הרב מתאר ריחוק קיצוני בין שתי האידיאות. האידיאה הלאומית מתרחקת מאד מהאידיאה הא-להית הישראלית בטהרתה.
הריחוק הוא נורא, מביך ומבלבל. בלבול בכל שדרות העם. וסרטן הייאוש מתחיל לשלוח את גרורותיו, ולהכות שורשים אפילו בלב הנביאים.
כבר לא נותר מקום שאפשר היה להיאחז בו ולצפות שממנו תצמח הישועה, עד שהנביא הושע אומר: "העבירם באומה אחרת" 1 - אין כאן אומה! אין כאן כלי מתאים! לא נותר כלום!
ובייאושו מנסה הנביא לזעזע את ישראל: "רִיבוּ בְאִמְּכֶם רִיבוּ כִּי הִיא לֹא אִשְׁתִּי וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ". 2 אין לכם ברירה אחרת אלא מריבה. כי הפירוד כבר נראה כפירוד גמור. אנכי לא אישה יותר, אין יותר קשר בינינו!
ובאמת נראה שזהו, הסיפור הזה הסתיים, נגמר. היה ניסיון שנמשך אלף שנים, והניסוי הוכרז רשמית ככישלון. אפילו האומה הישראלית לא הצליח לפרוץ את מעגל הקסמים של החומר. הניוון והניוול היו חזקים ויותר, וגברו על זכות האבות ועל תחושת הייעוד.
לא הועיל לישראל זכר יציאת מצרים, וההתרפקות על ימי חסד הנעורים שבמדבר לא עמדה להם להצילם מן הנפילה.
כמו לאורך כל ההיסטוריה החושך גבר על האור, והפעם הכריע סופית את ניסיונות ההיחלצות ממגבלותיו.
מפסגת החוויה של מעמד הר סיני, ירד דור הדעה אל חיי החומר החול, ומעבר לזה. אנו מגיעים אל קצה כח הסבל, אל השפל, אל השיא של מגמת ההידרדרות שהסתיימה בחרבן.
ברם, לא כך הדבר.
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
הקשר בין ניצבים לראש השנה
איך נראית נקמה יהודית?
לבדוק את החמץ שבלב
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
ראיית המבט השלם
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
לקום מהתחתית של התחתית