19. לא תיקום ולא תיטור | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
בין אדם לחברו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

2 דק' קריאה • 5 דק' האזנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

יש דברים שבין אדם לחברו שדורשים עבודה גדולה במיוחד ע"מ לשפר את האופי, לשכלל את המידות ולנקות אותם מכל שמץ של קלקול. הנה כמה גדולה היא הדרישה להתרחק מנקמה: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך". אדם שנפגע ע"י אדם אחר, נעלב ומצטער צער גדול, חש רצון לנקום בפוגע, להשיב לו כגמולו, וכלשון ה"מסילת-ישרים": "הנקמה אז מתוקה מדבש, היא מנוחתו לבדה". הנה הוא נדרש להתגבר על יצר הנקמה הטבעי, לעבור על מידותיו ולא ליקום כאשר מזדמנת לו האפשרות להתנקם, ולא רק לא ליקום אלא גם לא ליטור, אלא לשכוח הכל, להסיר מהלב כל שנאה כלפי הפוגע, כאילו לא היה דבר. זה לא קל לעמוד בדרישה זו. מי שעומד בזה, הרי הוא חזק ואמיץ. מלאכי השרת אין בהם מידות הללו, אבל בני אדם קשה להם מאד להתעלות, אך זו גזירת התורה: "לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תיקום ולא תיטור את בני עמך". הנקמה היא להשיב לפוגע בגמולו. אסור להימנע מלהטיב למי שלא רוצה לעשות לך טובה, או שעשה לך רעה.

נטירה היא כאשר אתה לא נמנע מלהטיב למי שלא היטיב לך כאשר היית זקוק לכך, אתה אמנם לא נוהג כמותו, ואתה אומר לו: "אני איני כמותך, אתה סרבת לעזור לי כשהייתי זקוק לעזרתך, אני איני כמותך, אני כן עוזר לך". דיבור זה הוא נטירה, ועל זה נאמר: "לא תיטור". גם אם אתה מתגבר ואינך אומר לו את אשר בלבבך עליו, אבל אתה עדיין פגוע ואינך מסוגל להאיר פנים ולעזור לו בסבר פנים יפות, או אינך מסוגל לעזור לו עזרה גדולה ואתה עושה את המינימום, או אפילו אתה עושה את כל מה שצריך אבל אתה חושב בליבך: "אי אפשר לשוב לידידות שבעבר, ולעבור על הפגיעה שפגע בי ולשכוח כאילו לא קרה דבר". כנגד זה באה התורה ואמרה, כלל שהכל כלול בו: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך". כמוך - בלי שום הפרש, בלי תחבולות ומזימות. התורה מדברת אל אדם שיש לו סיבה לנקום ולנטור, מישהו פגע בו ואליו אומרת התורה: "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך". ראה את חברך כאילו זה אתה בעצמך. היש טעם לנקום בעצמך אם הזקת לעצמך? אם יד שמאל פגעה ביד ימין, היש הגיון שיד ימין תכה את יד שמאל? על כן, אם מישהו פגע בך, לא נהג כלפיך כהוגן, התרומם מעל הקטנות של המריבות, התעלה, הרי הוא הפוגע עשה זאת מחולשה. אם הוא לא יודע להטיב, הרי בראש וראשונה הוא פוגע בעצמו. אתה אל תגרר אחריו, אלא התעלה והתנהג כלפיו באהבה, כאילו לא קרה דבר, באהבה גמורה, וסוף דבר שגם הוא יחזיר לך אהבה. זו לא חולשה לוותר, זו גבורה גדולה: "איזהו גיבור הכובש את יצרו". מצוות "לא תיקום ולא תיטור את בני עמך", היא דרישה גדולה מאדם להתעלות לגובה עליון, ובני ישראל מסוגלים לכך: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה".