- שבת ומועדים
- עיונים בעניני חנוכה
78
כתב הרמ"א בהלכות חנוכה 1 : "ומיהו בזמן הזה שכולנו מדליקים בפנים... המנהג להדליק בטפח הסמוך לפתח כמו בימיהם". ויש להבין – אם אין מדליקים בפתח הבית מבחוץ כתקנת חז"ל אלא בפנים, מה זה משנה היכן? מה העניין בהנחת החנוכייה בפתח הבית מבפנים?
כדי להבין זאת נפתח בשאלה נוספת. כתב המשנ"ב 2 על דברי הרמ"א שיש אומרים שכל אחד מבני הבית ידליק – שהיינו "לבד מאשתו, דהיא כגופו". כלומר גם למנהג בני אשכנז שמצווה להדר שכל אחד מבני הבית ידליק בעצמו, בני הזוג, האיש ואשתו, ידליקו הדלקה אחת ואין להם להדר שכל אחד מהם ידליק בפני עצמו. דהיינו מצוות נר חנוכה ביסודה מוטלת על הבית, על המשפחה. גדר יסודי זה בוודאי נכון לדעת השו"ע, הסובר שהאב מוציא ופוטר את כל בני ביתו הסמוכים על שולחנו, אך נכון גם לדעת הרמ"א; לגבי הזוג בוודאי, וניתן לומר שעקרונית אף לגבי הילדים, שהרי מדברי הגרעק"א עולה שהיכולת שלהם לברך נובעת מכך שמכוונים שלא לצאת ידי חובה על ידי האב, משמע שיכולים היו לצאת ידי חובה, כלומר בעיקרון אף לדעת הרמ"א המצווה היא על המשפחה, על בני הבית.
ויש להבין: מדוע נתייחדה מצווה זו, בשונה משאר המצוות, שחכמים הטילו אותה לא על הפרט כחובת גברא אלא על הבית? מה ניתן ללמוד מכך על משמעות המצווה?
הבית מול הרחוב
ונראה לומר שחז"ל בעומק דעתם העמיקו וחיפשו מה היה שורש הניצחון במאבק מול תרבות יוון, וזיהו את השורש בחוזקו ובחוסנו של הבית, של המשפחה בישראל. וזהו הדגש: "חשמונאי ובניו" – את המאבק הובילה משפחה, משפחה חזקה של הכהן הגדול ועוד שכמותה. בזכות המשפחתיות האיתנה שלהן לא הושפעו מהתרבות שפשטה ברחובות, ומאידך המתייוונים הרבים שכן הושפעו מהרחוב, כנראה כי הבית שלהם לא היה מספיק יציב. על מנת לחזק את הבית לדורות, בפרט לקראת הגלות תיקנו חז"ל את המצווה על כל בית ובית בישראל, כלשון הרמב"ם 3 : "מצותה שיהא כל בית ובית מדליק נר".
על פי זה נבין ביתר עמקות את דין מקום ההדלקה "על פתח ביתו מבחוץ". עוד לפני החשיבות שהנרות מקרינים גם כלפי חוץ משום פרסומי ניסא 4 , יש עניין גדול נוסף: להדליק דווקא בפתח הבית, משום שחז"ל הטילו את חובת המצוה על הבית, אם כן ראשית ההדלקה צריכה להיות בבית 5 . ומה משמעות התקנה להדליק דווקא בפתח? אם כנים דברינו שהמטרה לחזק את הבית היהודי, כמשפחה מלוכדת, חכמים חיפשו מהו המקום בבית שהוא בעמדת מפתח ויכול לכלול את כל הבית וזיהו את הפתח – שהרי דרכו מוכרחים כולם להיכנס אל הבית. גם אם בבית ישנם חדרים נפרדים, הפתח משותף לכולם כי דרכו כולם נכנסים, הוא "המפתח" אל כל הבית 6 , ועל כן הוא המקום הראוי להנחת נר החנוכה.
יתרה מזאת, אם כנים דברינו שהמאבק היה בין הבית לרחוב, אם כן פתח הבית הוא המקום שבו מתרחש נס חנוכה והניצחון הרוחני שבו. במפתן הבית מסנן האדם את ההשפעות הזרות הבאות מבחוץ, וכן בו הוא מתחזק ומתחסן רגע לפני היציאה לרחוב מהמטען הרוחני שספג בבית. נמצא שהפתח הוא המקום הראוי לנר חנוכה. על פי זה מובן הרמ"א ואף הבן איש חי (וכן נהג הרב אליהו זצ"ל) שגם אם מדליקים בפנים, יש להדליק בפתח הבית דווקא.
מוקף במצוות
כעת נוכל להבין הידור נוסף שאמרו חז"ל בנר חנוכה – להניחו בצד שמאל, כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל ויהא המדליק מוקף במצוות. מדוע דווקא כאן תיקנו חז"ל שיהא מוקף? ולמה לא תיקנו שננענע בסוכות את הלולב מול המזוזה, ובראש השנה נתקע שם בשופר? אלא ודאי שהדין אינו מתחיל מהצורך להיות מוקף, אלא מכך שהמקום האידיאלי למצווה זו הוא דווקא בפתח, כשם שמקום המזוזה הוא דווקא בפתח הבית, ומעבר למצוות כתיבתה היא גם משמשת כשמירה על הבית. לכן בימי החנוכה כשחוברות הן יחד, יש להניח אותן משני הצדדים כדי שיהא האדם מוקף במצוות. ואם המזוזה מימין "כדרך ביאתך" אל הבית, אזי נר חנוכה יונח משמאל, ולפני שאתה יוצא מהבית לרחוב תזכור מאין באת ולאן אתה הולך.
בבית – דומיא דנס
נראה שיש עומק נוסף בכך שמקום ההדלקה הוא בבית.
מצינו בנר חנוכה כמה הלכות שהן דומיא דנס. המשנ"ב 7 כותב: "ומכל מקום מצוה בשל שמן טפי מנרות של שעווה, דעל ידי השמן נעשה הנס". גם הדין ש"מוסיף והולך" הוא דומיא דנס. וכן את איסור ההנאה מנרות החנוכה מנמק הר"ן "דעשאוה כהקדש דומיא דמנורה". נראה שגם המנהג להדליק בבית הכנסת (שאינו מוזכר בגמ') נובע מכך שבית הכנסת הוא בבחינת מקדש מעט, ודומיא דמקדש עד כדי כך שגם לשו"ע מברכים כאן על מנהג משום פרסומי ניסא. וגם ההדלקה בבית הכנסת מיקומה ופרטיה, בכותל דרום וכו' – כל המנהגים ממש דומיא דמנורה.
נראה לאור זה שאף בהדלקה שהיא מעיקר הדין, דהיינו "נר איש וביתו" (שהרי בבית הכנסת אף אחד אינו יוצא ידי חובה) – עצם התקנה להדליק היא דומיא דנס. שהרי היכן היה הנס? במנורה הדולקת בבית. אמנם בבית הגדול והקדוש, בבית המקדש, אך סוף סוף בבית ודומיא דנס תיקנו חז"ל להדליק בבית. רעיון זה מעצים מאוד את הבית היהודי, כי הוא מדמה כל בית בישראל למקדש מעט. כל בית הוא כבית המקדש בזעיר אנפין. ואם כן נרות החנוכה מושכים אלינו אור מבית המקדש, "עשאוה כמנורה" כלשון הר"ן 8 .
קשר נוסף בין נרות החנוכה לבית המקדש, אנו מוצאים בדברי הרמב"ן המפורסמים בתחילת פרשת בהעלותך, שההבטחה "שלך גדולה משלהם" שנאמרה לאהרן על הדלקת המנורה מרמזת על נרות בית חשמונאי.
העיקרון של זכר למקדש מסביר מזווית נוספת מדוע נר חנוכה משמאל, שהרי במקדש המנורה מצד שמאל 9 . ומובנת גם הנחת הנר מול המזוזה – במקדש נמצא ארון הברית עם הלוחות, חפצא של קדושה, ולכן גם בבית רצו חז"ל להסמיך את הנרות לדבר קודש. ומהו הדבר הקדוש הקבוע בכל בית? המזוזה. אמנם בבית כנסת זה ארון הקודש בו מונח ספר התורה אך בכל בית זה לפחות מזוזה. לפי זה "מוקף" במצוות אין הכוונה רק שיש מצוות משני הצדדים, אלא מוקף מלשון סמיכות 10 – דהיינו להסמיך המצוות זו לזו.
למה מצווה להניחה בחוץ
על פי זה מובנת באור חדש ההלכה שיש להדליק את הנר מבחוץ – לא רק משום פרסומי ניסא, אלא דומיא דמנורה שעליה נאמר (שמות כז, כא): "בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כשם שהמנורה אינה בקודש הקדשים אלא מחוץ לו, אף נר חנוכה מקומו בחוץ.
ראשית, הטעם הזה מעצים את הבית – הוא לא רק מקדש מעט, הוא אפילו בבחינת קודש הקדשים, "זכו – שכינה ביניהם"! ושנית, זה עומק הפרסומי ניסא שהתכוון אליו רש"י, שהרי מדוע המנורה נמצאת בהיכל? "עדות שהשכינה שורה בישראל". וכך את נר החנוכה אנו מניחים בחוץ, כלפי חוץ, להודיע ולפרסם שהשכינה שורה בישראל, שהרי ריבונו של עולם עושה לנו ניסים, וזהו הפרסומי ניסא 11 ! נר החנוכה מעיד על חוסנו של הבית, של המשפחה, על כוחם של חשמונאי ובניו, הבאים מכוח "יערוך אותו אהרן ובניו". בבחינת "יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו".
שורש החינוך הישראלי
כעת נשלב את שני הרבדים לעומק אחד. מהיכן שואב הבית את חוזק חינוכו? מבית המקדש! כל משפחה ומשפחה כחלק מכלל ישראל, שואבת את כוחותיה הרוחניים מאוצר הבית הגדול והקדוש של כלל ישראל. זהו שורש החינוך שלנו. וזה שהמצווה הוטלה על המשפחה ולא על הפרט גם זה דומיא דמקדש, שהרי הדלקת המנורה, וכמוה כל שאר עבודות המקדש, הן מצוות ציבוריות. בהטלת המצווה על בני הבית ולא על כל פרט, בא לידי ביטוי הממד הציבורי: צא מ"האני" הפרטי, אל כלל המשפחה, שהיא אחת מכל משפחות ישראל, אתם חלק מכלל ישראל. נר חנוכה מלמד כל בית בישראל: אתה לא עומד רק לעצמך, אתה שייך לציבור ומקרין על האחרים, וכוחותיך אינם נובעים רק ממך, אלא מהמעיין האינסופי של כלל ישראל – ויש בו קריאת כיוון לאן לשאוף.
זה כוחו וחוסנו של החינוך של הבית היהודי. ולא בכדי נקראו הימים חנוכה – על שם חינוך בית המקדש, שממנו נמשך החינוך של כל בית, "חוקת עולם לדורותם". "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה", במילה זו מופיעה גם חנוכת המקדש וגם חנוכת כל בית ובית בישראל לדורות.
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
למה אדר ב' הוא החודש המיוחד ביותר?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך נראית נקמה יהודית?
איך מתגברים על מידות רעות?
האם מותר לטייל במקום בלי מניין?
איך עושים קידוש?
לבדוק את החמץ שבלב