איסור אמונות טפלות | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

מדורים
רביבים

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
נושאים שונים

3243

5 דק' קריאה

חנוכת שכונה חדשה בהר ברכה
ביום ראשון, אסרו חג פסח, זכינו לחגוג את חנוכת שכונת צורים ב' בהר ברכה, שבה נבנו ארבעה בניינים של שש קומות, ובהם 80 דירות גדולות. בחגיגה השתתפו תושבי היישוב, אבי מורי ואימי מורתי, שר הביטחון ישראל כץ, שר המשפטים יריב לוין, השרים העוסקים בחיזוק ההתיישבות, השרה אורית סטרוק והשר יצחק וסרלאוף, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין, וחברי הכנסת עמית הלוי, קתי שטרית ואריאל קלנר.
אלו דברי התודה והתפילה שאמרתי בטקס: "קשה להפריז בערך השמחה שראוי לשמוח על חנוכת השכונה. יש בה מצווה וגאולה. מצווה, שאמרו חכמים שמצוות יישוב הארץ שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. ראשית, מפני שהעיסוק ביישובו של עולם הוא ייעודו של האדם, שנברא בצלם אלוקים 'לעובדה ולשומרה', ומעל ומעבר לכך, על ידי יישוב הארץ עם ישראל יכול לקיים את כל המצוות באופן הראוי ולהביא ברכה ותיקון לעולם.
"לכן קיום מצווה זו הוא גאולה, וכדברי הנביא ישעיהו: 'כי ימין ושמאול תפרוצי וזרעך גויים יירש, וערים נשמות יושיבו. אל תיראי כי לא תבושי, ואל תיכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומייך תשכחי וחרפת אלמנותייך לא תזכרי עוד. כי בועלייך עושייך ה' צ־באות שמו, וגואלך קדוש ישראל א־לוהי כל הארץ ייקרא' (נד, ג-ה). על בסיס נבואת גאולה זו תיקנו חכמים לברך על ראיית בתים שגואלים את הארץ מחורבנה 'מציב גבול אלמנה'.
"כל בנייה של בית חדש בארץ ישראל היא שלב נוסף בגאולה, על אחת כמה וכמה כאשר היא בקו הראשון של ההתיישבות בהר ברכה. זכות עצומה לנו ששמחה זו נחגגת במעמד שרים וחברי כנסת, כל שר וכל חבר כנסת מוסיף עוד פן ייחודי לממלכתיות של המעמד, שבשם ממשלת ישראל ובשם כנסת ישראל - אחר גלות ארוכה - אנחנו זוכים לחזור לארץ אבותינו וליישב אותה.
"בדרך לבניית שכונת צורים ב' עברנו קשיים רבים, יותר מהקשיים שליוו את השכונות הקודמות, אולם בעזרת השם תוך התגייסות של המזכירות, ועדת הבנייה והרוכשים, אנחנו זוכים לחגוג את השלמת השכונה. אפשר להעריך ולקוות שלאחר שהצלחנו להתגבר על המשברים שבדרך, נוכל להמשיך לבנות בקצב כפול ומכופל, עד שנזכה לראות את היישוב הופך לעיר ואם בישראל.

רביבים (763)

הרב אליעזר מלמד

763 - לספר על הנס, לחיות בדרך הטבע

764 - איסור אמונות טפלות

765 - הגאולה בדרך הטבע

טען עוד

"יהי רצון שיהיו בתי השכונה מלאים בתורה ובחסד, כהדרכת חכמים במסכת אבות (א, ד-ה): 'יהי ביתך בית ועד לחכמים', 'יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך'. יהי רצון שבבתים האלה יחיו משפחות מפוארות שיגדלו בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוות. מהבתים האלה יצאו הורים ללוות את ילדיהם לשירות הצבאי, בתפילה שיעשו חיל ויחזרו לשלום. מהבתים האלה יצאו ההורים ללוות את ילדיהם לחופה, בתפילה שיזכו אף הם להקים משפחות מפוארות, ליישב את הארץ ולהוסיף טובה וברכה לעם ישראל ולעולם כולו".

איסור מנהגי אמונות טפלות
לפני כמה חודשים כתבתי שאסור לקיים מנהגים שיסודם באמונה טפלה משום איסור ניחוש. לדוגמה, הרואים בחתול שחור סימן רע, ואם עבר לפניהם, מקפידים לשנות את דרכם מחשש סכנה, וכדוגמת החוששים שחזרה לבית מיד לאחר שיצאו ממנו מביאה מזל רע, ולכן אם יצאו מהבית ונזכרו ששכחו דבר מה, מבקשים ממישהו אחר להוציא להם אותו מהבית, או עושים סיבוב ואחר כך חוזרים ונכנסים לבית. כמו כן יש נזהרים שלא לשרוק בבית, מהחשש שהשריקה תגרום לכך שלא יהיה בו כסף. וכן יש נזהרים שלא לשבת בזווית השולחן, שמא היושב שם לא יתחתן שבע שנים.
כיוצא בזה, יש שנמנעים מלעבור מעל תינוק או ילד מחשש שהתפתחותו תיפגע, וכן יש שנזהרים מאוד מלשבור מראה. ויש שעונדים חוט אדום לסגולה. כל החושש מדברים כדוגמת אלו עובר באיסור 'ניחוש'.

שאלה מדעת המתירים
היו ששאלו כיצד כתבתי בפשטות שמנהגים אלו אסורים, הרי חלק ממנהגים אלו נזכרו בספרי רבנים. לדוגמה מובא בצוואת רבי יהודה החסיד (מג), שהיוצא מביתו לדרך ושכח דבר מה, לא יחזור לביתו אלא יעמוד בחוץ ויבקש שיוציאו לו אותו. דבריו הובאו בכף החיים (אורח חיים קי, כא). וכן יש שלמדו מהרשב"א שיש לקיים את מנהגי הזקנים והזקנות גם אם טעמם לא ידוע (שו"ת א, ט). על סמך זה יש שכתבו חששות נוספים. לדוגמה, בשו"ת מנחת יצחק (ט, ח) חשש למנהג שלא לאכול מקצות הלחם. בשו"ת באר משה (ח, לו) חשש למה שנהגו שלא לתת לילד שטרם צמחו לו שיניים להביט במראה, ושלא לעבור מעל ילד קטן שמא לא יגדל, ולקשור חוט אדום בעגלה של תינוק.

ביאור איסור 'ניחוש' ו'דרכי האמורי'
אכן יש סוברים שאין במנהגים אלו איסור 'ניחוש', והם גם לא מגדירים את המנהגים הללו כמנהגים שנשענים על 'אמונות טפלות'. אולם למעשה נראה שיש לאוסרם משום איסור תורה של 'ניחוש'. אבאר תחילה את איסור ה'ניחוש', ומתוך כך את היחס ל'אמונות טפלות'.
חכמים (סנהדרין סה, ב) הביאו דוגמאות לדברים האסורים באיסור 'מנחש': "האומר: פיתו נפלה מפיו" - ועל סמך זה דואג מנזק כל אותו היום. וכן מי ש"מקלו נפלה מידו, בנו קורא לו מאחריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו" וראה בזה סימן רע, ועל סמך זה נמנע מלצאת לדרך או לעשות עסק כפי שתכנן, עובר באיסור 'ניחוש'.
כמו כן הייתה אמונה טפלה, שהמשלם את המכס בתחילת היום, או בתחילת החודש או בתחילת השבוע, יפסיד בעסקיו. לפיכך כאשר המוכס בא לגבות מיסים, מי שמבקש ממנו: "אל תתחיל בי, (כי) שחרית הוא, ראש חודש הוא, מוצאי שבת הוא", עובר באיסור ניחוש (סנהדרין סו, א).
בפשטות, המעשים שפירטו חכמים לגבי איסור 'מנחש' הם רק דוגמאות לאמונות טפלות שאין להן בסיס הגיוני, והכלל הוא שכל אמונה טפלה שאין לה בסיס הגיוני, אסורה מהתורה משום 'ניחוש'. לכן, כמו שהחושש לשועל שעובר בשמאלו עובר באיסור 'ניחוש' (סנהדרין סה, ב), כך החושש לחתול שחור שעובר לפניו עובר באיסור 'ניחוש'. וכמו שהנמנע מלשלם מס בתחילת השבוע עובר באיסור 'ניחוש', כך הנמנע מלשבת בזווית השולחן או הנמנע מלחזור לבית שיצא ממנו עובר באיסור 'ניחוש'.
אומנם אפשר להבין את איסור 'ניחוש' ככולל רק דברים שאדם נמנע מלעשותם אחר שראה דבר מסוים או כדי למנוע סכנה. ואולם נראה יותר שהוא כולל כל עשיית מעשה או הימנעות ממעשה על סמך אמונה טפלה, ואזי כל הדברים האסורים משום 'דרכי האמורי' ('חוקות הגויים'), היינו דברים שהם אמונות טפלות ונלמדו מהגויים, אסורים גם משום 'ניחוש', וגם מהם ניתן ללמוד דוגמאות לאיסור 'ניחוש'. נזכיר כמה דוגמאות שהביאו חכמים (שבת סז, ב), לאיסור 'דרכי אמורי': היו שהאמינו שאם תרנגולת קראה בקול של תרנגול, הרי זה סימן רע שכדי להינצל ממנו צריך לשחוט את התרנגולת. כמו כן היו מגדלי אפרוחים שנהגו להטיח ביצים בכותל כסגולה לחיי האפרוחים, והיו נשים שלשם כך רקדו בפני האפרוחים וספרו 71 מהם. וכן היו מנהגים של נשים שקשורים לבישול מאכלים: בעת שהכינו תבשיל כותח רקדו לפני התבשיל כדי שיצליח, כשבישלו עדשים השתיקו את האנשים כדי שלא יזיקו לבישול, וכשבישלו גריסים צווחו כדי שיתבשלו היטב.

ביאור דעת המתירים
אומנם יש סוברים שכל מנהג שגם יהודים יראי שמיים נהגו בו, מותר לחשוש לו. ונראה שהם תלו את דבריהם על שיטת הרמב"ן והראשונים הרבים שהלכו בשיטתו וסברו שאומנם אסור להתייעץ באסטרולוגים, אבל אם נודע שלדעתם דבר מסוים מסוכן - מותר לחשוש לו, כי לעיתים יש אמת בדברי האסטרולוגים, וכן נפסק בשולחן ערוך ורמ"א (יורה דעה קעט, א-ב). וממילא כל מנהג שנכנס לישראל, הרי שסברו שיש בו אמת מסוימת, וממילא גם אין בו איסור 'דרכי האמורי' ו'חוקות הגויים'.

הלכה למעשה
אולם נראה למעשה שאסור לחשוש לכל המנהגים הללו שמבוססים על 'אמונות טפלות'. ראשית, לדעת הרמב"ם וכל ההולכים בשיטתו, ומהם רי"ד, סמ"ג, טור, קרית ספר ותפארת ישראל, אסור להתחשב בדברי אסטרולוגים משום איסור תורה של 'לא תעוננו'. וכן כל המנהגים המובאים למעלה וכיוצא בהם אסורים משום 'מעונן' או 'מנחש'.
אף אם נניח שהרמב"ן וההולכים בשיטתו מתירים לחשוש ל'אמונות טפלות', באיסור תורה נכון לחשוש למחמירים. כמו כן נראה שכיום גם לרמב"ן וההולכים בשיטתו הם אסורים, כי הם התירו לחשוש להם משום שסברו שלעיתים יש אמת בדברי האסטרולוגים והמעוננים, אולם כיום, שידוע לנו שמנהגים כדוגמת המפורטים למעלה הם 'אמונות טפלות', וגם התברר שרובם ככולם נלמדו מהגויים שסבבו את ישראל, חזר להיות דינם כדין כל הדרכות המעוננים והמנחשים, שאסורות משום מעונן ומנחש. ורק אם יש במנהגים אלו גם טעם מוסרי, אפשר לנהוג בהם.
אומנם אין לגעור במי שנוהג בהם, שיש לו על מה לסמוך, וככל שהוא פחות מאמין בדברים הללו, כך חשש האיסור פוחת. אולם אין נכון לכתוב בספרים להיזהר בכך, וכדוגמת מה שהורו הפוסקים שלא לסמוך על התרופות שבש"ס, כדי שלא לעורר תמיהה וקטרוג על דברי תורה (ים של שלמה חולין ח, יב).
מתוך העיתון 'בשבע'