר"ל, פרק לא') והינו מספר יסודי בהיווצרותו של עם ישראל ככתוב: "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" (בראשית מו', כז') וכפי שמסביר המהר"ל בספר גבורות ה' (בפרק ט' ובפרק יב').

המספר שבעים הינו גם המספר התמציתי של גרעין אומות העולם 2 ורק כאשר מופיעות שבעים האומות בשלימותן יכול להיווצר עם ישראל 3 . כאשר יעקב אבינו אומר לעשיו: "...ויהי לי שור וחמור" (בראשית, לב', ו'), הוא רומז לו בכך על היותו שקול כנגד כלל אומות העולם. בפנימיות התורה 4 מוסבר ש'שור' ו'חמור' מכוונים כנגד עשיו וישמעאל, אלו שני ראשי אומות העולם, מימין ומשמאל, 'חמור' כנגד הימין, 'שור' כנגד השמאל. ישנן שלושים וחמש אומות ששייכות יותר ליסוד השקיעה בחומר ושורשן בישמעאל, "עם הדומה לחמור" (קידושין סח), וכנגדן, שלושים וחמש אומות ששייכות יותר לחוסן הגשמי ושורשן באדום, "רב תבואות בכוח שור" (משלי, יד', ד'), וביחד – שבעים אומות העולם 5 .

נחזור כעת לדברי המהר"ל. היות ושבעים הוא המספר המינימאלי שמאפשר את יצירת האומה, על כן, שיעבוד מצרים יכול להיות רק כשעם-ישראל מגיע לשבעים נפש. בפחות מכך, אין מציאות לישראל וממילא, אין ממשק עם אומות העולם ועל כן, אין הגעה למצרים לשם השתקעות ואין שעבוד. אם כן, מדוע אברהם ויצחק מגיעים למצרים? משום "מעשה אבות סימן לבנים" (בראשית רבה, מ', ו', רמב"ן עה"ת, יב' ו), באופן פרטי, האבות עוברים בחייהם מעיין המאורעות העתידין לבוא על בניהם, אבל לא שהגרעין התמציתי של עם-ישראל כבר נכנס לשם.
וכך גם מסביר המהר"ל 6 מדוע יוכבד נולדה דווקא בין החומות עם ההגעה למצרים, משום שבכדי לשלוט בישראל היו צריכים המצריים שהגעת לישראל לשבעים נפש תתרחש בהיותם ברשותם, כהרף עין, זה יוצא וזה בא או ספק יום ספק לילה. זהו הביטוי הראשוני לסגולת המספר שבעים בישראל.

עוד אנחנו נפגשים במספר שבעים אצל יוסף, היודע שבעים לשון 7 (סוטה לו) ומשום כך יכול להיות ה"משביר לכל עם הארץ" (בראשית מב', ו'). גם אצל חברי הסנהדרין הגדולה, מופיע המספר שבעים (משנה, סנהדרין פ"א מ"ו 8 ) המבטא את שלימות ההנהגה הציבורית בישראל 9 . היות ו'אין בית דין שקול' ובכדי לבטא את הכרעת הדין הברורה, לעיתים, נוצר צורך להוסיף עוד חברים למניין הדיינים בכדי להגיע להכרעה ברורה.

גם בתהליכים לאומיים משמעותיים בהיסטוריה, המספר שבעים תופס מקום חשוב. כידוע, משך גלות בבל היה שבעים שנה, משום האמור בתורה בפרשת בחקתי (ויקרא כו', לב'-לה'):
"והשימותי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה. ואתכם אזרה בגויים והריקותי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה. אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה, ואתם בארץ אויביכם, אז תשבות הארץ והרצת את שבתתיה. כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה".
רש"י (שם) עורך את חשבון שבעים השמיטין שלא נשמרו. וכן, יש חישובים בעניין זה גם במפרשי ספר יחזקאל (פרק ד', פס' ה') 10 . אם מחשבים את כל השנים שמלכו מלכים רשעים (או בתקופת השופטים, בשנים שבהן ישראל הרשיעו מעצמם), מגלים שעם ישראל ביטל שבעים שמיטין ויובלות 11 וכנגד כך נגזר עליו בדיוק שבעים שנות גלות 12 וכפי שקובעת המשנה (פרקי-אבות, פ"ה, מ"ט): "גלות בא לעולם על ע"א ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים, ועל שמיטת הארץ..." (וראה בגמרא, יומא ט:).

על כן, שיבת ציון בימי בית שני מתחילה להתרחש לאחר שבעים שנות גלות 13 , כדברי ירמיהו הנביא (ירמיהו, כט', י'): "...כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי עליכם את דברי הטוב".
גם בספר דניאל (פרק ט' פס' כה') מדובר על חזון גלות וגאולה של "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים". שבעים פעמים שבע שנים 14 שגם שם מדובר לפי המפרשים על דרך חישוב משך ימי הבית השני במכפלות של שבע שנים 15 .

המספר שבעים מבטא גם מעגל שלם של שנות חיי האדם הפרטי 16 וכפי שרואים בתהלים (צ', י') "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". הגמרא בתענית (כג.) אף מספרת על חוני המעגל שתמה "מי איכא דניים שבעין שנה בחלמא", פרק זמן המבטא מעגל משפחתי בין-דורי שלם, "לי ולניני ולנכדי" (בראשית כא', כג'), שלושה דורות, "עד כאן רחמי האב על הבן" (רש"י, שם, ע"פ בראשית רבה פרשה נד).

ישנה מחלוקת בגמרא בפרק 'חלק' (מסכת סנהדרין, צט.), כמה שנים נמשכים ימות המשיח, אחת השיטות קשורה גם היא למספר שבעים וכך מובא בברייתא 17 :
"תניא, רבי אליעזר אומר: ימות המשיח ארבעים שנה, שנאמר (תהלים צה', י'): "ארבעים שנה אקוט בדור". רבי אלעזר בן עזריה אומר: שבעים שנה, שנאמר (ישעיהו כג', טו'): "והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד". איזהו מלך מיוחד - הוי אומר זה משיח. רבי אומר: שלשה דורות, שנאמר (תהלים עב, ה): "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים 18 ".
בהמשך, מביאה הגמרא שיטות נוספות ומיוחדות: שיטת רבי הלל המפורסמת 19 , שיטת שלוש מאות שישים וחמש שנה כמניין ימות החמה, שיטת רב נחמן מימי נח עד עכשיו, שיטת רבי יהודה אמר שמואל כמיום שנברא העולם ועד עכשיו, שיטה נוספת, ימות המשיח שבעת-אלפים שנה.
כל מימרה מוסיפה על קודמתה, בעומק המבט האמוני ממתי אפשר לראות את פעולתה של ההארה המשיחית בעולם. אנחנו יודעים שכבר בבריאת העולם, "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" (בראשית, א, ב'), זה רוחו של מלך המשיח (בראשית רבה ב, ד. ח, א). צריך להתרומם ולראות את רוח אלוקים הזו שמרחפת על פני המים מבעד לכל התהליכים הארציים.

לסיכום הדברים עד כה, ראינו כיצד המספר שבעים הינו מספר שחורז תהליכים מחזוריים שלימים. וכן רמוז בו סוד הגלות והגאולה בחיי העם ובמהלך 'שנות דור ודור".

יובל השבעים הראשון - "גאולה בדרך הטבע" - שנות ה'תקס"ח-ה'תרל"ח:
כעת, ב"ה, אם נתבונן נראה דברים יפיפיים. ניקח שבעים שנה אחורה נגיע לשנת תש"ח, עוד שבעים שנה אחורה נגיע לתרל"ח, עוד שבעים שנה אחורה נגיע לשנת ה'תקס"ח [תקס"ח זה 'בגויית' 1808]. מה קורה בתקס"ח?
בח' אלול ה'תקס"ח, רבי מנחם מנדל משקלוב, תלמידו הישיר והקרוב של הגר"א, עולה לארץ ישראל עם הקבוצה הראשונה של תלמידי הגר"א 20 העולים לארץ במצוות רבם 21 , הסובר כי הגאולה תתחיל ברישיון האומות וכפי שכתב במפורש 22 '. ראשית עלייתם של תלמידי הגר"א לארץ הייתה כחלק מההכנה לקראת שנת 'קול ה'ת"ר', המקובלת 23 כשנה המסוגלת לגאולה 24 .
שלושים השנים הראשונות שלהם בארץ היו קשות מנשוא, אך לאט, לאט, ובמסירות נפש עצומה, הניחו את היסודות לישוב יהודי משמעותי בארץ, ואף הגיעו למצב של רוב יהודי בירושלים מזה מאות שנים.
ראוי לציין שלעליית תלמידי הגר"א קדמה במקצת עליית החסידים תלמידי הבעש"ט (שנת ה'תקל"ז), וכמובן, הימצאותו של הישוב הספרדי בארץ ישראל שקלט את העליות הללו והתגבש מאות שנים קודם לכן לאחר גירוש ספרד (שנת ה'רנ"ב), ובמיוחד סביב ארבעת ערי הקודש: ירושלים, טבריה, צפת וחברון.
מכל מקום, בשבעים השנים הראשונות לעליית תלמידי הגר"א, אנו רואים את חיזוק היישוב היהודי בארץ ישראל טיפין טיפין, פתיחת שערי החכמה העליונה והתחתונה בשנת ה'ת"ר 25 , פעילותם של מבשרי הציונות הרב אלקלעי והרב קלישר, פעילותו של השר משה מונטיפיורי והיציאה מחוץ לחומות העיר ירושלים, בונה השכונות ר' יוסף (יאשע) ריבלין, ולקראת סוף התקופה נוסד "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל", בית הספר החקלאי העברי הראשון בארץ ישראל ואיתו למעשה נוסדה גם התשתית החקלאית לישוב החדש.

יובל השבעים השני - "הקץ המגולה" והופעת הציונות - שנות ה'תרל"ח-ה'תש"ח:
עברו שבעים שנה ואנחנו בדיוק בתרל"ח. כמאמר השיר, "בבוקר לח בשנת תרל"ח..". והנה, 'אם המושבות', המושבה הראשונה - פֶּתַח-תִּקְוָה, נוסדה על ידי צאצאי תלמידי הגר"א, ובהם ר' יואל משה סלומון 26 שהושפע גם מכתביו של הרב צבי הירש קלישר וגם הם חדורים תקוות גאולה וישועה, "ואת עמק עכור לפתח תקוה" (הושע, ב', יז').
עם ייסודה של 'אם המושבות' למעשה, מתחילים שני תהליכים, בדיוק כפי שקבעה הגמרא יותר מאלף שנים קודם לכן 27 . התהליך הראשון הינו הופעת "הקץ המגולה 28 " (סנהדרין צח.), המהפכה החקלאית של הארץ והפרחת השממה על ידי המושבות החקלאיות. זוהי גאולת הארץ. ובמקביל לכך מתחיל התהליך השני גאולת העם מן הגלות, וכפי אופיו המיוחד עליו עמד כבר רבי יהושוע מקוטנא 29 , "עוד אקבץ עליו לנקבציו" (ישעיהו נו', ח'). פירושו – "קיבוץ אחר קיבוץ", גלים של עלייה, 'פולסים', עלייה ראשונה, עלייה שנייה, כלומר, העלייה לפרקים ולא בבת אחת... בהמשך, עם הקמת ה'קיבוצים' – מופיע גם ה'קיבוץ' כפשוטו... שני התהליכים החשובים הללו מתחילים בשנת תרל"ח.

בשבעים השנים הראשונות, המצב הוא של גישושים, עדיין בלי צביון מובהק, בירורים ארוכי טווח, כמו "עצות מרחוק אמונה אומן" (ישעיהו כה', א'). אחר-כך, מגיעות שבעים שנה מעשיות מאוד.
"כִּי אֱלֹקִים יוֹשִׁיעַ צִיּוֹן וְיִבְנֶה עָרֵי יְהוּדָה וְיָשְׁבוּ שָׁם וִירֵשׁוּהָ..." (תהילים, סט', לז'), בניין הארץ, 'הקץ המגולה', להוציא את הארץ משממותה, "ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה" (תהילים קז', לז'), זה העניין של החייאת הארץ והפרחת השממה, מטעי פירות ההדר ונטיעת הכרמים, יחד עם תחילת שיבת "אפרוחיה לתוכה 30 ".

כשהתהליך הזה מגיע לשלב קריטי ואחרי שכבר נזרעים הזרעים של העצמאות המדינית, מתרחשת השואה הנוראה, אשר גדולי ישראל רבים ראו בה את חבלי משיח הקשים מנשוא 31 , "ייתי ולא איחמיניה" (סנהדרין צח), "וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא... (דניאל יב, א)". "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן" (ירמיהו, ג', יד'). "העצמות היבשות כל בית ישראל המה" (יחזקאל לז', יא'), ולאחר השואה הנוראה התקיים האמור: "הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת-קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל (שם, יב')".
או אז כאשר נמצאים בארץ ישראל קצת יותר מששים ריבוא יהודים - קמה המדינה 32 . "קול דודי דופק" (שיר-השירים, ה', ב'), "כימי צאתך מארץ מצרים" (מיכה, ז', טו').

יובל השבעים השלישי – הקמת מדינת ישראל - ה' באייר תש"ח-תשע"ח:
מה התרחש בשנת ה'תש"ח 33 ? חוזרת להופיע קומת הכלל. ההופעה הלאומית-ציבורית שבישראל מתגלה מחדש. לא רק קומת יחידים או "קהילות קודש", של ישוב פלוני-אמוני.
עם תקומת המדינה והתחדשות קיום מצוות ישוב ארץ ישראל הכללית-ציבורית, "שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (רמב"ן הוספות לספה"צ מ"ע ד'), מופיעה מחדש קומת הציבור, "קמה אלומתי וגם ניצבה" (בראשית לז', ז') ומתוך כך ועל גבי זה, "חזרה מלכות לישראל" (ע"פ רמב"ם, הל' מגילה וחנוכה, פ"ג) והופיעה קידוש שמו הגדול לעיני כל אפסי ארץ.
מתחילה תקופה חדשה בהיסטוריה היהודית, "וכפר אדמתו עמו" (דברים, לב', מג'), פיוס אלוקי עם ישראל וכריתת הברית החדשה (ירמיהו לא')

"יגדל נא כ"ח ה'" - כ"ח אייר ה'תשכ"ז:
בתוך יובל שבעים זה, עוברות להן עוד תשע-עשרה שנה, שזה מעגל שלם של שנות הלבנה 34 שבהן נמשלה כנסת ישראל ומופיע תשועה גדולה שכמותה לא הייתה כאלפיים שנה בניצחון הפלאי במלחמת ששת הימים.
בדרשה בפני בני קהילתו ערב מלחמת ששת הימים 35 אמר הרב מרדכי עטיה, ראש ישיבת המקובלים 'החיים והשלום', שהוא משוכנע שכעת תפרוץ מלחמה גדולה עם הערבים ושאנחנו נשחרר את ירושלים, משום שכול החיילים הצעירים כבר נולדו אחרי שקמה המדינה, הם הגיעו לגיל צבא כשהם בני חורין, אלו בני חורין במהותם ומתוך כך, ניתן להכריע את הערבים ולשוב לירושלים. זהו מבטו של מקובל שמבין לעומק את משמעות תקומת מדינת ישראל.
בשנת תשכ"ז ישנם כבר שישים ריבוא גברים יהודים בארץ ישראל ו'מבשרת ירושלים' מתחילה להופיע. עם השיבה של העם אל הארץ, גם הארץ שבה אל העם. מגיעים למדרגת העיר שחוברה לה יחדיו ושלא נתחלקה לשבטים 36 .

שבעים השנים הראשונות לקיומה של המדינה מתאפיינות בשינוי מהותי של חייו של עם ישראל ובתקופת שגשוג ורווחה כלכלית שכמותה לא חווה עמינו מאז ימי שלמה המלך. יחד עם זאת, המלחמות טרם נפסקו ואויבנו עדיין מבקשים רעתנו וגם מבחינה רוחנית עדיין רבה הדרך לפנינו.

בפתח יובל השבעים הרביעי - תשע"ח-תתל"ח:
כיום, בעומדנו בפתחו של היובל השני לגאולת עיר האלוקים, ישנם קרוב לשישים ריבוא יהודים בירושלים לבדה 37 , "פרזות תשב ירושלים" (זכריה, ב, ח'). המספר הזה, כעת עובדים על מספר פרויקטים תחבורתיים משמעותיים מאוד בירושלים. סיום הקמת רכבת מהירה לירושלים, רכבות קלות בכל העיר, כבישי גישה מהירים נוספים, ואפילו רכבל עד הכותל ולמרגלות הר-הבית. ממש "היינו כחולמים" (תהילים, קכו'). ירושלים מתכוננת לקראת הבית השלישי.

משהו מיוחד התרחש השנה, שעלינו להתבונן בו ולהבין דרכו את גודל השעה. ממלחמת ששת הימים עד עצם היום הזה, אומות העולם כולן מתכחשות לתוצאות מלחמת ששת הימים, 'הכיבוש', 'השטחים' יהודה ושומרון... ומה הלב של הכול? ירושלים, הר-הבית.
והנה בתשע"ח, בדיוק כשהסתיים היובל הראשון לתשועת מלחמת ששת הימים, הגיע מלך אדום 38 , אנחנו יודעים, כמו שהגמרא אומרת על כורש, שהוא היה 'טיפוס' קצת מוזר, היה לו 'פרופיל' מיוחד. קצת עם יין, קצת עם נשים... קצת עם כסף וזהב... אופי מורכב והוא הכריז קבל עם ועולם שהוא מכיר בירושלים כבירת מדינת ישראל ואף עשה מעשה והעביר את שגרירות ארצו לירושלים. גמרנו, נגמר הסיפור 39 . במבט פנימי, אנו עדים לתופעה מופלאה, "שרו של עשיו מודה ליעקב אבינו על הברכות". מה המשמעות של זה מבחינה רוחנית?
מעבר לאפקט המדיני האדיר שזה עושה עכשיו, כ'גל של אגוזים', מדינות עולם רבות, רוצות כעת להעלות את ירושלים על ראש שמחתן, רוצות חלק ונחלה בעיר האלוקים ומתוך כך, גם יחסי מסחר וחילופי טכנולוגיות.
ואפילו במובן הארצי הפשוט. כבר כמעט עשור ישנה מעין הקפאת בנייה שקטה בירושלים וכעת, סוף סוף, במשרד השיכון שלנו כבר מתכננים עשרות אלפי יחידות דיור חדשות בעוטף ירושלים, וברמת שלמה, ובחיבור מעלה אדומים לירושלים, בכול האזור הזה, תהיה בשנים הקרובות תנופת בנייה אדירה. מעבר לעניין הפשוט שזה מבטל ומונע את הקמת המדינה הפלשטינית, יש כאן דבר אדיר של יישוב ארץ ישראל, עוד בלי בכלל לקחת זאת לעולמות הרוחניים.
אבל בעומק העניין, מבחינה רוחנית התנגדותו של העולם הנוצרי מתפוגגת, והוא הולך ונעשה יותר ויותר בשל לקראת קיום הנבואה "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ג). כעת, ה'כדור' חוזר אלינו. עלינו כעת מוטל התפקיד להרים בכוח את קולה של מבשרת ירושלים בתוכנו ומתוך כך גם אל הגויים. אין הדבר תלוי אלא בנו.

וזה אומר שמשנת תשע"ח, אחרי שבעים שנה לתקומת המדינה והתבססותה החומרית האדירה, מגיע עכשיו עידן חדש, העידן הירושלמי. העידן של הופעת קומת ירושלים וחצרות בית השם. העידן הזה שבתוכו אנחנו נגיע בקרוב ממש ל"רוב יושביה עליה". לא רק ששים ריבוא יהודים כבתש"ח, אלא שלראשונה מאז גלות עשרת השבטים, שבטי הצפון בשלהי ימי הבית הראשון, יהיה פה מצב של "רוב יושביה עליה". והמשמעות של זה מבחינת יישוב הארץ היא אדירה – חיוב חלה, מעשרות, תרומה ועוד יהיו מדאורייתא, מעמד השמיטה ישתנה, יחזור חיוב הקרבת קורבנות או בניין מקדש לחלק משיטות הפוסקים. הוויכוח על סדר הגאולה מוכרע, קיבוץ גלויות קדם לביאת משיח, שמיטה תתעצם – יחזרו פה דברים שקשה לנו עדיין לדמיין.

גם לרבנים ולתלמידי החכמים לא תהיה יותר ברירה, הם יצטרכו להתאחד באמת. על מנת לפתור כל מיני בעיות שתיווצרנה הם יצטרכו להחזיר גם את הסמיכה ולהקים סנהדרין, הם יצטרכו להחליט מה הם עושים עם הר-הבית 40 , ועם מנהגי העדות הם יצטרכו להנחות את העם על מנת שלא תיווצרנה שתי תורות, ח"ו.
גם מבחינה רוחנית, הרכב האוכלוסייה במדינה יהיה יותר ויותר נוטה לכיוון רוח הדת והאמונה, וגם ההנהגה המדינית תשקף זאת. זאת תהיה 'תורת המדינה', 'משנת המדינה', 'הלכות מדינה'. כל הדברים האלה צריכים להתחיל להופיע בשבעים שנה הקרובות. ריבונו של עולם מוביל אותנו בתחנות הללו.

ככול שאנחנו מתקרבים לתחנות הללו, אז העניינים של הזהות היהודית, המשמעות הפנימית של תנועת ההתיישבות, הנעשה בהר-הבית, נוכחים יותר ויותר בסדר היום הציבורי. צומחת לאיטה, שכבת הנהגה אמונית ותורנית למדינה ומתוך כך, גם מתגברים לעיתים הבירורים ביחס לאותה שכבת הנהגה ותיקה שהולכת אט אט ומפנה את מקומה, מעבירה את המקל לדור המנהיגים הבא. ובינתיים, אותה שכבה נאחזת 'בקרנות המזבח' של [דת] הדמוקרטיה, מעמד הפקידות. "האמת תהיה נעדרת", 'אמ"ת' ראשי תיבות - א'קדמיה, מ'משל, ת'קשורת. שם, במקומות הללו נאחזים להם אותם נציגים ועל כך מתנהל כעת בירור נוקב... המקל כבר עבר, השאלה היא האם אנחנו מוכנים בענווה להנהיג, האם אנחנו מכינים את עצמינו לקראת הייעוד הגדול שעל מדינתנו להיות, "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות, יט', ו').

ועל כן, ביום טוב הזה, ביום הגדול הזה, יום שאירעו בו כל-כך הרבה דברים טובים לעם ישראל, אולי עוד נזכה שתיכתב יום אחד בלשכת הגזית החדשה 'מגילת תענית' של דברי ימי הבית השלישי, שתכלול בוודאי את תחנות גאולתנו. יום בלפור, יום סן-רמו, יום ה'כ"ט' (קבלת החלטת החלוקה מיום יז' בכסלו תש"ח), יום העצמאות, יום ירושלים, יום הר-הבית, יום חידוש הסנהדרין, יום חידוש הסמיכה, יום החלת מצב "רוב יושביה עליה", יום חידוש קרבן פסח, יום חזרת משפטי התורה לישראל, יום ביטול המחיצות ואיחוד מנהגי העדות, יום הנחת אבן פינה למקדש, יום חנוכת המקדש, עד ליום ההוא שבו "יהיה ה' אחד ושמו אחד", במהרה בימינו, אמן ואמן.



^ 1.מתוך שיחה בבוקר יום העצמאות השבעים למדינת ישראל (תשע"ח) בישוב נריה, כינוס של דברי תורה והודאה לכבוד עיצומו של יום.
^ 2."ומפני כי עכו"ם הם מן העולם הטבעי לכך היו שבעים אומות, כי עולם הטבע נברא בשבעת ימי בראשית, וכנגד שבעת ימי עולם הטבע היו שבעים אומות כנגד כל יום עשרה. והאומה היחידה היתה על הטבע והיא כנגד השמיני כי השמיני הוא על הטבע, ולכך ראויה לישראל התורה שהיא על עולם הטבע.." (מהר"ל, תפארת ישראל, פרק א').
^ 3."וכן תמצא בישראל שכל האומות נבראו קודם כי שבעים אומות היו בדור הפלגה כחז"ל (פדר"א פ' כ"ד) ואף עמון ומואב תמצא כי היו לעם קודם שהיו ישראל, כי כאשר יצאו ממצרים והיו לעם כבר ישבו עמון ומואב בארצם שמזה תראה כי היו לאומות ונתישבו בארצם קודם ישראל כי יש על ישראל משפט הצורה שהיא יוצאת באחרונה, והנה ישראל ראוים שיקראו עם זו שהם צורת השלמה לעולם..."(מהר"ל, שם, פרק יב').
^ 4.בסוף תקו"ז תי' עשיראה, "שור וחמור אינון ממנן דעשו וישמעאל".
^ 5."...כי השבת הוא קודש להשי"ת ולכן מי שהוא נוטה וסר מן השי"ת אינו ראוי לו השבת. וכנגד שבעים אומות והם גויי הארצות אשר הם סרים מן השי"ת לצד ימין ולא נתן השבת לעובדי פסילים אשר הם סרים מן הש"י לצד שמאל גם כן אינו ראוי השבת..." (הקדמת המהר"ל לספר 'דרך-החיים', עמ' יג', מהדורת לונדון).
^ 6."וכאשר תתבונן על גודל השגחה עוד בירידתם למצרים, אין לאחר ולא להקדים ביאתן, כי עם ביאתן למצרים היו ע' נפש, כי יוכבד נולדה בין החומות. שכבר אמרנו לך כי לא היה ראוי השעבוד והירידה למצרים רק עד שהיו שבעים נפש, כי ישראל משתתפים לאומות במספר הזה שהוא שבעים, רק כי האומות הם שבעים אומות ובבני יעקב היו שבעים פרטים בלבד. והטעם ידוע למבינים, כי האומות יש בהם הרבוי ולפיכך מספרם שבעים אומות, שכל אומה יש בה רבוי, וישראל אומה יחידית פרטית ולפיכך היה מספר שלהם רק שבעים פרטים, וזהו מעלת ישראל שהיא אומה יחידית..." (גבורות השם, פרק יא').
^ 7.וראה מהר"ל, תפארת ישראל, פרק לא'
^ 8.וראה עוד ירושלמי, סנהדרין, פ"א ה"ב, דף יח ע"ב.
^ 9."אמנם יש בישראל שבעים זקנים והם שבעים סנהדרין ונקראו עי"ן העדה כי יש בהם עין השכל. ואין זה גלוי כי השכל הוא נעלם מן האדם הגשמי והם בית דין מופלא שנגלה להם החכמה המופלאת והנעלמת ואין זה יוצא אל הגלוי והם כמנין סוד לכך שבעים זקנים הם תוך כלל ישראל. כי דבר שהוא תוך הכלל אין זה דבר גלוי. אבל האומות הם שבעים בעצמם ובודאי דבר זה גלוי ממש וזהו שווי האל"ף והעי"ן מפני כי האל"ף היא ידיעת הנעלם וזהו עי"ן השכל והעי"ן הוא גלוי ממש. וי"ל ג"כ כי לכך האל"ף והעי"ן שוים בתמונה ובקול ואין הפרש רק שהעי"ן מורה על נסתר שיצא אל הגלוי והאל"ף מורה על נסתר שאינו יוצא אל הגלוי וכן העכו"ם יוצאין אל הגלוי כמו שמורה על זה העי"ן שאינם דבקים בכח פנימי קדוש אבל ישראל כח עליון שלהם עומד בהעלמו ובהסתרו שהם דביקים בכח קדוש עליון" (דרשות המהר"ל - דרוש על המצות).
^ 10.רש"י, רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל.
^ 11.עד לחרבן הבית הראשון נספרו בסך הכל 117 שמיטין ו- 16 יובלות.
^ 12.מבט בסגנון המהר"ל יסתכל על כך באופן פנימי יותר, הכרח הגלות הנגזר על ישראל במדבר, גורם לחוסר קביעות מוחלטת בארץ, המתבטא בחוסר יכולת ומסוגלות לאומית לשמור שמיטה כהלכתה לאורך דורות ולא להיפך. אולם, נקודות המבט משלימות זו את זו.
^ 13.ישנם כמה חישובים אפשריים של מניין השבעים: א. טעות המלך בלשצאר שחישב מהתחלת מלכות בבל שבעים שנה. ב. חשבון דניאל שחישב מתחילת גלות בבל בכיבוש יהויקים ומסתיים מניינו בשנת הצהרת כורש ותחילת בניין המקדש. ג. טעות המלך אחשוורוש שחישב משנת גלות יהויכין. ד. החישוב שהתממש לבסוף – מתחיל בחורבן בית המקדש הראשון עד חידוש בניין בית שני (ע"פ גמרא, בבלי, מגילה יא:).
בהקשר לכך, מובא הגדה של פסח עם פירוש הגר"א: "הקב"ה חשב את הקץ": פירוש, כמו שכתוב "בעתה אחישנה". ואמרו: "לא זכו בעתה, זכו אחישנה". והענין, כאשר הקב"ה נותן קץ וחשבון על זמן הגלות, לא מתגלה מאיזה זמן להתחיל לחשוב. ואם ישראל זוכים, מתחיל מזמן קודם ומסתיים מנין הקץ תחלה. וזהו זכו אחישנה. ואם חס וחלילה לא זכו, מתחיל מזמן המאוחר. וזהו שאמר כאן: שברוך הוא, על שהקדוש ברוך הוא חישב את הקץ של ארבע מאות שנה לעשות כמו שאמר לאברהם אבינו תיכף מאותו זמן שאמר לאברהם אבינו" (הגדה של פסח עם פירוש הגר"א השלם, עמ' עד, ירושלים, תשנ"ג).
^ 14.ראה סנהדרין צח., יחידה של שבע שנים נקראת שם 'שבוע'.
^ 15.מהכיבוש הבבלי הראשון של נ"נ עד כורש – עברו 52 שנה (שהן 'שבעה שבועים' ויתרה קטנה שלא מונים אותה) ואחר כך לפי מניין השנים של חז"ל (המובא בסדר-הדורות), מכורש עד חורבן הבית השני עברו 438 שנה (שהן 62 סדרות שלימות של 7 ויתרה קטנה שגם היא מעוגלת. (רס"ג ורמב"ן, מלבי"ם, שם ע"פ דברי ר' יוסי ב'סדר עולם', לעומת זאת לפי הא"ע בית שני עמד 434 שנה, ובהתאם לכך הוא מחשב את מנין שבעים השבועים) .
^ 16.ראה נתיב-העבודה למהר"ל, סוף פרק יא, בעניין העונה איש"ר.
^ 17."וירצו לומר דשינוי השלוה והשקט והשמחה שיהיה בימות המשיח מהטילטול והטירוד והעצב של הגלות יהיה כל כך גדול שיהיה נרגש כל אותן השנים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומשם ואילך שכבר הורגלנו בו לא יהיה חשוב בעינינו כדבר חדש ולכן לא נקראנו עוד בשם ימות דמשיח (יושר לבב, רבי רפאל עמנואל חי ריקי, אמשטרדם ה'תצ"ז).
^ 18."ימות המשיח ארבעים שנה... שבעים שנה... הוא דבר פלא, האם על זמן קצר ייחל ישראל כאלפים שנה בגלות? אבל הוא הדבר אשר דברנו, דפליגי על ראשית "ימות המשיח" שהם רק הכנה להאושר המקווה שאז יתקימו הבטחות כל הנביאים בעצם תומן - "באחרית הימים"; על זה הזמן הראשון פליגי, חד אמר דלא יארכו "ימות המשיח הראשונים" רק ארבעים שנה, שבמשך הזמן הזה כבר יהיו ישראל ראוים לקבל פני משיח בן דוד עם כל בחינותיו, ולקבל כל הטובות הנפלאות שהבטיחו הנביאים על אחרית הימים, וחד אמר, שבעים שנה יארכו ימות המשיח הראשונים, הזמן של משיח בן יוסף, להכין את לבב ישראל לאביהם שבשמים, באופן שיהיו ראוים לכל הנחמות והיעודים הנפלאים של באחרית הימים" (אהבת הקדמונים, עמ' צ', הרב יקותיאל אריה קאמלהאר, בילגוריי, תרח"ץ).
^ 19.האומר: "אין משיח לישראל", רש"י מסביר שם שכוונתו שהקב"ה יגאלם בעצמו וראה ביאורים רבים נוספים בספר "התקופה הגדולה" כרך א', עמ' 155-166, הרב מנם מנדל כשר, ירושלים, מהדורת תשס"א.
^ 20.ראה בספריו של ד"ר אריה מורגנשטרן, 'משיחיות וישוב ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"ט', יד בן צבי ירושלים תשמ"ה; גאולה בדרך הטבע: תלמידי הגר"א בארץ-ישראל 1800-1840, ירושלים, תשנ"ז; השיבה לירושלים: חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת שלם, תשס"ז.
^ 21."בכדי לדעת ולהבין לרוחם התלהבותם ומסירת נפשם של תלמידי הגר"א והסתכנותם בנסיעה לאר"י משך שנה בסירות קטנות על מים רבים אדירים ומבלותם בהתישבות הראשונה בזמן של מחלות ומגפות ר"ל ופרעות ר"ל ולהבין לעקשנותם הגדולה בעבודה זו צריכים קודם ללמוד הרבה את היסוד הרוחני שלהם את "סערת אליהו" רבם הגר"א לקיבוץ גליות וישוב ארה"ק שזה היה יסוד היסודות שתלמידיו מסרו את נפשם ובאו באש ובמים בכדי לקרב את הגאולה במצות רבם. ענין האתחלתא שרבנו הגר"א מדבר הרבה ע"ז בחבוריו הקדושים, הקבלה ותורה רבה היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.
ידוע רמזי הגר"א על הפסוק: "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון". וכן דברי הגר"א שכל קיבוץ גלויות תלוי במצוות התלויות בארץ (בספרו יהל אור פרשת משפטים דף כ"ו ובספר תולדות יצחק על ביאור הגר"א לספר יצירה חלק ב' בהקדמה) ובאמונת תלמידיו שהגר"א היה נהורא דמשיח בן יוסף והגר"א עצמו אומר בהרבה מקומות שקיבוץ גליות מתחיל ע"י משיח הראשון מב"י ומכאן למדו תלמידיו את כל דרכי האתחלתא דגאולה [...]
זה מאה וארבעים שנה מיום שעלו אבותינו תלמידי הגר"א לאר"י בשנת תקס"ט, השיירה הראשונה בשבעים נפש משקלוב, יבנה דרייסין הגיעה לצפת ביום ח' אלול תקס"ט. מי יוכל לספר ומי יוכל לתאר את מסירות נפשם ומכ"ש את רוחם הסוערת "בסערת אליהו" רבנו הגר"א לשם קירוב הגאולה ע"י קץ המגולה. כי ראו ברוח קדשם כי הגיעה עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו..." (מתוך הקדמת הרב ישעיהו חשין, ראש המלמדים בת"ת 'עץ חיים' ומצאצאי תלמידי הגר"א, לספרו "דברי ישעיהו", יצא לאור ע"י חתניו, ירושלים, תשט"ז).
^ 22.על דברי הזוה"ק (תיקוני-זוהר חדש, כז.) "ובגין דבעא משה רחמין עלייהו. שמאלא דוחה - ולא יפקון ביה ישראל, וימין מקרבת - דאיהי ימינא מטה כלפי חסד", כתב הגר"א: 'וימין מקרבת" – כמ"ש 'וברחמים גדולים אקבצך' שיפקון בסטרא דימינא, אבל, בתחלה יתער בשמאלא, שמאלו תחת לראשי והוא יהיה פקידה כמו שהיה בבית שני בימי כורש ולא יצאו בו ואח"כ יתער ימינא...".
וכן כתב בביאורו לספד"צ דף י', ג' וז"ל: "וזה סוד שיעור ימות המשיח כשיעור עטרת ביסוד רק אם יזכו יבא קודם וימלוך משיח בן יוסף כמו שאול קודם לדוד וזה היה מתחיל אם זכינו בתחילת האלף החמישי כו' וז"ש שתי אלפים ימות המשיח (סנהדרין צז ע"א, ע"ז ט' ע"א) אז אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות (שם צט ע"א) אבל משיח בן דוד שיבא אז בלע המות לנצח וזה נקרא לעתיד לבוא" וראה מקורות נוספים בספר: אחרית כראשית, הרב אריה שפירא, ירושלים, תשס"ג.
גם מבחינה הלכתית סבר הגר"א שמצוות ישוב ארץ ישראל נוהגת גם בזמן הגלות וכפי שהעיר בביאור הגר"א, יו"ד סימן רס"ז, ס"ק קס"א דלא כשיטת רבינו חיים כהן בתוס' בכתובות שאינה נוהגת בזה"ז.
^ 23.גמרא סנהדרין צט:, זוהר, פרשת וירא, קי"ז.
^ 24.הרב יהודה אלקלעי היה היחיד שכתב ששנת ת"ר כשנת פקידה, פירושה כל מאה השנים שמת"ר עד תרצ"ט ואף הוסיף וכתב דברים מחרידים שהתגשמו למרבה האסון בשנים ת"ש-תש"ה (שלום ירושלים, כתבי הרב אלקלעי, כרך א' עמ' 34, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ה, החיבור יצא לאור בשנת ת"ר).
^ 25."ובשית מאה שנין לשתיתאה, יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא, ומבועי דחכמתא לתתא, ויתתקן עלמא. לאעלא בשביעאה. כבר נש דמתתקן ביומא שתיתאה, מכי ערב שמשא, לאעלא בשבתא. אוף הכי נמי, וסימניך בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה" (זוהר, פרשת וירא, קלב). [תרגום: "ובשש מאות שנה לאלף השישי ייפתחו שערי החכמה למעלה. ומעייני החכמה למטה. ויכין עצמו העולם להיכנס באלף השביעי. כאדם המכין עצמו ביום השישי אחרי הצהרים להכנסת השבת, כן גם בזה. וסימנך: "בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו', נבקעו כל מעיינות תהום רבה"].
זוהר, חלק א, קיז', א, בתרגום חופשי: "במאה השישית לאלף השישי ייפתחו שערי החכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה, והעולם יתתקן להיכנס אל האלף השביעי"
^ 26.אודותיו בספר: ר' יואל משה סלומון - פועלו ותולדותיו: הרב עודד וולנסקי וד"ר שמחה מנדלבוים, ירושלים, תשע"ב.
^ 27.בבלי, מגילה יז.: "ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים? דכתיב (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא".
^ 28.ראה בהרחבה בספר: שירת אומה לארצה: פרקי יסוד במשנתו של הראי"ה קוק על העם והארץ, התורה והמצווה התלויות בארץ, הגלות והגאולה. הקדמת הראי"ה קוק לספרו שבת הארץ - מבוארת ומוארת ע"י הרב עוזי קלכהיים, התקין לדפוס ר' שמואל מרקוביץ, הוצאת אריאל, ירושלים תשמ"ז.
^ 29."... ואין ספק שהיא מצוה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר 'עוד אקבץ עליו לנקבציו' ועיין ביבמות דף סד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראלובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בליבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה..." (שו"ת ישועות מלכו, יורה-דעה, סימן סו', התשובה נכתבה בשנת תרנ"א).
^ 30."וזה הוא סימן גדול לישראל שמיום שגלו ממנה לא נתישבה שם אומה כלל אבל היא חרבה ושממה עד שישובו אפרוחיה לתוכה..." (רבנו בחיי עה"ת, בראשית, יז' כד').
^ 31.ראה בספר זה במאמר "מגילת אסתר – בימים ההם בזמן הזה".
^ 32."והאוכלוסא שתהיה לא בארץ הגלות כי אם בארץ ישראל, ובמספר הראוי, שישים ריבוא, תהיה תחילת צמיחת קרן לבית ישראל" (הראי"ה קוק, "עולת ראי"ה", ח"א עמ' שפז', מוסד הרב קוק, ירושלים, תרצ"ט).
^ 33.ראה בספר זה שיחה ליום העצמאות.
^ 34.ע"פ דברי הרב דוד שלוש והרב שלום נתן רענן, הובאו בספרנו: המחזיר שכינתו לציון, מבט תורני על מלחמת ששת הימים וליום ירושלים, ח"ג, עמ' 72 (הרב שלוש), ח"ב, עמ' 72 (הרב רענן), תנועת המזרחי העולמית, ירושלים, תשע"ז.
^ 35.ראה בספרנו: המחז שכיתו לצין הנ"ל, ח"ג, עמ' 295.
^ 36.הוספה מאוחרת ע"פ דברי מו"ר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל באחד משיעוריו: בשנת ה'תנש"א, ישנם כבר כשישים ריבוא חיילים יהודים בצבא הסדיר, ומתוך כך, נופלת ממלכת הרשע בארץ צפון ולמעלה ממיליון יהודים שבים לארץ אבות, ועוד יקויים בהם: "מתוך ששבה אל עמה שבה אל אלוהיה", בב"א.
^ 37.נתונים שנאספו ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת תשע"ו ופורסמו לציבור בשנת תשע"ח.
^ 38. דונאלד ג'ון טרמפ, נשיא ארה"ב הארבעים וחמש, וכבר דרשו דורשי רשומות בדרך הלצה: "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום..." – סופי תיבות אובאמה (קודמו בתפקיד), שהיה העוין ביותר מבין נשיאי ארה"ב.
^ 39.ואכן, מצוה גוררת מצוה, ובחלוף שנה נוספת הכיר זכינו להכרה ברמת הגולן, ועוד שנה עברה וזכינו להכרה בחוקיות ההתיישבות ביהודה ושומרון, וברוך המקום שומר הבטחתו לישראל .
^ 40.ראה בהקדמתנו לספר: "לשכנו תדרשו", הר-הבית ומקום המקדש בימינו, בתורתו של הגאון הרב אליהו יוסף שאר-ישוב כהן זצ"ל, דברי שיר, תשפ"א.

1 תגובותב1 דיונים

  • א אורח |כ"ב סיוון תשפ"ג

    ישמעאל לא דומה לחמור

    לא כתוב בגמרא בקידושין שישמעאל הוא עם הדומה לחמור

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il