חמדת השבת: קדימת ברכות מיני הדגן | הרב בצלאל דניאל | בית המדרש

מדורים
חמדת השבת

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
סעודה וברכות הנהנין

1595

4 דק' קריאה

בעבר הבאנו את הדיון אם יש להקדים את ברכת פירות העץ לפרי האדמה, שכן ברכת 'העץ' מוגדרת ומסוימת יותר מברכת 'האדמה'.
תלמיד רבינו יונה (הידוע בראשי תיבות תר"י, מובא על דף הרי"ף במסכת ברכות דף כט ע"א) אומר שלכאורה יש להוכיח זאת משבעת המינים: אם ישנה הנחה שיש ללכת לפי סדר הפסוק, הרי שהחיטה והשעורה, שבמצבן הטבעי ברכתן 'האדמה', יקדמו לענבים שברכתו 'העץ'!
הוא מציע שני תירוצים: א. בהעדר שיקולים אחרים, נלך לפי סדר הפסוק. לפיכך, אכן ענבים יקדמו לשעורה. אך החיטה תקדם לשעורה והגפן לתאנה.
ב. החיטה והשעורה קודמות לגפן ותאנה כאשר הן בתצורה שדורשת ברכת מזונות, ולא אם הן בתצורה של ברכת 'האדמה'.
תר"י ממשיך ומתפייט על ברכת המזונות: זו הברכה על עצם התזונה, ובוודאי שהיא קודמת ליתר ברכות הנהנין. נשים לב ש'בורא מיני מזונות' שונה מהותית מברכת 'בורא פרי האדמה' ודומיה. ברכת 'העץ' 'האדמה' ודומותיהן מברכות על היצירה של הקב"ה. 'מזונות' זו ברכה על כך שהאדם מקבל תזונה מאת ה'.
יתכן שזו הסיבה שהקב"ה קבע את החיטה והשעורה בראש שבעת המינים: מפני שהן עיקר התזונה, ולכן מברכים עליהם 'מזונות'.

חמדת השבת (50)

הרב בצלאל דניאל

46 - חמדת השבת: שילוב שמחת הפורים וקדושת השבת

47 - חמדת השבת: קדימת ברכות מיני הדגן

48 - חמדת השבת: המקור לחובת הזימון

טען עוד

מתוך הדברים עולים שלושה שיקולים שונים, שעלינו לעמוד על היחס ביניהם:
א. הזכרת החיטה והשעורה כמינים הראשונים מתוך שבעת המינים.
ב. בתורה כתוב "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" (דברים ח ג). משמע הלחם כל כך מרכזי שאדם עשוי לחשוב שעליו בלבד יחיה האדם. אם יש חשיבות לדבר זה, יש מקום להקדים את כל חמשת מיני דגן.
ג. ברכת 'מזונות' מיוחדת לא רק בכך שמברכים אותה על זנים מסוימים בלבד, אלא גם מבחינת אופי הברכה. אם כך, יש מקום להקדים זנים אחרים, כמו אורז, למאכלים אחרים, ואולי אפילו לשבעת המינים.

נבחן את היחס בין השיקולים הללו. נפתח בשאלה: לאדם יש תבשיל שעורים וזיתים. על מה יברך ראשון?
השעורה שנייה למילה 'ארץ'. הזית ראשון למילה 'ארץ'. אך על תבשיל שעורה מברכים 'מזונות'.
באגודה כותב שהברכה המבוררת קודמת, ולפיכך שעורים שמברכים עליהם 'מזונות' קודמים לזיתים.
משמע מלשונו שהדין הזה היה חל גם באורז, שמברכים עליו מזונות, מכיוון שברכה זו מבוררת יותר מברכת 'העץ' של הזית. אך יתכן וכוונת האגודה להתייחס לקדימות בין שבעת המינים (בדוגמאות שלו שם הוא מזכיר רק פירות משבעת המינים).
שבולי הלקט אכן פוסק שבשם רבינו שמואל בן חפני גאון שברכת מזונות תמיד קודמת לברכות הפירות.
בהגהות מיימוניות פוסק שיש להקדים את הברכה על מאפה העשוי מקמח שיפון וכוסמין לפני פירות שבעת המינים. לכאורה משמע שאכן ברכת המזונות היא הקודמת, ולא מצד קדימתם בשבעת המינים. אך הטור (אורח חיים סימן רח) מביא לכך שני טעמים: א. כוסמין הוא זן של חיטה, שבולת שועל זן של שעורה. אם כך, הם כן משבעת המינים. ב. חמשת מיני הדגן ראויים להכנת לחם, עיקר אכילתו של האדם, ולכן ברכתם קודמת.
אם כך, ניתן להכריע שברכת 'מזונות' על חמשת מיני דגן קודמת לשאר הפירות, אך לא ניתן להכריע ביחס לדגנים אחרים (כמו אורז).

בסימן ריא הטור כותב את הדברים הבאים:
זית קודם לשעורה, שכן הוא קרוב יותר למילה 'ארץ'.
'בורא פרי הגפן' קודם לכל שבעת המינים. אך חיטה ושעורה שמברכים עליהם 'מזונות' או המוציא' קודמים ל'בורא פרי הגפן'.
כותב הט"ז: נעשה חשבון. אם כוונת הטור היא להקדים את הזית לשעורה רק כאשר הוא בצורתו הטבעית, היה לטור לפרט את זה, כמו שפירט ביחס ליין. רואים שהטור אינו פוסק כהגהות מיימוניות ואגודה. לשיטתו הזית תמיד קודם לשעורה.
אם כך, החשבון של הט"ז בדברי הטור יוצא כך:
הקודם בפסוק מוקדם, וזה נכון גם על זית ושעורה. 'בורא פרי הגפן' היא ברכת יחידאית ממש, ולכן היא קודמת לשאר שבעת המינים. ברם, 'מזונות' היא ברכה ברמת ייחודיות קרובה ל'גפן', ולכן קדימתה בפסוק מכריעה אותה כקודמת.
הלבוש מצטט רב שמסדר דברים מקבילים לדברי הט"ז לפי התיאור הבא: סדר החשיבות הוא: 1. הגפן. 2. קדימה בפסוק. 3. מזונות.
לאור זאת, 'הגפן' מצד עצמו מנצח את שאר המעלות. אך ביחס לחמשת מיני דגן, אם מעלות 2+3 מצטרפים הם מנצחים את 1.
אבן העוזר חולק: בנוסח הברכה האחרונה מברכים בסדר הבא: "על המחיה ועל פרי הגפן ועל פרי העץ". יוצא שמקובל שזהו סדר קדימת הברכות – מזונות ('המחיה') גפן, פרי העץ.

הלבוש חולק על הט"ז, ואומר: מי המציא את המתמטיקה הזאת? ולמה החלטת שהגפן מיוחד יותר מברכת מזונות, כאשר מהטור ומתר"י משמע להיפך?

בשלחן ערוך (סימן ריא סעיף ו) פוסק שהתבשיל מקמח חמשת המינים קודם לשאר שבעת המינים, מפאת חשיבותם, שעושים מהם פת.
המגן אברהם אומר שלא יתכן שעצם היכולת ליצור מהם לחם נותן להם קדימה, אחרת קשה להסביר מדוע התורה מזכירה את החיטה והשעורה בפסוק. אילו החיטה והשעורה לא היו מוזכרים, עדיין היינו מקדימים אותם מצד שמכינים מהם פת! לכן הוא אומר ששאר חמשת מיני דגן הם זנים של חיטה ושעורה, אם כן הם גם מוזכרים בפסוק וגם ראויים לברכה מיוחדת. אך המגן אברהם מסיים ואומר שהזית קודם לשעורה ושיבולת שועל, מפני שהם שניים למילה 'ארץ'.
אבן העוזר חולק ואומר שאין להתייחס לשיקול שכתב השולחן ערוך. הוא מצטט קטע מתוך הגהות מיימוני, אבל מהלכות אחרות ברור שברכת 'מזונות' נותנת את הקדימה. נפקא מינה שאפילו אורז יקדם לזית, למרות שהאורז אינו משבעת המינים כלל.

למעשה: המשנה ברורה פוסק כלבוש ואבן העוזר, שברכת 'מזונות' קודמת מצד עצמה, ולכן יש להקדים את האורז ותבשיל הדגנים לכל מאכל אחר, וכך גם פוסק והרב משה לוי בספרו 'ברכת ה''.