שמיטה לכתחילה במדינת ישראל כיום | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ישי ושלמה קרויזר

4912

3 דק' קריאה

כשרויות מסוימות מתהדרות בכותרת "שמיטה לחומרה". אפילו שר החקלאות שמחון, שעמד בלחצים ולא נתן יד לניסיון לכפות על כלל הציבור שיטה הלכתית הנתונה במחלוקת, נכשל בלשונו. גם מי שנמצא בסוד העניין כמוהו והבין אותו, ולא אפשר הצפת שווקי הארץ בירקות מיובאים במחירים מופקעים, נפל בפח. בהודעה שפורסמה בעיתונות הוא הכריז "לא נאפשר לאלה ה"שומרים שמיטה כהלכתה" להכריח את כלל הציבור לקנות ירקות מיובאים ולגרום נזק חמור לחקלאות היהודית בישראל", מפעלי ההיטק והשגרירויות בהרצליה אינם מעוניינים בכך". לצערנו, גם הוא "הפנים" את המסר שבשלטים אלה, שמי שאינו רוכש תוצרת חקלאית מנכרים, בשנת השמיטה, איננו "שומר שמיטה כהלכתה".
גם בגלל סיבה זו, נמשיך בשבועות הקרובים להסביר מדוע כל הפתרונות הנהוגים כיום הם בדיעבד. המירב שניתן לומר הוא שבתוך הרשימה של הפתרונות לשעת הדחק ולזמן שחיוב שמיטה הוא מדרבנן יש פתרונות המומלצים יותר ויש פתרונות המומלצים פחות. פתרון הקניה משטחי הרשות והחמאס אמור להופיע בתחתית הרשימה ומעט לפניו פתרון היבוא מאירופה. יש מימד של הטעיה במתן כותרת הלכתית "שמיטה לחומרא" דווקא לפתרונות הבעייתיים ביותר מבחינה הלכתית.
נמשיך לברר השבוע את היתרונות והחסרונות של הפתרונות המוצעים בשוק. נבהיר מראש כי במסגרת זו שאנו מקפידים בה על הקיצור, לא נוכל להתייחס לכל הפרטים ההלכתיים ונעסוק רק בעקרונות.
נתחיל ב"מצע המנותק" ובגידולי חממות. פתרונות אלה מתבססים על כך שאין כאן "גידולי שדה". החילוק ההלכתי בין גידולי שדה לגידולי חממה למיניהם מופיע בתלמוד הירושלמי "ר' יוחנן בשם ר' ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה ובשביעית צריכה (בירור) דכתיב:
"ושבתה הארץ שבת לד' וכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" (ערלה פרק א הלכה ב ).
הירושלמי מסתפק מהו הביטוי המחייב בלשון התורה " הארץ " או " שדך ". "הארץ " הוא ביטוי כולל יותר ואם הוא העיקר הרי שדיני שביעית נוהגים בכל מקום גם בתוך הבית. אם הביטוי " שדה " הוא העיקר, הרי שמה שאיננו " שדה" לא נוהגים בו הלכות שביעית. ספקו של הירושלמי לא נפשט. הרמב"ם לא הביאו בהלכות שביעית, אף שהביא להלכה את החיוב בהלכות ערלה ואת הפטור מתרומות ומעשרות. קולמוסים רבים נשתברו בהסבר "השמטה" זו. נזכיר בקיצור רק את דברי "פאת השולחן" עם חידוש ההתיישבות בארץ ישראל על ידי תלמידי הגר"א לפני מאתיים שנה (תקס"ח) ואחר כך את דיוניהם של הרב הראשי לישראל מרן הראי"ה קוק וה"חזון אי"ש". כדאי לעיין גם בדבריו של מרן הגר"ש ישראלי (חוות בנימין ג' סימן צז). נזכיר עוד כי מי שפיתח את שיטת המצעים המנותקים שאומצה לראשונה על ידי ישובי פא"י היה פרו' מאיר שוורץ, עוד בעשור הראשון להקמת מדינת ישראל.
הלכה למעשה הוכרע ספקו של הירושלמי לקולא רק בגלל ששמיטה בזמן הזה מדרבנן. ברגע שחיוב שמיטה יהיה מדאורייתא לא נוכל לסמוך על היתר זה.
נוסיף עוד, כי גם דרך מומלצת זו, היא מעין "עקיפה" של מצוות השמיטה. נזכיר בהקשר זה כי פירות וירקות שהוכנסו לבית דרך הארובה ולא בדרך הרגילה בדרך הדלת פטורים מחיוב תרומות ומעשרות. אף על פי כן מובא בגמרא "ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים; דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון (דלת ראשית) - כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות - כדי לפטרן מן המעשר, לפיכך לא נתברכו פירותיהן" (עין יעקב, ברכות דף לה ע"ב).
גם הפן של הפסקת המרוץ הכלכלי על ידי האדם בשנת השמיטה איננו בא לידי ביטוי בפתרון זה.
אם מחירם של הירקות גבוה יותר בגלל השימוש בשיטה זו הרי שאנו מפסידים גם את הפן החברתי של מצוות השמיטה.
לכן נסכם ונאמר כי אפילו הרעיון של מצעים מנותקים וגידולי חממות לא יכול להכנס תחת הכותרת של "שמיטה למהדרין" או "שמיטה לחומרא" אף על פי שבין כל הפתרונות, של הבדיעבד", הוא פתרון מומלץ.

הבה נתפלל כי נזכה בקרוב לחידוש חיוב השמיטה מדאורייתא,
עם חידוש הברכה האלקית לשפע רב של פירותיה הקדושים, של הארץ הקדושה במיוחד כהכנה לקראת שביעית.