^ 1. הצורך להפסיק לצרוך תקשורת חילונית אינו קשור לענ"ד לגירוש. הוא נובע מהצורך של כל אדם להיות אדם בריא בנפשו.
^ 2. ברצוני להדגיש, שאני מתייחס לתחושות של אחר הגירוש, ביחס לטרום הגירוש כאן ודאי שהנפגעים מהגירוש, שהם כלל הציבור הדתי-לאומי אך לא רק הוא אלא כלל תושביה היהודים (ולמעשה אף הערבים וגם הערבים שברצועת עזה) של ארץ-ישראל, חייבים וזכאים לעשות הכול למנוע פגיעה בהם.
במידה מסוימת חלק מהמטיפים לתחושות מעין אלו מטיפים להן מתוך מצב של התנגדות לתוכניות גירוש ר"ל. ההתייחסות לכך היא שונה ממה שנידון כאן, אך חושבני שיש בחלק מהדברים גם התייחסות לטענות אלו.
^ 3. ובוודאי שאנו רואים התנכלות לציבור הדתי-לאומי, שבאה לידי ביטוי בגירוש. התנגדות זו יכולה לבוא מכמה גורמים, הן קנאה בכך שציבור זה נטל את ההגמוניה ביישובה של ארץ-ישראל, הן רתיעה מכך שציבור זה הולך ומתקרב לשלטון (דוגמת רתיעתו של שאול מדוד, ובנקודה זו גם צריכים לחשוב על דרכי תגובה). ובחלקה רתיעה מהמהלך שאותו מגלגל הקב"ה בגאולתם של ישראל.
^ 4. ואם כי אפשר ללמד זכות על החייל הפרטי, ששטפו לו את המוח שרכושם של המגורשים יישמר, עינינו ראו, שלאחר מעשה החיילים לא ראו תמיד צורך לבקש רשות בשביל לשבת על כיסא של המגורשים, או להשתמש בנכסיהם.
^ 5. ויש כאן מקום לחיזוק הערבות ההדדית שלנו, שעליה להתבטא בכך שאין להסגיר יהודים למדינה זרה, ולהשתדל בפדיונם של יהודים הכלואים במדינה זרה דוגמת אחינו יהונתן פולארד.
^ 6. ואין בכוונתי לומר שזו צריכה להיות האסטרטגיה היחידה למלחמה בתוכנית ההתכנסות ר"ל, אלא שבחיזוק ישראל כאגודה אחת אנו מסייעים גם לזה.