קטגוריה משנית

7 דק' קריאה • 43 דק' צפיה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

‏
אדר ראשון או אדר שני – מחלוקת ראב"י ורשב"ג
במסכת מגילה דף ו', יש מחלוקת בעניין שנה מעוברת שיש שני חודשי אדר, באיזה אדר ינהגו המצוות של חודש אדר, האם בראשון או בשני. הגמ' מביאה את טעמי המחלוקת.
"לקיים עליהם... יום ארבעה עשר ויום חמישה עשר בו בכל שנה ושנה"
1. ר' אליעזר ברבי יוסי, כל שנה ושנה אדם סמוך לשבט, אף כאן אדר הסמוך לשבט.
2. רבן שמעון בן גמליאל, מה כל שנה אדר הסמוך ניסן, אף כאן אדר הסמוך לניסן.
בשלמא ראב"י מובן, אין מעבירים על המצוות! חודש אדר הוא החודש בו תקנו את המצוות, יש מצוות, הגיע אדר הראשון, יש אפשרות לקיים בחודש זה את המצוות הנוהגות בו, אין מעבירין על המצוות! זה מובן.
אך מה טעמו של רשב"ג? למה לדחות את המצוות לאדר השני? הרי אין מעבירים על המצוות! אומרת הגמ', "מסמך גאולה לגאולה עדיף". לשיטתו של רשב"ג, הטעם הזה הוא יותר חשוב מהכלל שאין מעבירים על המצוות. רשב"ג אומר, עדיף לסמוך את גאולת פורים לגאולת מצרים, את המצוות שמגיעות כזכר לגאולת פורים, למצוות שהן לזכר גאולת פסח.
מה הטענה הזו? מה זה משנה אם זה סמוך או לא? מה העדיפות הזו שמצוות הפורים יהיו סמוכות לחודש של גאולת מצרים?
קבלת התורה פעמיים
בביאור הדברים נראה גמ' בשבת בעניין מתן תורה. הגמ' אומרת,
ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. (שבת דף פח עמוד א)

כתוב כאן שקבלת התורה הייתה בכפייה, זה לא נעשה מתוך רצונם של כלל ישראל, אלא בכפייה. כמו כל דבר שנעשה בכפייה, אין לו תוקף! אדם צריך לעדות דברים מתוך רצונו, אם זה לא מתוך הרצון, זה פחות מחייב. אדם שחש שמכריחים אותו לעשות דברים כנגד רצונו, הוא פחות נותן לדבר זה תוקף. הכל בכפייה, וממילא זה לא באמת מחייב! קבלת תורה מכפייה, זה לא קבלה! קבלה זה רק מרצון!
אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש.
באמת רב אחא בר יעקב צודק, אלא שהדור קבלוה. קבלת התורה בהר סיני הייתה בכפייה, אפשר לטעון טענת מודעא, אך קבלו את התורה מרצון מחדש בימי אחשוורוש. קיימו וקיבלו – קיימו מה שקבלו כבר. נתנו תוקף למה שקיבלנו בכפייה, והפעם ברצון.
א"כ, את התורה קיבלנו פעמיים, פעם אחת בכפייה במעמד הר סיני, ופעם שנייה בימי אחשוורוש, בימי נס מרדכי ואסתר. היו שתי קבלות של התורה. מה עניין שתי קבלות אלו? מה המשמעות של קבלת התורה פעמיים, בזמן הר סיני ובזמן מרדכי ואסתר?
עניין האותות והמופתים בגאולת מצרים
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, (תענית דף כט עמוד א)

אומר רש"י (ד"ה משנכנס אדר)
משנכנס אדר - ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח.
מה הקשר פסח? הרי פסח זה בניסן! צריך לשמוח על פסח בחודש אדר? כשפסח יגיע, בניסן, אז נשמח על פסח! למה השמחה של אדם היא גם על פסח?
בגמ' בשבת רואים שהקב"ה סובב שקבלת התורה תהיה קבלה כפולה, במעמד הר סיני, ובפורים, בימי מרדכי ואסתר, הדור קבלוה. שאלנו למה צריך קבלה כפולה. בפשט הגמ', הראשונה הייתה בכפייה, והשני ב ברצון, אך למה צריך את כל זה?
אומרת הגמ', "אנכי ה' אלוקיך... מבית עבדים" – אמירה זו קבעה את התורה בישראל. עניין אמירה זו, תוקעת את התורה בישראל, הדברה שנאמרה מפיו של הקב"ה עצמו. ישראל ותורה חד הם, זה מה שעושה הדיברה הזו, אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. התהוות עמ"י היה ביציאת מצרים. כעם, עמ"י נולד במצרים. כשעמ"י יוצא ממצרים, אז אפשר לקבל תורה במעמד הר סיני, הדברה הראשונה קובעת את מציאות התורה בישראל.
מציאות יציאת מצרים, זו מציאות של ניסים רצופים, ניסים המהדהדים בכל העולם. עמ"י נולד כעם, וכל זה על רקע שינויים בסדרי הטבע, בכל המציאות.
הרמב"ן אומר בפרשת בא (שמות פרק יג פסוק טז)
ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה,
מהם שיבושי האמונה? יש כמה סוגים.
1. מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא,
2. ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו "איכה ידע אל ויש דעה בעליון" (תהלים עג יא),
3. ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ.
יש סוגים של כפירה בבורא, יש כפירה במציאותו, יש כפירה באמונה, בהשגחה, כל מיני סוגים.
ממשיך הרמב"ן,
וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול.
כשהקב"ה עושה מופתים שמשנים את מנהג העולם וטבעו, מתברר שהקב"ה מנהיג את העולם. מופת על טבעי, מורה שיש לעולם אלוה, יודע ומשגיח ויכול.
וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה:
אם נביא אומר שכך יהיה, וכך קורה, תתברר ממנו אמיתת הנבואה. הרמב"ן אומר שמופתי מצריים זה יסוד האומה כולה, עמ"י בלידתו, נולד עם מערכת מופתים שנועדו לבסס את אמונת ישראל.
המצרים היו מכחישים בכל יסודות אמונה אלו, ולכן היו צריכים להגיע אותות ומופתים גדולים, שיעידו על אמונת הבורה ועל התורה כולה. מערכת ניסים זו, היא יסוד האמונה. יסודות אלו הם יסודות חזקים מאוד, כמו שאמרנו, הדיברה הראשונה, אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, אתה עדים נאמנים! אתם ראיתם בעינכם! זו לא הייתה לידה רגילה, אלא לידה מלווה בניסים רבים ומופתים גדולים!
לידת ישראל ביציאת מצרים, היא ההכנה לקבלת התורה, וזה הדיברה הראשונה – אשר הוצאתיך מארת מצרים. הכל מושתת על מערכת הניסים שעמ"י חווה ביציאת מצאים ותחת ההר.
מתוך הניסים הגלויים מגיעים להכרה בהנהגת הבורא גם בטבע
יש יסוד נוסף, גם אותו מביא הרמב"ן.
ובעבור כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה...
מכוח לידת ישראל ביציאת מצרים, עמ"י זוכה להיכנס לארץ, ולחיות בארץ. אמנם, בסופו של דבר, אחרי כל הברית שהייתה בסיני, קורה מה שקורה אח"כ, יש חורבן חריף, ביטול הברית מצידנו, מצד עמ"י. אחרי כל מערכת הניסים, קבלת התורה מהר סיני, הכניסה לארץ ובניין המקדש, בסופו של דבר, חרב בית המקדש הראשון. עד כדי כך שיחזקאל מספר לנו על יהודים זקנים שאומרים "נהיה ככל הגויים". אנחנו דומים לאיש שגירש את אשתו, בוטלה הברית בין ישראל לקב"ה. אומר יחזקאל "היו לא תהיה". התחושה הייתה שהקב"ה גרש אותנו, שכבר אין ברית. הקב"ה התייאש מאיתנו, וגרש אותנו.
מיד אחרי החורבן, מתרחשת קבלת תורה מחודשת – הדור קיבלוה בימי אחשוורוש, לא הרבה זמן אחרי, יש צורך בקבלת תורה מחודשת. כאן, אנו נפגשים עם קבלת תורה בדרגה אחרת לגמרי, מסוג אחר לגמרי.
התורה שקיבלנו בסיני, שמושתתת על יציאת מצרים, היא תורה פלאית, שמושתתת על מערכת ניסים, יסוד אמונת ישראל מושתתת על הניסים שעמ"י חווה ביציאה ממצרים. אמנם, עם כל מערכת ניסים זו, היה צורך בכפיית הר כגיגית.
עכשיו, עמ"י מקבל תורה מחודשת, תורה אחרת, קבלה אחרת. אנו נפגשים עם קבלת תורה בלי מערכת ניסים פלאית, עם ניסים, אך בדרך הטבע. רק בבחינת המאורעות נראה את השגחת ה'.
הרמב"ן אומר,
ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם,
מי שרואה את הניסים הגדולים, הוא מודה גם על אלו הנסתרים. האמונה האמיתית בקב"ה, זה שכל המציאות, גם זו הטבעית, היא מציאות ניסים! והרי יש טבע? הכל ברצונו ית', לכאן או לכאן.
בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר. ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות,
הרמב"ן אומר, מהניסים הגלויים, אדם מבין שכל מערכת החיים, כולה מערכת ניסית! הרמב"ן מבין שלא רק שצריך להאמין במה שהיה אז, אלא מזה להבין שכל המציאות שלנו כולה היא נס! מי שלא מבין את זה, אין לו חלק בתורת משה!
קבלת התורה בזמן מרדכי ואסתר, היא קבלה שונה לחלוטין. ההכרה בנס, ביד ה', שכל מה שקרה הכל זה בהשגחה, גם הדברים בהם הנהגת ה' נסתרת.
נס טבעי – נס עם יחס למציאות החיים שלנו
אומרת הגמ', במסכת שבת דף פח "הדור קבלוה", מסביר רש"י (ד"ה בימי אחשורוש)
בימי אחשורוש - מאהבת הנס שנעשה להם.
מה זה "אהבת הנס"? מה פירוש לאהוב נס? שמחים בנס, לא אוהבים אותו! רש"י אומר, לאומת קבלת התורה בכפייה במעמד הר סיני, כשחזרו וקבלו בזמן אחשוורוש, זה לא היה בכפייה, אלא באהבה. היה כאן נס, ועמ"י זיהו אותו, ואהבו אותו! הקבלה המחודשת, הייתה מתוך הכרת הנס ואהבתו.
הייתה מערכת ניסים בזמן יציאת מצרים, וראו דברים על טבעיים. אמנם, כבר באותו הדור ראינו שהכל נשכח, ק"ו בדורות שאחרי. אדם רואה את המציאות, העולם נקרא עולם מלשון "העלם". המציאות נותנת אפשרות להכחיש את הנהגת העולם ע"י האלוקים, כדי שתהיה לאדם בחירה חופשית אם להכיר בבורא או לא. הייתה מערכת ניסים, קרו דברים ללא הסבר, אך בדור שאחרי, הקב"ה כבר לא עושה נס לכל אחד ואחד, עושים זכר לניסים הפלאיים אולם עמ"י ראה, אך במציאות, העולם מעלים את הנהגת הבורא, כשה לזהות את זה.
בזמן מרדכי ואסתר, הנס היה משהו ששייך למציאות, היה אפשר לראות את הנהגת הבורא בתוך המציאות בה אנו חיים! הרבה יותר קל לאדם להתחבר להנהגה כזו, הנהגה ששייכת למציאות בה הוא חי, וזו אהבת הנס. וכי אוהבים נס? בגימטרייה, 'אהבה' = 'אחד'. האדם מתאחד עם מה שהוא אוהב. ביציאת מצרים, לא שמענו על אהבת הנס, כי לא היה לנו יחס לניסים הללו. אהבת הנס יכולה להגיע רק כשהנס הוא על דרך הטבע, רק אז אפשר להבין אותו, להתחבר אליו. ומצד שני, הנס הטעי, הוא כן מביא ראיה על הנהגת הבורא במציאות. נס טבעי הוא נס, אך הוא לא יציאה מגדר הטבע. וכזה נס, באמת אפשר לאהוב, זה נס שאדם יכול להתאחד איתו, לאהוב אותו.
כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, משנכנס אדם מרבין בשמחה. מה הכוונה משנכנס? למה לא משהגיע, משבא? אותו רעיון. נס טבעי, הוא נכנס, הוא הופך להיות חלק מהמציאות הרגילה, זה לא משהו חיצוני, לא משהו חריג. זה חלק מהסדר, נכנס. ההשגחה בלועה בתוך המציאות. כל אחד זכה לראות איך הכל התהפך לטובה, וכל זה בדרך הטבע.
הצורך בקבלת התורה בשני הדרכים
שאלנו מהי המשמעות של קבלת התורה הכפולה. קיבלנו בהר סיני במופתים גלויים, וקיבלנו בימי אחשוורוש. מה המשמעות של שתי הקבלות? עכשיו אנו מבינים מה הצורך בשתי הקבלות.
צריך ביסוס ראשוני באופן פלאי ובלתי מוסבר, וזו הקבלה הראשונה. אך נדרשת גם קבלה נוספת, ששייכת לנקודה השנייה עליה דיבר הרמב"ן, מערכת הניסים הנסתרים. כשנחלשת האמונה, הניסים הגלויים לא עוזרים! הייתה תחושה שהקב"ה גרש את ישראל! ואז יש צורך בקבלת תורה מחודשת, קבלת תורה מאהבת הנס, ששייכת לסדר הטבעי של החיים, לא משהו יוצא דופן, לא משהו חריג, אלא קבלת תורה שמושתתת על הבנה שכל הנהגת ה' היא חלק מהסדר הקבוע. צריך את שני הדברים.
לפי זה מובן למה הגמ' אומרת שכשיש שני אדר, המצוות נעשות באדר השני. לסמוך גאולה לגאולה, סמיכויות הגאולות, עניינם אחד – קבלת התורה בישראל. קבלה זו מושתתת על שני היסודות, מעמד הר סיני, והדור קיבלוה.
משנכנס אדר – אומר רש"י, פורים ופסח. רק שני הדברים יחד, משתיתים את האמונה בצורה שלמה.