עם מי התוועד החסיד בכלא? | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
תרומה

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

מספרים על חסיד חב"ד אחד, שפעם ישב בכלא הסובייטי 'בעוון החמור' של מסירות נפש על שמירת יהדות והפצת יהדות. כשהגיע שמחת תורה, רצה כמו כל חסיד אמיתי להתוועד ולהגיד 'לחיים' על כוסית 'משקה'.
מה עשה? שילם מעט שוחד פה ושם, והצליח להשיג מעט 'משקה'.
אולם, עדיין הייתה לו בעיה – התא היה מלא אסירים גויים, וגם דלי גדול של 'צרכים' הפיץ 'ריח ניחוח' במקום. מה עשה? שכנע פה, שכנע שם, עד שבסוף התירו לו לצאת לפינה צדדית לרגע קט.
היה לו רק רגע אחד לומר 'לחיים', אולם עדיין הייתה לו בעיה - 'לחיים' אומרים עם יהודי נוסף, והוא נותר לבדו.
לפתע נזכר – הרי יהודי אף פעם לא לבד. מיד הרים את כוסו אל על, ואמר: 'לחיים, לחיים ריבונו של עולם, לחיים'!
נמצא, שכביכול זכה להתוועד עם הקדוש ברוך הוא!
בפרשת תרומה אנו מצטווים על רוב כלי המשכן. התורה לא מסתפקת רק בציווי כיצד לבנות כל כלי, אלא חותמת את הפרשייה של הכלי גם בפסוק העוסק במטרתו של כל כלי.
כך היא מציינת על הארון – "ונתת אל הארון את העדות". (עיין רש"ש יומא נג: שמבאר שאולי הסיבה שלא בנו בבית שני ארון אחר במקום הארון שנגנז, כי הארון נבנה דווקא לצורך לוחות העדות). על השולחן היא כותבת – "נתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד", ועל המנורה נאמר – "והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה".
ויש גם כלי נוסף – הכפורת המכסה את הארון, שבקצותיה מצויים שני הכרובים. על ייעודה של הכפורת נאמר – "ונועדתי לך שם, ודברתי איתך מעל הכפורת, מבין שני הכרובים... את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל". כביכול זהו הכלי, שממנו יתוועד ה' עם משה, ויתגלה אליו ללמד תורה לעם ישראל. (וכדי למנוע הגשמה, מתרגם אונקלוס: "ואזמן מימרי לך תמן", ללמדך שרק דבר ה' מופיע שם").
ובאמת כבר למדונו רבותינו, שלא רק משה זכה להתגלות האלוקית משם, אלא כל הנביאים מתנבאים דרך מחשבותיהם הדבוקות שם במקום השראת השכינה, והמפגש בין ישראל לה'. כך על שמואל הנביא (עיין מלבי"ם שמואל א, ג) נאמר בעת שזכה בפעם הראשונה לנבואה, שהוא "שוכב בהיכל ה' אשר שם ארון האלוקים", כי היו מחשבותיו דבוקות שם.
ומכאן לומד הספורנו (כה, כב) שבכל חכמי הדורות, מי שיחפש להשכיל ולדעת את ה' יזכה להשראת שכינה, וכך כותב – "ונועדתי לך שם ודברתי אתך. כי בזה שרתה שכינה. ותשרה בכל מקום אשר שם חכמי הדור, אשר מגמת פניהם השכל וידוע אותו, כמו שיעד באמרו ושכנתי בתוכם, ככל אשר אני מראה אותך...".
וגם אם לא זכינו להיות במדרגה הגבוהה הזו, הרי יש כאן הדרכה בעבודת ה' לכולנו. לא להסתפק רק בפרטי הפרטים של כל המצוות המעשיות, הדומות לכל פרטי הפרטים של בניית כלי המשכן. פרטי הפרטים הללו הם חשובים ויסודיים מאוד, אך עלינו לשאוף לבנות עליהם קומה נוספת.
עלינו לעצור מידי פעם ולחשוב על הפנימיות של כל הפרטים הללו, על המטרה של כל כלי וכל מצווה. לחשוב בכיוון של הכפורת – על המפגש וההתוועדות עם ה'. להרהר ולכוון שאנו עומדים תדיר לפני ה', בבחינת "שיוויתי ה' לנגדי", ככרובים שפניהם איש אל אחיו, כנגד המפגש בין ישראל וה'.
ומתוך כך, נזכה וודאי למפגש עם ה', שישרה עלינו אורו ושכינתו!