קניית מגרש מאגודה שיתופית ליד מגרש של בן משפחה | הרב עקיבא כהנא | בית המדרש

מדורים
הלכה פסוקה

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

המקרה בקצרה: התובע גר בישוב מסוים שבשומרון, המגרשים שבישוב הם במעמד של 'בר רשות', ולישוב הסמכות לקבוע מי ישתכן באיזה מגרש. מזכירות הישוב הוציאה למכרז והגרלה שלושה בתים במחיר של 2.8 מיליון ליחידה. התובע טען שכיון שאמו גרה בסמיכות לאחד המגרשים, הרי שיש לו זכות ראשונים לקניית המגרש, ולכן הוא מבקש את הזכות לרכוש אותו בלי הגרלה. הוא טוען שאם יוכל לרכוש את המגרש, הוא יוכל לסייע לאמו, בנוסף יתאפשר לשאר המשפחה להתארח אצלו כשהם יבואו לשבתות ולחגים. בנוסף, הוא יוכל לחבר את החצר שלו ושל אמו ולפתח אותם יותר. לטענתו אנשים אחרים לא ייפגעו משום שהם לא אמורים להיות מעוניינים במגרש זה יותר מאשר במגרש אחר.

פסק הדין: תביעת התובע נדחית, אך במידה והוא יזכה באחד משלושת המגרשים הוא זכאי לקבל את המגרש הסמוך לבית אמו.

נימוקים בקצרה:
א. האם יש חובה על המוכר למכור ל"מצרן"?

הלכה פסוקה (260)

הרב עקיבא כהנא

249 - תביעה כנגד יועץ משכנתאות

250 - קניית מגרש מאגודה שיתופית ליד מגרש של בן משפחה

251 - תביעה כנגד משרד שידוכים

טען עוד

דין בן המצר (או בר מצרא) נותן עדיפות לאדם לרכוש מגרש שצמוד למגרש שלו. מכמה מקורות מוכח שדין בן המצר חל על הקונה ולא על המוכר (לדוגמה רש"י בבא מציעא קח ע"ב), כלומר, לאחר שהקונה זכה במגרש יכול בן המצר לקבל ממנו את המגרש. בנוסף כתב הפרישה (חו"מ קעה, לו) שתקנה זו אינה מחייבת את המוכר כלל, אלא רק את הקונה. אמנם עדיין יש חיוב ממידת חסידות למכור למצרן (רמ"א שם לד, וב"ח)

ב. חיוב גוף ציבורי בדין ד"בר מצרא"
מהציבור מצופה לנהוג לפי כללי הישר והטוב (בית הדין הרבני תיק 5637/כא, ובמאמרו של רון קליינמן בספר שמגר עמ' 469). מאידך כיון שהדבר בא על חשבונם של אנשים אחרים, הרי שבמקרה זה אין לפעול באופן של "לפנים משורת הדין". יש להוסיף לכך את העובדה כי לפי דיני המדינה אין עדיפות ל"מצרן" ולכן מתן עדיפות במכירה למצרן יכולה להיתפס כמעשה לא ישר. ולכן אין לציבור לקיים דין ד"בר מצרא".
לאור זאת ברור שאין לישוב הנתבע חיוב מדין "בר מצרא" למכור את המגרש לתובע.

ג. היקף דין "בר מצרא"
בית הדין המשיך ודן בשאלה האם התובע יכול לפנות למי שיזכה במגרש בדרישה שימכור את המגרש לתובע. ישנה מחלוקת האם דין בר מצרא קיים גם בבתים, או רק בשדות כיון שניתן לחברם ולהפוך אותם ליחידה אחת ממשית. יש הסוברים שאין כלל דין בר מצרא בבתים (ספר הישר לרבינו תם, תשובה לב), ואילו יש הסוברים שהוא קיים בתנאי שהבתים כבר מחוברים (שו"ת רמ"ה, רעג). שיטת הרשב"א (שו"ת הרשב"א ב, קמה) שגם בתים שאינם מחוברים ממש יש דין בר מצרא בתנאי שניתן לחברם על ידי קיר. השולחן ערוך והרמ"א (חו"מ קעה, נג) הכריעו שיש דין בר מצרא גם בבתים, אך לא ברור אם פסיקתם מתייחסת דווקא למקרה שבו ניתן לחבר את הבתים יחד או גם במקרים אחרים. אמנם, מהבית יוסף (אות פא) משמע שדין זה נכון רק כאשר יוכלו להשתמש בשני הבתים כבית אחד.
במקרה שלנו יש כמה סיבות נוספות שבגללן החליט בית הדין שאין כאן דין בר מצרא:
א. משום שהתובע אינו בעלים של המגרש הצמוד אלא המגרש הצמוד שייך לאמו. בשאלה האם יש דין בר מצרא כאשר המגרש הצמוד שייך לבן משפחה יש מחלוקת בין הראשונים (הנובע מפרשנות הסוגיה בבא מציעא קח - ביני אחי וביני שותפי). לדעת העיטור דין בר מצרא קיים גם כאשר בן משפחה רוכש, אך דעת רוב הראשונים שבמקרה כזה לא חל דין בר מצרא. יתכן שדין זה קיים במקרים שבהם המשפחה מתנהלת כיחידה אחת (מקומות בבית כנסת, או קברים), אז ניתן להגדיר את שימוש המשפחה כשימוש אחד, אך לא במקרה שכל אחד מבני המשפחה מתנהל באופן עצמאי.
ב. כשיש מחסור בבתים לא נאמר דין בר מצרא לדעת רבים מהפוסקים (דעת רבנו תם שהובאה לעיל, ור"י אור זרוע בבא מציעא, שנט), וכך פסק הרמ"א (חו"מ קעה, מט). אך במקרה זה ישנם בתים אחרים שלמכירה ולכן נימוק זה אינו רלבנטי.
ג. במקרה שהמוכר עלול להינזק מדין בר מצרא, לא נאמר דין זה. כך עולה מהגמרא (בבא מציעא קח ע"ב). במקרים רבים תוקנו תקנות המבטלות את דינא דבר מצרא (מהרשד"ם חו"מ רצט, ספר הישר לב, ר"י בן זאיית בתשובה בסוף ספר הזכות לרמב"ן), בימינו לא ברור אם ניתן לומר שיש תקנה שמבטלת דין בר מצרא, אמנם, הישוב עלול להינזק באופן ציבורי מכך, ולכן נראה שאין זכות בר מצרא כמו שפסק הרמ"א (חו"מ קעה, כג) שבמקרה שהמוכר עלול להינזק לא תיקנו בר מצרא.