חנוכה - נס או טבע | הרב משה מאיר אבינר | בית המדרש

שבת ומועדים
עיונים בעניני חנוכה

קטגוריה משנית

7 דק' קריאה

נס על-טבעי ונס שבתוך הטבע
בחנוכה אנו מציינים שני ניסים נס המנורה ונס המלחמה: את נס המנורה אנו מפרסמים בהדלקת נרות החנוכיה, ואת נס המלחמה אנו מזכירים ב'על הניסים' בתפילה ובברכת המזון.
יש הבדל בין שני סוגי הניסים הללו – נס המנורה היה נס על-טבעי, כאשר מצאו שמן טהור שלא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו את נרות המנורה שמונה ימים. אך נס המלחמה היה נס טבעי. כך עולה מכמה מקורות:
אדם ששכח לומר על הניסים בברכת המזון, כותב הרמ"א 1 שכאשר מגיע ל'הרחמן' יאמר: "הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו...".
ושואל על כך הבכור שור 2 :
וקשה לי, דודאי מוכח בברכות (ס, א) דאין להתפלל שיעשה לו נס... אמתניתין דהמתפלל יהי רצון שתלד אשתי זכר – הרי זו תפלת שוא, ולא מהני רחמי... קשה, אמאי הוה תפלת שוא? הרי הוא מתפלל שיעשה לו גם כן נס, כדרך שנעשה לרחל וללאה! אלא דהמתפלל שיעשה לו נס הרי זו תפלת שוא! [ואם כן, איך אפשר לבקש ש"הרחמן יעשה לנו ניסים ונפלאות"?]
ומתרץ בשתי דרכים:
אפשר לחלק, דודאי יחיד לא יתפלל על הנס, דמאן יימר דחזי לזה, אבל אם מתפלל שלרבים יעשה ניסים, כנוסח "הרחמן יעשה לנו ניסים", שפיר דמי...
עוד יש לחלק בין ניסים של טבע העולם, כ מלחמות החשמונאים, לבין ניסים שלא כדרך טבע העולם כלל, כגון להחליף נקבה שתיעשה זכר . וכיוצא בזה הוה תפלת שוא, וצריך להיזהר שלא יתפלל שיעשה לו נס היוצא מטבע העולם.
האבודרהם 3 מביא בשם ה"ר אשר מלוניל שברכת 'שעשה לי נס במקום הזה' מברכים רק על נס שמחוץ לטבע. ושואל על עצמו, אם כך, כיצד מברכים 'שעשה ניסים' על נס חנוכה:
הא דמברכין בין אניסא דרבים בין אניסא דיחיד, דוקא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם או מדרך התולדה, כגון: מעברות הים... אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה – אינו חייב לברך שעשה לי נס במקום הזה... ובחנוכה לאו משום מעשה דיהודית מברכין שעשה נסים, אלא משום פך השמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול ולא היה להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים, שהיה כמעשה אליהו ואלישע.
הטעם העיקרי: נס המלחמה
ויש לשאול: מהו הנס העיקרי שעליו נתקנו ימי החנוכה, האם נס המנורה או נס המלחמה?
נראה להוכיח מהרמב"ם שנס המלחמה הוא העיקר. הרמב"ם פותח את הלכות חנוכה 4 בכך ש"בבית שני כשמלכו יוון גזרו גזרות על ישראל... ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם. וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".
ורק בהלכה ב' כותב: "וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור", ועל פי זה רק מסביר מדוע תיקנו חכמים שמונה ימים.
וכך מסביר הרב רבינוביץ זצ"ל בספרו יד פשוטה 5 את דברי הרמב"ם:
ומפני זה התקינו ימי שמחה והלל וכו' – דברי רבינו כאן חוזרים על כל האמור עד כה, הוי אומר מפני הניצחון קבעום ימי שמחה והלל, ומפני ההדלקה מן השמן התקינו שיהיו שמונה ימים.
וכן מבואר במשך חכמה 6 :
והבור ריק אין בו מים – הרואה מקום שנעשה לו נס מברך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה', הפירוש כדברי אבודרהם, דוקא שיצא מדרך הטבע. והא דמברך על נר חנוכה, משום שנעשה נס בפך השמן שזה נגד הטבע. והנה עקר הנס לנצחון מלכות אנטיוכוס, וישראל קיבלו מלוכה מאתיים שנה. ולזכרון צריך להאיר נרות ולזה סגי בחזותא בעלמא, אך להורות על נס פך השמן צריך דוקא דיהא 'שלטא ביה עינא' תוך עשרים אמה. ורמז לזה – שהיה מאיר בתוך ההיכל, ופתחו של היכל גבוה כ' אמה (מידות ד, א).
ביאור דבריו: עיקר הנס הוא אכן הניצחון על מלכות אנטיוכוס והשבת המלוכה לישראל מאתיים שנה (ולכן בתפילה אין מזכירים את נס פך השמן, אלא את המלחמה שהיא עיקר הנס), אבל כיוון שתיקנו לומר את ברכת "שעשה ניסים" – שאותה אין לברך אלא על נס היוצא מגדר הטבע, כמו שכתב האבודרהם – תיקנו לברך על הדלקת הנרות. אם ההדלקה הייתה לזכרון נס נצחון המלחמה, היה אפשר להדליק גם למעלה מעשרים אמה, כיוון שאין מעשה ההדלקה אלא זיכרון לנס הניצחון, ולא נועד שיראו את הנר בעצמו; אבל אם מתקנים להודות על נס פך השמן, צריך שיראו את הנר דולק, לכן יש לתקן שלא ידליקו גבוה מעשרים אמה. ועוד, זכר למנורה שבבית המקדש, שהייתה בהיכל והאירה לחוץ, וגובה פתח ההיכל היה עשרים אמה ולא יותר.
בהמשך דבריו משווה זאת לנס של יוסף:
עיקר הנס הוא מה שהעלוהו מהבור, ומסיבות ההשגחה נעשה לשר על כל מצרים. אך הברכה צריך לברך על דבר יוצא חוץ מהטבע. וזה שאמר ר' תנחום (שבת כב, א): 'אבל נחשים ועקרבים יש בו', והיה נס יוצא מטבע העולם, ולזה בירך 'ברוך שעשה לי נס'.
נס המנורה מוכיח על נס המלחמה
באופן פשוט ניתן להסביר שהעיקר הוא נס המלחמה, משום שהתוצאות של נס זה היו משמעותיות יותר: יציאה משעבוד לגאולה, המשך מלכות ישראל ועבודת המקדש יתר ממאתים שנה.
אך במהר"ל 7 ישנה הסברה יותר מהותית: הקב"ה חולל את נס המנורה רק כדי לגלות לנו שנצחון המלחמה היה בהשגחת ה'. וז"ל:
עיקר מה שקבעו ימי חנוכה, בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן נצחון הזה על ידי נס שעשה זה ה' יתברך, ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל היה מן השם יתברך.
וכך כתב גם בחדושי אגדות (שבת כא, ב):
ואם תאמר: וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, ולא היה זה רק לעשות מצות הדלקה, היו קובעין חנוכה? וכל נס שחייב להודות ולהלל הוא בשביל הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצוה, וראיה כי בעל הניסים לא הזכירו הנס של הנרות כלל!
ויש לומר שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה בשביל מה שנצחו את היונים, רק שלא היה נראה שהיה נצחון על ידי נס ה' יתברך שעשה זה ולא מכחם וגבורתם, ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס המלחמה גם כן.
כך ניתן ללמוד מדברי ר' צדוק 8 שמסביר מדוע נס חנוכה לא ניתן להיכתב. וזו לשונו:
נס חנוכה לא ניתן לכתוב, כי לא היה נס מופלא בשידוד הטבע, שבכח הניצוח אשר ברא ה' יתברך לנצח ולהתגבר על זולתו – נצחו החשמונאים לבני יון. ועם היותם מועטים, כבר יארע זה על דרך המקרה שינצחו מועטים למרובים, וגם בהיות המעט גבורים. ואינו אלא נס נסתר, שאינו נגלה ונתפרסם לכל באי עולם שלא יוכלו להכחיש, ובעל כרחם יודו כי ה' אלקים חיים הוא מלך עולם, וכדרך ניסי מצרים ודור המדבר, שנאמר: "כי נפלה אימתכם עלינו וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם" (יהושע ב, ט).
ולכאורה תשובה זו אינה מובנת – הרי בחנוכה ארע גם נס המנורה, שהוא נס מופלא בשידוד הטבע! אלא שלא על נס זה נקבעו ימי החנוכה.
מדוע נעשה הנס דווקא בשמן
אך על תשובת המהר"ל יש לשאול: אם הנס נעשה רק כדי שידעו שהמלחמה נעשתה בהשגחת ה', מדוע הנס לא נעשה במלחמה עצמה, כניסי כיבוש הארץ בימי יהושע, כגון נפילת חומת יריחו או העמדת השמש?
המהר"ל עצמו מתייחס לשאלה זו ועונה באופן הבא:
ודוקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היונים שטמאו את ההיכל... וה' יתברך ראה רשעתם שטמאו היכל שלו, וגם כן גזרו שמד לבטל התורה ומצותיה, ונתן כח ביד חשמונאי שהם כהנים עובדי ה' בהיכלו, ואלו נצחום דוקא ולא אחרים. כאשר נצחום טהרו את המקדש, וכאשר לא היה להם שמן נעשה להם נס שיוכלו לטהר ולחנך הבית, ולכך נקרא 'חנוכה' שהיו מחנכין את בית המקדש אחר שטמאו אותו בני יון. ולפיכך הנס הזה שנעשה בשמן, הוא הנצחון שנצחו ישראל היונים. כי הניצוח היה בשביל שטמאו את ההיכל, וה' יתברך רצה בעבודת ישראל ולכך נעשה הנס בנרות.
לענ"ד ניתן לענות על כך בעוד אופן, על פי הסברו של הרב זצ"ל בעין איה 9 מתי הקב"ה מנהיג את העולם באופן ניסי ומתי באופן טבעי. וזו לשונו:
...משובחים מאד הם הניסים בזמן ילדות האומה, והביאו את התכלית של דעת ד' וקרבתו, מה שלא היתה ההנהגה הטבעית יכולה להביא בשום אופן. אבל בהיות העם נעלה בהכרתו, אז טוב מאד שיתרגל בהנהגה שתביא אותו להחליף כח ולעסוק בשלמות וחריצות, בהרמת קרנו בכל הפרטים החמרים והמוסרים, מפני שיוכל כבר לשאוב דעת את ד' ממקור הטבע התמידי, "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו'". על כן במלחמת העי, שכבר היו ישראל מלומדים בניסים, ודעת ד' היתה קרובה ללבבן, היה דבר טוב ושלמות במה שעסקו הם עצמם בהצלחתם. כי בודאי שלמות גדולה היא לאדם בהיותו עסוק לבדו בהצלחתו... אמנם בימי גדעון שירד העם פלאים במצבו הרוחני ושכח אל מושיעו, לא היתה ההנהגה הטבעית לישועתו מביאה אל המטרה, על כן היה צריך למעט בהשתדלות טבעית, וכביאור הפסוק (שופטים ח, טו): "למען לא יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי".
הרב מבאר שכאשר העם אינם מכירים את הקב"ה באופן שלם, אז הנהגה באופן של ניסים היא ההנהגה המתאימה. אך כאשר העם במדרגה גבוהה יותר, הנהגת הטבע היא ההנהגה הרצויה.
בזמן החשמונאים היו שתי קבוצות. בקבוצה אחת היו החשמונאים אשר נלחמו את מלחמות ה' והכירו בהשגחת ה' על עולמו בכלל ועל עם ישראל בפרט, ומכוח זה יצאו למלחמה מעטים מול רבים. קבוצה זו לא נצרכה להנהגה באופן של נס כדי לדעת שהצלחתם היא בהשגחתו של הקב"ה. ולכן "היה דבר טוב ושלמות במה שעסקו הם עצמם בהצלחתם".
אך הייתה בעם ישראל גם קבוצה של מתיוונים, שהיו במצב רוחני ירוד, והושפעו מתרבות יוון, שהיו בה פילוסופים שחשבו שהבורא אינו משגיח על העולם ומה שקורה בעולם הוא מקרי. בשביל קבוצה זו נעשה נס גלוי של הדלקת המנורה, שמגלה לנו שכל הניצחון היה בהשגחת ה'. וכדי שיהיה ניכר שהחשמונאים אינם צריכים את הנס, הוא נעשה בדבר חיצוני לעצם המלחמה.
שנזכה להאמין באמונה שלמה, ולראות את יד ה' הגלויה עלינו.

^ 1.או"ח קפז, ד ותרפב, א.
^ 2.שבת כא, ב. הובא בשערי תשובה קפז, סק"ג.
^ 3.ברכת הראייה השבח וההודאה.
^ 4.מגילה וחנוכה ג, א.
^ 5.על הרמב"ם, שם.
^ 6.בראשית לז, כד.
^ 7.נר מצוה ב.
^ 8.שיחת מלאכי השרת, הוספות.
^ 9.ברכות א פרק א, פסקה קמג.