בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
13 דק' קריאה 59 דק' צפיה
האם מותר לשחרר רוצחים בתמורה לשחרור חטופים?

בהסכם ישוחררו 3000 מחבלים מהם מאות רוצחים
בסוכנויות הידיעות הערביות מפרסמים כי על פי ההערכות ישוחררו יותר מ-3,000 מחבלים במסגרת עסקה מתוכם כמה מאות הם אסירים שנדונו למאסר עולם בגלל שיש דם על ידיהם. רוב המחבלים אמורים לחזור לבתיהם למעט המחבלים הרוצחים הכבדים שיגורשו לקטאר, טורקיה או מצרים.
וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים
חשוב לזכור כי יש הלכות חשובות על שמירת שבת וכשרות, ויש הלכות הרבה יותר חשובות של שמירת חיים. הלכות שכתובות בתורה שדנות בשאלה האם מותר לשחרר רוצחים תמורת שחרור שבויים. ההלכות הללו מחייבות את כל חברי הכנסת או השרים שצריכים להצביע על ההסכם הזה. ההלכות הללו מחייבות גם את הרבנים שמביעים דעתם בקשר להסכם. כי התורה אומרת למי שמזלזל בהם "וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים". (דברים יט) אם ישפך דם נקי כתוצאה מהחלטות לא נכונות שלך ביחס לרוצחים, הדם יהיה על ידיך.

אחריות של אישי ציבור
אחריות של חברי כנסת וכל אישי הציבור היא גדולה. התורה אומרת כי כאשר יש הרוג הם צריכים לומר "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ". (דברים כא). והגמרא שואלת האם עלה על ליבנו שאנשי הציבור הללו הם שופכי דמים? ועונה הגמרא שבוודאי לא מדובר שהם לקחו סכין והרגו בן אדם, אבל אם הם לא עשו את המוטל עליהם שלא יהיו רוצחים בעיר, את נחשבים כמו אלה שידיהם שפכו את הדם. (עיין סוטה מו ע"ב).
אנשי ציבור צריכים לשלוח שומרים כדי שלא יזיקו הרוצחים להולכי דרכים, אם הם לא שלחו שומרים – ידיהם שפכו את הדם. על אחת כמה וכמה אם איש הציבור הביא בעצמו את הרוצחים לרחובות העיר הרי הוא נחשב כאילו ידיו שפכו את הדם אע"פ שלא שפך דמים בידיים שלו.
כך מובא במשנה ברורה (תרג ד) כמה מקרים שבהם אדם גרם בעקיפין, באופן רחוק מאוד,מיתה לחברו שחייב תשובה. והמקרים שהביא שם הם אונס או שוגג קרוב לאונס, אבל אם אדם הצביע או נמנע ושוחררו אלפי רוצחים שאחד מהם ישפוך דם, הדם הזה לגמרי על ידיו ואין שום רפואה למכתו.
אין פטור של גרמא לחבר כנסת
חבר כנסת שהצביע בהתאם להנחיות ראש הסיעה שלו בניגוד להלכה, לא יוכל לטעון טענה של גרמא בנזיקין שפטור. שאין טענה כזו תופסת בחברי כנסת או בשרים ובעלי תפקידים. כך כתב החתם סופר: "האמת יורה דרכו דלא נאמרו דיני דגרמי וגרמא אלא באינש דעלמא המזיק חבירו, אבל מי שבא לידו בתורת שמירה או שליחות חייב אפילו על צד רחוקה ונפלאה . וכל פשיעות השומרים ועיוות שליחות כד מעיינת בהו אינם אלא גרמא בעלמא ואפילו הכי חייב" (פתחי תשובה חו"מ נה סק"א בשמו).
אחריות על המנהיגים

אחאב לא רצח – ונחשב רוצח
אחאב לא הרג בידיים את נבות, הוא ניסה לקנות את הכרם של נבות היזרעאלי ולא הצליח ולא עלה על דעתו להרוג את נבות. אשתו איזבל שומעת "וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי". היא לא מספרת לו מה היא עושה, אפילו לא מחתימה אותו על המכתבים "וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל הַזְקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיּשְׁבִים אֶת נָבוֹת". (מלכים א פרק כא ז).
היא אומרת להם לקחת עדי שקר ולהעיד נגד נבות והוא לא יודע "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱ-לֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת". אחאב לא העיד נגד נבות עדות שקר. הוא לא היה דיין בדין השקר הזה, והוא בוודאי לא סקל את נבות באבנים שימות. אבל הוא נחשב רוצח.
כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?
"וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ: וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?" אחאב לא אומר לאליהו הנביא לא רצחתי. העונש הוא מוות משפיל ומנוול מאוד, בדיוק כמו שנעשה לנבות "כֹּה אָמַר ה' בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה".

בזה לא נגמר העונש. אליהו הנביא אומר לו שכל ביתו יהרס ולא ישאר אדם אחד חי בכל ביתו. "וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל". מסתבר שהעונש על שפיכות דמים הוא לכל מי ששייך אליו. לא רק לאיזבל שלא שפכה בפועל את דמי נבות אבל גרמה לכך. אלא גם אחאב שבמעשיו או בהמנעותו הביא את שפיכת דמו של נבות.
וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ

תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ
לכן התורה מזהירה את המנהיגים לבנות ערי מקלט לרוצחים בשגגה, ומזהירה להכין את הדרך של הרוצח בשגגה אל עיר המקלט "תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ". שלא יתעכב הרוצח בשגגה ויהרגנו גואל הדם בדרך. לכן צריך להכין שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המערבי, כל עיר האיזור המיוחד שלה, במקום שיש הרבה רוצחים בשגגה. ובעיר המקלט תכין מערכת שתלמד אותם להזהר שלא להרוג אנשים גם לא בשגגה. (מכות י.).
ארבע פעמים התורה מלמדת דין רוצח בשגגה
דין רוצח בשגגה נאמר בתורה ארבע פעמים. הפעם הראשונה היא בפרשת משפטים, מיד ביציאתם ממצרים, "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (שמות כא, יג). הפעם השנייה היא בחלוקת הנחלות שבספר במדבר. השלישית היא בפרשת ואתחנן, כשהתורה מספרת איך משה מזדרז להפריש שלוש ערי מקלט, והרביעית בפרשה שופטים. אם התורה כל כך מפרטת את הענין הזה – כנראה הוא חשוב.
וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ
מזהירה התורה לא לקחת כסף כופר ממי שהרג בשוגג ונס ונכנס אל עיר מקלטו, אינם רשאין לא הדיינין ולא גואלי הדם לקחת ממנו כופר לפטרו מן הגלות בעיר מקלט, לשוב לעירו בעוד שהכהן הגדול חי וקיים. הוא חייב להשאר בעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול. וכמו שאין הרוצח במזיד נפטר מידי מיתתו בממון, כך אין הרוצח בשוגג נפטר מידי גלותו בממון. "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן" (במדבר לה לב). והטעם שהתורה אסרה היא שלא יהיה קל בעיני הציבור שפיכות דמים אפילו שנעשתה בשוגג.
מהו רוצח בשגגה
אדם שהרג את חבירו באונס גמור "מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם" – לא גולה לעיר מקלט ואם הוא כהן יכול לשאת כפיו. אבל אדם שירד בסולם ונפל על מישהו והרגו. אע"פ שהוא שוגג, היה לו להזהר בירידתו שלא יחליק ויפול על מישהו. וכן אם הוריד מהגג חבית ונפלה על מישהו והרגה אותו, הרי זה שוגג שחייב לגלות אל עיר מקלט. אדם זה נקרא רוצח (מכות ט ע"ב). "והוזהרו בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח בשגגה כדי לישב בעירו שנאמר (במדבר ל"ה כ"ה) ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו". ואם הוא כהן – לא יכול לשאת יותר כפיו לעולם "כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא ישא את כפיו, אפילו עשה תשובה" (או"ח קכח ס"ע לה).
זורק אבנים – קרוב למזיד
"הזורק אבן לרשות הרבים והרג, או הסותר כותלו לרשות הרבים ונפלה אבן והמיתה" – בין שסתרו ביום בין שסתרו בלילה, הרי זה קרוב למזיד, נחשב פושע ועיר מקלט לא קולטת אותו ואם מצא אותו גואל הדם והרגו – פטור. ואינו נקלט מפני שזו פשיעות היא שהרי היה לו לעיין ואחר כך יזרוק או יסתור. (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ו). ואם הוא כהן – בוודאי לא יכול לשאת כפיו. לפי זה מי שזורק אבנים על מכוניות נוסעות נחשב רוצח ופושע וצריך לפעול איתו בכל חומר הדין.
רוצח במזיד – לא תחוס עינך

לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ
התורה אוסרת על שחרור רוצח אפילו הוא יהיה כהן גדול. "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת". (שמות כא). אסור לשחרר רוצח מטעמי רחמים כל שהם. "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וּבִעַרְתָּ דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים יט). מוסיפה התורה ואומרת "וְטוֹב לָךְ" כשתעשה דין ברשעים, ולא תרחם עליהם.
וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ
שהרחמים על הפושעים מעודדים אנשים אחרים ללכת בדרכם. לכן צריך להעניש את הפושעים באופן שכולם יראו וייראו ויפחדו ללכת בדרכם. "וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ: וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ" שהנקמה תהיה שלמה "נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל".
ולא תטמא את הארץ
עוד מסבירה הגמרא כי רחמים על רוצחים מקלקלים את הארץ. "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ"
ותטמאו את הארץ "וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לה, לא). וכשהארץ נטמאת היא מקיאה את יושביה "וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת ישְׁבֶיהָ" (ויקרא יח). וכך היא הקיאה את יושביה הכנענים, ולא תחזרו לעשות כמעשיהם.
ואין לך דבר שהקפידה עליו התורה כשפיכות דמים
וכתב הרמב"ם: "ומוזהרין בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח ואפילו נתן כל ממון שבעולם ואפילו רצה גואל הדם לפטרו, שאין נפשו של זה הנהרג קנין גואל הדם אלא קנין הקדוש ברוך הוא, שנאמר 'ולא תקחו כופר לנפש רוצח', ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים, שנאמר ולא תחניפו את הארץ, כי הדם הוא יחניף את הארץ" (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה ד).
הורגים אותו שלא מן הדין
ואם אנחנו יודעים שהאדם רצח, אבל אין לנו עדים והוכחות, מותר למלך ולבית הדין להרוג גם בלי עדים משום תקנת העולם. "כל אלו הרצחנין כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן ואחר כך מאכילים אותן שעורים עד שכריסם נבקעת מכובד החולי. ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין אלא אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו". אבל לרוצח עושים כן מפני תיקון העולם.
שפיכות דמים - השחתת ישובו של עולם
"שאע"פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים, אפילו עבודה זרה ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים,שאלו העונות הן מעבירות שבין אדם להקב"ה אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילו אותו מן הדין" (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב).

אסור למכור נשק למי שחשוד על רצח

וְאַל יָשׁוּחַ לְפָנָיו, שֶׁמַּא יָרוֹץ אֶת גֻּלְגַּלְתּוֹ
בהסכמי אוסלו מונו כ-10,000 פלסטינים לשוטרים, ולצורך כך קיבל כל אחד מהם רובה קלצ'ניקוב. הכול מתוך תמימות של אנשים שלא למדו את ההלכות שכתובות במשנה (עבודה זרה כב): "וְלֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִמָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים". בשו"ע נפסק: "לא יתייחד ישראל עם עובדי כוכבים, מפני שהם חשודים על שפיכות דמים".
"הָיוּ עוֹלִים בַּמַּעָלֶה, אוֹ יוֹרְדִים בִּירִידָה, לֹא יְהֶא יִשְׂרַאֵל לְמַטָּה וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְמַעְלָה, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְמַטָּה, וְאַל יָשׁוּחַ לְפָנָיו, שֶׁמַּא יָרוֹץ אֶת גֻּלְגַּלְתּוֹ". לכן אסור להסתפר אצל נוכרי שיש סכין בידו (שו"ע יו"ד קנג קנו). אם אתה נמצא ליד נוכרי עם סכין ביד - תשמור על עצמך כל הזמן. "תָּנוּ רַבָּנָן, יִשְׂרָאֵל שֶׁנִזְדַּמֶן לוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּדֶרֶךְ, טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, בְּסַיִיף - טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ, בְּמַקֵל - טוֹפְלוֹ לִשְׂמֹאלוֹ". בוודאי יש בין הנוכרים אנשים טובים וישרים. עם זאת חכמינו מלמדים אותנו להיזהר מאנשים שגדלו בתרבות שמקדשת את המוות.
אסור למכור נשק למי שחשוד על רצח
כדי למנוע שפיכות דמים, אסרו חכמים למכור כלי נשק למי שחשוד על כך. לא לנכרים ולא לישראל שחשוד. "אין מוכרים להם ולא לישראל החשוד למכור להם, ולא לישראל לסטים, דבר שיש בו נזק לרבים כגון דובים ואריות, ולא שום כלי זיין ולא סדן. ולא כבלים וקולרין ושלשלאות של ברזל, ואפילו עשת של ברזל; ולא משחיזים להם כלי זיין; ולא בונים להם מקום שדנים בו בני אדם" (וראה עוד עבודה זרה טו ע"ב. שו"ע יו"ד קנא ה).
אסור למכור לישראל החשוד למכור לנכרי
חכמינו ז"ל אסרו לתת להם רובים אפילו בדרך עקיפה. "כדרך שאמרו אסור למכור לנכרי, כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לנכרי". הרחיבו חכמים את הדין של "לפני עיור לא תתן מכשול" בגלל ששפיכות דמים חמורה מאוד, ואסרו גם "לפני דלפני". לכן אסרו למכור להם ברזל שאפשר לעשות ממנו כלי נשק. כך אומרת הגמרא וכן פסקו הפוסקים כולם ובכללם מרן הבית יוסף בשולחן ערוך (יו"ד קנא).
הטועה – חייב מיד לתקן
ואם אדם שכח או טעה או במזיד מכר להם נשק או דברים אחרים שקשורים למלחמה, הוא צריך להשתדל להחזיר את מה שמכר. כך הגמרא (עבודה זרה טו, ב) מספרת שרבה מכר חמור ליהודי שחשוד בכך שימכור את החמור לנוכרי שיעשה בו איסור. הזכיר לו אביי שאסור למכור ליהודי שימכור לנוכרי. רבה הבין שטעה והחל לרוץ אחרי הקונה היהודי כדי לבטל את העסקה ולקנות ממנו חזרה את החמור, שמא ימכרנו היהודי הקונה לנוכרי, ושמא הנוכרי יעשה בו איסור. מספרת הגמרא שרבה רץ אחרי הקונה שלוש פרסאות בכדי להחזיר את המכירה ולא השיג אותו. ויש אומרים שרץ אחריו פרסה אחת בין החולות ולא השיג אותו.
מי שמסר נשק לגוי – חייב לתקן
אם כך צריך לתקן מי שמכר בהמה לישראל שחשוד למכור אותה לנוכרי, כמה צריך לתקן מי שמכר לנוכרי או נתן לו נשק ולא רק חמור שיכול לסייע לאיסור. הוא צריך לעשות כל מה שביכולתו לקחת מהם את הנשק ואת התחמושת. אנו מזכירים את ההלכה הזאת כי היו יהודים שהצביעו בעד הסכמי אוסלו שבהם ניתן נשק למחבלים ערבים שהובאו מתוניס. והם השתמשו בו לרצוח יהודים. כל מי שהצביע בעד ההסכם הזה חייב לחזור בתשובה ולעשות כל מה שביכולתו להוציא מהם את הנשק הזה. ולשלוח את המחבלים הללו לכלא או לסלקם מהארץ.

שחרור רוצחים הביא אסונות
במיוחד אחרי שאנחנו רואים כי שחרור רוצחים מביא רצח יהודים. ב-1983 החליטה הממשלה לשחרר 4,550 מחבלים לבנוניים באנצאר תמורת שישה חיילים ישראלים. כתב על כך יובל דיסקין, שהיה לימים ראש השב"כ כי השחרור הזה הוביל את האינתיפדה הראשונה. עשרות רבות של יהודים נהרגו באינתיפאדה הראשונה בפיצוצי תופת על ידי אותם מחבלים משוחררים ואחרים. "שחרור האסירים בעסקת ג'יבריל הוא הגורם העיקרי לשינויים והתהליכים שהובילו לאינתיפאדה הראשונה. הייתי שם בשטח והרגשנו את זה יום-יום. המסה של האסירים ששוחררה אז בנתה מנהיגות חדשה קיצונית ואקטיביסטית. זה יחד עם התרוממות הרוח והתחושה שהצליחו לכופף את מדינת ישראל הוביל לפיצוץ".
משוחררים חוזרים לרצוח
מנתונים של ארגון נפגעי הטרור "אלמגור", בין השנים 1999-1993 שוחררו 6,912 מחבלים, 854 (14%) חזרו לפעילות רצחנית אחרי שחרורם ונעצרו. חלק ניכר חזרו לפעילות ולא נעצרו. כ-70% מהמחבלים ששוחררו חזרו בצורה זו או אחרת למעגל הטרור בפיקוד, בהדרכה או בביצוע פיגועים של ממש. מאות נהרגו בפיגועים שביצעו המשוחררים הללו, אלפים נהיו נכים ופגועים לכל ימי חייהם.
כך אנחנו רואים את כל משוחררי עסקת גלעד שליט מובילים את הטבח בשמחת תורה. מסתבר כי הצלנו אדם אחד ושילמנו בחיים של 1400 הרוגים, מאות חטופים ואלפי פצועים. חייבים להפסיק את הנוהג המסוכן הזה ולחזור לדין תורה שאוסר שחרור רוצחים.
רמאות כשיטה

פרעה מבטיח ולא מקיים
התורה מספרת כי במכת צפרדעים פרעה מבטיח לשחרר את בני ישראל "הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם" (שמות ח ד), גם במכת ברד פרעה מתוודה על התנהגותו הרעה בשיעבוד בני ישראל ואומר: "חָטָאתִי הַפָּעַם, ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים" (שמות ט כז). התשובה שלו לא מחזיקה מעמד הרבה זמן, וכשמפסיקה מכת הברד הוא מכביד ומחזק את ליבו ולא משחרר את בני ישראל.
משה לא תמים. הוא אומר לפרעה במכת ברד כי הוא מכיר את השיטה: "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים" (ט, ל). כשהארבה מכסה אֶת עֵין כָּל ארץ מצרים ולא נותר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה במצרים, פרעה ממהר לקרוא למשה ולאהרון, מתוודה כמו כל בעל תשובה ואומר "חָטָאתִי לה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם". פרעה מוסיף ומבקש שהפעם יימחל עוונו: "וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם", ומתוך ביטחון בקבלת התשובה שלו הוא עולה מדרגה ומבקש שגם יתפללו בשבילו: "וְהַעְתִּירוּ לה' אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה". כמובן שגם בפעם הזאת הוא משקר ולא עומד בדיבורו.
דוד המלך - רמאות כשיטה אצל כל אויבינו
שיטת הרמאות והשקר היא שיטה קבועה של אויבי ישראל. דוד המלך מתפלל בתהילים: "שְׁלַח יָדֶיךָ מִמָּרוֹם פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים מִיַּד בְּנֵי נֵכָר: אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר" (תהילים קמד ז).
מהו ימינם ימין שקר? אומר דוד כי גם כשהם מרימים את יד ימינם להישבע הם משקרים. גם הרמב"ם מדבר על התרבות הזאת וכותב "ואנחנו בעודנו סובלים שעבודם וכזביהם ושקרותם למעלה מיכולתנו, אין ביכולת האדם כח לסבול". כך היה עם האמיר פייסל לפני קום המדינה וכך גם היום עם ערפאת וכל ממשיכי דרכו. רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם. על זה כתב הרמב"ם: "וכל זמן שאנו רודפים שלומם - הם רודפים אחרינו בחרום ובמלחמה כמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קכז) 'אַנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה'".
את אהבת המלחמה שלהם הם מעבירים מדור לדור דרך ספרי הלימוד שמעודדים ילדים להלל רוצחים. השחיטות האכזריות שדעא"ש מפרסם ומתפאר נועדו להנחיל את התרבות הזאת גם לאחרים. השלכת אנשים מהגגות בעזה לעיני כל וגרירת אנשים עם ג'יפ ברחובות חברון מלמדת שהחינוך הזה ממשיך ולא רק בסוריה ובעירק.
וְעִם מַחְבְּלָא עֲבַדְנָא שְׁלָמָא
על כך היה אומר מרן הרב אליהו זצוק"ל כי הסכמים עם מחבלים שונאי שלום לא שווים את הנייר שעליו הם כתובים. הוא השווה את הברית שנכרתה באוסלו והבטיחה מזרח תיכון חדש ושלום אזורי לנבואה של ישעיהו הנביא שאמר על כל אלה שחותמים הסכמים עם מחבלים: "כִּ֣י אֲמַרְתֶּ֗ם כָּרַ֤תְנֽוּ בְרִית֙ אֶת־מָ֔וֶת וְעִם־שְׁא֖וֹל עָשִׂ֣ינוּ חֹזֶ֑ה". יהונתן מתרגם את הפסוק: "אֲרֵי אֲמַרְתּוּן גְזַרְנָא קְיָם עִם קְטוֹלָא וְעִם מַחְבְּלָא עֲבַדְנָא שְׁלָמָא". הם חושבים שהשלום שהם עושים עם המחבלים מגן עליהם ולא מבינים שהכל הוא אחיזת עיניים, הרשעים לא יחזרו בתשובה בעקבות החוזה: " שׁ֣וֹט שׁוֹטֵ֤ף כִּֽי־יַֽעֲבֹר֙ לֹ֣א יְבוֹאֵ֔נוּ, כִּ֣י שַׂ֧מְנוּ כָזָ֛ב מַחְסֵ֖נוּ וּבַשֶּׁ֛קֶר נִסְתָּֽרְנוּ" (ישעיהו כח טו).

סיפור

וַיְשַׁלְּחֵם
סיפר אברהם בן יוסף, הממונה על היישוב היהודי בחברון: על הסכם חברון חתמו בהתחלה בראשי תיבות, ורק אחר כך הביאו אותו לדיון. מרוב להיטות, שלא לומר חלמאות, התברר שהחלק האשכנזי של בית הקברות הוכנס בטעות לצד הפלסטיני במפה. ראינו את זה ואמרנו שזה לא ייתכן. פנינו לגורמים שעוסקים בזה, אבל דבר לא עזר, אמרו שזה כבר חתום בראשי תיבות וזה הסכם בין-לאומי ואין מה לעשות.
התקשרתי למתפ"ש (מתאם הפעולות בשטחים) של אז, אורן שחור, והוא שאל אם יש לי פתרון לדבר הזה. כי ההסכם כבר חתום, וזאת בעיה. הוא איים שאם לא נוותר, אנחנו עלולים להפסיד את הכול. השבתי לו שזאת לא שאלה בשבילי, אני לא יכול להחליט על כאלה דברים, ועל כן הפניתי את השאלה לרב לוינגר זצ"ל. הרב לוינגר עיין בדברים ואמר שזאת שאלה לרב אליהו זצ"ל.
נסעתי אפוא לרב זצ"ל, הראיתי לו את המפות והסברתי לו שאנחנו לא רוצים לוותר. זה היה בפרשת חיי שרה. הרב זצ"ל הסתכל עלי ואמר: קוראים לך אברהם, נכון? בפרשה כתוב: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם". אם אתה יכול לשלוח מכאן את כל הערבים - תן להם מתנות. אבל אם אתה לא יכול לשלוח את כל הערבים מחברון - אל תיתן להם מתנות. אמרתי לו שאני מאוד רוצה לשלוח את כל הערבים מחברון, אבל אני לא יכול. אמר לי הרב: אם כן, אל תיתן להם מתנות. תגיד להם שאתה לא יכול לוותר על שום חלק מחברון, והכול יהיה בסדר.
האמת היא שמאוד פחדנו שנפסיד את הכול, כמו שאיים האלוף אורן שחור.
בינתיים פנינו לקהילת חב"ד בארה"ב והפנינו את תשומת לבם שהולכים למסור לפלסטינים את החלקה שטמונה בה הרבנית מנוחה רחל זצ"ל, ואם כך יהיה הם לא יוכלו להגיע לציון של הצדיקה הזאת. הם כמובן לא יכלו להשלים עם הגזרה הזאת והפעילו לחצים על הממשל האמריקאי.
נסעתי חזרה למשרד הביטחון בתל-אביב, למתפ"ש, ואמרתי בפשטות: התייעצתי עם הרב אליהו והתשובה היא לא. אנחנו לא מוכנים לוותר על שום חלק מחברון בשביל לקבל את חלקת בית הקברות האשכנזית. אין לנו שום רשות לוותר על שום חלקה מחברון. היא לא שלנו. היא של עם ישראל לדורותיו.
אורן שחור התחיל לומר: אתם לא מבינים, אתם עכשיו הולכים להפסיד גם את זה וגם את זה. אבל אני הייתי רגוע. אם הרב אליהו אמר, יש לו כתפיים רחבות. בסוף זה כמובן נשאר בידינו, ומה שהפלסטינים ביקשו בתמורה שנוותר להם - הם לא קיבלו.

שאלות

אבל אשמים אנחנו . הקב"ה בחר בנו מכל העמים, אז למה היו פרעות, פוגרומים, שואה, וכיום פיגועים שפוגעים בעם שהוא בחר? אם לא בשבילנו, אז בשביל הכבוד של ה' יתברך. כשיהודים נרצחים זה ממעיט גם מכבוד ה'.
תשובה: הפוגרומים הם בדיוק בגלל זה שלא עמדנו בהסכם שלנו שה' עשה אתנו בעת שנבחרנו. כך התנ"ך מלא מזה שאלוקים בחר בנו, ויש לזה תוכנית וכשעושים אותה המציאות היא טובה. וכשלא עושים אותה – המציאות היא רעה. יש היום פיגועים, כי נתנו נשק לערבים ואפשרנו להם להרים את הראש, בלי לשלם מחיר ובלי לקיים את החוק. לא אלוקים אשם, אנחנו אשמים.


לא ברכה לבטלה . בתפילות למען החטופים הי"ד השתתפו גם אנשים הנראים כחילוניים. גם בתפילות רגילות, קריאת תהלים וכדומה, וגם בתפילות מהלב, באמצעות שירים. איך אפשר לענות להם, אלה שלא מורגלים בתפילות, לגבי התוצאה?
תפילות הן קרבה גדולה לאלוקים, וכל המשתתפים בהן הרגישו את הקרבה הגדולה הזאת גם לעם ישראל וגם לאלוקים. ברובם הם לא מרגישים שזו ברכה לבטלה.

ענן של תפילות . האם נכון שתפילות שהתפללנו למען עניין מסוים ולא התקבלו "נאגרות" בשמים והקב"ה אוסף אותן לעניינים אחרים, או שאלה דברים שאנחנו אומרים לעצמנו כדי להתנחם?
בוודאי שכך. חכמינו אומרים כי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברייה. והגמרא מביאה דוגמאות רבות לשם כך.






את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il